בנות תודה ענקית!! הינה המשך =]
"יהיה טוב" לחש לי שנייה לפני שהתנתקנו מהחיבוק.
הסתכלתי לו בעניים. "כן" אמרתי "יהיה טוב".
לא הכי האמנתי, אבל רציתי להאמין, ולא רציתי להדאיג אותו.
הדרור הזה, איזה אח הוא! לא מייצרים עוד אחים כמהו. כל כך הרבה זמן חי 24 שעות סביבי.
הגבר היחיד בחיי שאני יכולה להיות בטוחה ששאר לצידי לנצח בלי עין הרע.
"עכשיו…חשבתי שתעזרי לי למצוא רעיון לצאת נישואים לסיוון" אמר דרור.
חיוך ענק התפשט על פניי הייתי כל כך שמחה בשבילו, כל כך מגיע לו להיות מאושר.
פרק 47
!@#$%^&**&^%$#@!
"אתה לא חייב לבוא" אמרה רוני שהבחינה בי עומד בפתח החדר.
"אני רוצה" אמרתי.
"מה השתנה?" שאלה מלטפת את בטנה בעצב.
"זה הבן שלי שמה לא?" שאלתי, התקרבתי אליה והתיישבתי לידה.
"אתה לא חייב לעשות את זה" אמרה שהבחינה בי קרוב מידי.
"אז מה את רוצה שאני יעשה?" שאלתי.
"תהיה אבא שלו" אמרה רוני "זה הכל."
"לא חשבתי על להיות משהו אחר" אמרתי ושמתי יד על בטנה "עוד חודשיים?"
"חודש וחצי פחות או יותר" אמרה רוני בחיוך "בהתחלה זה נשמע לי כל כך נורא! אני?! אמא?! כן בטח!"
"אני יודע על מה את מדברת, אבל עכשיו זה נשמע שונה, שהוא כל כך קרוב" אמרתי "וואי אלוהים, מצד אחד אני רק בן 17 וחצי מצד שני..." נעצרתי לא ידעתי איך ממשיכים מכאן, אבל לא הייתי צריך היא ידעה מה אני מרגיש באותו הרגע.
"מה החברה שלך אומרת על זה?" שאלה רוני.
"היא עזבה אותי" אמרתי "זה גדול עליה הסיפור הזה"
"גם עלינו" לחשה רוני.
"לנו אין ברירה" אמרתי.
היא חייכה. "איך נקרא לו?" שאלה רוני.
"אהמ..." חשבתי "תמיד אהבתי את השם רועי"
"רועי" חשבה "כן, שם יפה"
"רועי?"
"כן, רועי" אמרה. שנינו ידענו שחזרנו על השם רועי כדי להתרגל על הרעיון שבעוד כפחות מחודשיים יהיה לנו ילד.
"שחר..." מלמלה את שמי "אתה תהיה אבא נפלא".
"תודה" חייכתי "גם את, כלומר אמא."
רק מלשמוע את המילים 'אמא ואבא' היה לי רטט בלב, התרגשות מהולה בפחד. איכשהו העתיד הצליח להיות לי כל כך קרוב.
!@#$%^&**&^%$#@!
"אתה מוכן?" שאלה מעיין.
"יותר מתמיד" אמרתי בחיוך מנצח.
"יופי!" אמרה מעיין "לך תתלבש, אני אדאג שהיא תגיע."
"יופי" אמרתי "תודה מעיין."
כל הגוף שלי היה עקצוצים, למרות שידעתי שסיוון תסכים, שאין דבר שהיא רוצה יותר מזה, עדיין פחדתי.
דמיינתי את הרגע הזה אבל הוא ניראה לי כל כך רחוק, מתי הוא הספיק להיות כל כך קרוב?
נכנסתי לחדר החלפתי בגדים ונסעתי להכין את כל הדברים.
!@#$%^&**&^%$#@!
נכנסתי לבית של דרור, כל כך הרבה זמן אנחנו ביחד עד שאני אפילו לא צריכה לדפוק בדלת. מעיין הביטה בי בחיוך.
"שלום סיוון" אמרה מעיין.
"שלום?" אמרתי מהססת.
"אין לי הרבה זמן להסביר לך, פשוט תלבשי את השמלה שמה" אמרה מעיין.
הסתכלתי על השמלה הלבנה הקצרצרה שהייתה פשוטה אבל יפה. מן שמלת חוף כזאת.
"בשביל מה?" שאלתי.
"נו תפסיקי לשאול!" אמרה מעיין קצרת רוח כהרגלה "תלבשי פשוט!".
