 |
|
💕
מי באהבה
0
אין גולשים מחוברים כרגע... 💝
|
|
|
ואוווווווווווו חזקקקקקקקק תמשיכיי
תודה לכולם 😘 !!
סורי אנשים אני ימשיך עוד כמה דקות אני פשוט לא בבית עכשיו
והכל במחשב.
עוד כמה דקות אני ילך הביתה
תודה שוב! :]]]
פרק ז'-
לאחר שעתיים ארוכות ומעייפות של מתמטיקה שנראו לקטי כמו שנים,
הכיתה שוחררה. התלמידים עוד לא ספיקו להנות ממזג האוויר הנעים
כשהשמיים שוב התחילו להתמלאות בעננים שחורים, שהסתירו את השמש.
"מזג האוויר המגעיל חזר." התלוננה שונטל ומייד הציעה לבנות ללכת
לעיר, ולשבת לשתות משהו. "את חושבת שכדאי לצאת במזג האויר הזה?"
שאלה מינה והסתכלה על הרקיע הכהה, "אני חושבת שעומד לרדת גשם" הוסיפה.
לאחר ויכוח של כמה דקות ,הבנות החליטו לקחת את הצ'אנס.
"בואו ניקח מיטריות למקרה שיתחיל לרדת גשם." ביקשה קטי ושלושתן עלו
להתארגן בחדרן. מינה ושונטל התלבשו בלבוש מינימלי והיה ברור מאליו
שאם ירד גשם, הן בצרות. וקטי לבשה את הסוודר הלבן האהוב עליה ושיערה
הארוך נפל על כתפיה. הבנות התארגנו ויצאו לדרכן. בגלל הגשם שהיה בימים
האחרונים הבנות נאלצו ללכת על מדרכה מלאה בבוץ.
במהרה הן הגיעו לעיר והתחילו לחפש מקום בו אפשר יהיה לשבת.
השמיים החלו להתמלאות ברעמים ורוח חזקה החלה לנשור,
הן נאלצו להכנס למקום הכי קרוב שראו כדי לא להסתכן.
המקום אותו מצאו נקרא "סינריה", הוא רק נפתח אבל כבר נחשב למקום
הכי מבוקש בעיר, אפשר היה לשבת לאכול, לשתות, לאכול גלידות וכל מה
שמתחשק על הדעת. כשהבנות נכנסו המקום היה כמעט מלא והן נאלצו לשבת
במקומות הריקים היחידים שנשארו. לאחר זמן ממושך הבנות החליטו סוף סוף
להזמין משהו. מינה הזמינה ספגטי, שונטל טוסט, וקטי למרבה ההפתעה –גלידה!
"את משוגעת? שיא החורף, מה גלידה עכשיו?!" שאלו מינה ושונטל והסתכלו
אחת על השניה. "בא לי גלידה מה אני יעשה?" ענתה קטי באדישות וקימטה את
גבותיה בעצבנות. :ריבת חלב בבקשה" הוסיפה קטי למלצרית ובדקה כמה כסף
לקחה איתה. שלושתן אכלו ודיברו ונדמה היה שהזמן עובר מהר עד שנכנסו
שלושה גברים למקום, ומייד ניתן היה להבחין בהיותם שיכורים.
"אני רוצה שתסדרו לי שולחן!" צעק הראשון והתנדנד מצד לצד לאחר
שהמלצריות הסבירו לו שהמקום מלא. "לא אכפת לי, תסדרו לנו שולחן!"
הוסיף השני ולקח עוד לגימה מבקבוק הבירה הענק שהיה בידו,
במהרה שלושת הבחורים התחילו לקלל את המלצריות ולהקים מהומות במקום.
המלצריות הלחוצות הסתכלו מסביב,
והבחינו בשולחן אחד שעמד צמוד עם השולחן של הבנות
מינה וקטי הסתכלו בהלם על המלצריות ומיהרו להזמין חשבון.
"חשבון בבקשה" צעקה קטי לאחת המלצריות בזמן שהבחורים התקרבו לשולחנם.
