QUOTE (ילדהמשומשו @ 24/02/2008) כל כך יפה!!!
תמשיכיי 😊
😊
יאייי איזה יפפפפפה (:
אין אין מושלם הסיפוור הזה מוושלם !
מחכה להממשךך(:
יפפפפפפפפפפפה!
אין התמכרתי לסיפווור : )
מחכה להמשך !
תודה מקסימות 😁
קצת מהפרק הקודם:
וכנראה שנקם בי....כי הרגשתי גל מיים אדיר נוחת על כולי.
הבן-אדם לא שפוי, כל כולי נרטבתי.
"אתה לא נורמאלי!" הטחתי בו.
"את התחלת!"
והוא שוב צחק.
הוא לא שפוי, אבל הוא לפחות גרם לי לשכוח לזמן-מה את הצרות שנעמדו על ליבי, ואפילו להחליף אותם במספר דקות שמחות.
=אשליות של בת איכר=
פרק16:
הוא צחק, ואני הייתי רטובה עד לשד עצמותיי.
על פניו היה פרוש חיוך ניצחון, ולא יכולתי לעבור על זה בשתיקה!
בחנתי מסביב לרגליו, גלון-מיים נוסף קרץ מבין רגליו, חמקתי ושלפתי במהירות את הגלון.
"צוחק מי שצוחק אחרון!"
מלמלתי לעצמי בניצחון.
באתי אליו מאחורה ושפכתי עליו את הגלון...
הוא היה ממש ממש סחוט במיים, הוא הסתובב ועל פניו התלבשה הבעה המומה.
"עכשיו שנינו רטובים, באשמתך" האשים אותי במעט כעס. צחקקתי.
"אם הבוס שלי בטעות יגיע לכאן וייראה את זה, אני מפוטר!" הודיע, בהבעה חסרת אונים.
"לא נורא, תמיד תוכל להשאר ברמן" ניחמתי אותו בציניות.
התיישבתי שוב על הסלע, החולצה נצמדה לגופי, והבליטה את כל אבריי, הייתי מובכת, ועם זאת מעוצבנת, אחרי כל מה שקרה לי היום, גם נרטבתי לגמריי.
"תעשי קצת מקום" ספק ביקש, ספק דרש, ודחף אותי מעט הצידה. תליתי בו הבעה כועסת, והוא חייך.
הרגשתי את גופו נדבק לגופי, הרגשה מוזרה כזאת, היו לי פרפרים בבטן, אני אפילו לא יודעת למה ....
שתיקה קלילה נוצרה באוויר, וניצלתי אותה כדי לבחון אותו עוד קצת, עיניים בצבע דבש, בהירות, שיער שחור ומבולגן לגמרי, ושרירים שלא מהעולם הזה!
"וואלה, ילדה, אני אפילו לא יודע איך קוראים לך" יוסי זרק לאוויר ושבר את השתיקה.
"חחחח, נכון" צחקתי, "טופז..." הצגתי את שמי.
"שם יפה, לילדה יפה" החמיא. הסמקתי מעט.
"אז תגיד, מי הבוס שלך?" שיניתי נושא. "כאילו, אצל מי אתה עובד פה?" הסברתי את עצמי יותר טוב.
"ירון זינגור" השיב מביט בי, המבט שלו רץ לאורך גופי... ובחן את כולי... הייתי כ"כ מובכת!
משפ' זינגור, השם משפחה קרץ לי. ניסיתי להזכר מאיפה:
"אוריין זינגור" מיקו קרא מתוך הדף וסימן לשאר הבנות לפנות את הבמה, אוריין הנבחנת הראשונה.
כן, זה גם שם המשפחה של אוריין.
"תגיד, יש להם במקרה ילדה, בגיל שלי בערך?" מיהרתי לברר, מקווה כלכך שהתשובה תהיה שלילית, לא מצא חן בעיניי שהכול סובב סביב הילדה הזו.
"כן, נראה לי שכן..." אמר מבולבל. "אם אני לא טועה, קוראים לה... אוריין, משהו כזה" אמר מלא ספקות. ואני כמעט התפוצצתי! לא יכול להיות שכל העולם קשור אליה, שהכול סובב סביבה, המחשבה הרתיחה לי את הדם.
שתקתי, מנסה לעכל את המידע שכרגע סופק לי.
"מה קרה? מכירה אותה?" התעניין.
"לא...לא..." הנדתי בראשי לשלילה.
אחרי דקת שתיקה, הוא הפר אותה.
"אז איפה את גרה, טופז?" שאל מתעניין, נוקט בשמי.
