מי יודע.

QUOTE (sapiri2006 @ 26/10/2007) איזה כיף שיש המשך סופסוף [:
חחח
333>

אני כבר מפרסמת המשך(:

פרק 24:

'רעות..'
התחלתי לקרוא אך אז אימי צעקה לי מלמטה.
רעות הביטה בי במבט מאכזב כי ידעה שאני צריכה ללכת..
"לא הספקתי לקרוא" אמרתי לרעות והיא עצמה את עינייה ואז השיבה "זה בסדר שירה, תיקחי את המכתב איתך ותקראי אותו- אבל תשמרי עליו"
חייכתי חיוך קל, חיבקתי אותה ואמרתי "בטח מאמי" וכעבור כמה שניות היא הוסיפה "אה.. ואחרי שתסיימי לקרוא בטח לא תביני כלום, אז תתקשרי אליי ואני יספר לך הכל".
"אין בעיה נשמה שלי.. אני כל כך אוהבת אותך וכל כך התגעגעתי.. ואני עדיין לא מעכלת, כואב לי כל כך, את רק לא מבינה כמה קשה לי לשמוע על כל מה שעברת.. אם רק יכולתי" אמרתי ואז התחלתי להזיל דמעות.
"שירה, דיי מאמי, אין לך על מה לבכות, כל עוד אני פה ואת פה והכל טוב ואני איתך, אני בסדר, אני אהיה בסדר- מבטיחה לך שאני ינסה למרות שזה קשה לי, קשה כל כך.." אמרה רעות ונאנחה.
ירדנו שתינו במדרגות בעודנו אוחזות יד ביד.
"תקראי את זה ותדברי איתי, אל תשכחי!" הפצירה בי רעות.
"אין בעיה מאמי שלי.." אמרתי ונשקתי לה לשלום.

במהלך כל הנסיעה הייתי מוטרדת, כאב לי הראש והרגשתי רע.
אי אפשר פשוט לתאר במילים את ההרגשה שחשתי באותם הרגעים.
הזדעזעתי כל כך ועברו בי צמרמורות בכל פעם שנזכרתי בדברייה, בכל פעם שנזכרתי בפניה, בכל פעם שנזכרתי בבכי שלה, בבכי הקורע לב שלה.
הכל הקשה עליי בנוסף למה שחשתי קודם לכן, הייתי בעננים.
"שירה?" שמעתי לפתע את אימי צועקת לי
"אה? מה?" שאלתי לא מבינה
"מה העניינים תגידי?"
"מה העניינים אמא? הכל טוב" השבתי באדישות.
"לא ניראה לי.. למה המצברוח הזה?" שאלה מודאגת
'טוב ששמת לב' חשבתי בראשי
"כלום, אני סתם חושבת" עניתי ביובש.
"בטוחה שלא קרה משהו מאמי?"
"לא! לא קרה כלום!" השבתי לב והבטתי אל הנוף הנשקף מבעד לחלון המכונית.
כעבור כמה דקות שאלה אימי שוב "מה עם רעותי?"
"מה איתה?"עניתי
"ראית איך היא השתנתה"
"כן" השבתי לה
"מה כן? מה יש לה?"
"מה יש לה אמא? אין לה כלום" אמרתי כשליבי התכווץ בחוזקה והדמעות איימו לפרוץ שוב.
"שירה משהו פה מסריח.. אני רוצה הסבר!" ציוותה עליי
"הסבר על מה?" צעקתי לה בחזרה
"אל תצעקי עליי!" השיבה לי אימי
"טוב" סיננתי והמשכתי להביט לבחוץ.
"אני מחכה.." המשיכה לנדנד לי אימי
"מחכה למה? אין לי מה להגיד לך.." עניתי לה
"אם אין לה ולך כלום, אז מה המצברוח הזה פתאום?" התחילה אימי לחפור
"את מוכנה להפסיק? ממתי אכפת לך מהמצברוח שלי בכלל?
תגידי שאת דואגת לרעות, אל תכניסי אותי לעניין ותגידי שאת שמה לב למצברוח שלי כתירוץ שאני יספר מה קורה טוב?" עניתי בעצבים והחלו לזלוג לי דמעות לאורך לחיי.
אימי שתקה והביטה בי למשך כמה שניות ואז גם היא הפתנה ראשה לכיוון אחר.
אבי הקשיב לכל השיחה בנסיעה ולא אמר דבר, וכך גם אחי הקטן.

כשהגענו הביתה עליתי ישר לחדרי בלי לומר דבר והתיישבתי מול המחשב.
שיניתי את האווי באייסי :
=אני לא מאמינה, למה הכל כל כך מסובך? למה הכל כל כך דפוק?
כמה רוע יש בעולם הזה? כמה?

לא פה!=

ואז ראיתי שתמר קראה לי את האווי, אך לא שלחה הודעה.
קמתי מהכיסא והוצאתי מכיסי את המכתב שרעות הביאה לי.
פתחתי אותו בעדינות והרגשתי מוזר.

