|
פרקקק....
קריאה מהנה...
"נווו..." אמרתי לה והסתכלתי עליה במבט חודר
"טוב היה לי רגש אבל לא רגש חזק.." אמרה לי וחייכתי חיוך ציני
"תקשיבי מירית, לפני שהגעת אני הייתי מאוהבת בדניאל עד מעל הראש, אומנם אף-אחד לא ידע מזה אבל אני הייתי מאוהבת בו והוא תמיד חלם ופנטז על היעל הזאתי שלא שמה עליו בכלל..ופתאום הגעת, והוא התאהב בך, ואני לא רציתי להרוס לכם..מרוב שאהבתי אותו רציתי שיהיה לו טוב, לא היה לי אכפת עם זה איתי או בלעדי, העיקר שיהיה לו טוב...
ואני תמיד חלמתי על זה שאנחנו נהיה ביחד ואף-פעם לא היה לי את האומץ לבוא ולהגיד לו את זה..וכשהגעת?!, זה כבר היה מאוחר מידי...ואני לא רציתי להרוס לו כי רציתי שהוא יהיה מאושר..ואז אמרתי לך שאני מאוהבת באביאל למרות שזה לא היה כזה נכון..אבל בהמשך באמת התאהבתי בו..ואני אוהבת אותו עכשיו מאוד! מכל הלב! אני לא יכולה להגיד לך שנגמר לי הרגש לדניאל,הוא היה האהבה הראשונה שלי,האכזבה הראשונה שלי..אבל אין לי את אותו הרגש שהיה לי בכלל!! באמת!! אני מבטיחה לך שזה לא יקרה שוב ואני מבטיחה לך שזו הייתה מעידה חד פעמית..ואני לא רוצה שתאבדי את האמון בי למרות שכבר איבדת..אני רוצה שתדעי שיש לך על מי לסמוך ואני תמיד כאן בשבילך...
אני מבינה שיהיה לך קשה לחזור ולהאמין בי אבל..אני מצטערת! זה הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך.
את צודקת, זה לא היה בסדר אבל את תנסי להבין גם אותי, תנסי להבין כמה היה לי קשה לראות אתכם ביחד מתחבקים ומתנשקים לי מול הפרצוף ואני אכולת קנאה ובאסה..אבל אני שתקתי. כי רציתי שיהיה לו טוב, רציתי שיהיה לך טוב!
זהו..זה מה שרציתי שתדעי."-------------------------------------------------
פרק 96
שתקתי, מה כבר אפשר להגיד במצב כזה.
הייתי בהלם, בשוק..
מזה הטלנובלה הזאת שאני חיה בה?!
"אני אגיד לך את זה שוב מירית" אמרה עדן ושברה את השתיקה " סליחה, סליחה סליחה ועוד אלפי סליחות כאלה..אני מקווה שיום יבוא ותסלחי לי על זה אבל לא רק תסלחי, אלא גם תביני.. " אמרה וקמה מהחול.
הסתכלתי עליה מתרוממת ומנקה את עצמה מהחול.
"תחשבי על זה" היא אמרה, לקחה את התיק, הסתובבה והלכה.
נשארתי שם, על החול, על החוף,לבד..שוב,לבד.
לא ידעתי מה להגיד במצב הזה..לא ידעתי איך להתנהג, מה אומרים ומה עושים.
בחיים שלי לא הייתי במצב כזה מסובך.
נשארתי שם עוד כמה זמן, אני כבר לא הסתכלתי על השעון אבל מה שאני יודעת זה..שבכיתי.
ובכיתי המון.
הדמעות זלגו להן כמו מים, כמו הים הגדול.
פשוט התפרקתי.
חלק מהאנשים הסתכלו עלי במבט מוזר וחלק אפילו שאלו 'מה קרה' אבל הנהנתי בראשי ואמרתי שהכול בסדר.העיקר שיעזבו אותי במנוחה.
רציתי שקט, להיות לבד, לחשוב..על כל הדברים שהתבלבלו לי.
וחשבתי על כל העבר שלי ומה לא עשיתי בסדר, אפיה הטעות שלי שזה מה שמגיע לי?!?!
נזכרתי בשיחה שדיברתי עם הקב"ה באחד מהימים:
+~+~+~+~+~+~++~+~+~
נכנסתי לחדרי ונשכבתי על מיטתי. התכסיתי בשמיכה ושוב עצמתי את עיני.
מצאתי את עצמי מדברת עם הקב"ה..בוכה ומדברת, מדברת ובוכה.
"חשבתי גמרתי את התקופה הרעה שלי, אבל כנראה שעוד לא התחלתי אותה.
אני מנסה להיראות חזקה ולא להישבר.
להראות ששכחתי אותו, שכבר לא אכפת לי ממנו..אבל זה לא עוזר.
אני פשוט שבורה מבפנים.נמעכת,מתרסקת.
אני צריכה אותו איתי,לידי, לצידי.
בבקשה ממך תעזור לי, אני לא מסוגלת יותר, פשוט לא מסוגלת!!
אם רק תעזור לי בזה, כדי שאוכל להמשיך בחיים שלי שמחה ומאושרת, אני מבטיחה לך אני אעשה כל מה שאתה רוצה..יקרא תהילים יתפלל תפילה אחת ביום, לפחות!
רק את זה אני מבקשת ממך..
הרי מזה בשבילך להחזיר אותי אל דניאל אם אתה כל יכול..
בבקשה..בבקשה...
אני יודעת שאני נשמעת נואשת אבל מסתבר שהלב חזק ממני..."
