=אשליות של בת איכר=

אוףףףףףףףףף שתגיד לו משווווווווווו
איזה מעצבננננננננת !!!
חחח [;

מהמהםםםם
תמשיכי

QUOTE (-ליאורוש- @ 21/03/2008) אוףףףףףףףףף שתגיד לו משווווווווווו
איזה מעצבננננננננת !!!
חחח [;

מהמהםםםם
תמשיכי
יחד עם ליאורוש שלי :]

QUOTE (שלומיתי144 @ 20/03/2008) עצוב, אבל מהמם !
תמשיכי..
😊

פשוט מושלםםם!!
את רשומת כ"כ יפה והשפה עדינה נוגעת
וגבוהה
תמשיכי מידידידיד

מור'צי 😊

עצוב אבל מושללם !
מחכה להמששך =]

המששך

תמשיכי ? : /

תודה יפותיי [:
כותבת כעת!

קצת מהפרק הקודם:
ולפני שהוא פנה ועזב את המקום, הקדמתי אותו, ועזבתי אני.
דמעות קטנטנות נקרו בעיניי,
והכאב לא מש מליבי.


=אשליות של בת איכר=
פרק 19:
כל אותו עניין הרעיב אותי מאוד.
השעה הייתה כבר כ-1 וחצי בצהריים, הייתי בבית הספר, ונגמר לי האוכל.
פתחתי את תיקי, מפשפשת בין הדברים, הארנק הגיח מן התיק, שלפתי אותו,
פתחתי את הרוכסן, בתקווה שישנם כמה שקלים.
מצאתי 2 שקלים,
קמתי וצעדתי לכיוון הקפטריה, מקווה שיספיקו לי השקלים.

בקפטריה הוצעו מגוון מטעמים, לכד את עיניי קראוסון, עם שוקולד מרוח עליו..יאמי...
"כמה זה?" הצבעתי לכיוון הקראוסון, בתאווה.
"5 שקלים" אמר המוכר.
לפתע עמית הגיח משום-מקום אל הדלפק.
הוא מלמל כמה דברים. לקח שקית שוקו ושלח מבטו אליי.
"אז את לוקחת את הקראוסון?" שאל המוכר.
"לא, אין לי מספיק ...." עניתי בייאוש ופניתי להסתובב, צעדתי צעד אחד, ולפתע;

"קחי" עמית הגיש לי את הקראוסון.
"קח גבר" עמית הגיש למוכר מטבע של 5 שקלים.
"לא, עזוב" החזרתי לו את הקראוסון, כלכך התביישתי.
"קחי, כבר שילמתי" התעקש.
הרעב הכניע אותי.
"טוב...אמ... תודה" הייתי מבולבלת, הבטתי בו בחיוך.
הוא לא ייחס לזאת חשיבות, אפילו לא הביט בי, הסתובב והלך.

לקחתי את הקראוסון וישבתי על אחד הספסלים מחוץ לקפטריה.
נתתי ביס בתאווה מהקראוסון, ונהניתי מהטעם המתקתק.

"יש לי דירה פנויה הערב" קרא קול מאחורי גבי.
"בא לך לקפוץ?" הציע הקול- מאור, אחד התלמידים החרמנים ביותר בכיתה.
"מה???" הייתי מבולבלת, לא הבנתי מהיכן נפלה עליי ההצעה הזו, ולמה.
"אל תשחקי אותה, אם בכיתה ט' לא הייתה לה בעיה, אני בטוח שגם עכשיו לא!" אמר בחיוך משועשע.
"מצחיק מאוד!" גיחכתי בציניות.
"תתנדף מכאן" סיננתי, וסובבתי את ראשי.
"אני אוהב בנות קשוחות, עוד נתראה בובה" הוסיף בציניות קרץ, וליטף לי את הלחי, שלחתי ידי להביא לו סטירה, אבל הוא כבר עזב את המקום.

גיליתי דבר-מה,
הכאב הכי גדול של בן-אדם, הוא לאבד את כבודו, ולהרגיש איך מזלזלים בו.

