~*~*~ כנגד כל הסיכויים ~*~*~

איזהה כתיבה סוחפת ויפה יש לך =]
אני קוראת חדשה אגב P:
המשך..

כנראה מחר יש לי כאב ראש :\\\

תודה לכולם

מדהים .
המשך

הסתובבתי, ולשבריר שנייה מצאתי את עצמי עומדת סנטימטר מהפנים שלו.
הבטתי בעיניים הגדולות שלו, על השפתיים שלו..
הוא הביט עליי והתקרב...

פרק 9:

השפלתי את ראשי והדחקתי את הרצון העז שהיה בי לנשק אותו.
הוא חיבק אותי ושאל:
"מאמי, את רוצה שאני אקח אותך הבייתה?"
הוא שאל בדאגה ..
"כן." אמרתי והידקתי את ידיי סביבו.
הוא לקח אותי ביד למכונית שלו והתניע.
"אבל הגלידה..." נזכרתי ואמרתי בקול רועד
"זה בסדר..שילמתי...ועכשיו אני כאן לכל החיים כדי שנלך לפה שוב."
הידקתי את חגורת הבטיחות ובכיתי עד שנרדמתי.
"אגם..."
"אגם..קומי יפה שלי!"
פקחתי את עיניי לאט..
"אביב?"
שאלתי ביהירות וראיתי את הבעתו העגומה של אלעד למשמע השם הראשון שיצא לי מהפה.
"אלעדי...תודה על הכל..." אמרתי , מתבוננת בפתח הבית שלי מבעד לחלון המכונית.
"את יודעת כמה את חשובה לי..." הוא אמר וחיבק אותי.
כל פעם שנזכרתי ברותם הלב שלי דפק יותר..
סגרתי את דלת המכונית, מביטה על אלעד המדהים ונכנסת לפתח הבית...
עולה למעלה בדמעות...
"אגם, מה קרה?!" שואלת מורן ועולה אחריי..
"עזבי אותי!" הטחתי בה וסגרתי אחריי את דלת החדר שלי.
תליתי את התיק על ידית הדלת והסתובבתי,

הוא חיכה לי שם..



--------------------------------------------------------------------------------

אביב

--------------------------------------------------------------------------------
היא נכנסה בסערה לחדר, עם פנים נפוחות ואדומות מבכי.
היא תלתה את התיק שלה על ידית הדלת והסתובבה.
חיכיתי לה שם.
חיכיתי עם מאה נרות דלוקים, הצעתי את מיטתה במצעי כותנה מצרית לבנים,
פיזרתי עלי ורדים על השמיכה המהודקת היטב לדפנות המיטה ואפילו צרבתי שירים שקטים שבחורות אוהבות.
אני טעיתי כל כך הרבה איתה.
היא בסך הכל מלאכית מדהימה, והיא לא צריכה כנפיים או הילה בוהקת כדי להראות את זה.מספיק מבט חטוף בעדינות שלה אפילו בתנועה כמו עירבוב קפה בכפית,
או פתיחת הפומית בטלפון הסלולארי כדי להבין כמה היא שברירית.
רגשות האשמה אוכלים אותי, בדיוק שעה לפני שהיא הסכימה לתת לי את עצמה אני הלכתי וזיינתי את רותם החברה שלה.
אני לא יודע איך לכפר על זה, אני אובד עצות... אני מרגיש כמו שמוק אחד גדול וטיפש, אני לא מאמין שפגעתי בה ככה, ועוד סתם כי הייתי חרמן.
המילים שיצאו מהשפתיים המושלמות שלה אחרי ששכבנו, "נכון שלא תבגוד בי יותר?"
אני לא יכולתי להסתכל לה בעיניים, כל כך עד שהתעצבנתי והכחשתי את מה שהיה כבר ידוע.
אני נשבעתי שלעולם, אבל לעולם לא אפגע בילדה הנהדרת הזאת במודע.
אני מתכוון לעמוד לצידה עכשיו בכל מה שתעשה, גם אם היא תזרוק אותי , אני מתכוון לרדוף אחריה, להיות סמרטוט שלה...כי זה מגיע לי.
היא מביטה בי מכות הלם, לא יודעת מה להגיד...
"אביב..." היא אומרת בלחש "...אני ממש לא במצב רוח לזה..אני.." עצרתי אותה "אני לא רוצה שנשכב. אני לא רוצה שנעשה דבר, אני רק רוצה לחבק אותך, אפילו לא לנשק אותך אם לא בא לך..."

