לא להילחץ, ההמשך יבוא ביום יומיים הקרובים...
אני פשוט לא כמו כולן פה אני לא כל הזמן בפורומים ובמחשב.. אז לוקח זמן אבל זה בא
"אוי בר, אני נמס ממך!" לפתע נשמע קול של בחור וכולם הביטו אחורה.
פרק 11:
זה היה שגיא.
הוא היה לבוש גופיה לבנה זולה שלא החמיאה לעור הכהה שלו, וג'ינס משופשפים.
בידו אחז בקבוק וודקה מלא.
אחריו צעד רן.
רן היה ילד לבקן- מדובר בפגם גנטי. הוא בן למשפחה בעלת עור בצבע קפה אך העור שלו לבן כמו סיד.
השיער שלו בלונדיני בהיר מאוד והעיניים שלו אדומות. כן. מה ששמעתם.
הוא ילד מדהים ביופיו. הוא היה לבוש ג'ינס כהה ונעלי ספורט לבנות עם חולצה חומה.
בר חייכה למשמע המחמאה הזולה.
עברה בי צמרמורת. איכס, לא יכולתי להביט בשגיא.
זה החבר הכי טוב של אביב, מה אביב יאמר על זה?
שפשפתי את הזרוע שלי והרמתי את השרוול.
התגלה לעיני שטף דם כחול וגדול, שבוודאי קרה כשהוא אחז בי באלימות כדי שלא אזוז.
החסרתי פעימה לרגע והבטתי בו.
"מישהו רוצה לשתות?" הוא זרק שאלה לאויר והסתכל על כולם.
"תביא, תביא כוס!" אמר אלון בקול רועד , מתקשה לעמוד על הרגליים.
"אתה לך לישון, שתית מספיק!" השיב אליו שגיא.
"אז את בר..." פנה רן לבר הבלונדינית בחיוך של מליון דולר.
"ואתה?" היא השיבה בקול מתנשא.
"אני רן, נעים מאוד, ברבי כמוך לא מוצאים בכל מקום!" הוא נישק לה את היד באלגנטיות.
נו , באמת...
הייתי מלאת קנאה בשיער המושלם שלה, הגוף המושלם שלה והפרצוף המושלם שלה.
"שגיא תקפיץ לי איזה כוס!" אלעד קרא , מעיף חצי מבט מהורהר לכיווני כדי לבדוק איך אני מגיבה.
"נקי?" שאל שגיא..
"אין מיץ?"
באותו רגע נשמע קולו של עופרי מרחוק:
"לא היה לו מיץ תפוזים, אז הבאתי אשכוליות!"
הוא צעד לעברינו , אני לא בטוחה שראה לאן הוא הלך בגלל הפוני השחור והכובע שכיסה את ראשו.
כל האזניים של רן היו מלאות חורים ואי אפשר לתפוס אותו בלי חגורת ניטים שחורה.
"טוב אחי, שיהייה."
הוא זרק לשגיא את הבקבוק המלא ואת כוסות הפלסטיק, והתיישב על הרצפה.
היה משעמם, הדבר היחיד שהעסיק אותי היה אלעד והחיבוק שלו.
כשהוא לא שם לב בהיתי בשפתייים העבות שלו.
הכל נראה בסדר כשאני איתו.
הכל רגוע.
אני מרגישה שכל דבר רע שקורה לי, הוא יטפל בזה, הוא ישמור על שלומי.
רוח קרה ליטפה את זרועותיי והחלתי משפשפת אותן במרץ כדי להתחמם.
אלעד שם לב וחיבק אותי חזק.
"איי.." נאנקתי לרגע, כשהוא פגע בלא מתכוון בסימן הכחול ששגיא השאיר..
"מה קרה?"
הרמתי את השרוול והראיתי לו.
הוא בהה בשטף הדם לרגע ושאל:
"איך זה קרה לך?"
"נפלתי.." אמרתי בקול חלוש.
שגיא הוציא מהכיס סיגריה והצית אותה.
הבטתי לחלל הריק בדכדוך, חושבת על המתנה שאביב קנה לי.
"גם כשהכל נמס לנו בין האצבעות האהבה נשארת איתנה."
הוא התכוון אלינו? היחסים שלנו מתפוגגים?
איזה כאב ראש, כאב לב, כאב בכל הגוף.
הביטחון העצמי שלי מעורער מהרגע שהבנתי שהוא בגד בי.
"אגמו'ש, בואי רגע.." אלעד לחש לי ומשך אותי בזרועי הצידה.
נעמדנו מאחורי עץ שעמד בקרבת מקום.
"נסיכה שלי... תפסיקי להיות עצובה! תהני קצת , אל תחשבי עליו... אני איתך עכשיו ואת יודעת שאני דואג..."
הוא אמר את המילים האלה, והבטתי על העיניים שלו.
חיבקתי אותו, נצמדת אל חזיו, שומעת את ליבו.
"אני מצטערת..."
הוא חיבק אותי בחזרה.
"אין לך על מה להצטער... אני רק רוצה לראת אותך מחייכת, זה בקושי קרה מתחילת הערב! וזה אומר ששנתיים ויום לא ראיתי אותך מחייכת!
מה, אני צריך לכפות עלייך לחייך? " הוא אמר וכיוון את ידיו אל בטני.." ...לדגדג אותך?"
צחקתי צחוק מתגלגל , "די! תפסיק הנה אני מחייכת!"
הוא עצר למשמע גלגלי מכונית ומוסיקה רועשת.
