QUOTE (ImACookie @ 30/06/2008) מאמי הרסת אותי!!!
ואת עוד ביקשת ממני לא לרצוח דמויות, תראי מה את עושה...תתביישי לך ;]
וואי, אבל באמת שפרק מדהים...הסוף של הפרק היה ממש מפתיע...אין עלייך!!!
חחחחחחחחחחחחחח לי מותר לך אסור 😉
תווודה מאמי
בנות תודה לכולן 😊 המשך יותר מאוחר =] ובן אהמ...בן עוד יחזור בלי עין הרע
כמה פרקים השלמתי ! ( :
איזה עצוב - מסכנה : (
תמשיכי מהר מאמי .
שיחזור כבר =]
התגעגעתי אליו !! חחח
מדהיםםםם
תמישיכי מאמימימימימימימימימימימי חחחחחחחחחחחחחחחח
אני לא יודעת" אמרתי "אין פה אף אחד, ואף אחד לא אומר לי כלום ושחר כבר נמצא יותר משעתיים בחדר עם רוני".
"קרה משהו, זה לא סתם ככה" אמרה ליאת "את חושבת שהיא הפילה?"
"חס וחלילה!" אמרתי.
"אבל בטוח קרה משהו" אמרה ליאת.
"לא, הכל טוב אני בטוחה" אמרתי לא הייתי בטוחה בכלום אבל שיהיה.
ראיתי את שחר יוצר, דמעות בעיניו. "אני ידבר איתך" אמרתי לליאת וניתקתי לה.
"יש לי ילד בריא וחזק" אמר שחר "אף כמו של אמא שלו, שפתיים ועניים כמו שלי, משקל 2 ארבעים משהו כזה אמרו, קצת קטן כי הוא פג, אבל הוא ישרוד".
התקרבתי אליו והחזקתי את פניי בידיו.
"אמא שלו לעומת זאת.."
חיבקתי אותו הוא לא היה צריך להמשיך.
אבל הוא המשיך בכל זאת "אמא שלו לעומת זאת לא תשרוד" אמר שחר.
פרק 49
ידיי רעדו רק מלהסתכל עליו, כולו שבור. התקרבתי אלי ליטפתי בידי את פניו, הוא לקח יד אחת וליטף את ידי.
"מה אני יעשה עכשיו?" שאל "זה עצוב, אני יודע, אבל כל מה שאני מצליח לחשוב עכשיו זה איך אני ממשיך עכשיו לבד"
"אתה תמשיך, ואתה תצליח!" אמרתי כדי לחזק אותו.
הוא הביט בי. "היית צריכה לראות את זה" אמר שחר "היא שכבה שמה, צועקת, כולה מתה מכאבים! הילד יוצא לאט, והיא דמעות!! ואז היא שתקה ואין לא אמרה כלום, רועי היה כבר בחוץ, והיא לא זזה"
ניסיתי לעצור את הדמעות שכמעט יצאו לי. ממתי אנשים הפכו להיות סתם עוד נייר שאפשר לקרועה? או להעלים?
"למה את בוכה?" שאל שחר.
"היא רק בת 17" לחשתי והוא הביט בי.
"הייתה" אמר את המילה הכואבת מכל.
"ההורים שלה היו פה.."
"אני יודע, הם הלכו כבר" אמר שחר.
שתקנו למשך כמה רגעים, ואז ראיתי שהוא הולך להישבר. חיבקתי אותו, צמוד אלי. "אתה תטפל ברועי, אתה תגדל אותו, תהיה האבא הכי נפלא, תעשה את זה בשביל רוני, היא לא...היא..." אמרתי מתקשה להגיד את המילה שהופכת פתאום לאסורה כל כך "היא לא מתה לחינם"
הוא חיבק אותי חזק יותר. "אני אוהב אותך" לחש לי.
הסתכלתי עליו. "גם אני אותך" אמרתי לו "הלוואי ולא הייתי אוהבת אותך כל כך"
הוא הביט בי. "בבקשה" אמר שחר "אני צריך אותך."
איכשהו המילה 'צריך' תמיד נשמעת לי חזקה כל כך, כאילו הבן אדם זקוק לי בכל נשמתו, לא יכול בלעדי, אוהב אותי כל כך עד שכל רגע שהוא לא יהיה איתי יגרום לו להשתגע.
הוא הביט בי שאני שותקת. התקרבתי אליו ידי על לחיו. "נשק אותי" לחשתי לו "אני יודעת שזה לא המקום והזמן, אבל נשק אותי."
הוא בהחלט נישק אותי, חזק ובתשוקה ובאהבה. והרגשתי את הדמעות שלו, והוא הרגיש את שלי.
"אתה תהיה אבא נפלא" אמרתי שוב.
נכנסתי הביתה.
כלומר, לבית החדש שלי, הבית של בן. הכל היה מונח כמו שהיה מונח אז.
נזכרתי בכל מה שעברנו. וחייכתי. לא תורידי את החיוך! את עם שחר.
חשבתי על רוני, על כמה שנאתי אותה בלי להכיר אותה, על שנכנסה להריון בגלל תמימות ולא יותר, שמתה בגלל טעות שלא שלטה בה.
ואיך אפשר לומר אחר כך לילד שלך שאמא שלך מתה בהריון? כאילו מתה בגללך.
