|
|
|
QUOTE (ללייננווייהה @ 28/08/2007) מאמי, מה קרה?
תרגישי טוב,
ותשימי מתי שתרצי,
למרות שאני מה זה במתחח חחחחחח,
סתם סתם מאמי,
אוהבת 33>
סתם, היה לי מצברוח חרא אתמול. עבר עליי יום לא ממש טוב,
אבל עבר. בבוקר קמתי כמו חדשה.=]
אוני כבר שמה המשךך=]
פרק 5:
כשדפקנו בדלת כמובן אף אחד לא ענה, אז נכנסנו לבד- לא הופתענו שהדלת נשארה פתוחה.
התקדמנו לעבר הסלון וראינו שישבו שם 5 אנשים [עומר, עינב, יובל (בן), נופר ועידן] וכולם הפנו אלינו את המבטים פתאום, והייתה דממה.
"שירהה" עינב צעקה "ניסיתי לתפוס אותך היום, לא ענית לי"
"כן.. מצטערת" אמרתי וחייכתי חיוך צבוע.
עומר ישר התקרב לעברנו, חיבק אותי ראשונה ולחש לי באוזן :"יהיה טוב, אני בטוח שתהני היום".
תמר הסתכלה מהצד ולא היה לי נעים בכלל, אז התנתקתי ממנו מהר ואמרתי לו תודה וחייכתי, לאחר מכן הוא פנה לתמר וחיבק גם אותה- והיא כמובן הייתה עם חיוך ענק על הפנים.
המשכנו להתקדם לכולם, והם קיבלו אותנו יפה מאוד.
הרגשתי שונה כזו, כאילו כולם מנסים להתנהג אליי הכי טוב כזה. זה היה ממש מוזר, ולא רציתי שירחמו עליי ויתנהגו אחרת- זה עיצבן אותי.
לאחר חצי שעה של דיבורים והכל, קמתי ממקומי וכולם הביטו עליי לא מבינים- הייתי חייבת לומר לכולם משהו והתחלתי לדבר.
"טוב, תקשיבו כולם. אני יודעת שאולי אתם עושים את זה בשבילי, כדי שאני ירגיש טוב וזה. אבל באמת שזה גורם לי להרגיש רק רע. אני לא רוצה שתרחמו עליי או משהו או שתתנהגו שונה. אני רוצה שתהיו רגילים, אני רוצה להיות בתחושה רגילה, הריי באתי להתעודד לא כדי להיכנס לעוד יותר דיכאון. בבקשה מעכשיו תחזרו להיות מי שאתם" אמרתי וחייכתי חיוך נבוך.
כולם התחילו לצחוק, ואמרו שהם מצטערים והכל ושהם ינסו, כי בכל זאת גם להם קשה, לא רק לי והם רוצים שיהיה לי טוב. 'איזה חמודים' חשבתי לעצמי אז באותו הרגע.
אחרי כמה דקות של צחוקים הלכתי למטבח של עומר, לא היה אף אחד בביתו חוץ מאיתנו והרגשתי חופשי. פתחתי את המקרר והוצאתי סודה.
הכנתי לעצמי פטל עם סודה [אני מתה על זה..חחXD] ויצאתי לכיוון כולם.
פתאום שמעתי דפיקות בדלת, כמובן אף אחד לא קם לפתוח, כי אף אחד לא שמע. היה לי מוזר שמישהו יגיע עכשיו אז פתחתי את הדלת.
מולי עמדה אחותו הגדולה של עומר, מאיה, ועמד לידה בחור ממש יפה. מאיה הייתה גדולה מאיתנו בשנה , ותמיד הרגשתי טוב איתה, היא הייתה ממש חמודה.
ישר כשהיא ראתה אותי היא חייכה חיוך ענק ונשקה לי בלחי. היא שמעה המון רעש והסברתי לה את המצב.
היא הכירה לי את הבחור שעמר לידה, קראו לו אביעד, הוא היה ידיד שלה ולמד איתה באותה הכיתה. הוא היה ממש נחמד. 'מוזר שאף פעם לא ראיתי אותו בבית הספר' חשבתי לעצמי באותו הרגע.
שלושתנו התקדמנו לכיוון כולם, ומאיה הכירה לכולם את אביעד.
