QUOTE (bobbi_16 @ 07/07/2008) מדהים [:
ואם לא שמת לב 3>
זה פרק 51 P ;
לא 50 חיחי .
אופס לא שמתי לב 😁 אני יתקן
נויקי באמת שהמון התגעגעתי לתגובות האלה שלך חחחח שמחה שאהבת
בנות תודה לכולן
אני מבטיחה להשתדל להמשיך מחר פשוט אין לי ממש זמן או שאני ממש עייפה כי לא נותנים לי לישון
נורמלי :S
השלמתי כמה פרקים..
את כותבת מדהים!!
מחכה להמשך :]
איזו הזנחה😢
מתי את ממשיכה??
נראה לי שעכשיו
לא מבטיחה שיהיה ארוך
דרור לא האמין, אבל ברגע אחד פשוט יצא מהבית וחיפש אותו. הלכתי אחריו. דרור פשוט נתן לו אגרוף בבטן.
"כואב?" שאל דרור "ככה זה מרגיש גם לילדים שננטשים בפעם השנייה"
חיים הסתכל עלינו בצער ואז השפיל את מבטו.
וזאת הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו, למזלי. באמת לא רציתי שום קשר אל האיש הזה.
וחוץ מהקשר שיש לנו בדם לא היה קשר.
פרק 52.
גם לחתונה של דרור וסיוון חיים לא הוזמן, בשבילי ובשביל דרור יים לא היה קיים.
זה היה חודש לפני החתונה. יומיים אחרי פורים
מדהים איך שחמישה חודשים עוברים מהר לא?
טל נותן כל רגע ואגע בשביל לדאוג להדר, זה מדהים איך היא ניראית לידו כמו נסיכה קטנה ואבודה והוא הנסיך האמיץ שלה שמציל אותה
מעצמה.
גם הזוגיות ל אור וליאת פורכת.
הכל פורח ורק אצלי ואצל שחר נובל. רועי בקרוב בן חצי שנה, יש לו שיחר חום אגוז כזה דומה לשל אמא שלו, הוא כל כך מזכיר את
שחר שז מפחיד. שחר אבא נפלא כל כך, נפלא מידי.
שנינו יודעים שזה לא יחיזיק בנינו יותר מידי זמן, הוא פשוט לא מסוגל להיות צעיר ואבא באותו הזמן, זה קשה לו מידי.
יצא לנו הרבה פעמים לדבר על זה, זה אף פעם לא נגמר טוב.
"אני צריכה לבחור שמלה" אמרתי לשחר
"תקני" חייך שחר.
"תבוא איתי?" שאלתי.
"לא נראה לי אני יוכל" אמר שחר "אני צריך לקחת את רועי לרופא"
"לא חייב היום" אמרתי.
ראיתי את שחר מהסס. "אתה יכולה לקחת אותו איתך" אמרתי.
שחר שת.
"ממה אתה מנסה להגן עליו?" שאלתי "אתה לא יכול להיות איתו כל היום בבית, וגם הוא לא!" הייתי עצבנית כבר.
"עוד פעם זה" אמר שחר.
"שחר, אתה אבא נפלא" אמרתי "רועי לא יכול לבקש משהו יותר טוב! אבל אתה שוכח בן כמה אתה"
"אנשים לא יכולים לראות ילד בגיל שלי מסתובב עם ילד קטן, ושישאלו אותי 'אח שלך?' מה אני צריך להגיד? 'הבן שלי' "
"כן!" אמרתי.
"אני מתחיל לחשוב שזה ל יעבוד בנינו" אמר שחר.
"ברור כי אתה מסבך הכל" התעצבנתי.
"לא, כי את לא מבינה איך זה לדאוג גם מה יחשבו, גם לרועי, וגם למה שאת רוצה" אמר שחר.
"יודע מה?" שאלתי "צודק."
הוא שתק.
"זה גדול עלי כל הסיפור הזה" צעקתי "וזה גדול עלייך! בשביל מה להתעסק מזה?"
הוא המשיך לשתוק.
"זה נראה לי כאילו אנחנו מנסים להלחם על שנינו לא כי אנחנו אוהבים זה את זו, כי אנחנו רוצים להוכיח שאנחנו מסוגלים,
וזה כל הבעיה שחר, אתה כבר לא אוהב אותי כמו פעם, ואני לא אוהבת אותך כמו פעם ורועי זה סוג של בריחה בשבילך. תקן אותי אם אני טועה" אמרתי.
"כנראה ש...שאת צודקת"
"חשבתי ככה" לחשתי.
"אבל..."
"כן! נישאר ידידם" השלמתי.
והוא צחק, גם אני צחקתי. "היית התקופה הטובה בחיי" לחשתי לו שהוא חיבק אותי לפני שהלכתי.
"גם את" אמר שחר ואני ידעתי שהוא מתכוון לזה, כי הוא השתנה, השתנה המון.
"נפרדתם?" שאלה ליאת לא מופתעת במיוחד.
"כן." אמרתי.
"ראית את זה באה"
"כן" אמרתי
"את בסדר?" שאלב ליאת.