+~+~+~+~+~+~+~+~+~+
'זה עדיין בתוקף' אמרתי, ושוב מצאתי את עצמי מנהלת שיחה עם ה'..
הרגשתי אבודה, מבולבלת..לא ידעתי כבר מה אני רוצה, מה טוב בשבילי..פשוט לא ידעתי כלום!
ראיתי שכבר החל להחשיך והחלטתי ללכת הביתה.
"איפה היית דאגנו לך" קידמה את פני אימי
"סתם, הייתי בים" אמרתי
"בים?? עכשיו??" שאלה אימי בפליאה
"כן..סתם רציתי קצת להיות לבד" אמרתי ועליתי לחדרי. שמעתי אותה נאנחת.
אימי ואני חזרנו לדבר מאז ה..האונס.
היא דואגת לי, אפילו יותר מידי...תמיד שואלת לאן אני הולכת ועם מי, ואם היא לא מכירה איזה מישהו או מישהי היא קודם רוצה לראות אותם..
הפכנו להיות בקשר יותר טוב ממקודם..
אבל עכשיו? הדבר היחיד שרציתי זה שקט.
פשוט שקט!
---------------------------------------
"הלו?" עניתי בישנוניות
"נסיכה שלי מה נשמע?" שאל חיים בקול יפה וחייכתי
"אהובייייי" אמרתי וברגעים קמתי לתחיה
"חח..מה קורה יפה?" שאל שנית
"עכשיו, מעווולה" אמרתי בחיוך
"את יודעת מה יש היום?" שאל
"ברור! איך אפשר לשכוח"
"חחח..אז יאללה תתארגני"
"לאן הולכים?" שאלתי
"נלך לאיזה מסעדה או משו.." אמר
"אחלה עוד שעה בערך זה בסדר?" שאלתי
"מעוולה" אמר
"אחלה..יאללה ביי מאמי" אמרתי וניתקנו.
נכנסתי להתקלח, אני ממש מתרגשת לקראת היציאה שלנו כאילו זאת הייתה הפעם הראשונה שלנו יחד.
לבשתי שמלת מיני שהיא סטרפלס בצבע כחול עם פסים לבנים.
נעלתי סנדלים לבנות עדינות, עדינות.
פיזרתי את שיערי החלק. התאפרתי איפור כחלחל עדין והייתי מוכנה.
"לאן את הולכת כל-כך יפה ומגונדת?" שאלה אותי אימי בחיוך
"אני יוצאת עם חיים, יש לנו שלושה חודשים היום" אמרתי מאושרת
"אה..איזה יופי" אמרה אימי "מזל טוב" הוסיפה
"תודה" אמרתי ובדיוק נשמעה צפירה מבחוץ
"יאללה אמא אני הלכתי"
"ביי חמודה" אמרה "אל תחזרי מאוחר"
"אבל יש מצב אני ישנה אצלו, לא בטוח" הודעתי
"אה..בסדר..בלי שטויות" אמרה. לקחתי את מה שהכנתי לו ויצאתי.
"כמה זמן?" שאל אותי בחיוך כשנכנסתי לרכב
"דיברתי עם אמא שלי כמה רגעים" הסברתי "אבל לא חיכית הרבה" אמרתי
"לך אני אחכה כמה שצריך" אמר ונשק לי קלות על שפתי
"פיכססס אני מלא באודם" אמר וניגב את שפתיו
"י'מעליב לא שמתי כזה הרבה"
"אזמה אבל זה כזה דביק" אמר וצחק
"אז אני מבינה שלא אהבת?!" אמרתי במבט פגוע
"לאאא..יפה שלי אני צוחק הינה" אמר ונשק שוב על שפתי "והינה עוד אחת" אמר ונשק שוב "ועוד אחת, ועוד אחת"
"חחח..טוב די הבנתי" אמרתי והתנתקתי ממנו
"יופי..אז אפשר להתחיל לנסוע?" שאל
"בטח" אמרתי והוא החל בנסיעה.
"איך הגענו לים לא אמרנו שאוכלים במסעדה?" שאלתי
"נכון..מסעדה אבל בים" אמר בחיוך ולקח את ידי.
נכנסנו לאחת המסעדות,אכלנו,צחקנו והיה ממש כיף.
לאחר מכן החלטנו ללכת לשבת קצת על החוף,במקום שקט.
"דיי יפה שלי אני לא מאמין..כבר 3 חודשים" אמר לי בחיוך ונשק על שפתי
"כן אה..עברנו כל-כך הרבה ביחד, לפני הקשר, אחרי הקשר וגם בתוכו.." אמרתי בחיוך
"קניתי לך משו" הוא אמר והביא שקית קטנה
פתחתי אותה והייתה שם שרשרת עדינה ויפה עם לב.
"ואיי תודה מאמי, היא מהממת" אמרתי
"אהבת?" שאל
"מאוווד" חייכתי
"אחותי עזרה לי לבחור, אני הסתבכתי עם כל התכשיטים" אמר וצחקתי
"זה כזה בנים.." אמרתי וצחקנו
"אהה דרך אגב,אני לא כתבתי מכתב,כי אני לא יודע והתביישתי לבקש מאחותי אבל נראלי שאת יודעת מה היה אמור להיות שם לא?!"
"לא אני לא, תגיד את זה" אמרתי בחיוך
"דיי את מביכה אותי" אמר והסתיר את פניו
"חחח..נו, אני רוצה לשמוע.."
