הדרך לאושר

נחכה, העיקר שתרגישי טוב (:

תרגישי טוב😊.

מחכים...

החלמה מהירה 😊

תגידו שלא פיציתי... איזה אורך 😊

כשאני חושבת על זה היום, יותר כאבה לי העובדה שאני צריכה להאמין לזה שדין באמת התכוון לזה. דין לא רצה את התינוק הזה, אני יודעת. הוא מההתחלה ניסה להסביר לי למה כדאי לי להפיל, למה כדיי לי להפסיק את החיים שלו. ואני סירבתי , ואני התנגדתי. אז למה?
ובעצם, מה זה משנה אם הוא התכוון או לא? הוא רצח אותו. הוא רצח את הבן שלי. את הבן שלנו.

פרק 77-
איך אהבנו שנאנו ובתוך זה חלמנו

איך כאבנו קינאנו איך כמעט התחתנו
איך מכל הבחינות היינו שני מאושרים
איך הרדיו ניגן לו שירים שכבר אין לו
איך חיפשנו דרכים לכבוש את העיר
איך הנהרות אל הים זרמו בגבנו
ועכשיו מה עכשיו רק שיר געגועים

כל מה שאז האמנו
כל מה שאז לא ידענו
כל מה שלא ראינו בא
כל מה שאז חלמנו
כל מה שאז אמרנו
כל מה שלא הבנו שם אבד

בנאדם הוא הפרח הכי יפה בעולם
מה קרה לך מאז מי יודע לומר
אמרת שאם נאבד את הקשר
עם כל מי שיש לנו בעצם
לא ישאר לנו בסוף שום דבר.