"מעולה" אמרתי.
"זה בסדר אם את עצובה הייתם יותר מחצי שנה ביחד" אמרה ליאת.
"היום זה השבע חודשים שלנו" לחשתי "בדיוק."
"את עצובה."
"היה לי טוב איתו" אמרתי "אבל זה לא זה."
"ומה זה, זה?"
"אני לא יודעת" אמרתי.
"אה לא?"
ידעתי שהיא יודעת משהו שאני יודעת אבל אין לי אומץ לומר את זה, או לחשוב על זה.
"טוב ליאת, אני צריכה ללכת" אמרתי "נדבר בערב."
"טוב, ביי"
"ביי"
ניתקתי.
הלכתי לקנות שימלה עם סיוון, אחרי הרבה סיבובים מצאתי שמלה שחורה מגיה עד טיפה מעל הברכיים, עם כתיפיות דקות, והיא מתרחבת אחרי המותניים טיפה, קניתי גם נעליים עם עקב קטן ממש גם שחורות.
"זה יפה" אמרה סיוון.
"כן" הסכמתי.
"מחר אני הולכת למדוד את השמלה" אמרה סיוון.
"אפשר לבוא?" שאלתי.
"לא" אמרה סיוון "זאת תהיה הפתעה"
"לא פייר" רטנתי.
היא צחקה.
"אז לאן אתם נוסעים בירח דבש?" שאלתי.
"ברזיל" אמרה סיוון.
"יאא מגניב" אמרתי.
"כן" חייכה סיוון "דרור משקיע."
"את לא יודעת למה את נכנסת!" אמרתי. ולרגע קינאתי בהם, אהבה ל כל כך הרבה שנים, שהולכת להיות לכל החיים, זאת אהבה אמיתית.
אם לא הייתי פוגשת אותם לא הייתי מאמינה באהבה.
בעצפ, בזמן האחרון יש כל כך הרבה אהבה איתי עד שאני מרגישה שאני טובעת. אולי זאת הסיבה שנשארתי הרבה זמן שחר למרות שידעתי שאני לא אוהבת אותו.
לא רציתי להיות לבד בזמן שכולם עם החצי השני שלו. אולי גם בגלל זה אני מרגישה בודדה כל כך ברגע זה, אולי גם בגלל זה ברחתי לבית של בן, או שאולי פשוט רציתי להרגיש שוב, קרובה לבן.
שנכנסתי לכיתה ביום למחרת הסתכלת על הדר שצבע התחיל לחזור לפנייה, על ליאת שהייתה מאושרת.
חשבתי על כך שדברים מסתדרים אצל אחרים, אולי גם אצלי הם יסתדרו? כלומר, הכל בסדר מה יכול להסתדר? אבא שלי נעלם סופית מחיי,
השלמתי עם מותה של אמא שלי סוף, סוף ואין אף אחד ששובר את ליבי.
הכל בסדר לא?
למה זה לא מרגיש ככה?
"את בוכה" אמרה הדר.
רק עכשיו הרגשתי שיש דמעות על הלחיים שלי.
"קרה משהו?" שאלה הדר.
"לא" לחשתי ואז הבנתי "זאת כל הבעיה."
"מה זאת אומרת?"
"זה מרגיש הסוף" אמרתי "אבל לא קורה כלום, צריך לקרות משהו."
"זה לא הסוף" אמרה הדר.
"אני מרגישה לבד" אמרתי.
"את לא לבד"
"לא, את לא מבינה" אמרתי "לבד."
"גם אני הרגשתי לבד" הזכירה לי הדר.
"כן.." מלמלתי בעצב.
"אבל יש לי טל עכשיו" אמרה הדר וששתקתי הוסיפה "מי זה?"
"אני לא יודעת" אמרתי.
לפעמים אני שקרנית טובה, ברור שידעתי.
אבל בנוסף לכל הייתה לי הרגשה שמשהו צריך לקרות, אבל למה הוא לא קורה כבר?
הזמן עבר ממש ממש מהר, הימים חלפו, החתונה התקרבה פורים עבר, התחפשתי לצבעית היה נחמד.
אבל בלי קשר איכשהו הגיע יום החתונה, שיא הלחץ. ניסיתי להרגיע את דרור ואת סיוון שהיו לחוצים שמשהו יתפקשש.
"יהיה מושלם" אמרתי להם.
כן, יהיה מושלם.
מושלם 😊😊
המשך ...
שבת שלום מאמי
מהמםם!!!
שבן יחזור כבר...בלי יעלל!!
אמן תלך לאיבוד בחו"ל באיזה יער או משוו חח 😁
וואו!!!!
המשך!!!!
תמשיכי נוווווווו
חחחחחחח אוהבת אותך
יאללה איפה בן נעלם תחזירי אותו כבר!!! 😛
פרק יפהייפה כמו תמיד =] מוכשרתתתתתת...😘
מהמם
המשך.....
ויאלה שהיא ובן יחזרו חחעחעחעחע
שבת שלום 😊
אתר האהבה הישראלי