הם ישבו איתנו וצחקנו יחד עד שמאיה הציעה לפתע שנשחק משהו.. כולם הציעו ביחד 'אמת או חובה'.
אביעד קם להביא בקבוק ריק מהמטבח וכשחזר התחלנו לשחק.
בסיבוב הראשון הבקבוק יצא על אביעד ויובל . אביעד בחר בחובה כמובן ויובל אמר לו לנשק צרפתית את מאיה. מאיה הייתה נורא מופתעת, ואביעד פתאום החוויר. הוא חייך למאיה חיוך קטן, שאל אם זה בסדר והיא הנהנה שכן. הוא קירב את פניו אליה. הם התנשקו נשיקה קצרה והתנתקו אחד מהשניה מהר. מאיה כולה הסמיקה והפכה לנבוכה, וכך גם אביעד.
מהצד ראו על מאיה שהיא מרגישה אל אביעד משהו, ראו בעיניים שלה ובמבטים שלה.
לאחר מכן יצא הבקבוק על עינב ועומר ואחרי זה על עידן ועליי, אך לא היו עוד דברים מעניינים.
בסיבוב האחרון של המשחק הבקבוק יצא על מאיה ועליי, היא שאלה אותי במה אני בוחרת ואמרתי שחובה. היא הביטה עליי ואז על עומר וחייכה חיוך ערמומי. היא הפעילה את המערכת ושמה שיר שקט ואמרה לי לרקוד סלואו עם עומר ולבסוף לתת לו נשיקה בפה קטנה. מאיה כמובן לא ידעה על כל המצב ועל מה שהיה בימים האחרונים. כשהיא סיימה לדבר אני השפלתי את המבט ולא אמרתי דבר. כולם הסתכלו עליה מבוהלים וניסו לשנות נושא. מאיה המסכנה לא הבינה כלום ואז הרמתי את ראשי ועניתי בפשטות: "מאיה, אני מצטערת, אני לא עושה את זה. אני לא יודעת אם את יודעת או לא. אבל נועם חבר שלי, אולי הוא לא פה עכשיו. אבל בחיים אני לא אעשה דבר כזה". תמר ישר הביטה בי וראו שתחושת הקלה נחתה עליה.
עומר סימן לאחותו עם היד שהוא ידבר איתה אחרי זה והיא פנתה אליי ואמרה: "וואי שירה, אני באמת באמת מצטערת. אני לא ידעתי ושוב.. באמת, יואו' איזה דפוקה אני" היא אמרה בחוסר אונים.
"זה בסדר.." אמרתי וחייכתי "אני בטוחה שאת המשימה הזו תוכלי לתת למישהי אחרת בחדר" והבטתי בתמר.
"או עינב, או נופר או תמר" אמרה. היא הביטה לשלושתן בעיניים ולבסוף החליטה בנופר, תמר התאכזבה.
נופר קמה ממקומה וכך גם עומר, "אני יודעת שזה רק משחק והכל, אבל אני מוכנה רק לרקוד סלואו- לא יותר" אמרה נופר כשעמדה מולו.
"טוווב" סיננה מאיה כלא מבינה, וכולם צחקו.
לאחר המשימה הזו החלטנו לסיים את המשחק והזמנו פיצה. בינתיים עד שהפיצה הגיעה החלטנו לעבוד על מישהו בטלפון, אלה היו רגעים כ"כ מצחיקים. אחרי שהפיצה הגיעה וסיימנו לאכול ראיתי שכבר מאוחר, והבטחתי לאמא שלא אחזור מאוחר כ"כ, היה לי מוזר שהיא לא התקשרה אבל חשבתי לעצמי שזה בכוונה.
סימנתי לתמר שאני מתכוונת ללכת והיא באה לעברי.
אמרנו לכולם שלום והודיתי לכולם על זה שהיה נורא כיף ועל זה שהם הצליחו לשפר לי את המצב רוח. באמת היה נורא כיף.
עומר יצא ללוות אותנו ואמר לי לבסוף שהוא מצטער על מה שהיה היום.
"שטויות נו.. לא נורא" עניתי בפשטות וחייכתי.
"חח.. איזה חיוך, אני אוהב שאת מחייכת" הוא אמר וחיבק אותי.