"תשארו עוד קצת" ביקש השיכור השלישי מהבנות והסריח בריח שלו
את כל המקום.
"אנחנו מעדיפות שלא" אמרה שונטל והתחילה להכניס את כל דבריה לתיק.
בזמן שהמלצריות הלכו להביא את החשבון הברנשים ישבו לידם ולא הפסיקו
לבהות בשלושתן. "את ממש יפה את יודעת?" אמר אחד הבחורים לקטי
וההיא הסתירה את פניה עם הצעיף שלקחה איתה. "אני אומר לך שאת יפה,
ואת לא אומרת תודה אפילו?" הוסיף והעלה את הטון. כשהבחין בקטי שיושבת
בצורה אדישה ולא מפנה את ראשה אליו התעצבן וקם ממקומו.
"תעני כשאנשים מדברים איתך!" התחיל לצעוק הברנש על כל המקום.
"מה את חירשת?!" הוסיף. –"אני לא חירשת, אני פשוט לא רוצה לענות"
אמרה קטי וניסתה להחזיק את העצבים שלה בכל הכוח. "תחזרי על מה שאמרת
עכשיו!" צעק הבחור וקם משולחנו. "אמרתי שלא רוצה לענות לך.".
-"כנראה שאת לא יודעת עם מי את מדברת".
"עם מי אני מדברת?"
-"את מדברת איתי!" אמר והתחיל להתנדנד. "וכשאני מדבר עם מישהי, היא חייבת לענות לי. מובן?!" שאל והמשיך להתנדנד. תגובה הוא לא קיבל
וכנראה זה היה הדבר ששבר את הפיוז שלו. "אני יראה לך עם מי את מדברת!"
אמר ופתח את עיניו, הוא לקח את בקבוק הבירה שעמד על שולחנו והתקרב לקטי
שישבה וחיכתה לחשבון. היא הסתכלה עליו והוא הרים את בקבוק הבירה שלו
באוויר, בעודו מתנדנד ומאבד את שיווי המשקל שלו ומאיים להחטיף בראשה.
לאחר ויכוח שלקח שניות ספורות, הוא הרים את הבקבוק באוויר וכיוון אותו
הישר לראשה. "נראה אם אחרי זה תצליחי לדבר בכלל." הוסיף ולקח תנופה
עם ידו לאחור. היא סגרה את עיניה כי להתגונן היא ידעה שלא תספיק
ושמה את ידיה על ראשה, כשלפתע שמעה קול.
"כשבחורה אומרת לך להתחפף, אתה מתחפף." אמר הקול. היא פתחה את
עיניה ועמד מולה מקס, מחזיק את ידו של הברנש השיכור.
"מה אמרת?! מי אתה?" צעק עליו וניסה להשתחרר.
"אני מישהו שיכניס את הבקבוק הזה למעיים שלך" ענה מקס והבעת פניו
הייתה מפחידה מתמיד.. "זה מקס, לא ?" לחשה שונטל למינה
והן הסתכלו אחת על השניה.
"מה הוא עושה פה?" חשבה לעצמה קטי והורידה את ידיה מראשה.
"האם הוא..מגן עליי?"
חשבה שוב והסתכלה על הבעת פניו הרצינית.
"אם תעזוב את היד שלי עכשיו, אני אסלח לך ולא יקרה כלום."
-"ואם אני לא יעזוב?"
"אז תחשוב שאתה מת."
-"ואם אני כבר מת?"
"אתה.. אתה משחק איתי משחקים אה?!" פתח הברנש את עיניו והתחיל
לצעוק על כל המסעדה.
"אני שונא שצועקים עליי" אמר מקס כשלפתע הברנש התחיל לצרוח מכאבים.
"מה אתה עושה לי?! תעזוב! היד שלי!" צעק מכאבים.
-"תלך לפני שאני לא יתחרט."
אמר מקס בעודו לוקח את ידה של קטי ומקים אותה מהשולחן.
"בואי איתי" אמר לה בשקט והשתיים התחילו להתקדם לכיוון היציאה
כשלפתע הברנש תפס את קטי בידה השניה והתחיל למשוך אותה אליו.