היא מביטה בי..שותקת.
"אז בשביל מה כל המוסיקה, והמצעים, והנרות?"
חייכתי, עמדתי מולה וחיבקתי אותה.
"בשביל להראות לך שאני לא צריך לשכב איתך או עם אף אחת אחרת כדי להראות לך כמה אני אוהב אותך ולהיפך"
היא התחילה לבכות ואני מהדק את ידיי הכרוכות סביבה.
"את יודעת שאני אוהב אותך...ואולי עשיתי טעויות, ואני לא מצפה לסליחה...אבל אני אעשה מה שצריך כדי שתסתכלי עליי באותו אופן שוב."

היא לא ענתה..ואני גם לא ממש יודע מה עובר לה בראש.
היא השכיבה אותנו על המיטה בעודה מחבקת
"בוא נתכסה" היא לחשה.
נכנסנו מתחת לשמיכה הנעימה, מחובקים.
מאושר ממני, כנראה שאין כרגע..
כי אני יודע שהיא נותנת לזה הזדמנות.
"אני אוהבת אותך...אבל אני מרגישה שאני לא מכירה אותך."
היא אומרת ומביטה לי בעיניים.
"אני אוהב אותך אגם...אני יודע שאכזבתי אותך..אבל את המלאך שלי..ואני מקווה לגרום לך לסלוח."
היא הסירה את מבטה ממני.
"אני לא יכולה להסתכל עליך מבלי לראות את רותם"
"אבל היא לא איתי, אני לא איתה..."
"נכון, היא לא איתך..היא איתי, היא לא תעזוב אותי...אני אראה אותה נמרחת עליך בכל מקום אליו אלך"
הקול שלה קצת רעד...
"את יודעת שאני לא אוהב לראות אותך בוכה..."
"ובכן,אני לא אוהבת לראות את רותם תלויה עליך, אז אנחנו שווים."
היא פוצחת בבכי.
"אני .. את יודעת שאני מצטער.... אני באמת.."
"אני יודעת שאתה מצטער, בגלל הרגשי אשמה שלך. אבל מה אם לא היינו שוכבים? מה אם לא הייתי מוותרת על זה ככה רק בגלל הידיעה שאתה בוגד בי... כאילו שלא היית ממשיך לזיין את רותם כאילו אין מחר.."
שתקתי.
"אני לא יודעת אם אני מוכנה בכלל לסלוח..אני מאוד רוצה..אבל יש דברים שפשוט..."
"אני מבין."
אמרתי , היא לא צריכה להוסיף יותר מדי.
"אני לא אכריח אותך, אני אגרום לך. את תראי שעוד תסלחי לי."
הוצאתי מכיסי את מה שציפה לצאת במשך יום שלם, והנחתי אותו על המיטה.
פתחתי את הדלת לרווחה, הבטתי עליה, שרועה על המיטה ..מביטה בי.
כל הבושה שאי פעם יכלה להיות לי תקפה אותי.
הנחתי את ידי על ידית הדלת בלי חשק... וסגרתי אותה אחריי.
תמיד אני זה שעוזב את החדר הזה.
ירדתי, וראיתי את מורן..אחותה.
"איך הלך?" היא שואלת..
"לא משהו...היא..קצת כועסת.."
היא הביטה בי בעיניים צרות ורגוזות.
"אני..אלך עכשיו. ביי מורן."
עזבתי, והתיישבתי על הספסל של ההסעה לייד הבית שלה.
זכרונות תקפו אותי..
הפעם ההיא שהפתעתי אותה ולקחתי אותה למקס ברנר, מסעדה של שוקולד...
היא הייתה כאן ...מתרגשת כאילו סידרתי לנו טיסה לברצלונה.
או אז כשעשינו תחרות , מי מגיע ראשון לעמוד הזה שכאן, וכמעט דרסה אותי מכונית בגלל זה, וכל מה שהיה לה להגיד זה לצחוק עד שכמעט נחנקה מצחוק.
היו ימים...
היו ימים שלאהוב אותי לא היה מסובך בשבילה.