נו, את יודעת שאני חולה עליך ואני הכי שמח בעולם שאנחנו ביחד" אמר ולקח את שתי ידי בידיו. "וכמו שאמרת, עברנו מלא דברים לפני ואחרי ואנחנו עדין ביחד וזה רק מראה כמה אהבה יש בינינו ואני מקווה שזה לא יגמר לעולם" סיים וחייך.
חייכתי אליו, כל-כך התרגשתי לשמוע את זה ממנו, הוא הפך את פניו מילדותי לרציני, בוגר, אמיתי, אוהב פשוט בנאדם מושלם.
"ואיי ריגשת אותי" אמרתי וחיבקתי אותו "תודה" אמרתי לאחר שהתנתקנו מהחיבוק
"עכשיו תורי" אמרתי והבאתי לו שקית בפנים הייתה קופסת לב בינונית
"ישש עוגיות" אמר כשראה שבתוך הקופסא יש מלא מלא עוגיות לב.
"תודה מאמי" אמר בחיוך.
"תאכל אחת" ביקשתי
"לא בא לי עכשיו לאכול עוגיות בא לי על בשר" אמר ונישק אותי
"חחח..נו מאמי רק אחת..תטעם אני הכנתי"
"טוב נו..רק בשבילך" אמר בחיוך ואכל.
"היי יש פתק בפנים" אמר והוציא את הפתק
"סיבה מספר 89: אני אוהבת אותך כי אתה הכי יפה בעולם" קרא בקול
"חחח..מפגר בקול עוגיה יש סיבה" הסברתי לו כשראיתי את הפרצוף של 'מה קורה כאן?!'
"אההה, זה 101 סיבות לא?!" אמר כשסופסוף הבין
"כןןן מפגר" אמרתי והוא חייך
"ואיי שווה,אז בא לי עוד אחת" אמר ואכל עוד אחת
"סיבה מספר 29: אני אוהבת אותך כי אתה היחיד שמבין אותי" הוא הקריא שוב וחייכתי במבוכה "איזה "מאמי את אני חולה עליך" צעק וצחקתי
"גם אני" אמרתי בשקט ונתתי לו חיבוק.
"עכשיו הבנתי למה לא היה מכתב בפנים" אמר וצחקנו
הוא ישב ישיבה מזרחית ואני שכבתי לו על רגליו, הסתכלנו יחד על הכוכבים.
היה לי כל-כך כיף!
עד שהיה כבר נורא מאוחר, הוא החזיר אותי הביתה.
נכנסתי הביתה החלפתי לפיג'מה ונכנסתי לישון.
חשבתי על הערב המדהים שהיה לנו היום,אך אט אט עיני נעצמו לאיטם ונרדמתי.
---------------------------------------
ישבתי בחדרי,עם הגיטרה..כהרגלי.
זה הפך להיות חלק משעות היום שלי, אם לא רוב שעות היום.
תמיד שאני בחדר אני יושב ומנגן בגיטרה, מנסה לכתוב שירים והלחין אבל לא כל-כך הולך לי.
התחלתי לשיר ולנגן והשיר הזה כל-כך הזכיר לי את גל.
נזכרתי איזה תקופה מדהימה הייתה איתו ואיזה תקופה עצובה בלעדיו.
נזכרתי במירית והפסקתי לנגן, לא יכולתי לשיר. כשחשבתי עליה המילים פשוט לא יצאו לי מהפה.
כל-כך כאב לי. נמאס לי כבר להיות בדיכאון בגללה, אבל זה מעבר לשליטתי:/
"דניאל?" שמעתי קול חלש ונפתחה הדלת באיטיות
"עדן..מה את עושה פה?" שאלתי מופתע
"אני רוצה לדבר איתך" אמרה בשקט ונעמדה ליד הדלת
"מה?" שאלתי
"אמ..תשמע..באתי לבקש משהו" אמרה
"בכיף,מה?" שאלתי
"אני לא רוצה שתפסיק את מה שאתה מתכנן למירית, אומנם מה שקרה בינינו הייתה מעידה חד פעמית ושנינו יודעים את זה. אתה אוהב את מירית ואני את אביאל..אז בבקשה אל תבטל את זה."
"אני...אני לא יודע" אמרתי והורדתי את הגיטרה ממני
"תקשיב דניאל, אני באמת חושבת שזה יהיה מעולה לעשות את זה אני בטוחה שככה היא תסלח גם לך וגם לי...מצידי תעשה את זה עוד השבוע" אמרה
"אני..אני לא כל-כך בטוח שזה רעיון טוב"
"למה לא?!" שאלה
"כי היא לא רוצה אותי בכלל. היית חייבת לראות את התגובה שלה כשסיפרתי לה על הנשיקה הזו, חשבתי שהיא תכעס תראה שהיא פגועה או משהו בסגנון אבל כלום!! היא לא הנידה עפעף, לא הזיז לה בכלל, ועוד מה היא אומרת לי אחר כך?!"
"כן, אני שמעתי את זה כבר, ניב סיפר לי" הפסיקה את שטף דברי
" נווו..אז מה את רוצה שאני אעשה? היא לא רוצה אותי, היא המשיכה הלאה..ובזה אני בטוח!" אמרתי נחרצות
"למה אתה כזה בטוח?!" שאלה בקול
"כי היא אמרה לי!" אמרתי באותו הקול והיה שקט
"תראה.." אמרה בשקט "אתה אוהב אותה, רואים את זה עליך וגם אתה אומר את זה..ואם אתה רוצה להאמין לי?, היא חולה עליך! היא מאוהבת בך עד השמיים אבל היא פשוט לא רוצה להודות בזה כדי שלא יכאב לה יותר מידי" אמרה עדן וגיחתי "חכה! תן לי לגמור" אמרה והמשיכה לדבר "לדעתי, אתה צריך וחייב לעשות את זה! לא בשבילי, באמת שלא. אלא בשבילך! היא אוהבת אותך דניאל! אני יודעת שהיא תחזור אליך! אם אתה סומך עלי ומאמין לי-תעשה את זה!" אמרה והיה שקט.
