הדרך לאושר

=//
מסכן דין..
תמשיכי גלוש
פרק יפה !!

וואי, היא מעצבנת כבר!!! חחחח

תמשיכי😊

QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 12/11/2007) כזאת תינוקקת .
המשך!
😉

בפרק הבא:

"אתה לא מבין שאתה מציק לי? עוף לי כבר מהחיים!" צעקתי ויצאתי מהשירותים. התחלתי לבכות, ידעתי שהוא יבוא אחריי אז התחלתי לרוץ. נעלמתי לו מהר משדה הראייה.
---
"וכמה אתה אוהב אותי?" שאלתי אותו והתחלתי להוריד את הכתפייה של החזייה בצחקוק...
"אוהב אותך כל כך שאני מוכנה להוריד לך גם את הירח, גם את השמש וגם את הכוכבים!" הוא אמר וצחק בחזרה, הוא נישק את הכתף שלי ואת הצוואר, עברה בי צמרמורת.
---
.... "מה? על מה אתה מדבר?"
.... "מצאתי בחדר שלך את זה, איך את מסוגלת?"
.... "מה? תעזוב את זה אבא!" אמרתי וצעקתי.
---
"אתה יכול לתת לי בבקשה פרלמנט ארוך?" שאלתי את המוכר, הוא נעץ עניים במחשוף שלי, אבל הייתי כבר רגילה. קיוויתי לראות אותו פה, וכמו שקיוויתי, הוא באמת היה. הוא ישב באותו השולחן כמו בפעם שעברה...אז ניגשתי.
---
"אני כבר לא יודעת מה לעשות איתה, ומה שמצאת... מה נעשה?"
"אני לא יודע, אבל חייבים לתת לה הרגשה שאנחנו פה. מתי את אמרת שהוא חוזר מהצבא?"
"ביום שישי הקרוב"
"מה דעתך לנסוע לסוף שבוע איתם?"
----
"אני מזהירה אותך... תתרחקי ממנו! מה את לא מבינה במילה להתרחק? אל תתקרבי!" צעקתי עלייה
"אחרת מה תעשי?"
"אני אעשה, אני נשבעת לך שאני אעשה. אל תתקרבי אליו!!!" איבדתי את העשתונות שלי.

ררר


המשךך

ממש מהמם.

QUOTE (HereWithoutU @ 12/11/2007) ממש מהמם.
😊

תודה בנות 😊
מחר אני מבטיחה לפרסם עוד פרק.. הוא כבר בשלביי כתיבה מתקדמים

מדהים .

מחכה להמשך :]

השארת אותי במתח מטורף..

😊

השלמתי הכל 😊
תמשיכיי

תמשיכייייי , איזה מתח 😉

הככככככי יפפה בעווווולם (:
מחכה להממשך הבא. . למרות שכבר קראתתי אותו ..חעחעע

יום שלישי רגוע 😊


פרק 79-


ועכשיו הדמעות מרחפות על המים
פסים זרים של השקיעה הלבישו את האנשים עם אור השמש
בשחור - ליל אמש
דעתם נטרפה, צלילותם נסחפה, הם התחילו לחשוב מלחמה
לא ידעו מה קורה מסביבם לעצמם, התפרצה הלבה חמה.

