QUOTE (mayafi16 @ 27/08/2007) הסיפור מקסים
את כותבת יפה מאוד, לדעתי לכתוב את המציאות קשה יותר מכתיבת סיפור מהדמיון
ואת עושה את זה בצורה מקסימה.
מחכה לפרקים הבאים
ומבטיחה להשתדל לעקוב
אוהבת
מאיה
איזה חמודה, תודה באמתת=]
ובאמת לכתוב מהמציאות זה הרבה יותר קשה=\ אבל אני מנסה, מקווה שילך ליD:
ומקווה שתמשיכי ותעקביP:
33>
סיפור יאפפהה😊,
תמשיכייי .1!!
מצטרפת לתגובות פה...
הסיפור ממש ממש יפה.. ועצוב😢
מקווה שההמשך או לפחות הסוף משמחים😊 חחחח...
מחכה להמשך...
ואי..איזה עצוב זה.
אני מדמיינת את זה עלי ועל חבר שלי..אני אמות אם זה יקרה לי..
את כותבת ממש יפה
תמשיכי
QUOTE (karnusha_167 @ 27/08/2007) מצטרפת לתגובות פה...
הסיפור ממש ממש יפה.. ועצוב😢
מקווה שההמשך או לפחות הסוף משמחים😊 חחחח...
מחכה להמשך...
תודה מתוקה..
ו..ממ.. לגביי ההמשך, את תיראי כבר לבד😛 חחח..
יהיו דרמות לא קטנות, אבל תמיד אחרי הרע מגיע הטוב. חחחחXD
QUOTE (י-ע-ל @ 27/08/2007) ואי..איזה עצוב זה.
אני מדמיינת את זה עלי ועל חבר שלי..אני אמות אם זה יקרה לי..
את כותבת ממש יפה
תמשיכי
כן, זה נורא קשה.
ולא, אל תדמייני את זה אפילו! אני אוסרת עלייך חחחXD תדמייני רק דברים טובים!
לא מאחלת דבר כזה לאף אחד.
והמשך יהיה עוד מעט=]
פרק 3:
לאחר ארוחת הערב ראיתי בפלאפון עוד 3 שיחות שלא נענו. אחת מהן שוב מתמר, אחת מעומר [חבר טוב של נועם] ועוד אחת מעינב. לעינב לא היה לי כוח, היא בטח סתם רוצה להציק לי שוב כמו תמיד, ולנסות לעקוץ אותי. איפשהו בלב תמיד ידעתי שהיא מקנאה בקשר שלי עם נועם, וידעתי שהיא מרגישה אליו משהו- למרות שהיא טוענת שלא.
לעומר בטח קשה, בכל זאת הוא מכיר את נועם מאז שהם ילדים קטנים, אז בטח הוא התקשר כדי לנחם ולהתנחם. אך לפני שאני אתקשר אליו בחזרה התקשרתי לתמר. היא בטוח נורא מודאגת חשבתי לעצמי.
חייגתי את המספר שלה וחיכיתי שהיא תענה.
תמר: "שירה?"
שירה: "תמריי.." אמרתי בקול עצוב.
תמר: ""שירקי.. אני מנסה להשיג אותך כבר מהבוקר, איך את מרגישה מאמי?"
שירה: " כן, אני יודעת. ראיתי את השיחה הראשונה- אבל לא עניתי. לא רציתי לדבר עם אף אחד. הרגשתי רע, אני עדיין מרגישה רע"
תמר: "די מאמי, נו.. אוף ידעתי שזה יהיה לך קשה ככה. אבל מאמי שלי, הכל יהיה בסדר. תתעודדי, הוא לא נעלם, הוא עדיין חיי וקיים."
שירה: "אבל הוא לא פה!" צעקתי ותמר שתקה.
שירה:" נו אני מצטערת, אבל את לא תביני אותי, אף אחד לא יבין."
תמר:" שירה, תקשיבי שניה. זה לא שהוא לא יהיה פה יותר, הוא אמר שהוא יבוא לבקר הרבה. חודשיים שלמים הוא יהיה שם ואז הוא מגיע לפה, לכל החופש. תחשבי על זה. תחשבי חיובי."
