"אגם!?" קרא קול מזועזע בעת פתיחת דלת החדר שלי....
פרק 10:
זאת הייתה מורן.
"את לא מתביישת?!" היא הטיחה בי, "הרגע אביב הלך מפה עם הראש ברצפה מרוב באסה ממך ואת הולכת להתחרמן עם איזה בן אחר!?"
הבטתי בה בכעס בגלל הפדיחה שהיא עשתה לי . "חכה שנייה מאמי" אמרתי לאלעד ויצאתי אליה.
"תגידי , מי את חושבת שאת?! את יודעת מה היה לי עם אביב? את יודעת למה הוא הלך עצוב? כי הוא פאקינג שכב עם חברה שלי והוא רוצה אותי בחזרה, ואני למרבה הפלא לא מסוגלת להסתכל עליו."
היא עמדה שם המומה למשך כמה שניות.
"אני..אמ..מצטערת..לא ידעתי..בכל אופן מי זה החבר החדש שלך?"
היא ניסתה להעביר נושא במהירות
"אלעד.."
"אלעד זה שעבר ללוס אנג'לס?!" היא שאלה בתדהמה, מנסה להביט בו מהחריץ של הדלת והוסיפה "הוא נהייה חתיך על!"
"כן...תקשיבי מורן אם לא אכפת לך אני מעדיפה לא לדבר עכשיו..." אמרתי לה ונכנסתי לחדר שלי.
"אני מצטער, לא רציתי לגרום לך בעיות..."
"זה בסדר.היא בלעה את הלשון אחרי שסיפרתי לה מה קרה."
הוא העביר את ידו על הלחי שלי ועצמתי את עיניי.
כשפקחתי אותן ראיתי אותו מחייך.
"אלעד, תפסיק כבר..."
אמרתי לו ברוטן.
"להפסיק מה?"
"תפסיק לגרום לי להרגיש שאני וחבר שלי לא צריכים להיות יחד"
הוא הסתכל עליי, חייך ואמר "ולחבר שלך יש שתי חברות , אז אני לא.."
"תפסיק כבר לדבר עליו כאילו הוא זבל! נכון, הוא בגד בי, אבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי! "
אלעד קפא המום.
"אני מבין..סליחה."
הבנתי באותו רגע שהיציאה הזאת הייתה קצת לא במקום אז מיהרתי לבקש סליחה גם אני:
"לא, אני מבקשת סליחה...לא הייתי צריכה להתפרץ ככה.."
החזקנו ידיים.
"בוא , שמעתי שכולם יוצאים היום לרחבה הקבועה, רוצה ללכת?"
"סבבה מאמי, אבל אני לא בטוח אם יש עליי כסף ושמעתי ששותים, לא?"
"לא צריך כסף, מי שרוצה לשתות שישתה ואתה לא שותה כי יש לך אוטו ואתה נוהג כדי להחזיר אותנו ככה ש.."
"בסדר , בסדר..אני לא אשתה. בואי נלך."
"חכה, אני לא יכולה ללכת ככה! תראה איך אני נראית..עם כל האיפור מרוח.."
"אני אחכה לך למטה, כאילו שאני לא מכיר את אמא שלך שנים..."
"בסדר מאמי , 10 דקות ואני יורדת."
הוא יצא וסגר אחריו את הדלת.
פשטתי מעליי את החולצה האדומה שלי ונאנחתי.
הבטתי בבגדים שלי שהיו מסודרים לפי צבע ומטרה בארון העץ.
בגדים ליציאה מצד ימין, בגדים ליומיום מצד שמאל, פיג'מות במדף התחתון מימין ובגדי התעמלות במדף התחתון משמאל.
שלפתי מבגדי היציאה שלי חולצה לבנה גדולה שנשפכת וחושפת כתף, וצמודה לאורך הזרועות.
השתחלתי פנימה ונשארתי עם הג'ינס הצמוד.
התאפרתי כמו שצריך, אספתי את השיער הארוך והחלק לקוקו גבוה שהשאיר רק פוני שובב ונעלתי את הכפכפים הלבנות שהיו זרוקות הפוך לייד המיטה.
לפתע שמתי לב שבכלל לא יצא לי לפתוח את המתנה שאביב נתן לי.
התיישבתי על המיטה, אוחזת בקפסה ובפתק.
פתחתי את הפתק הגדול.
זה כתב היד של אביב...תמיד אמרתי לו שיש לו כתב יד של בחורה.
"אגם , מדהימה שלי.
אני לא יכול לתאר במילים את ההרגשה שלי...
אני אוהב אותך, אוהב אותך כל כך שזה כואב.
אני יודע שטעיתי טעות חמורה, טעות שאין לעשות לאף אחד ובטח לא למלאך כמוך.
אבל אגם, אל תשכחי מה עברנו יחד...
את ההליכות יד ביד והצחוקים, את החיבוקים והנשיקות והארוחות ערב שהייתי מכין לך בהפתעה (כן, גם הספגטי ברוטב הסודי שלי!)"
נזכרתי וגיכחתי.
"... את מה שעשיתי לך לחצי שנה , הארוחה על החוף ואז שחרטנו על העץ הקבוע שלנו בבית הספר "א+א=אהבה לנצח."