הבטנו וראינו את לירז ואמא שלה במכונית.
הא חבשה לראשה כובע צרפתי שהתאים לה כל כך עם השיער הארוך להפליא שלה.
נעלי העקב השחורות הקליקו בעדינות על המדרכה כשהיא פותחת את הדלת ויוצאת.
הלב שלי הלם בעוצמה.
זאת ההזדמנות שלי להשלים איתה.
"לירז!" קראתי לה מרחוק, אך היא התעלמה.
רצתי אליה.
"לירז.. אני חייבת לדבר איתך."
אמרתי לה ,מתנשפת.
"חשבתי שאת לא מדברת איתי." היא אמרה בקול רגוז.
"אני אסביר הכל, בבקשה.."
הבטתי בה בעיניים לחות ומבקשות.
"בסדר."
הלכנו לספסל בקרבת מקום מתחת לפנס רחוב שבור.
"תקשיבי, אני רוצה לבקש ממך סליחה, כל כך גדולה שאין לי איך לתאר אותה.
תראי, באותו יום כשהתקשרתי אליך ואת אמרת לי שאת לא יכולה לדבר אני חשבתי שאת עם אביב."
היא הביטה בי המומה.
"מה?!"
"תקשיבי!
אושר אמרה לי שהוא הולך ומתעסק עם אחת החברות שלי מאחורי הגב,
והוא שיקר לי ואמר שהוא אצל אהוד וגיליתי שהוא משקר... ואז התקשרתי אלייך,
ואת לא יכלת לדבר.. אז חשבתי.."
"מה חשבת!? שאני חתיכת זונה מטומטמת? את יודעת כבר שאני אוהבת את רן, למרות שהוא לא ממש שם עליי
איך נראה לך שאני הייתי עושה לך דבר כזה?!"
"את צודקת, והייתי סתומה ואני מצטערת... אבל עכשיו אני באה לדבר איתך כי גיליתי שזאת רותם... ו.."
"מה?!
אני לא מאמינה! היא החברה הכי טובה שלך אבל.."
"אני יודעת.. " אמרתי ונצבט לי הלב, דמעות החלו לזלוג.
היא חיבקה אותי.
"די מאמי, אני פה בשבילך ואת יודעת את זה.."
"תודה "
אמרתי והבטתי לה בעיניים.
"את יודעת..הוא נתן לי מתנה ומכתב..
וחיכה לי בחדר עם מאה נרות דלוקים והציע את המיטה שלי...
וביקש סליחה ... אני לא יודעת מה לעשות...
שכחתי גם לספר לך, שכבנו. באותו יום שגיליתי שהוא בגד בי."
"מה? וואי... אני בהלם ממה שאת מספרת לי אגמי..אבל מזל טוב! סוף סוף זה קרה!"
היא אמרה בחיוך מעודד.
"תראי, אני באמת ייבשתי אותו..."
"אני לא יודעת, אולי בכל את תתני לזה הזדמנות? הרי 7 חודשים לא יכולים סתם ככה להתפורר.
וחוץ מזה הוא בנאדם, ולטעות זה אנושי...
איזה גבר עוד תמצאי שככה יאהב אותך וישקיע בך?"
"את כנראה צודקת.. אבל אני לא יודעת זה מגעיל אותי להסתכל עליו.."
"מאמי, זה פצע שהזמן ירפא.. את יודעת איך זה... וחוץ מזה אם לא תתני לזה הזדמנות את תחיי במעגל לא סגור, מה היה קורה אם..."
השפלתי את ראשי והסתכלתי על הדשא.
"את כנראה צודקת..."
היא חיבקה אותי חזק.
"את יודעת שאני אוהבת אותך ואני תמיד כאן בשבילך..."
חיבקתי אותה חזרה ובכיתי.
"תודה" אמרתי בקול רועד.
"יאללה, בואי נחזור לכולם, רן פה וזאת הזדמנות להתקרב אליו!" היא אמרה והביטה אחורה.
הלכנו יד ביד לכיוון החבר'ה , וכנראה שכמה כבר הספיקו לשתות יותר מדי, כולל אלעד.
"אלעד, השתגעת!?" תפסתי אותו וניערתי אותו.
"אתה צריך להחזיר אותנו הבייתה ואתה שתית!"
"ממממממההה את רוצההה??? " הוא אמר ובהה בי.
"אאיייייזה יפה אתתתת" הוא מלמל, ואני הסמקתי.
שגיא הביט לעברי, לוקח שאיפה מהסיגריה.
"את צריכה עזרה?" שאלה אותי אושר, בקול מתחנף.
"לא, תודה." קראתי.
תפסתי את אלעד והושבתי אותו על ספסל, קיררתי את פניו במים.
"אגם אני אוהבבבב אותךךך" הוא המשיך לדבר שטויות, שרציתי להאמין שהתכוון אליהן.
"כבר אהבה חדשה?" אמר קול מאחוריי
-----------------------
מי שרוצה לקרוא את העדכונים לפני כולם יש לי גם בלוג בפעילים של ישרא "כנגד כל הסיכויים"
אז אפשר לקרוא גם שם.
הכינוי שלי הוא מתולתלת
אבייבב? 😮
שגיא? 😮
מיייייייייי?!?
וכן שתמצא אהבה חדשה.. ארגג.. >_>
תמשיכייי=] 😂
מדהייייים !
תמשייכככיי : ]
פרקקק מדהיםםםם
אמירררררר אמר לאגם כבר מצאת אהבה חדשה
תמשיכיייייי 😊