מעלףףףף
ואי ידעתי שזה נועם היתה לי תחושהההה מסכנה שירה
המשך
תודה יפות שלי3>
היום בע"ה אני אכתוב המשך(:
יאאא איזה יפה!!
מחכה להמששך 😊
ואואואואו..
איזה הזוי זה.. מסכנה שירה 😢
המשך דחוף שתוכלי.
תודה רבה בנות!
אני מצטערת שלא המשכתי,
אני עכשיו עובדת על הפרק הבא.
מקווה לפרסם אותו היום. 😉
יאו' יש לי חצי פרק מוכן,
ולא הייתי כל השישי-שבת בבית
וחזרתי רק לפני שעה וחצי בערך.
מחא אני יסיים ויפרסם המשך- מבטיחה!
פרק 25:
'נטשה? מה יש לך?' שלח עידן לנטשה הודעה במהלך השיעור.
'סתם' שלחה לו באדישות
'נו מה כלום? תפסיקי להיות ילדה קטנה.. מה קרה?'
'לא יודעת' ענתה לו שוב באי חשק
'איזה שיעור יש לך?'
'ספרות'
'טוב.. צאי מהכיתה שלך רגע' שלח לה והיא ביקשה מהמורה לצאת לשירותים ויצאה.
עידן ראה אותה יוצאת מהכיתה מרחוק ורץ לעברה,
והיא מצידה הביטה בו במבט מסכן.
הוא התקרב אליה וחיבק אותה חזק ואז התרחק טיפה, הייתה שתיקה של כמה דקות.
"מה יש?" שאל אותה ללא ברירה
"נו כלום עידן"
"כלום הא?" שאל אותה והיא הפנתה מבטה לכיוון אחר
"אני דואג לך" לחש לעברה אך היא לא הגיבה.
"נטיי" אמר בייאוש ושם את ידו על כתפה.
"אני אוהבת אותך עידן" אמרה באנחה לאחר כמה שניות.
הוא חייך ואמר לה "גם אני אותך יפה שלי" והתקרב אל פניה, אך היא התרחקה.
"מה?" שאל כלא מבין
"אני חוזרת" היא השיבה לו
"למה?" אמר ועיקם את פרצופו
"מה למה?" אמרה לו בעצבים
"רק עכשיו באת.." הוא אמר לה לא בין
"לדימונה" קטעה אותו ואז הוסיפה "ממש בקרוב.." הוסיפה בלחש והוא השפיל מבטו.
"כל כך מהר?" שאל באכזבה.
"כניראה.. אתמול דיברתי עם האחראית בפנימייה שאני נמצאת בה והיא אמרה לי שזמני אוטוטו נגמר שם"
"ומה אז? תחזרי לבוץ שממנו הגעת?" שאל בעצבים
"עידן! אתה ידעת שזה יבוא מתישהו גם ככה"
"אני יודע" השיב ללא ברירה
"אבל היא אמרה שאני יוכל להישאר פה בכל זאת עד סוף השנה כדי לגמור אותה"
"נו יופי" אמר עידן בשמחה
"אבל יש בעיה.."
"מה?"
"זה לא קל, צריך לשלוח מכתבים וכל מיני כאלה, ולא בטוח שיתנו לי אישור, לא ניראה לי.."
"למה לא?"
"כי לא נותנים לעשות את זה כבר, בגלל כמה בעיות שהיו להם"
"מה נעשה?" שאל אותה
"לא יודעת.." ענתה בייאוש ועינייה נצצו
"תקשיבי, אם יתנו לך להישאר עד סיום השנה, זה מעולה- כי אז יש את החופש, תישארי אצלי כל החופש, זה יהיה טוב"
"כן חשבתי על זה.. אב..אבל אם לא יתנו לי?"
"את יודעת מה? גם אם לא יתנו לך תישארי אצלי גם עד שיגמרו הלימודים, כמה זמן זה בערך? שבועיים מאז התאריך שאת משתחררת?"
