~*~*~ כנגד כל הסיכויים ~*~*~

המשך או היום או מחר, תודה על הסבלנות ונשיקות לכולם, אתם מחממים את הלב!!! 😊

"אלעד, אתה לא מבין מה קרה...אני רוצה ללכת הבייתה.. נמאס לי כבר מכל הבלאגן הזה בחיים שלי!"
אמרתי ונשענתי על כתפו בוכה.

"חמודה, אפשר לעבור?!" אמר קול מאחוריי.

פרק 8:

הסתובבתי וניצבו מולי אושר ועוד ערס גדול שלא הכרתי.
הבטתי לתוך השירותים ולא ראיתי אף אחד, מה שהביא אותי למסקנה הברורה:
זאת הייתה אושר שצעקה בשירותים.
"נו!" היא קראה אליי בפנים סמוקות.
פיניתי לה את הדרך והייתי המומה.
לא חיכיתי הרבה זמן לפני שאלעד אמר
"כמה דרמה בערב אחד...בואי, ממילא אין פה כוסיות.. רוצה ללכת לשבת בבית קפה?"
"כן..." אמרתי לו , חושבת על העובדה שהפנים שלי נפוחות ואדומות מבכי והאיפור שלי הרוס.
יצאנו מפתח המועדון החוצה. היה כבר קריר ורוח קלה ליטפה את פניי.
"חכי כאן" הוא אמר ורץ לכיוון הרכב שלו.
הוא התניע והוציא אותו מהחנייה.
המכונית הייתה מרצדס בצבע ירוק כסוף והמושבים היו עשויים עור שחור.
אני חושבת שזאת הייתה אחת המכוניות הכי יפות שראיתי.
חיש נכנסתי למושב לידו, נינוחה על המושב, שמתי חגורת בטיחות והוא התחיל לנסוע לכיוון בית הקפה המקומי אליו היינו הולכים באופן קבוע יחד, לפני שהוא עבר ללוס אנג'לס.
"מאמי, בואי נשכח מכל מה שעבר עלייך היום...נהייה יחד רק את ואני ונאכל ערימה של גלידות ועוגות כמו פעם..."
הוא אמר והביט עליי. מדהים, שהוא לא היה כאן שנתיים והוא פשוט לא שכח שום דבר לגביי, כולל את העובדה שזה אחד הדברים שהכי מנחמים אותי.
חייכתי ושתקתי.
כבר ניתן היה לראות את פתח בית הקפה. "קפה ומאפה" היה כתוב בשלט ניאון שנהרס על ידי המקומיים,
אבל זה לא היה משנה, כי זה המקום הקבוע שלנו... וגם אם יישאר ממנו רק קירות ונצטרך לאכול על הרצפה עדיין נלך לשם כל פעם מחדש.
הוא עצר בסמטה לייד וכיבה את האוטו.
אני, כרגיל..ישבתי כדי להקשיב לשיר האחרון שמתנגן ברדיו..
שיר כה ישן...אבל מתאים כל כך. HELLO של ליונל ריצ'י.
אני לא יודעת למה הוא כל כך הזכיר לי את המצב בו אני עומדת.
"בואי כבר!" אמר לי אלעד ומשך אותי מהזרוע.
"בסדר, בסדר!" אמרתי באילוץ, וקמתי מהמושב.
סגרתי את הדלת, יצאתי מהמכונית ונכנסנו משולבי אצבעות לתוך בית הקפה.
התיישבנו במקום הקבוע שלנו והבטנו בתפריט שלא השתנה ולו במעט.
המלצרית הגיעה, לבושה שחור מכף רגל ועד ראש.
