=אשליות של בת איכר=

אוי נשכמע כמו סרט כזה..
ממש חמוד תמשיכי

תמשיכי :/

סיפווור יפה מאווד
הכתיבה שלך מקסימה
אבל לא יודעת..משום מה הוא צפוי מידי
וגם מזכיר לי את סיפור סינדרלה עם הילארי דאף ומייקל צאד מורי החתיייך הזה(:

תקשיבייייייי זהה סייפור אחחד הההההה...
ייאפפיםם שאני קווראתת!
מחחכה להמשךך יצא לך מדהים!

מדהיםם =)
המשך

אני ממתתהההה תמשיכי :]

המשךך ?

כלכך מדהים !

המשששךך ..?

וואי יפה רצח
תמשיכי

מזהה ?!
ננטיישה ? , מה עםם הממשך ?

=אשליות של בת איכר=
פרק7:




אספתי את המסכה מידיה, נופפתי לה לשלום והיא סגרה את דלת הבית.
האצתי צעדיי ואחרי מספר דקות הגעתי אל פתח בית הספר, היה תלוי שם שלט גדול ורחב בצבע לבן ועליו כתוב:
=הנשף הגדול=
חייכתי לעצמי, המילה נשף ריגשה אותי, נכנסתי אל האולם בצעדים איטיים והבחנתי בתלמידים שקועים בהרצאה המייגעת של מנהל בית ספרינו.
נשענתי בצד על הקיר, המנהל נשא את נאומו וסיים את מילותיו בפתיחת מסיבת-הריקודים.
ריקודים אף פעם לא היה מושא אהבתי. הבטתי על הברים הגדולים שנידבו משקאות מעוררים לכל הנוכחים. הרגשתי מגוחכת כיוון שאף אחד לא נשא מסכה אז הורדתי את שלי.
חיפשתי בעיניי את תום ואחרי סקירות ממושכות חסרות תוצאה, התייאשתי, ערב שחשבתי שיהיה כל כך מדהים, יהיה כל כך מייאש.
ניגשתי לכיוון הבר וישבתי על אחד הכיסאות הגבוהים.
"או מיי גאד, טולי את קולטת? מה הפאקצה הזו עושה כאן" פתחה בטון נגעל.
"כן, היי, לא חשבתי שהמסיבות בבית-ספר כל כך ירדו רמה" המשיכה השנייה בדרך מלכתה, וקולה מתנשא.
"ועוד בשמלת כלה, היא קצת מרגישה משהו מיוחד" הפליטה בחוסר רגישות השלישית.
הסתובבתי וחשדותיי התאמתו, הן אכן עומדות מאחוריי ומרכלות עליי.
"מה אבד לך כאן בדיוק?" רעמה עליי אוריין, היפה מביניהן, מחופשת לברבי מדליקה וורודה, היא בהחלט הייתה יפה.
"כן? מה באמת אבד לך כאן?" חזרה על דבריה בהסכמה מלאה טל, מחופשת לדבורה, צבועה בצבעים שחור-צהוב.
"כן, אממ...מה שהם אמרו לייק דה!" הזדנבה השלישית-מור חסרת ביטחון, מחופשת, למה אם לא לדבש? ,הכרתי אותן, הן למדו בבית הספר.
"כלום..." מלמלתי בלחש, וכל בטחוני נחת.
"אז אולי תלכי מכאן?!" ביקשה-דרשה ממני אוריין ואני הסתובבתי שוב לבר, מישירה מבטי אל הברמן שהיה דרוך ושקוע במחזה המביש, הן, כבר הלכו משם.
השפלתי את ראשי, ולפתע ראיתי את ראשו מבצבץ "משהו לשתות?" הציע בחיוך תמים ואני הנהנתי "משהו חזק" הוספתי, רציתי לשחרר את כל הכעסים, גם אם זה ללילה אחד, גם אם זה לכמה שעות בודדות.
הברמן שלף כוס וגלגל בקבוק באוויר, מוזג במקצועיות.
"תוציאי את כל התסכולים בובה" הגיש לי.
"בהחלט" קבעתי והרמתי את הכוס, מגישה אותה לפי.
"רגע רגע" ביקש הברמן ושלף כוס לעצמו.
הוא הגיש את כוסו אל שלי וחגגנו "לחיים", שפכתי את תוכן הכוס החריף אל פי... "ססס" פלטתי, מבטאת את חריפות השתייה.
"רגע? זה בחינם כן?" בדקתי שוב, אחרת לשלם? -אין בידיי גרוש.
"בחינם, בחינם" אישר וחייך, מוזג לי נוזל נוסף... משכר ומרעיד חושים.