שמעתי את השיר והמשכתי להתייסר. הרגשתי שאני לא יכולה יותר להתמודד עם זה לבד. בזמן שהוא שמה. אוח, מי בכלל רוצה אותו לידי? הרי הוא זה שאשם. שכבתי במיטה בבית חולים, עד ששמעתי רעשים מחוץ לדלת שהעירו אותי. ארז,אן ועמית נכנסנו. הם היו עם חיוך ענקי על הפנים.
"גלצ'וק" אן אמרה והתקרבה וחיבקה אותי. הרגשתי חמימות שמתפרצת בתוכי. התגעגעתי אלייה, הייתי זקוקה לה.
"מה נשמע?" עמית שאלה וארז נתן לי נשיקה בלחי.
"רע" עניתי בחיוך מאולץ..
"שמענו על מה שקרה, אנחנו ממש מצטערים" ארז אמר..
"כן, זה בסדר" עניתי באדישות...
"יפה שלי" אן חיבקה אותי ואחזה לי ביד.
"איך את מרגישה?" היא שאלה
"אני חושבת שבסדר"
"מה הרופאים אומרים?"
"שמחר אני משתחררת" חייכתי
"יופי מאמי. מה שמעתי את עושה לדין חיים קשים?" היא שאלה
"אני מבינה שהוא הספיק לרוץ אליכם ולבכות"
"הוא מרגיש ממש נורא, הוא לא מפסיק להתייסר"
"מגיע לו..." עניתי בשקט
"גל את יודעת שהוא אוהב אותך והוא בחיים לא היה עושה לך דבר כזה בכוונה. למה את חושבת שהוא עשה את זה בכוונה?" ארז שאל
"יכול להיות שגם אני אשמה, אבל אני לא מסוגלת להסתכל עליו יותר" אמרתי והדמעות כבר ירדו במורד הלחי , "אני לא יכולה פשוט, אני רגילה שיש לי משהו בבטן, שחי, ועכשיו הוא כבר לא... אני לא מסוגלת" אמרתי בעצב. אן רק חיבקה אותי והם שתקו.
---
"תעשי רק מה שטוב לך, את יודעת שאני אוהבת אותך כל כך יפה שלי" אמא אמרה וליטפה את הפנים שלי, את הדמעות שהמשיכו לרדת.
"אמא,כל כך עצוב לי"
"אני מבינה אותך, כל כך, אבל זה דרך החיים, ואם את חושבת שיהיה הכי טוב לעזוב את דין, אז אני אתמוך בך בכל רגע. אבל אם הלב אומר לך להישאר איתו, תהיי איתו"
"משהו עוצר אותי אמא... וזה כל כך כואב לי, אני כל כך צריכה אותו עכשיו. אבל אני לא יכולה, לא מסוגלת"
היא חיבקה אותי והמשיכה ללטף לי את השער.
---
נשכבתי על המיטה בבית. סוף סוף בית. הייתי זקוקה לריח הזה, שמזכיר לי את החמימות והחום. נשכבתי קצת על המיטה וראיתי טלוויזיה, כדיי להעביר את השעמום. פעם ראשונה שחזרתי מהבית חולים ולא חשבתי על זה, לא התייסרתי ולא בכיתי. פשוט כבר לא היה לי אכפת. הרמתי ידיים, לא מעניין אותי מה ייקרה כבר.
---~~