לא ידעתי מה לומר לה..אולי היא צודקת?? אבל אולי לא?!
"אני הולכת..תחשוב על זה..בשבילך-לא בשבילה,בשבילכם!!" אמרה והדגישה את המילה האחרונה.
"ביי" אמרתי בשקט והיא סגרה את הדלת.
נשכבתי על המיטה,חושב על דבריה של עדן, וכל הזמן הם מהדהדים בראשי..
'בשבילך..לא בשבילה-בשבילכם!!'
הראש שלי היה מפוצץ מחשבות עד שלאט לאט..נרדמתי.
---------------------------------------
"אוףף מאמי, אני ממש דואגת למירית. היא כל היום בראש שלי" אמרתי ונשכבתי על מיטתו של איתן
"אין לך מה לדאוג יפה שלי..היא תהיה בסדר היא עוד מעט בת 18 , תאמיני לי שהיא יודעת לדאוג לעצמה" אמר לי
"לויודעת..אתה לא רואה את זה? היא נורא מוזרה כזאת...אני לא יודעת להסביר" אמרתי
"אל דאגה מאמי, יהיה בסדר!"אמר וליטף את בטני
"חחח..די מאמי זה מדגדג" אמרתי והורדתי את ידו
"באמת?? זה מדגדג אותך??" שאל בפליאה
"חחח..כן דיי" אמרתי והתרוממתי קלות
"אוהב אותך" אמר נשק על שפתי
"גם אני" אמרתי ונשקתי לו גם.
"אני חייב להיכנס למקלחת יפה שלי, תעשי בינתיים מה שאת רוצה" אמר לי וקם ממיטתו
"אל דאגה" אמרתי והתמתחתי.
"חח..יאללה ביי"
"אל תתגעגע יותר מידי" אמרתי ושמעתי את צחוקו.
התיישבתי במחשב וגלשתי קצת באינטרנט.
פתאום קפצה הודעה * מאמי אתה פה? *
'מי זאת?' שאלתי את עצמי ונורא הסתקרנתי לדעת..
פתחתי את ההודעה וראיתי שכתוב –קרן-
ראיתי גם שיש היסטורית הודעות ונורא הסתקרנתי לדעת מה יש בניהם אז פתחתי..
הייתי בהלם ממה שראיתי......
-קרן-
מה קורה מאמי?
-איתן-
בסדר נשמה..מה איתך?
-קרן-
מעוולה...מה שלום כולם?
-איתן-
בסדר..הכל מעוולה..
אני ממש מתגעגע אליך!!
מתי את חוזרת?
-קרן-
גם אני מתגעגעת אליך!
אני כבר מתה לראות אותך..
-איתן-
אז יאללה..
-קרן-
אני לא יכולה נסיך,
יש לי כאן עוד כמה חודשים טובים
-איתן-
אוףףף...
-קרן-
לא נורא..
התאפקת חצי שנה תתאפק עוד כמה חודשים
-איתן-
אני כבר לא יכול אני מת מגעגועים!!
-קרן-
עוד כמה חודשים יפה שלי!=]
-איתן-
טוב מאמי..
אני מחכה לך..
אוהב אותך 3>
הייתי בהלם. הרגשתי דמעות קטנות שמבצבצות לי בעיניים אך לא רציתי לבכות.
אבל זה היה מעבר לשליטתי. שמעתי שאיתן כיבה את המים ופתח את הוילון.
ידעתי שברגע זה ממש הוא מתנגב, מתלבש ויוצא החוצה..
ניגבתי את הדמעות וחיכיתי לו...חיכיתי להסבר.
"אני מקווה שלא התגעגעת יותר מידי" אמר בחיוך כשיצא עם בוקסר ובלי חולצה
"אפשר לשאול שאלה?" שאלתי בלי להתייחס למה שהוא אמר לפני, והוא שם לב שמשהו לא כשורה
"כן יפה שלי.מה יש?" שאל ברצינות והתיישב על מיטתו
"מי זאת קרן?" שאלתי והוא השתתק.
לממההה לממההה???? אל תפרידי בין איתן לשרייתתת
הם מוששלמים ביחחדדדד 😁
תמשיייכייייי 😊
אהה ודרך אגב הפרק מושללםםםםםםםםםםםםם 😛
מדהים מדהים מדהים 😊
המשך 😊
פרק יפהההההה !!!!
מחכה להמשך !!!!!!!!! אל תפרידי בין איתן לשריתתתתתת ... 😉
QUOTE לממההה לממההה???? אל תפרידי בין איתן לשרייתתת
הם מוששלמים ביחחדדדד
תמשיייכייייי
אהה ודרך אגב הפרק מושללםםםםםםםםםםםםם
חח..תודההה..😊😊
חכי ותראיי 😛
QUOTE מדהים מדהים מדהים 😊
המשך 😊
תודה מאמי😊
QUOTE פרק יפהההההה !!!!
מחכה להמשך !!!!!!!!! אל תפרידי בין איתן לשריתתתתתת ... 😉
תודההה...
חכי ותראי😊😊
QUOTE וההמשךך בתאריךך??
מחר, מחרתיים, עוד שבוע, חודש, שנה..
לויודעת..מתישהו זה בטוח!!