את זוכרת?
אני בטוח שכן.
כל זה היה אני, אביב. שאוהב אותך, שמעריץ אותך על עצם קיומך.
אני יודע שללכת למישהי אחרת ולעשות מה שעשיתי קצת מנפץ את הבועה המושלמת שלנו אבל המעט שאני יכול לעשות זה להזכיר לך כמה טוב היה לנו יחד
ואת כל מה שלימדת אותי...ומה שאני לימדתי אותך...
מה שאני בא לומר פה זה שבבקשה...בבקשה.. תתני לי הזדמנות להוכיח לך כמה אני אוהב אותך.
אני לא צריך שתעשי כלום, רק תהיי את, תביטי בי כמו שהבטת בי פעם..
כי בזמן האחרון נעלם הניצוץ הזה בעיניים שלך.
אני אוהב אותך, את מבינה אותי? אוהב. אוהב כמו שאוהבים את החיים.
יותר.
אני יודע שאת מאוכזבת אבל בבקשה אני מתחנן אליך שתתני לי הזדמנות..בבקשה...
אני אוהב אותך אגם..
גם אם תחליטי שעדיף שניפרד.. אני תמיד אוהב אותך רק בגלל שאת תישארי את.
שלך תמיד...
אביב"
דמעה זלגה לי על הלחי, והלב נצבט.
פתחתי את העטיפה מהמתנה.
בפנים היה נר לבן בצורת לב, ועליו כתוב באותיות מוזהבות: "גם כשהכל נמס לנו בין האצבעות האהבה נשארת איתנה."
לא ממש הבנתי את המשפט הזה, אבל התרגשתי יותר מדי וזה לא עניין אותי בכלל.
ניגבתי את הדמעה היחידה שהתקדמה במהירות במורד הלחי שלי ושמתי את הדף על השולחן.
לקחתי פלאפון ומפתחות וירדתי למטה.
"את כל כך יפה!" אמר אלעד בהתפעלות..
"תודה אלעדי.."
עניתי בדכדוך.
"מה קרה?"
"כלום.. בוא נלך מאמי"
לקחתי אותו מהיד לאוטו.
"מורן עפנו תנעלי אחרינו!" צעקתי לחלל הריק בבית וסגרתי את הדלת.
נכנסנו לאוטו והבטתי בשעון הדיגיטלי המובנה.
אחת בלילה.
נסענו עם מוסיקה חזקה לרחבה.
כשהגענו, ראיתי בדיוק מה שהייתי צריכה לראות...אושר והשפוטות שלה אורית וליזט.
הן ישבו בחברת כמה ידידים מהשכבה, ועם ילדה שלא זיהיתי. היה לה שיער זהוב עם בקבוקים,
ועיניים חומות כהות, כמעט שחורות.
הגוף שלה היה משגע, היא הייתה מלאה במקומות הנכונים וידעה להתלבש כמו שצריך.
היא לבשה מכנס שחור צמוד, חולצה ורודה מסאטן ונעלי עקב שחורות מבריקות.
זיהיתי את אלון בין הבנים.
"היי אלוני!" צעקתי לעברו והוא קם לחבק אותי, מתנדנד.
"מ ה ק ו ר ה מ אמ י ?" הוא אמר ברווחים של עשר שניות בין מילה למילה..
"חח שב , שב יא מסטול!" צחקתי ועזרתי לו לשבת.
לפתע אושר פתחה את הפה ...
"מה קרה את באת עם אלעד ולא עם אביב? הוא היה עסוק מדי בלזיין את רותם?" היא אמרה ואחריה צחקה ליזט בקול רם.
"מה קרה שבאת עם הרוכסן בג'ינס סגור? אל תתעסקי איתי , טוב אושר? אני יודעת מה היה במסיבה אתמול עם ההוא, אז אל תתחילי איתי אם את רוצה לשמור על המוניטין שלך" לחשתי באוזנה בעצבים והבטתי לה מבט שטני בעיניים.
"חח צוחקים איתך!" היא לפתע קראה בקול עם מבט מאוים.
אורית לקחה שאיפה מהסיגריה הארוכה שהייתה בידה ושחררה לאויר עשן אפור.
הבלונדה הביטה על המתרחש בלי להגיד מילה.
"מי עוד צריך להגיע?" אלעד לפתע שאל..
"אממ... רן, עופרי, ויכול להיות שגם שגיא.. "
השיבה הבלונדינית.
התיישבתי לייד כולם.
"מאיפה את מכירה אותם?" לפתע שברתי את הקרח בין שתינו.
"אני לומדת איתם בבית הספר... דיברו איתי גם עליך אבל לא רואים אותך בכלל בסביבה."
שתקתי. אולי בגלל שאני מבריזה מהרגע הראשון?
"אה..אז איך קוראים לך?" שאלתי וחייכתי.
"בר." היא ענתה בחיוך והביטה לעבר אושר.
"אגם.." הצגתי את עצמי.
"אוי בר, אני נמס ממך!" לפתע נשמע קול של בחור וכולם הביטו אחורה.