--------------------------------------------------------------------------------

אגם

--------------------------------------------------------------------------------


כשהוא עזב את החדר הבטתי לעבר הקופסה הקטנה שהוא השאיר שם... מעוטרת בפתק שהיה מגולגל כמו מפת אוצר.
תפסתי אותה, ובדיוק כשעמדי לפתוח אותה קיבלתי טלפון.
"הלו?" עניתי בעצבנות, מפני שהקופסה נפלה מהבהלה.
"אגמוש?" ענה לי אלעד בקול מפתיע...
"אלעדי...אני לא יודעת מה לעשות..אני כל כך מבולבלת...הוא היה כאן..אביב..ו.."
"אני פה בחוץ, אני רואה אותו. הוא מבואס לאללה. תקשיבי..אני יודע שאת כבר בבית ואת רוצה להיות לבד..אבל אחרי שאביב ילך, אכפת לך שאני אעלה להיות איתך קצת?"
עלה לי חיוך...
"בוודאי." עניתי בנחת.
אחרי רבע שעה , ראיתי את אביב מהחלון שלי פוסע לכיוון ביתו בראש רכון...
כל כך ריגש אותי מה שהוא עשה...
כל כך ריגש אותי שהוא מתחרט...
אבל כל כך קשה לשכוח את רותם ..את הבגידה..
"טוק, טוק, טוק!" הכריז אלעד אחרי שכבר נכנס.
"היי..." עניתי מבואסת.
"מה קרה מאמי...? ומה זה?" הוא הצביע על הקופסה.
"אוה, כבר שכחתי מזה.. אביב הנתן לי את זה עכשיו.."
הרמתי אותה מהרצפה.
"את צריכה לראות את זה לבד... תביטי בזה כשאלך.."
"תודה אלעדי.. אתה חבר אמיתי." אמרתי , למרות שזה היה מוזר..
מפני שכשאחרי שהוא הוריד אותי בבית..לא חשבתי על רותם...לא חשבתי על כלום..חשבתי עליו.
על אלעד..הילד שהפך גבר תוך שנתיים...
הילד שלא פגע בי מעולם...
הילד שהיה תמיד חבר שלי.
הוא חיבק אותי חזק, מריח את שיערי.
לא רציתי לעזוב..
נשכבנו מחובקים על המיטה,
באותה הרגשה שהייתי רוצה שתעבור בי כשאביב מחבק אותי.



"אגם!?" קרא קול מזועזע בעת פתיחת דלת החדר שלי....



--------------------------------------------------------------------------------


המשך יבוא...

כןןןןןןןןןןן!!!!
שאביב המנוול יראה אותם! 😊
מגיע לו... זבל!
ארגגגג 😊
שתהיהה עם אלעדד הסקסי הזה...
יאאיי😊 😊

יאוו זה בטח אביב...
יאווו מסכןןןןןןןן =\\

למרות מה שהוא עשה הוא מצטער על זה..
והיא פתאום אחרי דקה שהוא הלך הלכה לאחר..

מחכה להמשך מאמייי..
אוהבת 33>

תודה רבה בנות,
ולדעתי מגיע לאביב לסבול קצת
(אבל זה כל מה שאומר)

וווואי זה מושלםםםםםם# : ]
מדהים

תמישיכיכיכיייייייייי

תודה מאמי 😊

איזה מעפןן האביב הזה..
להרוג אותו 😢((


יצצא יפפפה לאללה 😊

איזה יפה =]
תמשיכיי

מדהים !
המשששששששששששך [ =

מדהים ,
המשך :]

יאאא
המשךךך=]

מדהיםםםם