חחח...סתם מאמי..בעז"ה בקרוב מאוד מאוד.
אני לא רוצה להבטיח תאריך מדויק אבל בקרוב.
התחלתי לכתוב פרק, אני די באמצע..אני צריכה להאריך אותו עוד קצת ואני יעלה אותו...
קצת סבלנות 😊
לילה טוב😊
פרקקקקק...
אני מקווה שלא התגעגעת יותר מידי" אמר בחיוך כשיצא עם בוקסר ובלי חולצה
"אפשר לשאול שאלה?" שאלתי בלי להתייחס למה שהוא אמר לפני, והוא שם לב שמשהו לא כשורה
"כן יפה שלי.מה יש?" שאל ברצינות והתיישב על מיטתו
"מי זאת קרן?" שאלתי והוא השתתק.
-------------------------------------------------
פרק 97
"אח" נאנחתי. איך אני יכול להגיד לה מי זאת קרן?!
הסתרתי את זה במשך כל-כך הרבה זמן...
ואת האמת? אני אפילו לא יודע למה..
"אתה לא מתכוון לענות לי?" שאלה שרית קצת בחוסר סבלנות.
ידעתי שהיא פגועה ממני, פגועה מאוד.
"זה לא מה שאת חושבת" אמרתי את המשפט המוכר
"כן בטח..מאיפה אתה יודע מה אני חושבת בכלל?!" שאלה וחייכה חיוך ציני
"תשמעי אני אוהב אותך, באמת..."
"איתן, אל תשחק איתי משחקים ואל תגיד לי הקדמות עכשיו..אני רוצה לדעת מי זאת קרן!!" אמרה לי והפעם כבר בפחות רגש, אלא בכעס.במעין פקודה.
"זאת אחותי בסדר?!"
---------------------------------------
קמתי בבוקר כל-כך מבולבלת.
אני לא יודעת איפה לשים את עצמי.
כבר לא ידעתי מי החברים האמיתיים שלי.
מי בעדי מי נגדי,
מי נגד מי?!
פשוט לא ידעתי כלום.
"יאללה מירית...כבר 7 ורבע" אמרה לי אימי
"אני כבר יורדת" אמרתי וסידרתי את שערי.
"בוקר טוב" אמר ניב בחיוך וירד למטה
"בוקר טוב" אמרתי
"מה הפרצוף החמוץ?" שאל
"שום פרצוף" אמרתי ואכלתי את ארוחת הבוקר שלי
"טוב" אמר והוא גם אכל את שלו.
"הלכתי ביי.." אמרתי לאימי
"חכי אני גם הולך עכשיו אני כבר אקח אותך" אמר לי ניב וקם מהכיסא
"אז יאללה" אמרתי בחוסר סבלנות
"בסדר.." אמר ויצא
"אתה נראה גמור" אמרתי לו במהלך הנסיעה
"ירדן הרגה אותי אתמול" אמר לי בעייפות
"חח..באמת מה הולך בניכם?" שאלתי
"בנינו???" אמר וצחק בקול רם "אל תחשבי על זה אפילו, אני שונא את הילדה הזאת!"
"אה כן?! אז מה היא עשתה אצלנו 100 שעות אתמול ושלשום??" שאלתי
"המורה נתנה לנו לעשות עבודה בזוגות, והיא שמה אותי איתה" אמר והתעצבן "מכל הכיתה היא מצאה לי אחלה בת זוג אה?!" אמר בציניות
"אל תהיה כזה רע..היא לא כזאת נוראה! היא דווקא אחלה" אמרתי
"היא חרשנית!!!!"
"אז מה?? מה רע בחרשנים?!" שאלתי
"לא רע, אבל יש גבול לכל דבר" הסביר "וחוצמיזה היא מכוערת"
"ואווו. אל תיסחף..היא ממש לא מכוערת..בוא נגיד שהיא לא יפה ומהממת אבל מכוערת היא לא" אמרתי
"יש לה שיער ג'ניג'י מכורזל והיא כולה לבנה כזאת איכססס"
"אתה סתם מגזים! חוצמיזה אין כזה דבר בנאדם מכוער זה עניין של טעם" אמרתי "וגם השיער שלה מהמם! הלוואי עלי שיער כמו שלה, היא פשוט לא מטפחת אותו.." אמרתי
"טוב הקוסמטיקאית מירית כהן" אמר ניב
"לדעתי אתה מאוהב" אמרתי וחייכתי חיוך גדול
"אוחח מירית שלא תחשבי על זה אפילו, אמרתי לך כבר, אני רק מדבר עליה ועולה לי העצבים אז בואי נעביר נושא" אמר
"לא צריך כבר הגענו לביצפר" צחקתי וירדתי מהאוטו.
"ביי יומטוב"
"יומטוב" אמרתי והלכתי לכיתתי.
---------------------------------------
"חשבתי שכבר עשית משהו..ומה אני מגלה עכשיו?? מה אתה נורמאלי?!?!"
"אבל.."
"שום אבל דניאל!!! אתה חייב לעשות את זה, זה רעיון מעולה! וכפי שאני מכירה את מירית היא תחזור אליך!"
"אני לא יודע אמא"
"קדימה לך אל עדן ותתאמו יום..יאללה" אמרה והקימה אותי מהמקום.
חייכתי, שמחתי כל-כך שיש לי אמא כזאת.
שאני יכול לספר לה הכול! אבל הכול!!
"תודה" אמרתי בחיוך והתקדמתי לכיוונה כדי לחבק אותה
"בכיף ילד שלי" אמרה והתנתקנו.