אחרי שנפרד ממני הוא נפרד מתמר, השארתי אותם לבד והתקדמתי טיפה.
הם דיברו כמה דקות ואחרי זה ראיתי אותה רצה לכיווני ומנסה להסדיר את נשימותיה.
"את בסדר?" שאלתי.
"כן, בסדר" אמרה וראיתי שהיא מבואסת. "תודה על היום" היא הוסיפה.
"על מה? מה את בסדר, בלי קשר אליך או לא.. בחיים לא הייתי עושה דבר כזה לנועם וגם לא לך.. גם אם זה רק משחק"
"כן אני יודעת.. עזבי את זה עכשיו" אמרה תמר.
"כן.. באמת, ואל תתבאסי מאמי.. ראית גם את התגובה של נופר. איזה נשמה היא" אמרתי וחשבתי על כמה חמודה היא. היא לא הייתה איתנו בקשר ממש טוב אבל היא ידעה שתמר מרגישה אל עומר משהו, לכן וויתרה על הנשיקה.
"אה הא.. אני דיברתי איתה אחרי זה גם.." אמרה תמר ושתקה מספר שניות ואחר מכן הוסיפה "תגידיי.. מה את חושבת על אביעד?"
"ממ.. הוא ממש נחמד, מוזר שלא ראיתי אותו בבצפר אף פעם והוא עוד לומד בכיתה של מאיה.." עניתי מבולבלת.
"כן, גם אני לא ראיתי אותו אף פעם. אבל שמתי לב לדבר אחד כל הערב הזה.. הוא הגניב אליך מבטים הרבה פעמים" אמרה תמר ברצינות וחיכתה לתגובה.
"כןן בטח.." עניתי לה ושתינו צחקנו..
"וגם אם כן, זה לא ממש מעניין אותי עכשיו.." עניתי ברצינות..
"חח.. כן, אני יודעת- אבל בכל זאת.. לכי תדעי."
הבטתי עליה והרמתי גבה.. לא הבנתי מה היא רוצה ממני אבל שתקתי.
"וחוצמזה ניראה לי שמאיה דיי דלוקה עליו, ראית איך היא הגיבה" אמרתי וניסיתי לשנות נושא
"כן, על מאיה רואים טוב מאוד, היא ממש שקופה הילדה הזאת, אבל אני עדיין מתה עליה..חח..
אבל, אביעד.. הוא לא ממש בקטע שלה, לא ניראה לי.."
"מה? למה לא? ומאיפה את בטוחה כל כך?" שאלתי בהתעניינות.
"נו מה את רצינית, רואים עליו.. וחוץ מזה איך אני יגיד לך.. אה.. דיי שאלתי אותו" אמרה וצחקה במבוכה.
"הופה... מישהי פה נדל.."
"שלא תגידי את זה אפילו" תמר קטעה אותי "את יודעת שאני אוהבת את עומר, אוהבת כל כך, אבל הייתי חייבת לשאול..חח.. בהתחלה חשבתי על לסדר משהו בינו לבין מאיה אם כן" חייכה חיוך ערמומי..
"כן, כן בטח.. לסדר לעצמך אם כבר..חחח" הסתכלתי עליה וחייכנו שתינו.
כשהגענו לבית שלי נפרדתי ממנה לשלום, תמר גרה קרוב אליי והיא המשיכה כמה בתים עד שהגיעה גם היא לביתה.
כשנכנסתי הביתה ראיתי שכולם ישנים, אז עליתי בשקט לחדר שלי, פשטתי מעליי את הבגדים והחלפתי לפיג'מה.
נכנסתי למיטתי, חשבתי על כמה שהיה כיף היום לבסוף חשבתי על נועם. עלו בי זיכרונות.. אבל חייכתי, חיוך גדול כזה ונרדמתי ככה.
אהבתי את הפרק ממש
מחכה להמשך 😁
מדהיים , המשך !
חע גמאני חולה על פטל + סווודה 😛
פרקק מדהיםםםם 😊
מחכה להמשך 😊
וואי הסיפור הזה כלכך יפה😊
פרק מדהים..
מתי יהיה המשך????
מקווה שאת מרגישה יותר טוב=]]
קראתי הכל [:
סיפטווווור ממשש יפה,
כתיבה מושלמת 😊
תמשיכיי
QUOTE (koka15 @ 30/08/2007) מה עם המששךך ?
