הדרך לאושר

רגע כבר הגבתי אחרי זה.. השתנה פה משהו !

חחחח עכשיו אני חייבת המשך

מדהים,מדהים,מדהים.

תמשיכי בובה :]

המכונית האטה, אבל הגלגלים סירבו לציית להגה.
ופתאום, סטתה המכונית בחדות לימין וצללה לתהום. דין ראה את פנסי המכונית מזדקרים וקודחים בשמים הכהים כמו שני זרקוקים , והבין שהם צונחים ומתהפכים. הכל הסתחרר סביבו, עד החבטה האדירה ואחריה השקט המוחלט.

פרק 76-
הרגשתי את פעימות הלב שלי חזקות מאי פעם. הראש כאב לי אבל העניים היו עצומות. הרגשתי שמישהו מחזיק את ידי. ידו הייתה חמה והחזיקה כל כך חזק שהרגשתי שהיד שלי רותחת. רציתי לשחרר את האחיזה, אך לא הצלחתי.
הצלחתי לפקוח את העניים, אור היום שחדר דרך החלונות הגדולים סנוור אותי. חשבתי שאני בבית, אך הבחנתי באחות.. וידעתי שאני בבית חולים. ניסיתי להתרומם טיפה ולהשמיע קול , אך כאב לי הגב ויצא לי קול אנחה שגרם לכל הנוכחים בחדר לבהות בי לפתע.
האחות החזיקה את היד שלי ומדדה לי לחץ דם ודופק. הדלת נפתחה וראיתי את המשפחה. כולם עמדו סביבי והתחילו לשאול שאלות. כאב לי הראש מרוב דיבורים.
"אני בסדר" חייכתי "באמת"
"יפה שלי" אמא אמרה ונשקה לי ביד. דין התפרץ לחדר והתנפל עליי. הוא חיבק אותי ונישק אותי. לא הצלחתי לדבר.
"אני... לא מאמין. את בסדר. תודה לאל" הוא אמר וחיבק אותי.
"אתה בסדר?" שאלתי
"כן"
האחות הודיעה שאני במצב יציב ושעוד מעט יגיע הרופא לבדוק אותי.
כולם יצאו ונשארתי לבד עם דין. הוא התיישב לידי וראיתי שהמבט שלו עצוב.
"דין" אמרתי והוא הסתכל עליי. הוא לא הביט בי בעניים.
"ת..גיד לי שהכל בסדר" מלמלתי בשקט והחזקתי את הבטן. הוא אחז בידי.
"אני מצטער גל, את... את.. הפלת" הוא אמר ודמעות עלו לעניים שלי. הרגשתי איך הראייה שלי הופכת להיות מטושטשת מרוב הדמעות.
"אני מצטער גל, נשבע לך שאני כל כך מצטער." הוא אמר וליטף את היד שלי. סובבתי את הראש לצד השני. לא יכולתי להסתכל עליו. הרגשתי מין מועקה כזו. לא האמנתי שאיבדתי איתו. לא היה אכפת לי כרגע מכלום. כל כך רציתי את התינוק שלי בחזרה, את היצור המופלא הזה שגדל לי בבטן.
"תשאיר אותי לבד" לחשתי לו בלי להסתכל עליו.
"לא, גל. אני לא משאיר אותך לבד, אל תגידי לי ללכת. את בכלל לא יודעת מה קרה" הוא אמר בשקט ואני הבטתי בו. ניגבתי את הדמעות והרגשתי איך כל הגוף שלי בוער.
---~~
הרגשתי איך הוא מתפתל בתוכי, נאנקתי. המגע היה כל כך נעים. הוא זז בתוכי ואחזתי בשרירים שלו, עד שהוא גמר.
"אן התגעגעתי אלייך" הוא אמר לי ונישק אותי.
חייכתי לעברו. שנינו הזענו. הוא נכנס למקלחת ואני נשארתי ערומה על המיטה.
התלבשתי בזריזות וחיכיתי שהוא יצא מהמקלחת. בינתיים התיישבתי על המיטה ופתחתי את המחשב הנייד שלו. התחברתי לאיסיקיו שלו. חיטטתי לו המחשב והיה לי משעמם. עד שהוא חזר.
"בא לך לעשות משהו?" הוא שאל
"כמו מה?"
"בא לך ללכת לסרט?"
"אוקי" חייכתי. לקחתי את התיק שלי ויצאנו לסרט.
---~~
"תקשיבי , אני כבר לא יודעת מה לעשות. לא דיברתי איתו בערך שבוע, הוא ממש מתעלם ממני" אמרתי לאורית.
"מה זאת אומרת? אחריי שנישקת אותו, הוא לא אמר לך כלום?"
"כלום אורית. אני כבר נואשת, אני לא יודעת מה לעשות . אבל מה שזה לא יהיה, אני אשיג אותו ! אני חייבת" אמרתי לה.
"דנה, רוב הבנות בבית ספר שלכם רוצות אותו. את חושבת שבאמת רק עלייך הוא יסתכל?"
"למה שלא? מה חסר לי? אני נראת טוב, ואני יכולה לעשות לו רק טוב"
"אבל הוא מאוהב דנה. הוא מאוהב בה, ואת בעצמך אמרת שראית על היד שלה טבעת אירוסין. אז מה נראה לך?" היא שאלה
"לא יודעת, אבל מי אמר שזה אירוסין? כאילו אני חושבת. אבל אין מצב שהם מתחתנים"
"טוב" היא שתקה. וידעתי שאני חייבת לפעול מהר אחרת אני אשיג את האפשרות שלי.