אחרי כשלוש כוסות, כבר כאבה לי הבטן מעט, הוא סימן עם הבקבוק האם לשפוך עוד.
"לא, לא" אמרתי טופחת על בטני. והשפלתי מבטי, ובאותה תנועה, ראשו שוב ביצבץ מבעד לחריץ הקטן שפרסו ידיי.
"על מה הפנים שלך עצובות?" עיניו שאלו בהבנה. "סיפור ארוך" אמרתי מבחינה באישה צעירה, מתיישבת בכיסא לידי על הבר, הבטתי לכיוונה ומייד השפלתי מבטי, אוי לא! רק שלא תראה אותי במצב הזה.
"טופז" קולה המוכר קרא, פקדתי על עצמי להיות קשובה, ולא להראות סימנים של שכרות, הפנתי מבטי אליה, והבטתי בה במבט מופתע ומתפלא.
"אוי ליאת מה שלומך?" שאלתי בלחש... מקווה שהיא פשוט תעזוב אותי, התביישתי כל כך, למרות כל האכזבה, היה בי צל של תקווה לגבי המחזה. כן, ליאת, אחת השופטות, אסור שתראה אותי במצב מביש שכזה!
"מעולה, מה את עושה כאן?" היא שמעה טוב מאוד, התייאשתי. שנאתי את עצמי באותו רגע, הרגשתי שאני עושה את הדבר הלא נכון, בזמן הלא נכון, שאני השילוב המושלם של תזמון גרוע ומצב גרוע.
"אני...לומדת כאן..." אמרתי בכבדות, והרגשתי שהבטן שלי מתנפחת, היא הביטה בי דרוכה, רציתי להקבר באותו רגע. למזלי היא לא הבחינה במצבי.
"הא...את יודעת רציתי לומר לך משהו בקשר למחזה" ניצלה את ההזדמנות ואני שהתייאשתי מלשמוע דברי עידוד ונחמה השתחררתי ממנה בתירוץ של 'שירותים' אחרי מספר דקות חזרתי לבר והיא לא הייתה שם עוד.
"יוסי לא להתבטל" פקד על הברמן, אדם שהתברר כאחראי הבר. הבטתי במתרחש בבר.
"אני עובד" השיב יוסי וחזר לשרת תלמידים, יוסי היה אותו הברמן שהגיש לי שתייה בתחילת הערב.
"יוסי?" קראתי בחיוך. "חזרת... לא ידעתי איפה נעלמת בובה..." התפלא, וחייך.
"מזוג לי עוד כוס, אבל הפעם משהו יותר חזק" דרשתי בפנים ערמומיות.
"בכיף" הסכים ומזג לי לכוס קטנה יותר, משקה בצבע חום כהה.
שתיתי והמשקה היה חריף למדיי. "אויש, מה שמת לי פה?" שאלתי מרימה ידי עם הכוס.
"תשתי, תשתי, את נראית רע, שפכי הכול" אמר משלים את החצי כוס ריקה לכוס מלאה ואני שפכתי במהירות הכול לפי.
הראש שלי כבר התחיל להשתולל, כבר לא הרגשתי אחיזה בידיים, לא הרגשתי שליטה בגוף.
לפתע מרפקי שנשען על דלפק הבר נשמט ומעדתי. "בובה את נופלת" הזהיר אותי ותפס בידיי, הרמתי מבטי ולא האמנתי למראה עיניי, מצמצתי לוודות שאיני חולמת, או שזה סתם הזיה שנבעה מהשפעת האלכוהול עליי.
"טופז???" קרא בשמי והבטתי בו מעקמת מבטי. לפי הקול כבר הבנתי שזו לא אשליה, שזה הוא, שזה עמית. הוא אחז בזרועותיי, הוא היה מחופש לפיראט, עין אחת שלו כוסתה ולכן התקשיתי לראות בברירות. אך כל הסימנים הראו-זה עמית.
"הא...ע...מ...ית?" גמגמתי ובלי משים, נפלתי לזרועותיו. גופי היה כבד. "מה קרה לך?" שאל תמוה.
"בעע...בעע...אני צריכה להקיא" מלמלתי, והרגשתי שכול השתייה עולה בגופי. שוב, תזמון גרוע, אוי לא, רק לא להקיא על עמית!




יצא קצר, סורי 😕 ...
מקווה שאהבתן...הסיפור שלי כבר נמצא בראש שלי, הוא מורכב...
ואני יודעת שזה נראה צפוי לגמרי...אבל בהמשך תבינו הכול....
מקווה שאהבתן.
אוהבת, מוריאל3>.

מדהים
תמשיכי

המממשך 😊

מדהים =]