ישבתי במרפסת ועישנתי. עוד חפיסה שנגמרת היום. מה יהיה איתי? אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייה, לא יכול. לא יכול להפסיק להתייסר, לא יכול להפסיק לחשוב, לא יכול להפסיק לבכות. אני רוצה אותה כאן לידי. איך נתתי לזה לקרות? אני באמת אשם. אשם ומטומטם. מטומטם כי אני לא נלחם על מה ששיך לי, על מה שאני אוהב.
"אני הולך" אמרתי לאבא
"לאן?"
"לסיבוב" אמרתי ויצאתי מהבית. נכנסתי למכונית. לרגע הבטתי בה. מכונית ארורה,הרסתי אותך בשנייה, אבל תיקנו אותך בשבוע.למה את הצרות שלי אי אפשר לתקן בשבוע?
התנעתי את המכונית ונסעתי לכיוון המרכז. הייתי חייב לקנות עוד קופסא. החנתי ליד הקרוב ויצאתי מהמכונית.
"מלבארו בבקשה" אמרתי למוכר ונתתי לו שטר של עשרים שקלים. הוא נתן לי קופסא.
"יש לך שמונה עשרה?" הוא שאל
"כן" אמרתי והראתי לו את התעודת זהות.
"בסדר" הוא אמר והתיישבתי באחד השולחנות שהיו מחוץ לקיוסק שלו. היה לי דיי משעמם. אז החלטתי לשבת קצת בחוץ, לנשום אוויר. הוצאתי סיגריה והדלקתי אותה. בחיים לא עישנתי כל כך הרבה, הכנסתי עוד גועל לגוף.
---~~
"איך אנחנו עוזרות לה?" שאלתי את עמית.
"לא יודעת אן, אני כבר לא קרובה אלייה"
"מה הקשר? זאת חברה שלך, היא צריכה אותך.. לא משנה כמה את קרובה אלייה"
"כן,אבל אני לא יודעת כבר איך לדבר אלייה בלי שהיא ישר תסרב"
"את אשמה בזה שהתרחקתם..." אמרתי לה.
"טוב בסדר, אני יודעת, מה הקשר עכשיו?" היא אמרה בטון תוקפני.
"אין שום קשר. פשוט תהיי בשבילה שמה, תתענייני, תתקשרי, תלכי אלייה. אני גם אהיה איתה כל הזמן, אחריי שהיא תתאושש טיפה נוציא אותה לנשום אויר" אמרתי לה
"לאן?"
"נמצא משהו, וצריך גם לשמור על דין"
"בסדר" היא אמרה ושתקה.
סיימנו את השיחת טלפון. צלצתי לארז
"...הלו?" הוא ענה
"היי מאמי"
"היי יפה שלי"
"תקשיב רוצה לעלות לאכול משהו?" שאלתי
"כן אני מת מרעב, נעלה למרכז?" הוא שאל
"כן, אולי תציעי לגל לבוא?" הוא שאל
"היא לא תרצה"
"אוקי.. תנסי, אני אוסף אותך עוד רבע שעה"
"ביי" אמרתי וסיימנו את השיחה. הצעתי לגל לבוא והיא סירבה. התלבשתי והייתי מוכנה, הוא אסף אותי תוך עשרים דקות.
---~~
אן התקשרה והציעה לי לבוא לאכול. אבל לא היה לי חשק. התחברתי לאיסיקיו שלי, מצאתי הודעה מדין.