אני כבר שמה המשך,
הרגע הגעתי הביתה..
לא הייתי פה מאתמול בערב.
פרק 6:
"יאלה.. קומי כבר י'שמנה" צעק לי אחי הקטן נדב.
"נו רגע.." אמרתי מיואשת, לא היה בא לי לקום.
"איי.. איי.. נו תפסיק" צעקתי וצחקתי באותו הזמן..
שנאתי שמדגדגים אותי, זה כאב לי=\
"חח.. אני יפסיק אם תקומי כבר, אמא אמרה שמאוחר" הוא אמר ועזב את גופי.
"טוב.. כבר מאמי, תן לי עוד כמה דקות" אמרתי בעייפות והוא יצא מהחדר.
כעבור רבע שעה בערך קמתי בבהלה, הבטתי בשעון וראיתי שכבר רבע לשמונה.
"פאק, מאוחר.. איזה דפוקה אני" אמרתי לעצמי. קמתי במהירות מהמיטה ורצתי לאמבטיה. שטפתי את פניי וצחצחתי שיניים במהירות, עשיתי את צרכיי וחזרתי לחדר. בדיוק כשבאתי להוציא לי בגדים מהארון נזכרתי שיש לי ספורט היום, אז החזרתי את מה שהוצאתי ולקחתי מכנס קצר ירוק, חולצה לבנה ונעלתי את נעליי האדידס הלבנות שלי.
"שירה.. יאלה, אני יוצאת לעבודה כבר, תזדרזי.." אמא צעקה לי.
"שיט. אמא.. אני נוסעת עם נופר, תצאי כבר. אני יוצאת עוד כמה דקות אני מחכה לה" שיקרתי וקיוויתי באמת שנופר עדיין לא יצאה מהבית.
"טוב ביי מתוקה, יום טוב" היא אמרה ויצאה מן הבית.
לקחתי את הפלאפון שלי במהירות, חייגתי לנופר.
"נופר מאמי, בבקשה תצילי אותי, איפה את?" אמרתי במהירות וקיוותי שהיא עוד לא יצאה.
"היי שירה, ממ.. אני כבר בבצפר, הרגע נכנסתי. איפה את? מה קרה?"
"שיט. יואו'.. טוב לא משנה, אני בטוח יאחר כבר. ניראה אתך בכיתה. תודה בכל מקרה" אמרתי וניתקתי.
חייגתי לתמר, אבל היא לא ענתה.
הבטתי בשעון. 7:54, 'יאלה מהר.. אני חייבת להספיק את האוטובוס' אמרתי לעצמי.
עשיתי קוקו מהיר, שמתי מסקרה וקצת סומק. רצתי למטבח, הוצאתי את הבקבוק מהמקרר לקחתי בטיל את הפרוסה שאמא השיאירהלי, הכנסתי לתיק, נעלתי את הדלת במהירות ורצתי לתחנת אוטובוס.
הגעתי לתחנה כולי מתנשפת. "קו 13 עבר כבר?" שאלתי מישהי שישבה בתחנה.
"לא, עדיין לא. הוא עושה את הסיבוב וכבר מגיע" היא ענתה לי. "פוי.. תודה" אמרתי. כעבור חצי דקה הגיע האוטובוס ועליתי עליו. תוך 25 דקות הגעתי לבית הספר, ידעתי שאיחרתי אז התקדמתי ישר למזכירות להירשם.
בתור למזכירה עמדו הרבה ילדים, אז חיכיתי. "שירה?" שמעתי לפתע מישהי קוראת לי וישר זיהיתי את קולה והסתובבתי.
"חח.. תמר?! מה את עושה פה? מה גם את איחרת?" שאלתי לא מבינה.
"אה הא, מי יקום בבוקר אחרי הלילה הזה" אמרה וקרצה לי ואז הוסיפה "הגעתי לפני 2 דקות לכיתה, אבל דינה הזאת אמרה לי ללכת להירשם ולא לחזור לשיעור, אז עשיתי מה שהיא אמרה והלכתי" אמרה תמר בחיוך ערמומי.
