עד החתונה זה יעבור

ווואו מדהיים
סחפת אותי
תיארת בצורה חזקה ביותר. ואמיתית!

מהמם המשךך

המשך..

המשךךך??

מדהים :]

מה אם איזה המשכון?

מדהים!! מעניין! מושלםםם!!!!
הכישרון שלך חוגג!!
המשךךךךךךךךך נסיכה!!!!
==============================>>>>>>>>>>>>>>

אוקי אני פשוט חייבת המשך !!

אני מכורה לסיפור שלך !
הוא כ"כ מדהים !!!
[=

מחכה להמשך 3>

QUOTE (adva2244 @ 03/11/2007) אוקי אני פשוט חייבת המשך !!

אני מכורה לסיפור שלך !
הוא כ"כ מדהים !!!
[=

מחכה להמשך 3>
בעדדדדדדדדדדדדדד
סופה נעלמת לי
דברי איתי

קראתי הכל
אין לי מילים זהה פשוט מדהים

המשך: (אין על התגובות המדהימות האלה שעושות לי חשק לכתוב המוןןןןןןןן)

"אפשר לשאול אותך שאלה?".אמר לפתע בקול קריר."מה?".התחלתי לדאוג מקולו שבטח יבשר רעות.
"ממה הצלקת שיש לך באיזור הבטן?".שאל יובל.........................
הלב שלי קפא,שכחתי לגמרי מהצלקת,יובל גרם לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי ועם גופי ששכחתי לגמרי מהסימן המכוער שהאיש הנורא ההוא השאיר עליי.
לא ידעתי מה לענות,לשקר?-להמציא משהו?,אני לא מסוגלת לשקר ליובל מה גם ששקרים הורסים את הקשר.
"זה סתם משהו קטן".החלטתי להתחמק והעליתי חיוך של בחורה שבטוחה בעצמה(מה שממש לא הייתי באותו הרגע)."אל תזלזלי באינטלגנציה שלי,שכחת שאני רופא-יש מאחורי הצלקת הזו לפחות 15 תפרים".אמר יובל ונעץ בי מבט מאשים.התיישבתי על הספה והחזקתי את ראשי בין ידיי,מתלבטת איך לספר לו-מה לומר כדי שזה לא ישמע רע,אבל איך הופכים מציאות נוראה שכזו לגרסא הרבה יותר נורמלית?.
"שב".אמרתי לבסוף והצבעתי על הספה ממתינה שיובל יתקרב."זה עד כדי כך נורא?".נבהל יובל ומיהר להתיישב."בערך".עניתי בחיוך נבוך ובעיניים נוצצות סיפרתי לו על אותו הערב ששינה את חיי."אני לא מאמין".אמר וגם הוא העביר את השליטה על ראשו לידיו."אתה כועס שלא סיפרתי לך?".ביררתי."לא חס וחלילה זה לא עניין קל כל הסיפור הזה".אמר והרגשתי שהוא מעט מרוחק."אני לא יכול אפילו לתאר לעצמי איך את מרגישה ומתמודדת עם זה".הוסיף וגרם לדוק של דמעות להופיע בעיניי.
"לומדים לחיות עם זה".אמרתי ונפלתי לחיבוקו החם של יובל,שליטף את שערי,הבין אותי ונתן לי הרגשה של ביטחון.
"אבל הוא לא הצליח נכון?".שאל לבסוף את השאלה שהציקה לו רוב הזמן."הוא לא החדיר את איבר המין שלו-אבל הוא החדיר את הסכין שלו".התייפחתי על כתפו החסונה של יובל."למה לא התלוננת?".שאל בטון נעים
"כי פחדתי שיגלו,פחדתי שירדוף אותי אם אתלונן".הסברתי."עוד אנשים יודעים על זה?".שאל."רק בת דוד שלי שבאה לבית החולים ועזרה לי במשך הימים שבהם לא יכולתי לזוז".עניתי."והורייך??! לא יודעים?".התפלא יובל."לא יכולתי לספר להם".פרקתי את העצב מעליי."טוב די זה בסדר,מעכשיו הכל יהיה בסדר".אמר וחיבק אותי שוב עד שנרדמתי בזרועותיו ולפני ששקעתי בשינה נינוחה שמעתי אותו לוחש:"מעכשיו אני אגן עליך".