דין אומר/ת:
גל??

לא עניתי. ראיתי את האוואי שלו... 'מסתובב איפשהו'
אה יופי, התגבר מהר. חשבתי יהיה אכפת לו. ממש אכפת.
קראתי את האוואי של אן... 'עם ארז, ארוחת ערב'
סגרתי את החלון. דודי שלח לי הודעה.

דודי אומר/ת:
לאן נעלמת?
גל אומר/ת:
בוא אליי!
דודי אומר/ת:
מה קרה??
גל אומר/ת:
תבוא ותדע, אוהבת.
התנתקתי. הוא בא באמת תוך עשר דקות. הוא חיבק אותי ושוב התחלתי לבכות.
"את ... חיוורת" הוא אמר לי והתיישבנו על המיטה.
"כן, אני מרגישה קצת לא טוב" אמרתי וניגבתי את הדמעות.
"מה קרה?"
"הייתי שבוע בבית חולים"
"מה? איך לא ידעתי על זה?" הוא שאל בהלם
"עברתי תאונת דרכים עם דין...ואיבדתי את התינוק" אמרתי ושוב בכיתי. הוא חיבק אותי. הוא היה פשוט המום.
"אני לא מאמין, מסכנה שלי" הוא אמר וניסה לעודד אותי, כמובן בלי הצלחה.
"באמת נפרדת ממנו? אני לא מאמין...עמדתם להתחתן"
"זה לא משנה כבר" אמרתי בשקט ומחיתי את הדמעות, "לא אכפת לי כבר, אמרתי לך... לחיות בלעדיו, זה לא משנה לי כבר, אני חלשה מידי בשביל כל זה" אמרתי והוא הביט בי בעניים דואגות.
---~~
עישנתי כבר שתי סיגריות. קניתי לעצמי בקבוק בירה. ניראתי נורא. השער שלי לא היה מסודר ולא התגלחתי כבר ארבעה ימים.
"היי" שמעתי קול מאחוריי. היא התיישבה לידי.
"מה את רוצה?" שאלתי אותה בקול עייף
"סתם.. מה יש לך אתה נראה נורא?"
"דנה תעזבי אותי!" אמרתי לה
"למה אתה מדבר אליי ככה? דין, בוא נשכח ממה שהיה פעם ונתחיל דף חדש. בבקשה" היא אמרה ואני שתקתי. למי יש כוח לשטויות שלה?
"נדבר בפעם אחרת טוב? אני עייף" אמרתי לה
"מפריע לך שאני בסה"כ יושבת כאן?" דנה שאלה
"האמת...שכן"
"למה? אני לא נושכת. אני בסה"כ מנסה להיות נחמדה, מה קורה איתך? אתה לא נראה טוב ולא הגעת לבי"ס כמעט שבוע"
"אה כן לא הרגשתי טוב" אמרתי והיא הושיטה יד לחפיסת סיגריות.
"אפשר?" היא שאלה
"כן" עניתי..
"גם גל לא מרגישה טוב?" היא שאלה
"מה? מאיפה לך?"
"כי גם היא לא הגיעה לבי"ס" היא אמרה ואני שתקתי.
"כן, היא גם חולה" עניתי..
"אה" היא ענתה והדליקה את הסיגריה שלקחה ממני ולקחה שאחטה.
"אז חוץ מזה... רק בגלל שאתה חולה אתה נראה ככה?" היא שאלה
"כן.. מה אני עד כדי כך נראה נורא?"
"לא, אבל לא במיטבך" היא צחקה
"הבנתי" עניתי באדישות.
---~~
אן וארז ישבו במכונית. ארז נהג, הם נסעו לכיוון המרכז לאכול ארוחת ערב. ארז היה כל כך רעב שלא הפסיק לאכול את אן בנשיקות.
"מה בא לך לאכול?" שאלתי את ארז
"בא לך פיצה אולי ?"
"כן " עניתי לו.
"אני חונה כאן" הוא אמר וחנה, נכנסנו לפיצה, הזמנו אישית לכל אחת והמוכר אמר שהיא תהייה מוכנה תוך רבע שעה.
"אני הולך לקנות סיגריות.. את רוצה לחכות כאן או לבוא איתי?" הוא שאל אותי
"אני מחכה לך כאן" אמרתי לו והוא הלך.
---~~
"אני בטוח שבסופו של דבר הכל יסתדר, את תעברי את זה, את חזקה" הוא אמר והשעין את הראש שלי עליו וליטף את שערי, אני כל כך אוהבת להיות איתו... הוא היחיד שמסוגל להעניק לי תחושת ביטחון כמו שדין העניק לי, להזכיר לי אותו בליטופים, הרגשתי כל כך חלשה לרגע , כאילו אני מתפתה לעשות דברים. הבטתי בעניים שלו והיה לי דחף עמוק לנשק אותו, אבל לא הייתי מסוגלת.
"על מה את חושבת?"
"סתם... על כמה שאתה יפה ומתוק" חייכתי
"איזה מתוקה" הוא אמר והצמיד אותי קרוב אליו.
"איך תמיד אני נופלת עלייך עם הבעיות שלי" נאנחתי
"מה את משוגעת? אני תמיד פה בשבילך.. את יודעת את זה" הוא אמר ונישק אותי בלחי נשיקה דביקה ואני צחקקתי.
---~~
"נקסט בבקשה" אמרתי למוכר, הוא נתן לי ונתתי לו מטבעות של חמישה עשר שקלים. הסתובבתי ללכת וראיתי את דין.
"דין.. אחי " אמרתי לו וראיתי אותו, נתתי לו כיף. הבטתי לכיוון מי שיושבת לידו והייתי המום. זאת הייתה דנה. אני פשוט לא מאמין שהוא מסוגל לעשות את זה. הוא נראה כל כך נורא, בחיים הוא לא היה ככה.
"מה... הולך פה?" שאלתי אותו..
"מה הולך פה אחי?" הוא שאל
"אתה... הכל בסדר?"
"כן.. אתה יודע" הוא חייך וראו עליו שזה חיוך מזויף.
"אני לא מאמין עלייך" אמרתי בגועל,
"מה? תרגע.. שטויות ארז" הוא אמר "שב , שב איתנו" הוא הוסיף
"לא, אני מעדיף לוותר, דין קח את עצמך לידיים .. אתה מאבד הכל" אמרתי לו והלכתי משמה.
---~~
עמית ישבה מול המחשב ופתחה את החלון של גל, היא קראה את האוואי שלה
' מישהו ניתק את החוט והשחיר את התמונה,
אני קמה בוכה מחלום משונה.'
רציתי כל כך להקליד לה שאני מתגעגעת.