עם כולם בהפסקה אבל מרגישה לבד. הוא בקצה אחד, אני בקצה השני. אנשים עוברים, אומרים שלום... ואני עדיין מרגישה לבד.
וכשהוא בלעדיי, אני מרגישה איך שהמבטים ננעלים עליו, והן מפשיטות אותו במבטים שלהן.
הייתה דווקא הפסקה יחסית ארוכה, כי היה איזה מופע של מועצת התלמידים... התענגנו מהשמש שסוף סוף יצאה טיפה, אבל החושך בלב המשיך לסגור.
---
נכנסתי לשירותים כי קיבלתי מחזור, ואו אחריי חודשיים שלא היה לי מחזור, פתאום זה היה מוזר. שטפתי ידיים ודין נכנס לשירותים וסגר את הדלת שלהם. נעמדתי מולו, ולא הבטתי בעניים שלו. ניגבתי את הידיים מהמים שטפטפו.
"אפשר לעזור לך?" שאלתי אותו בקול קר..
"כן...את יכולה" הוא אמר והתקרב אליי.. הוא נעמד קרוב אליי ואני לא הגבתי.
"אני אוהב אותך" הוא אמר בשקט
"אתה לא מבין שאתה מציק לי? עוף לי כבר מהחיים!" צעקתי ויצאתי מהשירותים. התחלתי לבכות, ידעתי שהוא יבוא אחריי אז התחלתי לרוץ. נעלמתי לו מהר משדה הראייה.
---~~
היא רצה, נעלמה, הלכה. נמאס לי כבר . לדבר אפילו היא לא נותנת. יצאתי אחריה אבל היא נעלמה. התיישבתי על הריצפה, צמוד לקיר.. והרגשתי שעוד רגע אני מתחיל לבכות מייאוש. קמתי כשכבר היה צלצול. נכנסתי לכיתה. הייתי כל כך עייף ועצוב, שלא היה לי כוח להקשיב. חרטטתי למורה שאני לא מרגיש טוב, ויצאתי מהבית ספר.
נסעתי הבייתה ולקחתי כסף, עליתי למרכז. הלכתי שוב לקיוסק, קניתי קופסת סיגריות ושוב התיישבתי באותו השולחן.
---~~
"וזהו, אז יצאתי משמה והלכתי" גל שאלה אותי
"ככה? והוא לא הלך אחרייך?" שאלתי והתפלאתי
"לא יודעת, ישר ברחתי משמה כי ידעתי שהוא יבוא אחריי.. תגידי, את חושבת שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה?" היא היססה ושאלה
"תראי אני לא אגיד לך שאת מתנהגת כמו ילדה קטנה, אבל אני כן חושבת שיש מקום לדבר על הדברים ולהגיע לאיזה שהוא פיתרון.. כי בסה"כ שניכם אוהבים אחד את השני וסתם סובלים"
"אבל מצד שני,אני זקוקה לזמן..." גל אמרה "קצת זמן לבד, לחשוב"
"צודקת, אז קחי לך את הזמן.. תמיד נשאר מקום לשיחה"
"תודה אן...אני אוהבת אותך" חיבקתי אותה בחזרה.
"גם אני אותך, אולי את רוצה שנלך לסיבוב בקניון היום?" שאלתי
"אני לא יודעת ממש" היא אמרה
"סיבוב קצר לא יזיק לך... תמיד קניות עושה מצב רוח"
"בסדר" היא חייכה. היא הלכה הבייתה ואני נשארתי לשיעור פסיכולוגיה.
ראיתי את דנה עוברת במסדרון והיא נתקעה בי בכוונה.
"דנה" אמרתי לה והיא הסתובבה והתקרבה אליי...
"אני מזהירה אותך... תתרחקי ממנו! מה את לא מבינה במילה להתרחק? אל תתקרבי!" צעקתי עלייה
"אחרת מה תעשי?"
"אני אעשה, אני נשבעת לך שאני אעשה. אל תתקרבי אליו!!!" איבדתי את העשתונות שלי.
"מאיפה נפלת עליי? מה את רוצה? על מה את מדברת?" היא שאלה מיתממת
"על דין... רדי לו מהווריד ודחוף" אמרתי והלכתי עצבנית. אף אחת לא תפגע בגל.

---~~
"את רוצה לבוא איתי לאכול משהו בארומה?" שאלתי את נטלי בתקווה שנראה את דין במרכז
"סבבה.. אז בואי נלך עכשיו? בא לי איזה סלט" היא אמרה.. נסענו במכונית שלה. הייתה לה מכונית יפה, כחולה. יותר נכון של ההורים שלה, אבל העיקר שהיא יכלה לנהוג בה.
עלינו למרכז והיא נכנסה לארומה.. היא אכלה סלט, ואני אכלתי סנביץ'.
"אח"כ נלך לקיוסק לקנות סיגריות?" שאלתי
"אני לא מעשנת... אז תקני רק את"
"סבבה, ואם רואים את דין או משהו... את זוכרת, להשאיר אותי לבד איתו.. סבבה?"
"כן בטח" היא חייכה.
---~~
הגעתי הבייתה אחריי הבי"ס. המילים של דין עדיין היו לי טריות בראש. לא הייתי רעבה אז עליתי מהר לחדר וזרקתי את התיק. פתחתי את מסך המחשב והדלקתי סיגריה. הייתי זקוקה לה. ראיתי הודעה מגיל.
גיל אומר/ת:
מה קורה איתך מאמי ?