"בערך, אבל מה? מה אני יעשה אצלך כל היום? בזמן שתהיה בבצפר? אני סתם יתקע" אמרה נטשה והוא עיקם את פרצופו והרגיש רע.
"תקשיב.. גם ככה אחרי השחרור, אני חייבת לנסוע לדימונה כדי למלא טפסים וכל מיני כאלה, אז בטח שאני ישאר שם לכמה ימים-
אבל אני לא רוצה להישאר שם ליותר מזה, לא רוצה לחזור לשם, שונאת את המקום הזה" היא אמרה והבכי איים לפרוץ.
"דייי נטי" אמר וחיבק אותה.
"אני לא אתן לך להישאר שם גם ככה ליותר זמן ממה שצריך, אל תדאגי- יהיה טוב.." אמר לה וחיבק אותה.
נטשה הביטה בו בעיניה הגדולות ואמרה "אני כל כך מאושרת ש.."
"אני יותר מאושר" קטע אותה ונשק לה נשיקה ארוכה על פיה, על שפתיה המשורטטות והאדומות.
"רגע.." אמרה לו
"מה? שאל בחיוך
"אבל יכול להיות שבתחילת שנה הבאה מעבירים אותי למקום אחר ואז.." אמרה ושינתה את הבעתה
"נטי?" שאל אותה
"מה?" ענתה באדישות
"דיי לחשוב על מה שיהיה, עזבי את זה עכשיו..
כשזה יגיע נתחיל אז לדאוג, בינתיים את פה- איתי" אמר לה בחיוך והיא חיבקה אותו חזק ולא עזבה.
-------------
'ואני יודע שזכיתי לאהוב..' צלצל לו הפלאפון שלי שוב.
-רעות- היה רשום על הצג, והחלטתי לענות לה.
"כן?" עניתי לה באדישות
"שירה?" צעקה לי רעות לתוך הפלאפון
"את בסדר תגידי לי?" צעקה שוב
"כן" עניתי לה שוב ביובש.
"מה יש לך?" היא שאלה בעצבים
"כלום" עניתי לה בשקט
"מה אמרת?" שאלה שוב
"סתם.." עניתי לה והיה שקט של כמה שניות
"את רוצה להסביר לי מה קרה?" שאלה בלחץ
"שומדבר רעות.." אמרתי לה בעצבים
"טוב מה שתגידי, נו מה אני מטומטמת? אני לא מכירה אותך?" שאלה בקול
"רעות... אני כל כך מצטערת, פשוט הכל הסתבך לי, הכל נדפק, גיליתי כל מיני דברים, אני לא עומדת בזה.." אמרתי לה בייאוש
"מה קרה אבל?" שאלה שוב
"תקשיבי מאמי, באמת שאני מבטיחה להסביר לך הכל- אבל לא עכשיו... אני בעצמי עוד לא יודעת מה לעשות, אני לא יכולה.." אמרתי לב בקול חנוק וגרוני כאב לי משום שעצרתי את הבכי שעמד לפרוץ.
"אל תבכי.." אמרה לי בקול עדין
"בכל מקרה, נורא הדאגת אותי אתמול, היום, אני לא מבינה כלום ובאמת שאני מצטערת אם זה קשור בי או שעשיתי לך משהו" היא הוסיפה
"רעות, אין לך על מה להצטער.
את עוד תביני הכל- מבטיחה" אמרתי וניגבתי את הדמעות שהספיקו ליזול לאורך פניי.
"אני אוהבת אותך, תדברי איתי כשתוכלי"
"טוב" אמרתי לה בקול חלש וניתקתי את הפלאפון.
עליתי לקומה העליונה ומילאתי לעצמי אמבטיה חמה ונכנסתי לתוכה בעדינות.
שטפתי את עצמי היטב, ונשארתי בתוך המים החמימים למשך שעה שלמה- נרגעת ושוכחת מכל ההווה, מכל מה שסביבי.