"טוווב" אמרתי לקחתי את השמלה ולבשתי אותה. מעיין עשתה לי צמה ארוכה ונתנה לי כפכפים.
"מושלם" אמרה מעיין.
"בשביל מה כל זה?" שאלתי.
"שתקי, ותזרמי" אמרה מעיין.
צחקתי ושתקתי כמו שביקשה. היא לקחה אותי למונית בחוץ, לחשה בשקט משהו וקשרה לי בד על העניים.
"יש לי יום הולדת במקרה?" שאלתי בדרך.
"לא שידוע לי" אמרה מעיין וצחקה.
שהגענו היא הוציאה אותי מהמונית, הרגשתי רוח קלילה מעיפה את שערי. "אנחנו בים?" שאלתי.
"יכול להיות" אמרה מעיין.
היא גררה אותי תוך כדי שאני לא רואה כלום. "את יכולה להוציא את הבד" אמרה מעיין.
עד שהוצאתי את הבד מעיין כבר לא הייתה, אבל צדקתי באמת ההינו בים. עמדתי על הטיילת פני פונות אל החוף למטה שמה היה שביל מנרות.
ירדתי אל החוף והתחלתי ללכת, הנורות הובילו לביתן עץ קטן. על הדלת היה רשום כנסי, אז נכנסתי.
השיר "אהבה" של דניאל סולומון נשמע ברקע. על הקיר היו תלויות תמונות. התמונה הראשונה הייתה קטנה, תמונת פסטפורט, זיהיתי אותה מהדייט הראשון שלי ושל דרור, ההינו בכיתה ט' הסתובבנו בקניון ואז דרור דחף אותי להצטלם איתו 'כדי שיאמינו לי שהסכמת לצאת איתי' אמר לי. צחקתי לעצמי. מתחת לתמונה היה רשום 'סיוון משפילה את עצמה ומסכימה לצאת עם דרור'.
צחקתי. עברתי לתמונה השנייה. אני ודרור בים זה היה אחרי שהתחלנו לצאת כבר שבוע פחות או יותר, כל כך קטנים אנחנו בתמונה. 'סיוון ודרור...היו זמנים' חייכתי, בהחלט זמנים.
התמונה השלישית הייתה שלי ושל דרור אחרי שנה ביחד שעשיתי לו אלבום, הוא מחזיק את האלבום ואני לידו צוחקת. 'סיוון באמת אוהבת אותי!'
התמונה הרבעית של דרור לבד. 'סיוון זורקת אותי ומשאירה אותי לבד גלמוד ובודד' בכיתה י' הייתה תקופה שנפרדנו לאיזה חודש.
התמונה החמישית הייתה שלי ושל דרור מתנשקים. 'סיוון ודרור חוזרים להיות שילוב מנצח' או כן! והוא לא יודע עד כמה הוא צודק.
התמונה השישית, שלי ושל דרור במדים. 'אני וסיוון רכוש של צה"ל'
התמונה השביעית, הייתה שלי ושל דרור אחרי הצבא בבית של דרור 'אני וסיוון לא נפרדים לרגע'
ליד היה תמונה של ים ובו נרות בצורת לב. 'סיוון אומרת לי כן![אני מקווה]/ אני וסיוון ארוסתי' היה רשום חיוך מאושר התפשט אל שפתיי.
ליד זה היה ריבוע ריק 'סיוון אשתי היפה'.
דרור נכנס לחדר, לבוש בג'ינס וחולצת פולו. 'כמו בדייט הראשון' חשבתי שראיתי אותו, ואז ראיתי את בגדיי, בדיוק כמו בדייט הראשון רק במקום אחר.
הוא אחז בידי ולקח אותי משמה, הוא לקח אותי למרכז של נרות בצורת לב כמו בתמונה שהוא שם.
הוא ירד על ברכיו. "סיוון, עברנו כל כך הרבה ביחד, אז..אהמ...תחתני איתי?" הוא שם טבעת על ידי.
"זה שאלה?" שאלתי.
"בקשה" אמר דרור "שתעשי אותי המאושר באדם"
"כן!" אמרתי בלי עיקובים מיותרים.
הוא קם וחיבק אותי, ונישק אותי נשיקה ארוכה שנפסקה ברגע שקלטנו את מעיין עם המצלמה. "עכשיו אפשר לשים את זה בריבוע של 'סיוון ואני מאורסים' חח" אמרה מעיין.
חייכתי אליהו נישקתי שוב את דרור. אני סיוון מירון, בקרוב סיוון כהן =]