עמית אומר/ת:
גל?
גל אומר/ת:
כן?
עמית אומר/ת:
מה קורה?
גל אומר/ת:
בסדר
עמית אומר/ת:
מה את עושה?
גל אומר/ת:
סתם אני עם דודי
עמית אומר/ת:
אה הבנתי.. איך את מרגישה עם הכל ?
גל אומר/ת:
בסדר.. יהיה טוב
עמית אומר/ת:
אה הבנתי, אם את צריכה משהו את יודעת שאני פה
גל אומר/ת:
תודה
עמית אומר/ת:
אני אוכל לקפוץ לבקר מתישהו ?
גל אומר/ת:
בטח
עמית אומר/ת:
סבבה, אז אני לא אפריע לכם...
גל אומר/ת:
ביי
עמית אומר/ת:
ביי
---~~
"כוס עמק איתו, איך הוא יודע להרוס הכל!" ארז נכנס עצבני לפיצרייה.
"מה קרה? מי ?"
"דין... חתיכת מפגר. את יודעת עם מי הוא יושב בקיוסק קפה?"ארז שאל אותי
"לא, דבר כבר" אמרתי מעוצבנת
"עם דנה. חתיכת ילד מטומטם בא לי לתת לו מכות!!"
"דיי אתה רציני?"
"כן..."
"נשבעת לך אני הולכת גם אני לתת לו איזה סטירה, עכשיו" היא אמרה והתרוממה מהכסא
"לא, זה לא עניינו .. אל תעשי את זה" הושבתי אותה
"הוא עיור או מה? כבר לא אכפת לו ממנה ? אני לא אתן לו לפגוע בגל!" אמרתי לו.
"צודקת, אני אקח אותו לשיחה אח"כ" הוא אמר לי והתחלנו לאכול.
---~~
"למה הוא התכוון ?" דנה שאלה אותי..
"מה? עזבי לא משנה "
"למה הוא אמר שאתה הורס את עצמך? הוא התכוון לזה שאתה יושב איתי?"
"מה? לא ..." עניתי לה שוב באדישות.
"טוב.. שיהיה. טוב יאלה אני חייבת לזוז, אז נדבר?" היא שאלה ונתנה לי נשיקה בלחי. לא עניתי לה והיא הלכה. קמתי גם, ידעתי שארז יתחיל לזיין לי את המוח על משהו שלא עשיתי.
נכנסתי למכונית ונסעתי בחזרה הבייתה. השעה כבר הייתה עשר בלילה, והתכוונתי מחר ללכת לבי"ס.
חניתי בחנייה של אבא ויצאתי מהמכונית. נכנסתי הבייתה, נעלתי את הדלת אחריי וראיתי שכולם ישנים. נכנסתי לחדר שלי והדלקתי ישר את המסך של המחשב לראות אם גל ענתה לי. היא לא ענתה, היא הייתה על אוואי ' מישהו ניתק את החוט והשחיר את התמונה,
אני קמה בוכה מחלום משונה.'
מסכנה שלי. הרגשתי רע, היא מרגישה בטח כל כך רע. ואני אשם בזה, כל כך אשם. התגעגעתי אלייה, למגע שלה, לריח שלה. התגעגעתי אלייה. הבטתי בטבעת שנתתי לה, היא הייתה מונחת במרכז השולחן שלי, רק היא, לבד. לא הצלחתי להזיז את המבט ממנה.
---~~
פרסתי את השמיכה על המיטה, הכנתי אותה לשינה. דודי כבר הלך, ניגשתי למחשב בפעם האחרונה כדיי לכבות את המחשב . ומצאתי הודעה אחת.
דין אומר/ת:
את לא חייבת לענות לי, אבל אני חייב לכתוב את הדברים הבאים .....

כלל כךךךךך יפפפפפה !
דינצ'ו המסכן שללי 😢

אני בוכה בגלל משהו אחר , אבל הפרק הזה רק העצים את הדמעות שלי.
כל כך מושלם.

וואי גל את חייבת להמשיךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

מדההיםםםםם :]

כ"כ עצוב ..

מדהים 😊

דין כ''כ מסכן היא עושה לו חיים יותר מידי קשים..

מדהים !!

יאאאאאו
כפרעעעליו
מחכה להמשך!

אוהבת.

מושלםם :]

ראסמי?
התגעגעתי . .

נוו המשך=)

יפפה כל כך..תמשיכי