***
בבוקר המחרת התעוררתי בזכות ריחות נפלאים שעלו מן המטבח."יובל?".קראתי מן חדר השינה."בוקר טוב".התייצב יובל ליד המיטה וחייך אליי."לא נרדמתי בספה אתמול?".שאלתי מבולבלת."אכן,אבל הספה הייתה הורסת לך את הגב-אז הרמתי אותך למיטה".הסביר ודירבן אותי לקום לארוחת הבוקר שהכין.
"אכפת לך אם אתקלח קודם?".שאלתי ויובל הניד בראשו לשלילה ונעלם במטבח.
כשסיימתי להתקלח שמתי עלי ג'ינס,וחזייה והבטתי על עצמי במראה."אפשר להיכנס?".שאל יובל.פתחתי לו את הדלת נותנת לו להביט לגמרי על הצלקת שנותרה על גופי."זה באמת הרבה תפרים הא".אמר מלטף בעדינות סביב הצלקת."זה מה שהוא השאיר לי,זיכרונות רעים וצלקת שלא אשכח אותו".אמרתי בעצב.
"הכרת אותו?".שאל יובל."לא,הוא התנפל עליי במגרש החניה,משום מקום הצמיד אותי לרצפה,וכשהתנגדתי פילח את בטני".אמרתי ומיששתי את המקום המדובר מול המראה.
"בחיים לא התמודדתי עם דבר כזה".גילה יובל."מה זאת אומרת?".התבלבלתי."את חברה שלי,עברת חוויה נוראית סיפרת לי רק אתמול-גם אני צריך להתמודד עם כל מיני דברים".הוסיף וגרם לי לפחד.
"בגלל זה את מפחדת מכל הקטע המיני".מלמל לעצמו.לפני שהספקתי להגיד משהו יובל הסתובב בדירה,חושב לעצמו,ונותן לי הרגשה כל כך רעה עם זה שלא סיפרתי לו."יובל".ניסיתי לצוד את תשומת ליבו,אך הוא התנהג כמו זומבי-התהלך ללא סיבה.
"יובל אתה מפחיד אותי".ניסיתי שוב."גם כל העניין הזה מפחיד אותי".ענה בטון מאשים."מה מפחיד אותך?".התעצבנתי."שבכל נגיעה,בכל נשיקה,בכל דבר גופני שיהיה בקשר שלנו-את תפחדי ממני,וזה לא ייגמר בזה,את תפחדי שאחפש את הדברים שלא תיתני במקום אחר-ואני אצטרך להבין אותך כי כמובן עברת משהו נוראי,אבל אני לא יודע אם זה יחזיק מעמד".הפתיע בתגובה ומיהר לחדר השינה.הלכתי אחריו-מרגישה שדקרו אותי שוב.הבטתי בו מכניס לשקית את בגדיו וחפציו ומתקדם לכיוון הדלת."יובל מה הולך איתך?".התרגזתי."אני צריך לחשוב על הכל,אני מצטער".אמר,נשק למיצחי ונעלם בחדר המדרגות.
הייתי המומה,מעולם לא הרגשתי כה פגיעה ושבירה כמו באותו הרגע-נדמה היה כאילו התחרט על כל הביטחון שהקרין מולי.לא היה לי חשק לכלום-קברתי את עצמי במיטה עד שלא הרגשתי את מחשבותיי רצות,נרדמתי.
לפתע שמעתי את הצלצול המרגיז של פעמון הדלת.כמובן שקמתי לפתוח-אך לא היה לי מצברוח לאף אחד...
בטח שלא למי שהתברר בסוף כגיא....

ו-ו-א-ו.

מדהים!!!!!!
ועצוב... רק שלא יזרוק אותה... רק שיתן לה הזדמנותתת!!!!
המשששךךךך============================>>>>>>>>>

אני לא מאמינה O:
קודם כל הוא נותן לה את התחושה שהוא מבין אותה
ואז זה? יצא זבל

יאללה תמשיכי :]

וואו
אני שונאת פתאום את ד"ר יובל קליין.
המשך~~~