מי יודע.

תודה מאמי, אני שמה עכשיו המשךך

"רעות? את בבית?" שאלה שרונה כשהגיעה מן העבודה. אך אף אחד לא ענה. 'מוזר, הדלת בבית הייתה פתוחה' חשבה שרונה. היא הניחה את תיקה על הכיסא שבמטבח וצעדה לכיוון החדר של רעות. מרחוק היא ראתה שהדלת של חדרה הייתה סגורה, היא התקדמה לאט, לאט ופתחה את הדלת. היא הייתה נורא מופתעת ממה שראתה.
--------

פרק 4:

"מה את עושה פה? ומה קרה לה?" צעקה שרונה בבהלה כשראתה את רעות מוטלת על הרצפה ואת האלי חברתה לידה. האלי המשיכה לטלטל את גופה של רעות בזמן ששרונה זינקה לעברה וניסתה להבין מה קורה.
"באמת שאין לי מושג. היא חזרה היום מוקדם מבית הספר והתקשרה אליי לפני שעה ואמרה לי להגיע אליה בגלל שהיא לא מרגישה טוב. באתי אליה מהר, והיא הייתה ממש מסוחררת וחיוורת. אני לא יודעת מה יש לה. ישבתי איתה פה בחדר וכשהיא קמה להביא לעצמה כוס מים נוספת היא נפלה על הרצפה מאז לא זזה. אני לא יודעת מה קורה לה" אמרה האלי בעודה בוכה. [ האלי היא יהודייה אשר נולדה בארה"ב ולמדה בילדותה בבית ספר יהודי וגם בבית הקפידו הוריה לדבר בעברית המון, לכן היא יודעת את השפה]
"יואו'.. מהר תביאי לי כוס מים" צעקה שרונה להאלי.
שרונה עברה קורס עזרה ראשונה ולכן ידעה כיצד לטפל בעניין, היא רק חשבה לעצמה שמזל שהיא הגיעה בזמן.
כעבור כמה דקות רעות התאוששה טיפה והתעוררה, אמא שלה הרימה אותה למיטתה ואמרה לה לנוח. היא שיחררה את האלי לביתה, הודתה לה ואמרה שתהיה איתה בקשר.
רעות, לא הבינה דבר ממה שקרה, היא הייתה תשושה ולא יכלה לדבר, שרונה יצאה מהחדר ונתנה לרעות לנוח טיפה.

כעבור כמה שעות אבי, אביה של רעות, חזר מהעבודה והופתע לשמוע את מה שקרה. בהבזק של שניה הוא מצא את עצמו עומד לפני חדרה, הוא רצה לדבר איתה.
כשפתח את הדלת ראה את רעות שוכבת ערה ומביטה לתקרה, היא סובבה אליו את הראש והשפילה את מבטה.
"רעותי, מה קורה חמודה שלי? איך את מרגישה?" שאל אבי.
"טוב אבא, אני בסדר" היא שמחה שאביה נכנס לחדרה, מאז ומתמיד הייתה יותר פתוחה איתו ואהבה לדבר איתו. משום מה עם אמא שלה היא אף פעם לא ניהלה שיחה מלב אל לב, למרות ששרונה ניסתה, רעות אף פעם לא הצליחה לדבר עם אמה בגלוי.
"יופי, אבל מה קרה? למה התעלפת? לא שתית מספיק או משהו?"
"אני במחזור ואיבדתי הרבה מאוד דם, ולא שתיתי באמת הרבה היום. כשהלכתי לבית הספר הרגשתי לא טוב בכלל אז באתי הביתה. אתה לא ענית לטלפון וגם אמא לא, אז התקשרתי להאלי והיא הייתה איתי ואז לפתע נפלתי ומאז אני לא זוכרת כלום. אבל האלי.. מה איתה? היא בטח מבוהלת, תתקשרו אליה.." אמרה רעות לאט.
"הכל בסדר עם האלי, היא הייתה פה עד שהתעוררת. אמא הודתה לה נורא. אבל את.. תנסי לשתות הרבה יותר ועוד במיוחד בימים האלה, זה חשוב. אני לא רוצה עוד מקרים כאלה מתוקה" אמר בנימת דאגה.
"בסדר אבא, אני יודעת. גם אני לא מרגישה עם זה טוב. אני לא רוצה להרגיש ככה שוב. מבטיחה" אמרה וניסתה לחייך.
"יופי רותק'ה שלי.. ויש עוד משהו, אני לא רוצה להישמע מלחיץ או משהו, אבל את מדאיגה אותי בזמן האחרון. אני כבר בקושי רואה אותך, את בקושי מדברת, וגם אם כן את תמיד עצבנית. נהיית פתאום סגורה כזו. מה קורה?" שאל אבי והביט בעיניה הגדולות והחומות.
"אבא.." אמרה ברכות והפסיקה לדבר לכמה שניות. מצד אחד היא רצתה לדבר ולספר לו הכל, על כל מה שעובר עליה. על כל מה שקורה לה, הרי זה תמיד עשה לה טוב- אבל משום מה היא פחדה, ולא הצליחה להוציא את זה מפיה, ואז בשבריר שניה הוציאה כמה מילים מפיה, מילים שהיא לא רצתה ולא התכוונה לומר אבל היא הייתה חייבת. "מה? אמא שלחה אותך? כל היום היא מנג'סת לי עם העניין הזה. לא קורה לי כלום, כלום.. תעזבו אותי כבר בשקט- דיי" אמרה והרגישה רע עם עצמה.
"רעותי, את לא במצב טוב. אל תצעקי. אבל אמא ואני דואגים לך מאוד, אנחנו לא רגילים לראות אותך ככה ואת יודעת את זה. ולא, אמא לא שלחה אותי. אני שמתי לב לזה, את לא היית איתי אף פעם ככה. אני לא מבין כלום. אבל בסדר, אם את אומרת שזה כלום אז אני מאמין, אני רק מקווה שאת לא מסתירה כלום. ואת יודעת שאני תמיד פה בשביל כל דבר שתצטרכי" אמר אבי. הוא הסתכל על רעותי שלו, אבל היא לא ענתה והשפילה מבטה וכעבור כמה שניות קם והתקדם לכיוון הדלת.
"אבא.." אמרה רעות כשהוא היה כבר ביציאה, ואז הוא סובב את ראשו "אני מצטערת" אמרה והוא חייך ויצא מהחדר.
היא נותרה שם בחדר וחשבה מה לעשות..