מקס נעמד במקומו, אך הברנש לא הפסיק.
בצעדים מהירים מקס התקרב לבחור ותפס אותו בגרונו בעודו מרים
אותו לאוויר ומדביק אותו לקיר.
"אם עוד פעם אחת, אתה תיגע בה, אני יוציא לך את היד ממקומה." לחש לו
והוריד אותו על הריצפה. הבחור התחיל להשתעל ולהחנק ולא לקח הרבה
זמן עד שהוא וחבריו ברחו מהמקום. מינה ושונטל מיהרו לשלם את החשבון
וארבעתם יצאו החוצה. הגשם החל לרדת והטיפות רק התחזקו משניה לשניה.
הם החליטו להמתין עד שהגשם יעבור ורק אז לחזור לבית הספר.
הם עמדו מתחת לגג של המקום וחיכו, מקס נעמד בצד אחד של הבניין
והבנות נעמדו בצד אחר. "לכי דברי איתו" אמרו שונטל ומינה לקטי
שעמדה שקועה במחשבותיה.
"מה אני אגיד לו?!"
-"לפחות תגידי תודה!" אמרה מינה.
"או שתקפצי עליו ותדפקי לו נשיקה לוהטת" אמרה שונטל בעודה חולמת בהקיץ.
-"טוב שלא הגזמת" ענתה קטי והמשיכה לעמוד.
לאחר כמה שניות היא החליטה להתקרב ולנסות לדבר איתו :
"איך ידעת שאני כאן?"
-"אני יודע הכל כי אני אמור להשגיח עלייך."
"כן אבל הבחור הזה לא היה ערפד, זה לא במשימות שלך."
-"את לא יכולה פשוט להגיד תודה?"
"תודה.." אמרה והורידה את עיניה. טיפות הגשם לא הפסיקו וככה
הם עמדו שם מספר דקות עד שהחליטו להתחיל בדרכם, כי כבר החשיך.
שלושת הבנות הלכו תחת מיטריות ומקס הלך בלי. "תתחלקי איתו במיטריה
שלך" ביקשה ממנה מינה ושונטל לא יכלה להוריד ממנו את עיניה.
"שמתן לב כשהוא נירטב צבע העיניים שלו נהיה בהיר יותר ובולט יותר?
אני מפחדת שאני לא יוכל להשתלט על עצמי יותר, תראו איך החולצה שלו נירטבה"
התלהבה שונטל ונשכה את שפתיה. "את לא מקנאה, נכון קטי?" הוסיפה.
"אני ? מקנאה? במה? אל תדברי שטויות. את יודעת שדן הוא היחיד בשבילי"
אמרה והמשיכה ללכת. "איי את!" שמעה קול מאחורה.
"את לא מתכוונת להציע לי ללכת איתך מתחת למיטריה? אם לא שמת לב,
כולי רטוב!"
צעק מקס לקטי ונעמד במקומו. "לכי כבר" דחפה אותה מינה והתחילה להגביר
את קצב ההליכה שלה עם שונטל. "אם אתה רוצה.." אמרה וניסתה
להשמע אדישה.
הוא נכנס מתחת למיטריה שלה וליבה התחיל לפעום.
במהרה היא שמה לב שהוא גבוה מדי והצורה בה היא מחזיקה את המיטריה שלה
גורמת לו ללכת מכופף. "תחזיק אתה" ביקשה וניסתה להשמע שוב אדישה מתמיד.
ללא התראה, הוא נעצר במקום ושם את ידו על ידה שהחזיקה את המיטריה.
המגע שלו גרם לדפיקות הלב שלה להעלות עוד יותר והיא סיבבה את ראשה לצד
השני ממנו. "שיט, הוא ישמע." חשבה לעצמה וניסתה להרגיע את נשימתה.
"מה קרה..אני רק נוגע בך, ואת כבר מפחדת?" שאל. היא חייכה ונדנדה עם
ראשה, שמחה שהוא לא חשב אחרת. כי אחרי הכל גם פחד יכול להיות סיבה
לפעימות לב חזקות.