היום עבר רגיל, הגעתי הביתה ואחרי היום המסעיר הזה, נכנסתי היישר אל תוך המיטה.
גם יום הלימודים ביום רביעי עבר, עם כמה הערות חוצפניות, אבל עבר.
אך באותו יום-רביעי חיכיתי בכיליון עיניים לערב, בציפייה מרובה.
כי בערב יש - חזרות למחזה.


נכנסתי בחשש אל חדר החזרות, גם הפעם הקדמתי, אבל הפעם בכוונה, בציפייה ענקית שעמית יימצא שם.
מה שהתברר כנסיון כושל.
חיכיתי בחוסר-מעש עד השעה 5,
כולם הגיעו, ורוברטה פתחה בחזרה הראשונה.
"אנחנו נתחיל בסצנה הראשונה, כיאה לחזרה הראשונה, קחו את החוברות" פקדה עליי ועל עמית רוברטה.
עמית התקדם, ואני אחריו, הוא לקח שתי חוברות והגיש לי אחת, ידיו היו חמות ונעימות, אבל ליבו כל כך קר ומנוכר.


החזרה עברה בנינוחות, עמית הפגין מקצועיות ולא עירב בין עניינים אישיים לבין המחזה.
בסוף החזרה הלב שלי פקד עליי לנסות, טיפת התקווה האחרונה נילחמה.

"עמית" קראתי אל גבו, הוא התקדם אל רכבו.
"חכה שנייה" קראתי שוב.
הוא נכנס אל הרכב שלו,
במהירות התגנבתי אל הפרונט של הרכב שלו, חסמתי לו את המעבר.
"אני לא זזה מפה עד שאתה לא מקשיב לי!" הכרזתי, והוא הביט בי בזלזול.
הוא פתח את חלון רכבו וראשו הגיח "לא רוצה להקשיב לך!!! מה לא מובן?!" אמר בטון רציני.
התניע את הרכב, ולי לא נותר אלא לזוז מדרכו.


הימים עברו במהירות, זמנים חלפו להם, ועמית עוד לא מוכן להקשיב.
בחזרות הוא מקצועי ונותן את הטוב ביותר, אבל מחוץ לחזרות - לא שולח ולו מבט אחד.

"בשבוע הבא תצא הטיסה המהוללת לפריז, תכינו מזוודות צעירים יקרים" הודיע המנהל בחיוך מרוצה.

הייתי נרגשת לקראת הטיסה לצרפת, מעולם לא חציתי את גבולות הארץ.
למארגנים של המחזה(מאיר ורוברטה הראשיים) הודענו עמית ואני- כי נעדר למשך שבוע מפני הטיסה לצרפת, הם קיבלו זאת בהבנה למרות הזמן הקצר שנותר למחזה והמלאכה המרובה.

וכך חלפו להם הימים.

אחזתי במזוודה הכבדה בקושי.
"ביי אמא!" חיבקתי אותה בחוזקה, מאמצת אותה אל ליבי.
"אני אוהבת אותך!" הוספתי, ודמעה נזלה במורד פניי.
"אחחח, טופזי ילדתי, תשמרי על עצמך! את הכול בשבילי!" הוסיפה וגרמה לי להזיל עוד מספר רב של דמעות.

נופפתי לה שלום, ויצאתי מהבית.
האוטובוס אסף אותי מביתי והנהג הכניס את מזוודתי אל תא המטען.
עברתי בין המושבים, ומצאתי לי מושב ריק אחד- הצרה הייתה שהתיישבתי מלפני אוריין, אוריין- ועמית.




הפעם כתבתי אחד ארוך 😊
איך יצא?

ערב קסום לכן 😊

זה קצר 😢

אבל יפה,מחכה להמשך !

מדהים,המשך.[:

כ"כ עצווווווב ומדהיים !
שיקשיב לה כבר המפגגר הזה מה הוא חש ?!
תמשיכיי ? 😂

יפה מאמי המשךךךךךךךך

סיפור מדהים!!!
המשךך..

המשך