------
"הלו?" ענה עומר במהירות.
"עומר?" שאלתי בהיסוס.
עומר: " היי.. כן, כן זה אני. מה קורה שירק'ה?"
שירה: "אה..ל..א יודעת" עניתי בהיסוס שוב
עומר: "כן אני טמבל, אני יודע. איזה שאלה מטומטמת. איך ציפיתי שתרגישי אחרי כל זה" ענה בביאוס.
שירה: "זה בסדר עומר, באמת. אני מבינה איך אתה מרגיש ואתה גם יודע איך מרגישה. בכל מקרה התקשרתי להגיד לך שאני מגיעה אליך, אתה יודע תמר הכריחה אותי- אי אפשר לסרב לילדה הזאת"
עומר: "חח.. כן בדיוק, אני אמרתי לה להביא אותך, את צריכה לצאת קצת ובקשר ל.." אמר
ואז שירה קטעה אותו :" עזוב עומר באמת, אין לי כוח לדבר על הכל שוב.. אני רוצה להשתחרר מזה כבר, ניראה אותך עוד מעט"
עומר: "כן, צודקת. מצטער. יאלה בוביי.. תבואי מהר, בי ביי" אמר וידעתי שהוא מחייך.
שירה: "ביביי עומריקי" אמרתי וניתקתי.
מרחוק ראיתי את תמר מתקרבת.
תמר:" מה את עושה פה בחוץ?" צעקה
שירה: "מחכה לך, למה את צועקת?"
תמר: "כי את רחוקה, טיפשה. ולמה את מחכה בחוץ?"
שירה: "כי היה לי משעמם בבית, מדכא אותי לשבת בחדר" אמרתי וחייכתי..
תמר:" חח.. טוב, טוב.. מה שתגידיי אני יודעת שיצאת כי לא יכולת לחכות עוד, מתת לראות אותי כבר" אמרה וצחקה
שירה: "צודקת, צודקת.. יאלה בואיי.." אמרתי ומשכתי לה את היד.

כל הדרך לביתו של עומר עברה בדיבורים של תמר על עומר כמובן, היא כ"כ אהבה אותו חשבתי לעצמי.. חבל שהם לא ביחד. אני לא ידעתי אם עומר מרגיש אליה את אותו הדבר והחלטתי לברר את זה, כי באמת מגיע לתמר שיהיה לה טוב. היא כ"כ חשובה לי.

כעבור כמה דקות הגענו לבית של עומר, שמענו כבר מבחוץ הרבה רעש ולא תיארנו לעצמנו מה יהיה שם באותו הערב..

אני ישים עוד המשך יותר מאוחר כניראה=]
תגיבוו

QUOTE (-Fly- @ 27/08/2007) QUOTE (karnusha_167 @ 27/08/2007) מצטרפת לתגובות פה...
הסיפור ממש ממש יפה.. ועצוב😢
מקווה שההמשך או לפחות הסוף משמחים😊 חחחח...
מחכה להמשך...
תודה מתוקה..
ו..ממ.. לגביי ההמשך, את תיראי כבר לבד😛 חחח..
יהיו דרמות לא קטנות, אבל תמיד אחרי הרע מגיע הטוב. חחחחXD
חחח עכשיו אני אפילו יותר במתח😉

מדהים מדהים מדהים מדהים מדהיםםםם

מחכה להמשךךךך מהייר

הסיפור מדהים!!!

תתתתתווווווווווווווווווווווווווווווווווווודדהההה333>

המשך
המשך
המשך D:

פרק מדהים !!!!!!!!

המששששך ! פרק מדהייים : ]

המשךךךךךךך

ואי מהמם!תמשיכי

פרק מקסיםםםםםםםם
את כותבת ממש ממש ממש יפה
אני במתח תמשיכי דחוףףף

תודה מתוקות,
איך אני אוהבת לקרוא את התגובות שלכן!

אני יודעת שהבטחתי היום עוד המשך,
אבל ממש אין לי מצברוח.
אני על הפנים עכשיו ואין לי כוח לכתוב בכלל😢 מצטערת.

מחר אני ישים המשך בטוח.. הפעם אני מבטיחה ואני אקיים בע"ה.

לילה טוב לכולם:]
אוהבתת3>

מאמי, מה קרה?
תרגישי טוב,
ותשימי מתי שתרצי,
למרות שאני מה זה במתחח חחחחחח,
סתם סתם מאמי,
אוהבת 33>

יפהההה :]

תרגישי טוב בובה
אני מחכה להמשך ..