שיערה החלק היה אסוף בקליפס ורוד עם עיטור בצורת פרפר והיא לא הייתה מאופרת.
"מה תרצו?"
הבטנו זה על זו וקראנו פה אחד: "מגדל אייפל".
'מגדל אייפל' הוא בעצם המומחיות של השף בבית הקפה הזה. מדובר בגלידה איטלקית נהדרת בכל הטעמים שיש להם להציע,
שני כדורים מכל טעם, והרצף של הכדורים אחד על השני יוצר מגדל משולש , ואם זה לא מספיק לחזירים כמונו, אפשר להזמין תוספת של קצפת, מה שכבר הזמנו.
צחקנו שנינו והתחלנו להעלות חוויות מלפני שנתיים.
"חחח כן! ואיך שטיפסת מעל הגדר והמנהל השעה אותך, ובכל זאת באת לב'צפר! יא חנון!"
"מה את רוצה? זה היה יום של חזרה למבחן!"
צחקנו והוא אמר:
"את יודעת... השתנית הרבה בשנתיים האלה.
נהיית יפה יותר, הגוף שלך הרבה יותר יפה מפעם..."
הוא הביט בי מכף רגל ועד ראש וחייך.
"גם אתה...פיתחת שרירים שם באל-איי. והפנים שלך נהיו גבריות יותר"
"אז אני לא טרול?"
"אתה תמיד תהייה טרול!" אמרתי בחיוך.
"אגם...אני לא רוצה לסכסך בינך ובין רביב..."
"אביב" תיקנתי אותו
"... אבל אני באמת חושב שמגיע לך מישהו שיעריך את מי שאת, שיעריך את האופי המקסים שלך, שישמח שיש לו חברה כל כך מיוחדת...
את אולי לא רואה את ז כל יום בבוקר כשאת מביטה במראה, אבל אגם...את מציאה, ואת צריכה לפתח לעצמך חבר בשם 'ביטחון עצמי' כי מגיע לך אחד כזה.
את כל כך יפה... העיניים שלך..עם כמה שאת חושבת שהן רגילות... הן פשוט מדהימות... את תמיד תיראי טוב גם אם תקומי בבוקר.. אבל האופי זה מה שעושה אותך כל כך יפה.. כי אחת כמוך לא מוצאים בכל מקום, באף מקום."
הוא אמר לי את המילים האלה והאדמתי..אבל לא האמנתי שהן יוצאות מפיו של אלעד.
"תודה" אמרתי בחיוך קטן ..אבל האמת היא שאני לא יודעת איך להתמודד עם מחמאות.
זה מביך אותי.
היד שלי הייתה מונחת על שולחן הזכוכית וכך גם שלו.
הוא הושיט את ידו כדי לאחוז בידי..
"זהירות!" אמרה המלצרית היפה בעודה מושיטה לנו מגש עצום מלא בגלידה.
שנינו השמטנו את הידיים ואחזנו בכפיות.
"בתיאבון!" אלעד קרא, לוקח כפית וחופר בגלידה כדי למצוא את גלידת הפיסטוק, האהובה עליו מכולן.
הוא מצא אותה, ובמקום לאכול אותה בעצמו הוא הושיט את הכפית לעברי.
אחזתי בכף ידו ואכלתי את הגלידה מהכפית.
חייכתי אליו חיוך רחב.
הוא הביט בי בעיניים החומות שלו, מאכיל אותי גלידה ואני מאכילה אותו.
"אני מרגישה כמו מפגרת" אמרתי לו בעודי מצחקקת
"אבל את לא".

