עד החתונה זה יעבור

המשכי=]

יפה רצחחחח המשךך(:

את כותבת מדהים מאמי ..(:
פרק כ"כ יפה :]

כולם כבר אמרו הכללל 😊
סופה שלי המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

רק שהתאונה לא קשורה לגיא ^ - ^

אוח יובלי יובלי אחלה גבר :]
מהממםםם
תמשיכי בבקשה :]

פרק מושלםם מדהים איזה כישרון וכמו כולם מחכה להמשך...

הממממממממממשששששששששךךךךך
המשךךךךךך
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
😊
😊
😊
😊
ה
מ
ש
ך

ה-מ-ש-ך
ה-מ-ש-ך

ה
מ
ש
ך

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
הההמממשששךךך
ההההההההההההההההההמממממממשששששששששךךךךךךךךךךךך

אחלה הצפה חחחח

המשך: (תודה על התגובותתתתתתתתתתתת מואה)

מה קרה?".נבהלתי."זה מקרה חירום אני חייב ללכת לבית החולים,הייתה תאונה רצינית".אמר מבוהל...........................................
***
כל הלילה חיכיתי לסימן מיובל,הוא שעט אל בית החולים והשאיר אותי פה חצי עירומה במיטה ועם הבטחה שיתקשר כשהמצב ירגע.את יוצאת עם רופא-הזכרתי לעצמי,הייתי חייבת לשמור על קור רוח בהבטחה עצמית שזה יקרה שוב-כי הוא רופא,מתמחה ומועמד לתפקיד בכיר יותר,הוא יהיה חייב להוכיח את עצמו-השאלה אם אתן שזה יהיה על חשבוני.
בבוקר קמתי לשמע הפלאפון שלא הפסיק לצלצל.הבטתי במספר ועל הצג היה רשום מספר חסום."הלו".עניתי ישנונית מקווה שזה יובל מבית החולים-מתקשר לומר שהכל בסדר."שלום אני מדברת עם קארין טלר?".שאל קול צייצני של בחורה."כן,מי זאת?".שאלתי."אני עורכת הדין של גיא הבוס שלך,הוא היה מעורב אתמול בתאונת דרכים קטלנית".ענתה הבחורה והלב שלי הפסיק לרגע לפעום.גיא עבר תאונה-גיא?!,כשביקר אותי אתמול היה כל כך מהורהר,ועצוב."הוא בסדר?".הזדעקתי."הוא לא כל כך בסדר-במונחים רפואיים הוא משותק זמנית ואולי גם לטווח הרחוק-הוא מאושפז באיכילוב,אין צורך שתגיעי היום לעבודה".הסבירה."באיזו מחלקה?".שאלתי מתלבשת בלב דואג."בטיפול נמרץ-עוד מעט הוא יעבור לחדר התאוששות ואז הוא יוכל לקבל מבקרים".יידעה אותי עורכת הדין."אוקי תודה אני אגיע לבקר אותו".אמרתי וסגרתי את השיחה,רצתי לאמבטיה והתארגנתי במהירות.לקחתי מונית וניסיתי לצלצל ליובל.לבסוף הוא ענה."תגיד התאונה אתמול-היה בחור בשם גיא?".ביררתי."כן-מאיפה את יודעת?".התעניין."הוא הבוס שלי!עורכת הדין שלו התקשרה לומר לי שאין צורך שאגיע לעבודה כי הוא מאושפז,אני בדרך,מה מצבו?".שאלתי."הוא משותק,תגיעי לפה נדבר אני חייב לסיים".אמר וסגר את השיחה.
הגעתי למחלקה וחיפשתי את חדר ההתאוששות.את החדר לא מצאתי אבל את יובל כן."היי מאמי".אמר בשקט ולקח אותי למקום שקט."מה איתו?".שאלתי מודאגת ויובל החמיץ פנים."הוא יהיה בסדר-בנתיים אי אפשר עדיין לבקר אותו".אמר ונצמד אליי."יובל אנחנו בבית חולים".אמרתי בפינוק."אבל אנחנו בחדר המנוחה של הרופאים וכאן מותר".צחק ונישק את צווארי.נתתי לשפתיי להיצמד לשפתיו למרות הדאגה שהתחוללה בראשי.
"מה יש לך?".שאל לבסוף כשראה שאני לא מרוכזת."אני דואגת לבוס שלי".עניתי משפילה את עיניי.
"בואי".אמר בטון עצבני מעט והכניס אותי לחדר שבו שכב גיא.ניצוצות של דמעות עלו בעיניי כשהתגלה אליי המראה של גיא-חסר האונים,מחובר לכל המכונות,מונשם,כשעיניו עצומות."עכשיו אתה יכול להסביר לי מה יהיה איתו?".שאלתי."בנתיים הוא משותק,הוא התנגש חזיתית בחנות שעל המדרכה-הוא לא היה שיכור,ולא היו סימנים של שמן על הכביש,אף אחד עדיין לא מבין איך זה קרה".הסביר כמדבר לעצמו."אז רגע הוא משותק מהאגן ומטה?".שאלתי."כן,מחכים שהוא יתעורר כדי לבצע עוד בדיקות שאחרי הניתוחים".הוסיף.