"חח.. אז עדיף לי לא ללכת לשיעור עכשיו, שלא תתעצבן עלי גם כן זאתי על הבוקר.. מבחינתך לא ראית אותי בכלל"
נרשמנו שתינו ואז תפסתי את ידה ואמרתי לה "יאלה בואי לדשא, נשב קצת.. גם ככה יש שיעור ספורט שעה הבאה"
"חח.. יאלה, יאלהה" אמרה תמר בקול פרחי וצחקה והתקדמנו לדשא.
ישבנו בדשא בערך 20 דקות וצחקנו, התחלנו להיזכר בכל מיני קטעים מהעבר, ופשוט לא הצלחנו להפסיק לצחוק.
פתאום המנהלת התקדמה לכיווננו אז קמנו במהירות והתחלנו לרוץ לכיוון המחששה, זה היה המקום היחידי בו לא היו רואים אותנו.
ראינו שם את נטשה עם עוד כמה חברים שלה. נטשה היא ילדה נורא חמודה,אני ממש אוהבת אותה והיא עוזרת לי בהכל. למרות שלא הרבה חושבים כמוני, בעיניי היא הייתה ילדה נשמה. היא עברה המון בחיים שלה, והיה לה הרבה נסיון, היא הגיעה אלינו השנה לשיכבה מדימונה, שם היו לה בעיות משפחתיות שהיא אף פעם לא פירטה עליהם ולכן עברה לגור בהוסטל פה בעיר שלנו המטפל בילדים עם בעיות בחיים ובמשפחה וכד'. תמר לא ממש אהבה אותה, כמו הרבה אחרים, אבל לי לא ממש היה איכפת. כולם הסתכלו עליה בתור ילדה זולה, ולפעמים הייתי חושבת לעצמי 'לעזאזל, מה רק אני רואה את הפוטנציאל שבה?' היא ילדה נורא חכמה, אבל נורא חבל שהיא לא ממש מממשת את מה שיש לה. כולם מנדים אותה מהחברה ומתייחסים אליה בזלזול, לכן היא התחילה להתחבר לקבוצת אנשים שגררו אותה לדברים שהיא בחיים לא הייתה נכנסת אליהם בלעדיהם. זה עיצבן אותי לכן כל הזמן ניסיתי לדבר איתה יותר ולנסות לגרום לה לפקוח את העיניים.
"היי נטשה" אמרתי כשחיוך גדול התנוסס לי על הפנים. היא כיבתה את הסיגריה ודרכה עליה ובאה לחבק אותי.
"שיט, שלא תסריחי לי מהסיגריות" נטשה אמרה והתנתקה ממני במהירות. היא הסתכלה על תמר ואמרה לה 'היי' בחטוף ותמר הביטה בי, החזירה לה 'שלום' פשוט כזה, הוציאה את הפלאפון שלה וחייגה איזה מספר והתרחקה מאיתנו.
"איי איי.. מי ישמע איזה מזוהמת אני" אמרה נטשה.
"דיי נו.. כל אחד אחרת, וכל אחד מתחבר לאנשים אחרים, היא אולי הרגישה לא כ"כ שייכת" אמרתי במעיין נימת הצטערות.
"זה בסדר נשמה.. אני רגילה, תגידי מה עם נועם? ואיך את? מרגישה טוב יותר?" שאלה.
"כן, כן בטח.. אני בסדר, זה בכל זאת קשה טיפה.. אני, אני יסתדר, אל תדאגי לי" אמרתי וניסיתי לחייך. כל הבאסה התחילה לחזור אליי.
"מצטערת שלא התקשרתי אתמול, לא היה לי איך.. לא מרשים לנו בהוסטל לפתוח את הפלאפון" אמרה מתנצלת.
"שטויות מאמי, מה איתך? איך עם אלכס?"
"לא יודעת, בסדר כזה.. לא יוצא לנו להיות הרבה זמן בקשר, אין לנו כ"כ איך לדבר אבל השבוע אני חוזרת הביתה שישי-שבת אז אני אלך אליו לבקר אותו, לשאול מה העניינים. התגעגעתי אליו.. אבל לא יודעת בתקופה האחרונה כזה פה בבצפר.." אמרה ולפתע שתקה.
"עידן?" שאלתי והיא הביטה בי במבט מסכן. "מה יש איתו? ראיתי שאתם הרבה זמן יחד פתאום והכל.."