לאחר שסיימתי לאחר מחשבה ארוכה, הגעתי להחלטה, והייתי כמעט בטוחה בה ובמה שאני הולכת לעשות.
לבשתי מכנס קצר בצבע אפור וגופיה שחורה וירדתי למטבח להכין לי ולאחי הקטן שהיה אמור להגיע לאכול.
לאחר שסיימתי לאכול נשמעו דפיקות על הדלת, התקרבתי ופתחתי אותה וראיתי את תמר מולי.
"תמר?" שאלתי בפליאה והבטתי על השעון, השעה הייתה 2:30.
"מה קרה?" שאלה בעודה מתקרבת ומחבקת אותי חזק.
"השתחררתם מוקדם או משהו?"
"כן, שלחתי לך הודעה לפלאפון שאני מגיעה מוקדם יותר, לא ראית?" שאלה ועיקמה את פרצופה.
"לא הוא למעלה, לא נורא, את רוצה לאכול משהו?" שאלתי אותה בעודי מתקדמת לכיוון המטבח והיא אחריי.
"לא, הרגע אכלתי אורז וקציצות של אמא, לא בא לי" אמרה
"איך שבא לך" אמרתי לה תוך כדי שאני שוטפת את הכלים שבכיור.
"צריכה עזרה?" שאלה בנימוס תמר
"לא, לא, זה בסדר" אמרתי לה.
"טוב" אמרה והשתתקה ולאחר כמה שניות הוסיפה "מה? איך את?"
"בסדר, יותר טוב האמת.." עניתי לה באנחה
"אני פה אם תצטרכי משהו, את יודעת את זה נכון?"
"כן" עניתי והסתובבתי לעברה וחייכתי.
"מה איתך?" שאלתי בהתעניינות.
"כרגיל.. אני לא יודעת מה יש עם עומר, הוא מתנהג מוזר כזה בזמן האחרון.." אמרה והשפילה מבטה
"מה זאת אומרת?" שאלתי באי הבנה, בזמן האחרון הייתי עסוקה מידי בעצמי וברעות ולגמריי שכחתי מתמר ומעומר ומכולם, ולא יצא לי לדבר איתו בכלל.
"לא יודעת.. הוא פתאום נותן לי כל מיני עקיצות כאלה.."
"ממתי? וכמו מה?"
"האמת זה בערך מאז אותו היום שיצאתי עם אופיר, שהלכנו לסרט והוא ראה אותנו שם כשהוא היה עם אחותו בקניון"
"את רצינית?" שאלתי בצחקוק קל
"כן.. ומה את צוחקת?" היא שאלה במבוכה
"ואיזה עקיצות הוא נותן לך?"
"לא יודעת, נגיד היום שאלתי אותו אם בא לו בערב לעשות משהו אז הוא ענה לי 'לא ניראה לי שאני יכול.. תשאלי את אופיר, הוא בטוח יבוא איתך' ואז הוא הלך כזה עצבני" אמרה תמר ואני התחלתי לצחוק בקול גדול
"מה יש לך?" שאלה אותי והסתכלה עליי במבט רציני.
"הוא מקנא טיפשה!" עניתי לה בחיוך
"מה זאת אומרת?"
"נו מה את רצינית? זה כזה שקוף שהוא מקנא, הוא לא היה אומר לך דבר כזה אף פעם אם העניין שיצאת עם אופיר לא היה מפריע לו" אמרתי והבטתי בה.
"האמת חשבתי על זה, אבל לא יודעת, זה מוזר לי.." היא אמרה והשפילה מבט
"אוח איתך.. אם אני אומרת לך שזה בגלל זה, תיהי רגועה ותקשיבי לי..
ואם בכל זאת קשה לך להאמין בזה כי את טיפשה, אני ידבר איתו ואני יגיד לך, טוב?" שאלתי אותה והיא הביטה בי וחייכה, התקדמה לעברי וחיבקה אותי.