מזערתי את חלון השיחה שלו, ידעתי שאני אענה לו אחריי זה, מגיעה לו תשובה. סיימתי את הסיגריה וזרקתי אותה מהחלון כדיי שלא יישארו סימנים שעישנתי.
החלפתי לסוודר בצבע ורוד בהיר, לא היה לי חשק ממש לצאת מהבית, אבל לא הייתה לי ברירה. ידעתי שאן עושה את זה כדיי שאני ארגיש יותר טוב, והאמנתי גם שזה ישפר לי את המצב רוח....אז יצאתי מהבית לכיוון אן.
---
"אז נקנה לארז את החולצה הזאת או הזאת? בכל זאת, זה כבר חודשיים" היא אמרה... זה אומר שאני ודין צריכים להיות ארבעה חודשים עוד שבועיים בערך.
"אני חושבת שהצבע הזה יותר יחמיא לו... גם ככה הוא חיוור" אמרתי לה
"כן צודקת... טוב,אז ניקח את זאת" היא אמרה והלכה ושילמה בקופה. שמחתי לראות שהיא מאושרת. לפחות שלמישהי מאיתנו החיים לא יהפכו לטלנובלה של הריונות , הפלות וחתונות.
אח"כ כל אחת מאיתנו קנתה סוודר בזארה, וקניתי גם נעל עקב מפול אנד בר.
התיישבנו בארומה.
"בתאבון" היא חייכה
"בתאבון" אמרתי לה... "אן תודה רבה על הכל, אני כל כך מעריכה את זה שאת כאן!"
"אין לך על מה להודות לי, אני אוהבת אותך ואני לא רוצה לראות אותך סובלת"...
---~~
"אתה יכול לתת לי בבקשה פרלמנט ארוך?" שאלתי את המוכר, הוא נעץ עניים במחשוף שלי, אבל הייתי כבר רגילה. קיוויתי לראות אותו פה, וכמו שקיוויתי, הוא באמת היה. הוא ישב באותו השולחן כמו בפעם שעברה...אז ניגשתי. סימנתי לנטלי שתחכה לי עשר דקות במכונית ושאני אגיע כבר.
"מה... כל יום?" שאלתי בחיוך.. הוא הביט בי במבט שבור. הוא וגל נפרדו, זה כבר היה כל כך שקוף. אלוהים, איזה גורל מעולה, לא אני הייתי צריכה לעשות את זה, למרות שלא הייתי מתנגדת להשפיל אותה קצת.
"חחח כנראה" הוא אמר וצחק, החיוך שלו נראה כל כך שבור.
"היי ילד... החיוך שלך שבור" אמרתי לו והוא שוב חייך.
---~~
ארז קיפל את הנייר הורוד לשנים וגזר צורה של לב. הוא הוציא מהתיק שלו עט כחול וחמק לחדר של אחותו. הוא ראה שהיא עסוקה מידי כדיי לשים לב וגנב לה את אוסף המדבקות שלה. היא הדביק לבבות על הנייר ונשיקות קטנות וגדולות. הוא החזיר בשקט את החוברת והתחיל לכתוב לאן ברכה. הוא נורא התרגש מהברכה שיצאה לו, קיפל את הדף והכניס אותה למעטפה ורודה.
... "הלו?" שמעתי את הקול של אן.
"מה קורה אהובתי?" שאלתי את אן
"בסדר , איפה אתה?"
"בבית...ואת?"
"לקחתי את גל קצת לקניון.. אני אקפוץ אלייך אחריי זה?" היא שאלה
"בטח, אוהב ומחכה לך" אמרתי וסיימנו את השיחה.
---~~
צחקתי. לא הבנתי מה דנה הפכה להיות נחמדה, ואיך קורה שאנחנו נפגשים יומיים ברצץ.
"העיקר שיש חיוך" עניתי לה
"אם הוא מזויף אז מה הוא שווה? אין שמחה בלב" היא אמרה בחיוך קטן והדליקה לעצמה סיגריה...
"תגידי מה את עושה כאן כל יום?"