"מתי הוא צפוי להתעורר?".שאלתי ויובל ניגש לבדוק בדוח הרפואי."אני מאמין תוך חצי שעה-שעה".ענה.
"תודה".אמרתי וחיבקתי אותו."עכשיו אפשר לקבל ממך קצת תשומת לב?-אני עוד חם עליך מאתמול".אמרה בקול סקסי."כן".עניתי וליבי יצא אל גיא השוכב שם-כמה אירוני זה שגיא מתאשפז,חבר שלי שהוא במקרה הרופא מטפל בגיא ואני כאן בבית החולים בין שניהם.אבל יובל הוא החבר שלי-חשבתי לעצמי והחלטתי לתת לו את תשומת ליבי עד שגיא יתעורר-בסך הכל זה לא מעשה רע.
יובל משך אותי אליו."רוצה להמשיך מאיפה שהפסקנו?".שאל כשנישקתי את צווארו בחושניות."מאיפה הפסקנו?".התגרתי בו."מפה-היה לי קשה להיות חם עליך כל היום מבלי לראות אותך".ענה והצביע על מפשעתו.
"אז אני מבינה שהתגעגעת".שאלתי בלחישה לתוך אוזנו."מאוד".ענה-סובב אותי לקיר,מצמיד אותי ומנשק את צווארי."מאוד?".שאלתי מצחקקת."מאוד מאוד".ענה מרים מעט את חולצתי ומכניס את ראשו,הוא הזיז מעט את החזייה שלי הצידה וחשף אותי למולו.החזקתי את ראשו על החזה שלי,מצמידה אותו אליי-מרגישה את העונג בורח לי מבין האצבעות.שלחתי את ידי אל המכנס שלו,מרגישה את החמימות תופחת בידיי-מלטפת את האיזור הנעים למגע ורואה את פניו המלאות בהנאה.
"וואו".התענג כשהעברתי את ידי הלוך ושוב על איברו.אחרי זמן לא ארוך של נשיקות,וליטופים יובל הגיע לפורקן-ראיתי את זה בעיניו העצומות,בשפתיו המתכמרות למגעי ובגופו שלא ידע מנוח עד אותו הרגע.
"עכשיו באמת נרגעתי".אמר ושלח את ידו אליי."אני בסדר".אמרתי כשניסה לענג גם אותי."אוקי".ענה ונשק לי,מוזג לשנינו כוסות מים מן הקולר.אחרי שתיקה מביכה שאל יובל:"רוצה לבדוק מה עם הבוס שלך?".
"כן".עניתי ומיהרתי לצאת.
נכנסתי לחדרו של גיא-וגיליתי שעיניו היו פקוחות."גיא".צהלתי והתקרבתי אליו."היי".חייך בקושי."איך אתה מרגיש?".התעניינתי בשלומו."מצויין".אמר בציניות ושנינו צחקנו."מה איתך?".שאל."אני יודעת..דאגתי לך הבוקר-וגם עכשיו למען האמת".אמרתי בגילוי."תודה-זה מחמם את הלב".אמר ועיניו הוצפו דמעות."גיא אתה בוכה?".לא האמנתי למראה עיניי."כן נראלי".אמר בחיוך כשדמעות זולגות על לחייו.ניגשתי לשידה ולקחתי משם טישו-בעדינות ניגבתי את דמעותיו בין החתכים על פניו היפים.הוא הביט בעיניי ולרגע הזמן נעצר.התעשתתי וחזרתי לכיסא."שלום".בירכה בחורה גבוהה ויפה שנכנסה לחדר."שלום".עניתי מבולבלת.
"אני עורכת הדין של גיא-אורית נעים מאוד".הציגה את עצמה הבחורה שהתקשרה לבשר לי את החדשות הרעות בבוקר."אנחנו צריכות לדבר".הוסיפה."על מה?".התבדחתי."תראי קארין,רק את ואני עובדים במשרד-כל שאר החברה הם פועלים,אני לא אצליח לנהל את החברה יותר-אז אני רוצה להחתים אותך,אני רוצה שתעשי זאת במקומי-שתהיי המנהלת הראשית של החברה כשאני אשתקם".ביקש גיא ונתן לי את אחת ההזדמנויות שלעולם כנראה לא יחזרו..לא ידעתי מה להגיד.......

מעניין מה עבר על גיא בטוחחחח הוא אוהב אותה
יאלללללללהההה מחכה להמשך ארוך כמו זה
😊

אהה מדהים..

אבל אני לא רוצה שהיא תיהיה עם גיא יובל יותר חמוד :\

אוהבת 3>

חח ידעתי שגיא יהיה הבן אדם שעבר תאונת דרכים!
ומדהים מדהים מדהים!
המשך

ידעתי!!!!!!!!!!!! גאונה אני (:

מדהים כמו תמיייד!
תמשיכי!

מוששלם 😛
המשך דחוףףף

מדהייייייייייייייים כ"כ 😊