. "אני ערפד, אבל אני לא אנשך אותך, אם זה מה שמפחיד אותך"
אמר והיא מייד שלפה את ידה מידו ושמה אותה בכיסה.
"לא קשור.. אני מפחדת כי אני עוד לא רגילה לזה..אחרי הכל, אתה ערפד"
הוסיפה והתחילה ללכת בקצב מהיר. "בכל מקרה.. תתצטרכי להתרגל." אמר.
"ולמה זה?"
-"את אוהבת את דן, לא? אז את צריכה להתרגל להיות ליד יצורים כמונו."
"מדן אני לא מפחדת" הוסיפה והסתכלה על הריצפה.
-הוא נעצר-
"וממני כן?" הרים את ידו ושם אותה על כתפיה של קטי, כשבסופו של
דבר, כרך אותם סביבה. היא מייד נעצרה והסתכלה עליו.הוא שם את הלחי שלו
על ראשה ושניהם נעמדו, היא פתחה את עיניה והריחה את הריח של הבושם שלו
שבא מידו הכרוכה סביב צווארה. הוא הוריד את ידו והסתכל עליה, ובלי כוונה
היא החזיקה לו מבט ועיניהם נפגשו, עיניו היו גדולות ובהירות, והם עמדו כל כך קרוב אחד לשני, שהיא יכלה להרגיש את נשמותיו על פניה.
"עדין מפחדת שאני אנשך אותך?"
שאל וקטי לא יכלה להשתלט על ליבה יותר, שפעם בחוזקה ונדמה היה שסהרה
עוברת לה בפנים. "אני מבטיח שלא אנשך אותך, אני שומע את הלב שלך,
את מפחדת ממני אפילו אם את לא מודה בזה" אמר והיא הורידה את עיניה,
הוא התקרב אליה עוד יותר ומבטיהם הצטצלבו שוב. היא הרגישה משיכה בלתי
מוסברת אליו והייתה חייבת לנסות לצאת מהמצב הזה.,
"מה אני עושה.. למה אני לא מסוגלת להוריד את עיניי ממנו" חשבה וניסתה
לחזור לעצמה. "העיניים שלו, אני לא יכולה יותר" הוסיפה ומייד דחפה אותו ממנה
כשהוא שם לב שהיא מרגישה לא בנוח, הוא העלה חיוך וחזר לעמוד מתחת
למיטריה שלה. "צחקתי איתך, מה את לוקחת רציני?" אמר והיא סירבה להסתכל
עליו. "לא לקחתי רציני, לא נעים לי פשוט" אמרה שלא בכוונה והוא חייך. "הבנתי. טוב, להתראות" אמר והיא לא הספיקה להסתכל לכיוון
שלו, והוא נעלם מאופק עיניה. היא פתחה את עיניה והתחילה להסתכל מסביב,
אבל לא מצאה אותו בשום מקום.
איזה סיפור ממכר . פשוט מושלם. מחכה להמשך😊
איזה סיפור יפהה ??!!!
חח איזה כתיבה נדירה יש לך ..
דרך אגב התמונה למעלה ממש ממש יפה !!
אוהבת
&שרוני&
QUOTE (orian15 @ 21/07/2008) איזה סיפור ממכר . פשוט מושלם. מחכה להמשך😊
מדהים !
QUOTE (koka15 @ 22/07/2008) QUOTE (orian15 @ 21/07/2008) איזה סיפור ממכר . פשוט מושלם. מחכה להמשך😊
מדהים !
פשוט ממכר!
תמשייייייכי! (( :
אין לי מילים בכלל ! הסיפור שלך מדהים, פנטסטי !
נוווווווו איזה ייבוש.. |:
ייאלה תמשיכי.
תודה תודה ענקיתתתתת לכולם!!! 😊
אני בעבודה עכשיו אבל
אני יחזור הביתה עוד מעט ויעלה את ההמשך :]]] 😁
ייאאיי!!!! ^^
מעווווווולה (( :
איזה סיפוור סוחף 😊
פעם ראשונה שאני נמשכת לסיפורים כאלה .
יש לך כתיבה יפה ( :
תמשיכי .
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