"קפצתי לקנות סיגריות.. מה אתה?"
"יושב כאן, עדיף מאשר בבית" אמרתי
"הבנתי... קרה משהו עם גל? "
"מה? לא" חייכתי שוב חיוך מזויף
"בכל אופן, אם אתה רוצה לפרוק.. יש לך לאן לפנות" היא אמרה וקמה
"תודה" אמרתי והיא נתנה לי נשיקה עדינה בלחי והלכה... השאירה אחריה שובל של בושם.
---~~
הורדתי את גל בבית שלה. היא הודתה לי אלף פעם. אני דואגת לה באמת, אני לא רוצה שהיא תפגע מדין.
נכנסתי לבית של ארז, שמתי על עצמי טיפה בושם כדיי שאני אריח טוב ועליתי במעלית . הוא פתח לי את הדלת ונישק אותי. עלינו לחדר שלו.
"קניתי סוודר" אמרתי והראתי לו..
"יפה...תתחדשי" הוא חייך
"כמה את אוהבת אותי?" הוא לפתע שאל
"כמה אתה חושב?" שאלתי והוא שתק...
"וכמה אתה אוהב אותי?" שאלתי אותו והתחלתי להוריד את הכתפייה של החזייה בצחקוק...
"אוהב אותך כל כך שאני מוכנה להוריד לך גם את הירח, גם את השמש וגם את הכוכבים!" הוא אמר וצחק בחזרה, הוא נישק את הכתף שלי ואת הצוואר, עברה בי צמרמורת. הוא הפיל אותי על המיטה . עד מהרה כבר מצאנו את עצמו ערומים... לא ציפיתי לזה. אז נהנתי מכל רגע אפשרי.
---~~
נכנסתי הבייתה ואבא ישב בסלון.
"איפה היית?" הוא שאל..
"הלכתי לקניון עם אן... לעשות סיבוב קצר"
"אה.. בואי רגע" הוא אמר והתיישבתי ולידו.
"איך היה בבי"ס?" הוא שאל
"נחמד...בסדר.." עניתי
"גל.. תגידי.. את מעשנת?" הוא שאל
"מה? על מה אתה מדבר?"
"מצאתי בחדר שלך את זה, איך את מסוגלת?" הוא הוציא קופסת סיגריות ששכחתי להכניס לתיק. יופי גל.
"מה? תעזוב את זה אבא!" אמרתי וצעקתי.
"אל תרימי את הקול שלך. גל, אני לא צועק עלייך ולא אצעק עלייך.. רק רוצה לומר לך שאני מאוכזב ממך.. בחיים לא חשבתי שהבת שלי תעשן, וכן אני חושב שזו התנהגות זנותית.. ממתי את מעשנת?" הוא אמר וירדו לי דמעות מהעניים. שנאתי לשמוע ממנו את המשפט שהוא מאוכזב ממני.
"לפניי שנה..."
"אני לא מאמין" הוא אמר... "את מודעת לכך שאני רוצה שתפסיקי מיד"
"חחח כאילו שזה קל" צחקתי וניגבתי את הדמעות
"למה את מעשנת? את יודעת שזה לא בריא? את ילדה... את צעירה.. למה את עושה את זה לעצמך?"
"לא יודעת למה אבא, אבל אני כבר בתוך זה ואני לא יכולה להפסיק"
"אם את תרצי...את יכולה. שתדעי שממני את לא מקבלת כסף בחודשים הקרובים, אני לא מוכן לממן רעל בשביל הבת שלי"
"טוב" עניתי בקול חנוק ועליתי לחדר.
---~~
חזרתי הבייתה מהקיוסק. פתחתי את התיק ועשיתי מהר שיעורים במתמטיקה, התחלתי לקחת את עצמי קצת בידיים וגם ללכת להתאמן קצת בזמן הפנוי. הזנחתי את הכדורעף ואני מתגעגע לזה. הפסדתי כל כך הרבה דברים בזמן האחרון, פספסתי המון ואני חייב להחזיר את עצמי למסלול.