ולגדול בלי אמא? גם אני חייתי רוב חיי בלי אמא, זה לא היה קל.
לפתע ריחמתי על הילד, אבל שחר הוא לא כמו אבא שלי, אני גם לא ייתן לו להיות כזה. הם יהיו ביחד מאושרים.
רועי יהיה הילד הכי בר מזל...
זה שחר, הוא כולו פוזה, אבל מתחת הוא הכי אמיתי, והכי אוהב ודואג בעולם.
הוא לא מושלם, אבל הוא מתקרב לזה וזה מספיק טוב בשבילי. נשכבתי על המיטה שלי...כלומר של בן.
מחר בית ספר, נזכרתי, לא היה לי חשק לבית ספר. אבל אין מה לעשות.
!@#$%^&**&^%$#@!
לא הלכתי יום למחרת לבית ספר, לקחתי את רועי הביתה מהבית חולים והשכבתי אותו בעריסה שאני ורוני קנינו לו. הוא היה חמוד כל כך, התאהבתי בו ממבט ראשון. ליטפתי את ראשו. הבן שלי...
הוא רוב היום ישן, פעוטון קטן.
עברנו אני והוא לדירה קטנה, לגור לבד, הורי לא רואים את כל העניין טוב, לא רציתי שזה ישפיע עליו.
מעיין אחרי צהרים באה אלי. היא חייכה אלי. חיוך עצוב וחייכה.
"אתה הולך לשבעה?" שאלה מעיין.
"לא" אמרתי והסתכלתי על רועי.
"תצטרך לשכור מטפלת" אמרתי.
"זה מוזר נכון? אבל אין לי אומץ להשאיר אותו לבד" אמרתי.
"אבל אתה צריך ללמוד" אמרה מעיין.
שתקתי.
"אני מכירה מישהי טובה" אמרה מעיין.
"מי?"
"גיסתי לעתיד" אמרה מעיין.
הסתכלתי על רועי. אני באמת צריך ללמוד, אני צריך למצוא איך להסתדר בחיים בשבילו...
"טוב" אמרתי.
"יופי" אמרה מעיין.
"רוצה להחזיק אותו?" שאלתי.
"כן" חייכה מעיין. הרמתי אותו והפקדתי אותו בידיה של מעיין.
"דומה לך" אמר מעיין "הוא יהיה גיבור."
"גיבור?" שאלתי בחיוך, איך היא תמיד גורמת לי לחייך.
"אתה הגיבור שלי לא?" שאלתי.
נישקתי אותה על שפתיה. "קח" אמרה מעיין והושיטה לי אותו, החזקתי אותו קרוב אלי.
"תמונה?" שאלה.
"צלמי" אמרתי.
!@#$%^&**&^%$#@!
נכנסתי הביתה, מחזירה כל דבר למקומו הטבעי. חיוך ספק מזויף ספק אופטימי היה על פני.
אי אפשר להסיר צלקות מהלב, הם נשארות שמה תמיד, אבל זה שונה.
זאת הרגשה שיהיה טוב.
כל כך הרבה עבר עלי מאז...
מבפנים ומבחוץ, אני כבר לא אותה אחת. השיער שלי לא כמו שהיה, צבעתי לשחור כהה, העור שלי לבן יותר.
אני יותר מופקת, יותר חושבת.
יותר מפחדת.
אבל יותר חזקה מפעם, לא אני לא אומרת שחודשים יכולים לשנות אותי כל כך, אבל כן, אני מתחזקת מיום ליום, אני ישרוד, ואני יחזור לחיות, כי אני יכולה וכי מותר לי
!@#$%^&**&^%$#@!
למחרת שחר דווקא הלך לבית ספר, הוא השאיר את רועי עם סיוון.
נכנסתי לכיתה הלכתי לליאת וטל. "היי" אמרתי.
"שמעתי על.." אמר טל ונעצר.
"אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי.
"איך שאת רוצה" אמר טל.
"זאת היה החופש הכי גרוע בחיים שלי" אמרתי.
"גם שלי" אמר טל.
ליאת שתקה, חוץ מהעניין עם הדר היה לה מושלם, היא עם אור, והכל טוב אצלם, ויפה כל כך.
כן קינאתי בהם.
הסתכלתי על ליאת שענייה נפערו. "אני לא מאמינה" אמרה.
אני וטל הסתובבנו והסתכלנו על הדלת.
"הדר" לחשתי.
יש יש ישששש ... הדררררררררררררר
חחחחחחחחחחח
ואי כמה חיכיתי לפרק הזהההה !!
ואי אל תעשי שהיא תיהיה את שחר
אני יותר אוהבת את בןןןן 😊
כותבת מהמממממםםם !!!
המשךךך דחוווףףף
מואאאהההה
וווווווואוווו מדהים !
תמשיכי .
וואי שושי אני יבטל את החתונה עם היא תיהיה עם שחר!
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח סתם אבל מותר לי לאיים😉
וואי סוף סוף היא חזרה=]] יאי=]
יאייייייייי הדר חזרההההההההה😛 איזה אושר ושמחה=]]
השלמתי (: ממש יפה. שבת שלום 3>
QUOTE (-ליאורוש- @ 03/07/2008) וווווווואוווו מדהים !
תמשיכי .
תודה מאמי :]
אתר האהבה הישראלי