שירה:" אוף.. מה זה משנה עכשיו בכלל. ומה עם החודשיים האלה? יהיה לי קשה, הרי את יודעת איך אני קשורה אליו."
תמר:" רק לך קשה? את יודעת בכלל מה הוא מרגיש? מה קורה לו?"
שירה :" אני יודעת שגם לו קשה, אבל לא דיברנו על זה אף פעם. הוא העדיף לא לדבר על זה בכלל, הוא לא רצה."
תמר:" אז בואי אני יגיד לך איך הוא מרגיש. עוד לפני שאת ידעת על זה. לפני שהוא הגיע אליך הוא דיבר איתי. ניסיתי להרגיע אותו. ההורים שלו ידעו על המעבר כבר כמה חודשים לפני- אבל לא אמרו לו כלום. שבוע לפני הם פתאום נזכרו והפילו את כל העניין הזה עליו, כאילו כלום. הוא היה שבור. שבור מעצם העובדה שהוא נפרד מהכל ומהילדות. זה כאילו שאני יגיד לך עכשיו ששבוע הבא את עוברת למקום חדש וזהו- קחי ת'שבוע כדי להיפרד מהכל- שירה! זה לא קל"
שירה:" אני יודעת נוו.. אל תעשי לי ייסורי מצפון עכשיו" אמרתי בקול חנוק.
תמר:" בכל מקרה, אני רוצה לראות אותך היום, גם עומר אמר שאני יקרא לך- יעודד אותך קת. הוא גם התקשר אליך מקודם אבל לא ענית."
שירה:" נו.. לא בא לי תמרי, תודה באמת."
תמר:" שום לא באה, מאמי- זה לטובתך. וחוצמזה אמא שלך דיברה איתי ואמרה לי להוציא אותך מהדיכאון הזה, תיהי מוכנה ב-8 אני יבוא אליךך ונצא ושום אבל.. חולה עליך מאמי שלי."
שירה:" אוחח איתך, נו באמת. ניראה לך שבאמת יש לי כוח לצאת עכשיו?"
תמר:" ניראה לי מאוד חמודונת! יאלה עפתי. תיהי מוכנה, לאב יו בייב"
שירה:" גם אני" אמרתי בחוסר אונים.
לאחר השיחה עם שירה החלטתי אל להתקשר לעומר, לא רציתי לדבר על זה עוד וידעתי שאני אראה אותו בערב, אז אני ידבר איתו כבר שם.
את האמת? לא היה לי חשק לכלום. אבל לא היה נעים לי מתמר. הלכתי למחשב וראיתי הרבה הודעות מאנשים, גם במסנ' וגם באייסי אבל לא היה לי כוח לאף אחד, ולשום חפירות מיותרות.
אז פשוט יצאתי מכולן אבל אז נזכרתי ברעות בת דודה שלי, היא גם בארה"ב חשבתי לעצמי. כבר 3 שנים בערך בגלל השליחות של אבא שלה, ואז נזכרתי בכל מה שהיא עברה, אבל בסוף הסתדר לה הכל. חיפשתי אותה ברשימה באייסי, אבל היא לא הייתה מחוברת. הבדלי השעות, חשבתי לעצמי- היא בטח בבצפר עכשיו. 'הרבה זמן לא דיברתי איתה, היא לא יודעת אפילו על נועם- כלום. פעם היינו יותר בקשר, אבל בטח הלימודים והכל שם מקשים עליה אז היא כבר לא על המחשב בגלל זה' חשבתי לעצמי בלב.
לא היה לי מה לעשות במחשב, אז ירדתי לסלון וראיתי את אמא שלי יושבת שם וצופה בטלויזיה. התיישבתי לידה והיא חיבקה אותי. אחרי כמה דקות היא אמרה :" את יודעת שהשליחות של אבי בארה"ב נגמרת בזמן הקרוב והם מתכוונים לחזור לארץ, אבל שרונה [אחות של אמא שלי] אומרת שהם שוקלים להישאר שם עוד, היא טוענת שנוח להם שם והילדים התרגלו והכל"
"מה יש להם כבר לחפש שם?" אמרתי בעצבים "וחוצמזה בדיוק הרגע נזכרתי ברעות, עד כמה שהיא לא שומרת על קשר כבר. עד לפני כמה זמן היינו מדברות המון, ומספרות אחת לשניה הכל, אבל כל החודשים האחרונים אני לא שומעת ממנה בכלל" אמרתי ועשיתי פרצוף לא מבין.