---~~
"ה..מכונית . אני לא יודע מה קרה לה, אני.. אני באמת לא יודע. פשוט הרגשתי איך אני מאבד את ההכרה לרגע. התעוררתי אחריי שעתיים בערך גם אני פה. אבל המצב שלי היה בסדר גמור. כל כך דאגתי לך יפה שלי" הוא אמר לי וליטף את פניי. הזזתי את היד שלו.
"זהו, אז השגת את המטרה שלך?" שאלתי אותו בצחוק עלוב.
"מה? על מה את מדברת ?"
"לא רצית אותו מההתחלה, זהו, הבנתי. רצית שאני אפיל, הנה השגת את התוצאות שלך מרוצה?" צעקתי עליו
"גל על מה את מדברת?! את לא נורמאלית!!" הוא צעק בחזרה ותפס את ידיו, הוא התחיל ללכת בחדר, הלוך חזור, הלוך חזור, נראה כאילו עומד להשתגע. ואני עוד יותר. אני ידעתי את זה, מההתחלה הוא התנגד לתינוק הזה.
"אתה פשוט רוצח!" הוספתי והורדתי את הטבעת מהאצבע שלי וזרקתי אותה על הריצפה . שוב הכאביי גב חזרו לי.
"גל תפסיקי! תהיי מציאותית. אני אוהב אותך למה שאני אעשה דבר כזה? זו הייתה רק תאונה" הוא אמר
"רק תאונה ? הכל רק תאונה נכון?. אני שונאת אותך...עוף מפה!" צעקתי עליו ואיבדתי את העשתונות. התחלתי לבכות. אני לא מאמינה שזה קורה לי.
---~~
הגעתי הבייתה. נשכבתי על המיטה ופשוט התחלתי לבכות. אף אחד בכלל לא יודע מה עבר עליי. אמא ואבא עדיין בעבודה, אף אחד לא יודע שעברתי תאונה. מה אכפת לי לעזאזל? למה לא נהרגתי במקום? לא האמנתי שהיא חושבת שעשיתי את הכל בכוונה כדיי להפטר ממנו. כאב לי כל מקום. המחשבות הרגו אותי. הדמעות ירדו, והלב כאב לי. הייתי המום מכל המצב ולא ידעתי איך לפתור אותו. היא לא רצתה אותי שמה, היא פשוט זרקה הכל והאשימה אותי בהכל. צודקת, אני אשם. אני זה שנהגתי שיכור. אני כל כך מטומטם? אני לא מאמין שאיבדתי אותו. איבדתי את התינוק שלנו, איבדתי אותה גם. אני פשוט אסון. אסון מהלך.
---~~
עמדנו בתור לקופות. קניתי שני כרטיסים לסרט רישיון לחתונה ונכנסנו לאולם. התיישבנו בשורה השמינית בכיסא מספר שבע ושמונה. אן אכלה מהפופקורן ואני שתיתי טיפה קולה. מאחורינו ישבו זוג זקנים שלא הפסיקו לדבר ומלפנינו שתיי בנות. הסרט התחיל. הוא היה כל כך מצחיק, כל הסרט אני ואן התפקענו והחזקנו ידיים. אן אמרה שגם אנחנו נתחתן, אבל היא אף פעם לא תטיל ספק באהבה שלי אלייה. שהייתי נוגע בידייה, הרגשתי כאילו אני נוגע בתינוק שרק נולד, שאני צריך לשמור עליו, לדאוג לו ולאהוב אותו. להחזיק את ידו העדינה והקטנה. ככה גם אן הייתה. שברירית ועדינה.
---~~
שכבתי במיטה בבית החולים, בין ארבע קירות לבנים. בטיפול נמרץ לא הייתי , כי המצב שלי היה דיי טוב. ממש, דיי טוב. הרגשתי איך הבטן נדבקת לי לגב מרוב כאבים. חוץ משבר לא ממש נפגעתי, אבל הרופאים חיכו לראות את בדיקות הדם והצילומים שעשו לי.
ושוב הייתי בודדה, בודדה עם הצער, עם חוסר האונים. מה כבר נשאר לי לעשות? חוץ מלבכות לא נשאר לי כלום. לבכות על הגורל הזה. אם לא הייתי נותנת לו לנהוג, אם לא הייתי מאמינה לו. תיעבתי את דין בכל נפשי. כבר ראיתי את עצמי עם אוצר קטן ביד, מטפלת בו ושומרת עליו. משהו ששיך לי. כבר ראיתי איך הכל מסתדר לי, איך החיים שלי מסתדרים, איך האושר שלי הוא אושר תמידי ולא רק זמני. והנה התנפצה לי הבועה. למה זה תמיד קורה לי? הדמעות זלגו על פניי. הרגשתי כל כך בודדה. תחושה של מחנק, של חוסר אונים כזו לא הרגשתי אף פעם. רציתי לחזור ולהרגיש אותו גדל שמה, בבטן שלי. כשאני חושבת על זה היום, יותר כאבה לי העובדה שאני צריכה להאמין לזה שדין באמת התכוון לזה. דין לא רצה את התינוק הזה, אני יודעת. הוא מההתחלה ניסה להסביר לי למה כדאי לי להפיל, למה כדיי לי להפסיק את החיים שלו. ואני סירבתי , ואני התנגדתי. אז למה?
ובעצם, מה זה משנה אם הוא התכוון או לא? הוא רצח אותו. הוא רצח את הבן שלי. את הבן שלנו.