"הלכתי" אמרתי בחיוך וליבי הלם בחוזקה
"אתה עוד פה?! יאללה!!!!" אמר והוציאה אותי החוצה בכוח
"ביי משוגעת!!" אמרתי והתנעתי את הרכב.
"שלום עדן נמצאת?" שאלתי את אימה
"כן היא למעלה" אמרה לי אימה בחיוך
דפקתי על הדלת וחיכיתי שהיא תענה..
"כןןן" אמרה ופתחתי את הדלת
"היי" אמרתי בחיוך וקול שקט
"היי" אמרה בחיוך והסתובבה אלי מהמחשב.
"מה נשמע?" שאלתי
"בסדר..ואתה?" שאלה
"בסדר"
"לא ראיתי אותך היום בביצפר...קרה משהו?" שאלה
"הייתי, פשוט כל היום הייתי בכיתה" הסברתי
"למה?" שאלה
"חשבתי.."
"על מה?..אם אפשר לשאול..?"
"על מה שאמרת לי"
"ו..?" שאלה בסקרנות
"אני יעשה את זה" אמרתי בחיוך
"יש! יש! יש! יש!" אמרה ונתנה לי חיבוק גדול ומוחץ "אתה לא תתחרט על זה, אני נשבעת!!" אמרה בחיוך
"אני מקווה" אמרתי וגם אני חייכתי.
"יאללה אז למה אנחנו מחכים?" שאלה
"מה יש לך? לא היום.." אמרתי
"אז מתי?" שאלה
"לויודע..עוד מעט, תני לי לעכל.." אמרתי
"שום לעכל!! השבוע אתה גומר עם זה.." אמרה בהחלטיות
"כן המפקד" אמרתי ועשיתי את הסימן עם היד
"יאללה בוא נלך אליך אני אעזור לך להתאמן" אמרה והוציאה אותי מהחדר
"מה יש לכולם היום? מנדים אותי?" אמרתי והיא צחקה
"יאללה נו..צא כבר" אמרה וכבר היינו בתוך המכונית בדרך חזרה אלי הביתה.
---------------------------------------
"מירית אפשר לבוא אליך?" שאלה אותי שרית בטלפון
"בטח..בואי" אמרתי וניתקנו.
"מה קרה?" שאלתי אחרי מספר דקות ששרית עמדה בפתח דלת ביתי.
"הייתי חייבת לדבר עם מישהו." אמרה ונכנסה לביתי
"בטח בואי! את רוצה לשתות משהו? לאכול?" שאלתי
"לא לא..בואי לחדר" אמרה ועלינו לחדרי.
"מה יש?" שאלתי
"אוף אבל תישבעי לי שאת לא מספרת לאף אחד.."
"נשבעת" אמרתי ושמתי את ידי על החזה,איפה שהלב.
"אוקי אז ככה...." אמרה וסיפרה לי את כל הסיפור
"ואוו, רגע..אז..את רוצה להגיד לי שלאיתן יש עוד אחות בחו"ל???" שאלתי בהלם
"כן!!!"
"איך הגבת כשהוא אמר לך את זה?" שאלתי
"ואווו..אוקי זה היה כך..
+_+_+_+_+_+_+_
הייתי במיטה והורדתי את ראשי, לא ידעתי איך להגיב במצב כזה.
אני כזאת קנאית,טיפשה, מטומטמת...!!
למה אני חייבת לדחוף את האף הגדול שלי לכל מקום, למה?!
"אני..אני מצטערת" אמרתי והורדתי את ראשי
"זה..בסדר..גם אני לא הייתי בסדר, פשוט לא ידעתי איך לספר לך את זה" אמר לי איתן
"אתה לא היית חייב! אני המגעילה והנדחפת לעניינים שלא שלה" אמרתי והוא חייך חיוך קטנטן
"תן חיבוק" אמרתי ופרשתי את ידי בחיוך..
"אני רוצה להיות לבד קצת טוב?!" אמר לי והחיוך נמחק מפניי'
"טוב, אני מבינה" אמרתי וקמתי ממקומי
"ביי"
"ביי" אמרתי ויצאתי מחדרו.
+_+_+_+_+_+_+_
"רגע..אז מה אתם לא מדברים עכשיו?" שאלתי
"אני כבר לא יודעת מה לחשוב" אמרה
"אל תדאגי, יהיה בסדר..." אמרתי
"מה 'יהיה בסדר' מירית, אני כזאת מטומטמת!! למה אני חייבת לדחוף את האף לעניינים שלא שלי?!?!"
"תירגעי שרית, את ממש אבל ממש לא מטומטמת! זה היה זכותך המלאה לדעת מי זאת קרן, זה באמת היה נראה חשוד וכל בת נורמאלית הייתה חושדת ככה בחבר שלה..
אם אני הייתי במקומך אני בכלל הייתי יותר קיצונית. אני הייתי קמה והולכת בלי לדבר בכלל עם החבר.." אמרתי
"טוב את בכלל סתומה ולדעתי את עושה טעות.."
"מה טעות? על מה את מדברת בכלל?" שאלתי
"'על מה את מדברת בכלל'" חיקתה אותי שרית "מה את משחקת אותה לא מבינה עליך ועל דניאל" אמרה ונאנחתי
"לא שוב, בבקשה"
"רק תעני לי דבר אחד, למה את לא נותנת לו להסביר לך מה שקרה...יש לו הסבר!" אמרה
"כי כבר שמעתי את ההסבר..אחיו נפטר והבקשה שלו הייתה שהוא יהיה עם מישהי ואחרי חודש יזרוק אותה, כאילו אנחנו איזה דף שמשתמשים וזורקים" אמרתי
"מה?? מה פתאום! זה מה שהוא אמר לך? זה בכלל לא נכון..יש הסבר אחר לגמרי..זה היה בהתחלה..יש לזה כבר סוף!" אמרה ולא הבנתי כ-ל-ו-ם-!