"כן אני יודעת, גם שרונה אמרה שקרה לה משהו בזמן האחרון. שהיא פתאום לא נמצאת הרבה בבית וההתנהגות שלה שונה, היא אומרת שהיא מתנהגת מוזר והיא ביקשה ממני לשאול אם דיברת איתה או משהו, או שאת יודעת משהו" אמרה אמא שלי בדאגה.
נענעתי עם הראש לשלילה. " אמרתי לך הרגע שאני כבר לא זוכרת מתי הייתה לנו שיחה אחת נורמלית בזמן האחרון" עניתי.
"כן.. אני יודעת, מוזר. בכל מקרה אם תדברי איתה או משהו בזמן הקרוב ותדעי משהו- תודיעי לי מאמי, טוב?" היא שאלה וניסתה להירגע טיפה.
"בטח אמא, אל תדאגי" עניתי בבטחה.
הבטתי בשעון וראיתי שכבר 7 ורבע, הודעתי לאמא שלי מתכוונת לצאת והיא כמובן חשבה שזה דבר נכון לעשות כרגע, ושזה יוציא אותי טיפה וישחרר אותי מהכל.
עליתי לאמבטיה והתקלחתי בזריזות, ניקיתי את עצמי מהכל, מכל היום הזה ויצאתי רעננה.
נכנסתי לחדר שלי והוצאתי ג'ינס סקיני שחור וגופייה אפורה פשוטה, נעלתי את האולסטאר השחורות שלי, ייבשתי את השיער והתאפרתי טיפה- שמתי סומק, מסקרה ושפתון והייתי מוכנה.
הבטתי על השעון וראיתי שיש עוד רבע שעה, לא הייתה לי סבלנות- אז החלטתי לאצת מהבית ולחכות לתמר בחוץ.
"אמא, אני יוצאת, הפלאפון עליי אם תצטרכי. וכן, אני לא יחזור מאוחר- מחר בצפר אני יודעת" צעקתי לה וחייכתי מן חיוך קטנטן.
"בדיוק" אמרה אמא כשצחוק התגלגל בפיה "תשמרי על עצמך, ובלי שטויות. ביי מאמי"
יצאתי מהבית וישבתי על המדרכה, היה לי משעמם אז החלטתי להתקשר לעומר.
------
"רעות? את בבית?" שאלה שרונה כשהגיעה מן העבודה. אך אף אחד לא ענה. 'מוזר, הדלת בבית הייתה פתוחה' חשבה שרונה. היא הניחה את תיקה על הכיסא שבמטבח וצעדה לכיוון החדר של רעות. מרחוק היא ראתה שהדלת של חדרה הייתה סגורה, היא התקדמה לאט, לאט ופתחה את הדלת. היא הייתה נורא מופתעת ממה שראתה.
יצא מעפן כזהה=\
מחר יהיה המשךך
מדהים!
פשוט מדהים!
מרגשש 😊
עצוב ואמיתי
אני אוהבת את הסיפור 😊
מחכה להמשךך
3>
ואו.
3 פרקים מרתקים בהחלט.
מחכה בקוצר רוח להמשך.
זה בכלל לא יצא מעפןןן
יצא כ"כ יפההה
חבל שהוא נוסע 😢
מחכה להמשךך !
וואי קראתי עכשיו את 3 הפרקים,
ואפילו שזאת רק ההתחלה כמעט ובכיתי ]:
מסכנים !!
סיפור מדהים,
ואת כותבת ממש יפה !!
מחכה להמשך 3>
איזה חמודותתתת=]
העלתן לי חיוך ענקי על הפנים!
תודה, תודה, תודה, תודה.
המשך עוד מעט=]]
סיפוור מדהיים ואת כותבת כל כך יפה ! : ]