😢 ..
מדהים, כ"כ מדהים!
זה פשוט ה-פרק
אוהבת אותך

פשוט הכי מדהים בעולם.

מושלם.

מדהים [:
את כ''כ מוכשרת!!

QUOTE (שננניני @ 01/11/2007) מושלם.
!!!

וואו..בכיתי.. 😢
בקטע שהיא צועקת עליו. מסכן .........

די גל תעשי שיהיה טוב! חחחחח =)

ווואו
חזק ברמות מטורפות..

זה פשוט מדהים.
למרות שקצת עצבן אותי לקרוא את זה, זה לא אמיתי שהיא כ"כ 'אטומה'

הרגת אותי סופית

מה היא מאשימה אותוווווווווווו פויייההההההההההההההההההההההההה
=[

מדהים, תמשיכי

QUOTE (שירקה_הנסיכה @ 02/11/2007) זה פשוט מדהים.
למרות שקצת עצבן אותי לקרוא את זה, זה לא אמיתי שהיא כ"כ 'אטומה'
זה כן אמיתי .
זה דיכאון לאבד ילדד. . במיוחד בתאוונה .. היא תמצא כל דבר להאשים בגלל שכואאב לה .


גלוש ?
זה פשוט ממדהים . .כמעט ובכיתי נשבעת ללך . .