"כן אני יודעת" היא קטעה אותי "הוא כ"כ חשוב לי, תאמיני לי את והוא היחידים שאני מסתדרת איתם בכל המקום הזה, היחידים שבאמת הצלחתי להתחבר אליהם, שאני סומכת עליהם.. אבל, אוף נו.."
"אוף מה מאמי?" שאלתי בהתעניינות.
"שמעי, יצא לנו לדבר לפני כמה ימים שיחה רצינית כזו, באמת שכיף לי איתו וכל זה, הוא כ"כ מצחיק ותמיד מנסה לעודד אותי. הוא אומר לי שאני מיוחדת, שהוא נקשר אליי והוא.. הוא חושב שהוא מרגיש אליי משהו"
"ומה איתך?"
"שירה, זאת הבעיה שאני לא יודעת מה איתי! מצד אחד טוב לי עם אלכס ואם הוא ידע מה הולך לי פה עם עידן הוא יכול לעשות לו משהו, הוא מסוכן.. כשהוא עצבני חבל על הזמן. מצד שני עידן.. אין אני לא יודעת איך להסביר, אני כן מרגישה אליו משהו- אבל הוא ילד כ"כ טוב, לא מגיע לו אותי. באמת שלא. אני לא מבינה מה הוא מוצא בי. אני סתם יהרוס אותו. אוף.. אני ממש מבולבלת" היא אמרה והשפילה מבט.
"נטי, אל תדברי ככה. את ילדה מיוחדת. וכן עידן, הוא ילד טוב ותמים כזה והוא מצא בך משהו שכבש אותו. ביננו, קחי את השישי-שבת האלה למחשבה. דברי עם אלכס תיראי מה המצב איתו ותחזרי על החלטה. רק דבר חשוב אחד- באמת, תנסי כמה שפחות לפגוע בעידן מאמי.."
"אז זהו.. שאנחנו לא יודעים מה המצב ביננו והוא מתרחק ממני בזמן האחרון, זה כבר לא כמו פעם.
שמעי, אני גם לא עוד הרבה זמן פה. אני מסיימת עם ההוסטל אוטוטו ואני חוזרת חזרה לדימונה לחיים הקודמים שלי, אז זה יהיה קשה גם ככה אחרי זה והוא יפגע יותר בגלל זה אני מעדיפה לא להתחיל כלום עכשיו".
"אוי' פאק, איזה מעצבן זה.. יואו' מאמי, אין לי כ"כ מה לומר לך. אבל תחשבי טוב על הכל, ותשתפי בזה את עידן גם כן, דברי איתו" אמרתי ואז ראיתי שתמר החלה להתקדם לעברנו.
"טוב נשמה, יאלה.. היא באה, בטח היא רוצה שתלכו.. דברי איתי אחרי זה ותודה" אמרה לי נטשה והתרחקה מאיתנו.
"אין על מה נטי" אמרתי בחיוך אבל היא כבר לא הייתה לידיי..
תמר התייצבה לפתע מולי..
"יופיי.. סיימת בדיוק בזמן" היא אמרה ואני התעצבנתי מזה.
"למה את צריכה להיות ככה אליה?" שאלתי מאוכזבת
"להיות איך? לא כולם כמוך, לא יודעת מה את מוצאת בילדה הזאת. מתחברת לילדים מסכנים" אמרה תמר בזלזול
"תפסיקי נו.. את לא מכירה אותה בכלל, למה את מדברת ככה?"
"מעניין למה אני לא מכירה אותה.. היא נתנה לי מתישהו הזדמנות לדבר איתה? כל הזמן רק עקצה אותי, אז איך אני אמורה להתנהג אליה?" אמרה בטון כועס.
"טוב בסדר, צודקת.. אל תצעקי, היא ככה נו.. כל אחד בוחר את החברים שלו לבד לא? אוליי.. טוב לא משנה עזבי את זה, בואי נעשה משהו" אמרתי וניסיתי לשנות נושא, לא היה לי כוח לריב איתה על זה עכשיו.
"סבבה בואי.." אמרה תמר בקול מוזר ומשכה אותי..
המשך יהיה מאוחר יותר אני חושבת😉
אהה מדהים,
מחכה להמשך,
מואה 3>
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
אתר האהבה הישראלי