לפתע הסלולארי שלי צלצל.
רותם.
"הלו?"
"אגם! איפה את?"
היא שאלה בלחץ, כאילו מצמידים לה אקדח לרקה.
"למה?"
"ככה, איפה את!?"
"אני ב'קפה ומאפה' "
"עם מי את?"
"עם אלעד. זה חשוב?"
"כן, נמאס לי אני חייבת לדבר איתך."
"עכשיו?"
"כן!"
היא ניתקה.

"מי זה היה?" אלעד שאל בסקרנות.
"רותם...היא באה לדבר איתי דחוף."
"עכשיו?"
"כן...."
"אה.." הוא אמר באכזבה.

לא עברו 5 דקות ורותם התייצבה מחוץ לדלת הכניסה.
"אגם..." היא החלה לדבר והבחינה באלעד.
"אין לך איזה לוס אנג'לס ללכת אליו?!"
היא אף פעם לא אהבה אותו.
"טוב, אני אשאיר אתכן לבד..." הוא אמר "...הנה הכסף על הגלידה."
הוא אמר בדכדוך
"לא, רותם תתנצל עכשיו , תגיד את מה שיש לה להגיד ותשאיר אותך לאכול איתי את הגלידה!"
אמרתי בתוקף והבטתי בזעם לרותם.
"סליחה אלעד..." היא אמרה בראש מורכן.
"בואי נצא לדבר בחוץ."
יצאנו שתינו ונשענו על גדר מתכת שגובלת בכביש.
"מה העניין..?" שאלתי.
"א..אני...אה.."
"מה? דברי כבר!"
"את..אמ.."
"אני מה!?!?!"
"את מאשימה את הבנאדם הלא נכון!"
"מה!? למה את מתכוונת? תפסיקי עם הקודים ותדברי!"
הקול שלה נשמע חנוק וצרוד והיא החלה לבכות
"מה קרה מאמי?" שאלתי.. חשבת שעשיתי לה משהו..
"זאת אני...זאת אני..." היא החלה למלמל...
"מה את?"
"אביב...זאת לא לירז..."
התחלתי להבין במה מדובר וככל שהדברים התבהרו כך יותר התקשיתי לנשום...
"רותם..את..את אומרת שאת ידעת כל הזמן הזה שאני מאשימה את לירז, וזאת את ששכבת עם החבר שלי?!"
"פחדתי...."
"ממה פחדת?! איך יכלת בכלל להסתכל לי בעיניים?!"
ואז נפל לי האסימון.
היא לא יכלה.
בגלל זה היא לא דיברה איתי מהרגע שהעניינים עם אביב הסתבכו.
החברה הכי טובה שלי...מילא לירז.. אבל היא.
"אני מצטערת!!!" היא אמרה בדמעות וגמגמה מרוב בכי, ניסתה לחבק אותי..
"תעופי ממני!" הטחתי בה בעיניים אדומות מכעס.
"את לא מבינה... את פשוט תמיד כזאת מושלמת...את הכי יפה, כולם אוהבים אותך, והחבר שלך הכי חתיך..."
"אז מה?! היית צריכה להזדיין איתו כדי להוכיח לעצמך שאת שווה משהו!? את לא שווה כלום מבחינתי, זה מה שהוכחת לי! תמיד אמרתי עלייך שאת מדהימה ומקסימה ושאין לך ערך עצמי אבל לא ידעתי שאת מסוגלת לשכב עם חבר שלי רק כדי להרגיש יותר טובה ממני ושיש לך יותר מה לתת ממני!"
היא שתקה ובכתה כמו מטורפת.
"לכי מכאן, ואל תדברי איתי יותר בחיים שלך, וגם לא עם אביב. כשאת רואה אותי אני לא רוצה שתסתכלי לי בעיניים, אל תגידי לי שלום, ובטח שאל תדברי עם אף אחד שחשב לי, וזה כולל עכשיו את לירז, שממילא מגיעה לה התנצלות בגודל אמריקה בגללך."
היא הנהנה והלכה.
אלעד יצא ונעמד מאחורי גבי.
"מה קרה?" הוא שאל...
הסתובבתי, ולשבריר שנייה מצאתי את עצמי עומדת סנטימטר מהפנים שלו.
הבטתי בעיניים הגדולות שלו, על השפתיים שלו..
הוא הביט עליי והתקרב...


---
המשך יבוא...

זההה כזהההה יפההההההההההה=]=]=]
תמשיכיייייייייייי 😊 😊 😊 😊

תודה מאמי!!!! 😊

איזה חבררה :S בעעע

מוששלם#:]
תמשיכי דחוףףף
לאאאאאאאב

תודה מאמי 😊

[COLOR=blue][SIZE=7][FONT=Arial][B]


סיפור יפה ..


תמשיכי ככה .

תודה!!! 😊

מדדהייים .... איזה חברה בעעע S :
תמשייכי [ :

ואו הסיפור הוא כזה יפה
פשוט ממהם ואת כותבת מדהים וגם רגש
איזה זבלל רותםםםם הזאתי היא ממש ממש לא חברה 😠
ועדיף שאגם תהייה עם אלעד כבר
תמשיכי מאמי

תודה רבה לכולם!!!!
איזה כיף לשמוע תגובות כאלה 😊

מקסיייייייייים. :]]

תודה רבה!!

עדכון היום או מחר 😊

מושלםםםםם .

עדכון היום? 😉