"לייד המשתלה של האורנים, של משפ' סנצ'ס" הסברתי לו, האנשים שאנחנו גרים לידם, הם משפחה אמריקאית, עשירים, בעלי משתלה, אנשים נחמדים מאוד.
"רציני???" שאל שוב ועיניו התרווחו.
"כן למה?" התעניינתי.
"אני גר 2 בתים משם בערך" אמר מחייך.
"וואלה?" חייכתי.
"כן" חייך. "בת כמה את?" שאל.
"אני בת 17, בכיתה יב', ואתה?" השבתי, ושאלתי.
"18 וחצי, עוד מעט מתגייס" השיב בגאווה.
"חחחח נחמד לך..." חייכתי אליו. "מה השעה?" שאלתי לאחר דקת דומייה, נזכרתי שאני פה כבר יותר מדיי.
הוא הביט בשכון היד שלו,"עוד מעט אחת בצהריים" השיב. "וואו, איך הזמן טס... תגיד אתה לא צריך לעבוד?" שאלתי מבולבלת.
"איך אפשר לעבוד כשאת מפריעה לי כאן!" השיב בציניות וצחק.
"אז אני הולכת" אמרתי בפתאומיות נעמדתי והתחלתי ללכת.
"רגע טופז," יוסי קרא לי. "כן?" הסתובבתי אליו. " נתראה, הא?" שאל מחייך. "נתראה" השבתי והסתובבתי.
הלכתי משם, רטובה, אחרי יום מסובך והזוי, אבל עם חיוך קטנטן בלב.
הגעתי לביית שלי, ומייד נכנסתי להתקלח, קילפתי מעליי את הבגדים שנצמדו לגופי, ושטפתי את גופי... סיבנתי אותו... המקלחת היא תמיד מקום וזמן טוב למחשבות.
התענגתי על המיים החמים, תוך שאני חושבת על הכול.
מצד אחד הלב שלי היה עמוס בדאגות, ואכזבות. מצד שני פקדתי על עצמי לעזוב את העניין.
הטיול לצרפת קפץ לי למוח, זה שהמנהל הודיע עליו לפני כמה ימים.
מעניין מה יהיה שם, ומתיי הוא יהיה, גם המחזה תפס מקום במחשבותיי, המחזה של הסילבסטר, שיוצא עוד חודשיים וחצי בערך.
ובמסיבה שיש תמיד אחרי המחזה של הסילבסטר... והנשיקה של הסילבסטר, הנשיקה של חצות... מעניין מה יהיה עד אז, התמלאתי ציפיות, להיות אז עם עמית, אבל ידעתי שאלו ציפיות שתמיד יישארו בתור ציפיות.
כי אני שום-דבר בשבילו, ועכשיו, הוא בטח מתעב אותי ובכלל לא רוצה להסתכל עליי, הרי אני בת-איכר, והדבר היחיד שאני יכולה להרשות לעצמי הוא לחלום, להשלות את עצמי, באשליות של בת איכר.
יצאתי מהמקלחת נקייה ומנוגבת, התלבשתי בזריזות בטרנינג ישן, משנה שעברה, הסתרקתי, אכלתי ארוחה קטנה, ולקחתי ספר טוב שנח לי על המדף כבר הרבה זמן.
יצאתי מחוץ לבית שלי, וישבתי בנדנדה הישנה שהייתה שייכת לאנשים שגרו פה לפנינו,נדנדה גדולה, אלו שנראות כמו מיטה עם משענת גדולה.
היה כבר 7 בערב, הייתה בריזה קרירה ונעימה,הבטתי בירח, ובכוכבים שאירחו לו חברה, מראה כלכך מלבב ונעים, חיוך ענק התפרש לי על הפנים, אם מתעמקים טוב-טוב בירח אפילו מבחינים שיש לו פרצוף, ושהוא אפילו מחייך, חייכתי לעצמי, התכסיתי בסדין שנח על הנדנדה, פתחתי בספר, וקראתי...
לפתע שמעתי קולות של אנשים צוחקים, הרמתי עיניי מעל לספר, ולא האמנתי למראה עיניי............
ערב טוב
אוהבת אתכן 😊 .
לא אווורין ועמיית !!
אני שונאאאת אותתה כלבה : /
הממשך ? מדההההההייים!
לאלאלא איןן מצב שזוו אוורייןן !
אני מנחשת או עמית או יוסי ..
מ ו ש ל ם !
מחכה להממשך 😊
וווווווואי איזה יפפפה !! 😊
תמשיכי
אתר האהבה הישראלי