"מה, על מה את מדברת?" שאלתי, מנסה לפענח את המשפט האחרון שלה
"מצטערת מירית, אבל את זה את תצטרכי לגלות לבד" אמרה וקמה ממיטתי
"רגע לאן את הולכת?" שאלתי
"אני חייבת לחזור הביתה..ביי" אמרה ויצאה מחדרי במהירות
נשארתי בחדרי קצת המומה, חושבת על מה ששרית אמרה לי עכשיו.
לא ידעתי מה לעשות?
כל-כך הרבה דברים קוראים לי לאחרונה שאני לא יודעת במה לטפל קודם.
החלטתי להשאיר הכול בידי שמיים! מה שייפתר ראשון-יפטר ראשון ומה שאחרון-אחרון.
בעזרת ה'-יהיה טוב!
---------------------------------------
"הלו" עניתי בחוסר חשק כשראיתי שכתוב –ירדן- על הצג
"אל תתרגש יותר מידי זה בסדר.." אמרה לי בעוקצנות
"אני מנסה, אני פשוט לא מצליח" החזרתי לה
"מצחיק מאוד" אמרה ונאנחה
"טוב מה רצית, אני עייף.." אמרתי לה בעצבים
"רציתי לשאול אם אתה יכול לבוא אלי היום שנעבוד קצת על העבודה.."
"מתי?" שאלתי ועצמתי את עיני
"אמ..מתי שבא לך, גם עכשיו זה בסדר.." אמרה
"אמ..טוב אני אבוא עוד חצי שעה בערך..."
"סבבה.."
"יאללה ביי" אמרתי וניתקנו.
קמתי בחוסר חשק ממיטתי והתארגנתי. שמתי על עצמי מכנסי גלישה בצבעים חום, שחור,לבן וחולצת וי חומה,חלקה רגילה.
"מירית הלכתי, אם אבא או אמא שואלים אני אצל ירדן מכין ת'עבודה.." אמרתי לה
"אווו..בהצלחההה" חייכה חיוך גדול
"כן אה..את לא רואה איך אני מאושר?!" אמרתי בחוסר חשק
"דיי להיות כזה מגעיל...אם תלך אליה ולא תבוא אם סטיגמות ותנסה להבין אותה אני בטוחה שיהיה לכם כיף" אמרה
"טוב ביי" אמרתי וסגרתי את הדלת אחרי.
נסעתי לכיוון ביתה ופשוט לא היה לי כוח!!
נמאס לי כבר לעבוד על העבודה הזאת!!
"שלום, ירדן נמצאת?" שאלתי את אח שלה, בן ה-5
"מי אתה?" שאל אותי
"אני ניב" חייכתי "מי אתה?" שאלתי
"אני סופרמן!!" אמר ורץ בכל הבית
"יניב תעזוב אותו" צעקה ירדן על אחיה.
"מה עשיתי?" אמר בפרצוף נעלב
"תעלה" אמרה לי והתעלמה ממנו.
"למה התעצבנת עליו? מה הוא עשה?" שאלתי, 'מסכן, למה היא צעקה עליו ככה?!'
"ככה! אני שונאת שהוא מציק לחברים שלי שבאים אלי הביתה" הסבירה
"טוב, אבל אני לא חבר" אמרתי בעוקצנות
"טוב, לא מתאים לי עכשיו לרדת עליך טוב?!" אמרה והתיישבה על כיסא המחשב
"לא ירדתי עליך רק אמרתי ת'אמת.." אמרתי שוב בעוקצנות
"טוב יאללה מה הקטע?! בוא נתחיל" אמרה, מתעלמת מדברי
"טוב...אבל אפשר לפחות כיסא?" שאלתי
"שב על המיטה..אפשר לראות בה גם מעוולה" אמרה
"נראלך?!? אני לא יושב על המיטה שלך, מי יודע מה עשית בה ועם מי.." אמרתי והיה שקט..
"תגיד מה הקטע שלך?!" שאלה בעצבים אך עם דמעות בעיניים.
"מה..מה עשיתי?" שאלתי והסתכלתי עליה...בוכה.
"זה לא מה עשיתי זה מה אמרתי!!" אמרה וניגבה את דמעותיה
"טוב אני מצטער נסחפתי..סליחה" אמרתי ונגעתי בכתפיה, אך היא התרחקה.
"אני מצטער בסדר?! זה לא היה במקום" אמרתי שנית
"עזוב אין לי כוח לעבוד היום..אתה יכול ללכת הביתה" אמרה
"אבל תפסיקי לבכות, זה היה ממש בצחוק..אין לי שום בעיה לשבת לך במיטה" אמרתי והתיישבתי לה על המיטה
"את רואה?" אמרתי ונשכבתי עליה. והיא צחקה.
"יופיי..." חייכתי כשראיתי אותה צוחקת
"דיי מפגר" אמרה וחייכה
"את רואה מי מתחיל?!" אמרתי וצחקנו.. "יאללה בואי" אמרתי ומשכתי את ידה
"מה? לא..לאן?" שאלה
"בואי נו..הולכים לקנות גלידה.." אמרתי, הרגשתי כל-כך לא נעים שהיא בכתה בגללי..