הדלקתי את מסך המחשב והדפסתי קצת חומר בהיסטוריה שאני אדע על מה מדובר בשיעורים... להשלים את הפער. היה לי כוח להתקדם פתאום, להמשיך הלאה. לא החלטתי לוותר עלייה, כי היא החיים שלי, האוויר שאני נושם. ושוב הבטתי על הטבעת שהייתה על הספרייה. אף אחד לא הזיז אותה משמה. היא נשארה שמה, מזכירה לי כל פעם שהיא כאן כבר שבוע וחצי, והיא חייבת לחזור לבעליה.
---~~
ארז נאנח ונשכב לידי. פעם שנייה היום. הרבה זמן לא שכבנו, ולכן היה כל כך מיוחד. טיפות זיעה ירדו במורד ראשי. השעה כבר הייתה חמש ובקושי הייתי בבית היום. הלכתי מארז וחזרתי הבייתה. פתחתי קצת מחברות והשלמתי שיעורים.
---~~
בדיוק היא הגיעה הבייתה אחריי יום עבודה ארוך. לא ידעתי אם לשתף אותה בזה שמצאתי סיגריות אצל גל.
"איך היה בעבודה?" חיבקתי אותה..
"בסדר, היה משהו מיוחד?" היא שאלה ונתנה לי נשיקה קטנה בפה.
"אני צריך לספר לך משהו" אמרתי לה
"מה קרה?"
"מצאתי אצל גל סיגריות" . היא נשארה באותו המבט שהיה לה.
"ידעת על זה?" שאלתי
"לא... אבל ציפיתי למשהו כזה.. הייתה לי תחושה" היא אמרה "אני כבר לא יודעת מה לעשות איתה, ומה שמצאת... מה נעשה?"
"אני לא יודע, אבל חייבים לתת לה הרגשה שאנחנו פה. מתי את אמרת שהוא חוזר מהצבא?"
"ביום שישי הקרוב"
"מה דעתך לנסוע לסוף שבוע איתם?"
"ג'וני לא יירצה, הוא רק חוזר אחריי 21 יום סגירה, הוא יעדיף להיות עם החברים שלו"
"אבל אז היא לא תרצה לבוא..."
"אני אדבר איתו, אני אבקש ממנו" היא אמרה.
"יופי" חייכנו ואכלנו שנינו ארוחת ערב, כי גל לא רצתה להצטרף...
---~~
ישבתי קצת על המחשב אחריי שסידרתי את החדר... שיניתי את האוואי שלי' זה רק הבקבוק שמדבר מגרוני, אני לא באמת מתגעגעת אלייך '. קראתי את האוואי שלו..
'השלמות שיעורים... לא פה'
השבתי לגיל על ההודעה שלו. הוא לא ענה לי.
הייתי עייפה ולא היה לי כוח לעשות שיעורי בית, אז פרסתי את השמיכה.... והלכתי לישון,עם כל הכאב והצער מהול בדמעות.

ספויילרים מהפרק הבא:

"זה פשוט לא מתאים כרגע..." אמרתי והשפלתי את הראש
"בסדר, אני מבין" הוא אמר בשתיקה. הרגשתי שאני עומדת לבכות עוד רגע. אולי אני עושה טעות?
---
"גל... נעים מאוד" חייכתי
"תום... מה את עושה כאן?" הוא שאל
"אני בחופשה קצרה.. ההורים החליטו להוציא אותי מהבאסה" אמרתי ושתיתי טיפה מהמשקה שלי...
---
"מה? אני לא שומע" צעקתי לה באוזן... המוזיקה הייתה חזקה מידי
"רוצה לצאת איתי לסיבוב?" היא צעקה
"סבבה" צעקתי בחזרה ויצאנו החוצה... הייתי צריך טיפה אוויר. הלכנו דיי רחוק מהמועדון... לא הבנתי לאן היא לקחה אותי.
---
"שולם?" שאלתי אותה
"שולם שולם לעולם" היא אמרה וצחקה
"התגעגעתי אלייך ילדה" אמרתי לה וחיבקתי אותה... היא גם לא נראתה במיטבה.
"גם אני אלייך" היא אמרה וחייכה.