"טוב יאלה בואי לחדר שלי" אמרתי לה ועלינו שתינו למעלה.
"טוב.. יאלה שירה, אני רוצה לדעת מה קורה איתך, את מדאיגה אותי, והאמת אמא שלך גם דיברה איתי היום בבוקר ואמרה לי שעובר עלייך משהו" תמר אמרה.
"אמא שלי?" שאלתי בפליאה
"כן.." אמרה בפשטות ואז הוסיפה "את לא יודעת איך היא דואגת לה, היא לא מבינה מה יש לך.."
"טוב.." עניתי באדישות והבטתי לחלון והתחלתי לספר לה על הכל, כל מה שעבר עליי בזמן האחרון, כל מה שקרה לי, חוץ מקטע על האונס של רעות- כי את זה לא יכולתי.
לאחר כמה דקות של הקשבה פתחה תמר את פיה ואמרה "וואי! אני לא מאמינה" ונעצה בי מבט.
"גם אני לא האמנתי בהתחלה.." השבתי לה ועצמתי את עיניי.
"אני לא יכולה לתאר לעצמי מה הרגשת ומה את מרגישה, זה איום" היא אמרה וחיבקה אותי.
"אני לא ממש יודעת מה לעשות עכשיו, כאילו דיי הגעתי להחלטה מסויימת, אבל אני לא יודעת אם זו הדרך הנכונה לפעול" אמרתי וניגבתי על פניי ומבכי שזלג שוב מעיניי.
"שירה.. די אל תבכי, ותקשיבי לי, עדיין אל תעשי כלום!"
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותה והבטתי בה בעיניים מלאות ציפייה.
"את שמעת רק את הגירסא של רעות נכון? לכי תדעי מה פה נכון או לא.."
"רעות לא תשקר לי" השבתי לה
"נו.. אבל תמיד כשמספרים משהו מוסיפים דברים ומקצינים ואתם וכאלה, והיא גם אוהבת אותו, אז היא מספרת את זה בצורה שונה.."
"כן את צודקת, יכול להיות" אמרתי ונאנחתי "אז מה לעשות?" הוספתי
"את חייבת לדבר עם נועם, פשוט חייבת"
"אני לא יודעת אם אני מסוגלת" אמרתי בשקט
"למה שלא תיהי מסוגלת שירה? את חייבת להיות חזקה, ואת חייבת לשמוע מה יש לו גם לומר, מה איתו, מה קרה לו.."
"זה מפחיד אותי" אמרתי
"נו ברור, אני מבינה אותך, אבל את זוכרת את כל השיחות שהיו לכם, שהוא אמר שהוא מבולבל וכאלה והוא פוחד, הוא היה במצב לא טוב גם.." היא השיבה לי
"נכון.. " אמרתי לה
"וגם עומר דיבר איתו הרבה, וסיפר לו הרבה דברים, אולי הוא גם יודע משהו"
"כן, אני ידבר איתו כבר.. אבל, אבל מה אני יגיד לנועם?" גמגמתי
"אל תתכנני שום דבר, פשוט תתקשרי אליו והשיחה תזרום לבד, המילים יצאו לך לבד מהפה"
"אני מקווה.." אמרתי בציפייה.
"מאמי.. אם תצטרכי בקשר לזה עזרה או משהו, תגידי לי, טוב?" היא אמרה והחזיקה את ידי.
"אין בעיה" אמרתי ונשקתי לה בלחי.
כעבור שעתיים בערך תמר הלכה לביתה ואני נשארתי עם אחי הקטן בבית וראיתי טלויזיה לבינתיים עד שהתקבלה הודעה לפלאפון שלי מ..
------
תגיבו(:
QUOTE (shira113 @ 25/11/2007) פרק יפה..
תודה3>
QUOTE (נווופרי @ 25/11/2007) מושלם ( =
😁 תודה 😁
QUOTE (sapiri2006 @ 25/11/2007) מדהים !
תודה מאמי(:
אתר האהבה הישראלי