"לא עזוב..אני עם פיג'מה אני בכלל לא לבושה.." אמרה
"לא צריך יאללה נו..." אמרה ומשכתי אותה בכוח..
"טוב אז חכה לפחות אני אשים נעליים" אמרה בחיוך.
יצאנו לכיוון הרכב שלי ונסענו למדרחוב.
"איזה גלידה את רוצה?" שאלתי
"אני משלמת.." אמרה והוציאה 15 שקלים.
"אני רוצה לשלם עליך" אמרתי והחזקתי לה את היד
"אתה ממש אבל ממש לא משלם עלי!!" ספק אמרה ספק קבעה
"אני רוצה..בתור התנצלות" אמרתי בחיוך והיא נכנעה.
היא לקחה פיסטוק, שוקו, ועוגיות..ואני לקחתי ריבת חלב,וניל ועוגיות.
"שלי הרבה יותר טעים" אמרה בחיוך מנצח..
"היית רוצה, שלי הרבה יותר טעים, אין על ריבת חלב.." אמרתי..
"אה..טוב.." אמרה וליקקה מהגלידה.. "מממממ..טעים ליייי" אמרה וצחקתי
"תביאי תביאי לטעום.." אמרתי והיא נתנה לי לק..
"תביא לי עכשיו אתה.." אמרה ונתתי לה לק..
"אני עדיין חושבת ששלי יותר טעים" אמרה
"לא!! הריבת חלב אצלי הרבה יותר טעימה מהפיסטוק.."
" מה פתאום! הפיסטוק עושה פה את כל הטעם" אמרה
"לא!"
"כן!"
"לא!"
"כן!"
"טוב דיי!" אמרנו שנינו ביחד והתגלגלנו מצחוק...
"בני 18..תראה על מה אנחנו מתווכחים" אמרה וצחקתי.
"זאת את התחלת" אמרתי בחיוך
"אה כן?!" אמרה ולקחה חתיכת גלידה ושמה לי אותה על הפרצוף
"מה זה היה?" שאלתי ולקחתי מהגלידה שלי ובאתי לשים עליה אבל היא כבר הייתה ממש רחוקה ממני...
" בחיים לא תתפוס אותי" צעקה
"חבל עליך..ממש חבל!" אמרתי והיא התגלגלה מצחוק
"אני סופר עד 3 ואת פה..אם לא...חבל!" אמרתי שוב.
"יאללה" זירזה אותי "תנסה" אמרה
"1" התחלתי לספור "2,3" אמרתי במהירות והתחלתי לרוץ.
היא באמת הייתה קשה לתפיסה והיא רצה מהר. אבל בגלל שנפל לה כדור גלידה היא נעצרה והצלחתי לתפוס אותי.
לקחתי חתיכה נכבדת מהגלידה שנפלה לה וזרקתי עליה.
"איכס י'מגעיל למה מהרצפה??" אמרה וניקתה את פניה
"חחח..לחסוך" אמרתי בחיוך וצחקנו
"מצחיק מאוד"
"חח..חוצמיזה מה את מעדיפה? למרוח עליך גלידה מהפה שלי או מהפה שלך?" שאלתי
"ברור שמשלי.." צחקה
"יפה..אז שמתי עליך מהפה שלך אבל אם קצת לכלוך של כול העולם ואחותו.." אמרתי וצחקנו.
"טוב יאללה בוא נשב פה על איזה ספסל נגמור את הגלידה שנשארה..כבר הכול נוזל" אמרה.
"טוב נוו.." אמרתי והתיישבנו על הספסל הקרוב..
"אני באמת מצטער על מה שהיה.." אמרתי כשנזכרתי בזה שוב
"זה בסדר..לא נורא, עבר" אמרה בחיוך
"אז חברים??" שאלתי ושלחתי לה יד,ללחיצת יד.
"ידידים" אמרה ולחצה את ידי בחיוך וצחקנו.
"יאללה בוא הביתה אנחנו כבר שעתיים פה.." אמרה וקמה מהספסל ואני אחריה.
"תודה רבה, היה לי ממש ממש כיף" אמרה לי בחיוך ויצאה מהאוטו
"גם לי..ו..שוב סליחה" אמרתי במבוכה..
"זה בסדר טיפש..אמרתי לך?! כבר סלחתי!" אמרה בחיוך
"ביי...ניפגש.." אמרתי
"ביי" אמרה ונכנסה לביתה.
"אני רואה שהיה הפעם יותר טוב מפעם קודמת אה?!" קידמה את פני אחותי, מירית
"חח..איך את יודעת?" שאלתי
"לפי החיוך ה ע נ ק י שמרוח לך חצי מהפרצוף" אמרה וצחקתי
"כן...היה כיף הפעם" אמרתי ועליתי לחדרי
"למה?" שאלה ונכנסה לחדרי..
"את לא רוצה לדעת.." אמרתי וסיפרתי לה את כל הסיפור
"חחחח..עלק!! אמרתי לך שהיא חמודה.."
"נחמדה..." אמרתי
"אין אני אומרת לך בסוף אתם תהיו חברים!" אמרתי
"אני אומר לך שלא..חבל לך על המאמץ..היא חמודה והכול אבל..לא הטעם שלי!" אמרתי
"נחיה ונראה"
טוב, זה יצא ארווווךך, אי אפשר להגיד שלא..
ואם מישהו אומר שלא-לפחות שידע שהשתדלתי נורא נורא נורא 😁
מממש ממש יפה :]
תמשיכי :]
מה באמת רק אני חושבת שהוא לא ארוך???
הפרררק מדהייםםם ואני רוצה את נייייב
תמשיייכיייי😊
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