'רעות, מאמי שלי..

אני יודע שאת כועסת עליי, שאת לא מבינה דבר- אך גם אני באותו המצב, גם לי הכל קשה.
אם רק היית יודעת הכל, היית יודעת מה עובר עלי, מה הסיבות שלי- אני בטוח שהיה קל יותר.
קשה לי לחשוב עלייך, קשה לי לחשוב מה את חווית, קשה לי הכל.
אני רק נזכר בימים הראשונים, כשהכרתי אותך; אני זוכר את הפנים העצובות שלך, חסרות התקווה.
אני זוכר את המבט שלך, מבט המלא ציפייה, מבט המחכה לחום.
אני זוכר את הרגע שבו שאלתי אותך מה שמך וענית לי בעברית צחה 'רעות ולך?' וישר חייכתי למשמע קולך, למשמע שמך. חשבתי לעצמי אז כמה נחמד שאני פוגש מישהי ישראלית, ותהיתי איך ידעת שאני דובר עברית.
רק לאחר מכן נוכחתי לגלות למה. כי את מיוחדת!
אני זוכר איך בהתחלה דיי דחית את חברתי, איך היית במצברוח ירוד כל הזמן ואיך אני לא התייאשתי וניסיתי לעזור לך.

לפעמים אני חושב לעצמי מה היה קורה אם לא הייתי פוגש בך, את יודעת?
את רק לא מבינה כמה את חשובה לי, כמה אני מלא הערכה כלפייך.

רעות?
הדבר שהכי כואב לי זה שאת לא מבינה ולא תביני דבר.
הלוואי ויכולתי לספר לך הכל, להסביר לך הכל.
אבל אין לי אומץ, אני פחדן, אני לא יכול!
גם ככה קשה לך, גם ככה הכל מסובך לך- אני לא רוצה להקשות עלייך רעות.

אני יודע שאני כרגע היחיד שיודע על הכל, שיודע על מה שעברת, שיודע על האונס הנוראי הזה- וזה כואב לי, צובט לי בלב לדעת שזיכרון כזה יהיה חרוט ועודו חרוט בליבך כל הזמן.
אני עזרתי לך, ואני רוצה להמשיך לעזור לך- אך את לא נותנת לי, את כועסת עליי.
באמת שאני מבין אותך, אבל אין לי דרך להסביר לך הכל, אני לא רוצה לפגוע בך נשמה שלי!
אנחנו כבר כמה ימים לא מדברים, אני לא יכול יותר- אני מתחרפן.
אני נקרע מפנים לשניים, אני לא יודע מה איתי, ואני מבולבל ואת יודעת למה.
אני יודע שאת חושבת שאני צריך להשאיר את העבר מאחור ולהמשיך הלאה, אך אני לא יכול!
אני לא יכול לאכזב אחרים, אני לא יכול להשאיר את האנשים החשובים לי בציפייה לשווא.

הנשיקות שלנו אז, לפני כמה זמן.
העלו בי כל כך הרבה רגשות רדומים, העלו בי חמימות בלב.
אני מצטער, אבל אני לא יכול להגיד לך שאני אוהב אותך כמו שאת אוהבת אותי- אני לא יכול!
כי אני לא יודע מה אני מרגיש, כי הכל כל כך מסובך לי.
באותם הרגעים הרשתי לעצמי, כי ידעתי שאני רק איתך וזהו.
אבל אז כשחזרתי למציאות, הבנתי שיכול להיות שעשיתי טעות.
נזכרתי בכל כך הרבה דברים, לכן היה לי קשה.
אני יודע שאת כועסת על זה, כועסת על התגובה שלי- אבל אני מבטיח לך שהכל לטובתך רעותי.
אני מרגיש אלייך דברים כל כך חזקים, אבל אני פוחד לפגוע בך, כי את שברירית, את מיוחדת מידי.

עוד שבוע את חוזרת לישראל, למדינה שאני כמוך מתגעגע אליה כל כך.
אני לא רוצה שתחזרי בכעס עליי, מבלי שנדבר.
רעות את הכי חשובה שיש, אני כל כך מעריך אותך, כל כך אוהב אותך- אהבה מסורבלת שכזו, אהבה מעורבת- אני פשוט לא יכול להסביר.
אני מקווה שתנסי לסלוח לי, אני מקווה שלא תשכחי אותי למרות הכל .
אני מבין דרך ודבר שתעשי, אבל חשוב לי להזכיר ושוב לומר לך שהכל לטובתך- ואת לא יודעת כמה.
את תמיד תיהי בליבי, ואני כל כך מצטער.
שלך לתמיד יפה שלי!'

עברו בי כל כך הרבה צמרמורות, הרגשתי בעוצמת הכאב והאהבה של מי שכתב את המכתב, והייתי מופתעת ששמו לא הופיע.
הרגשתי בילבול נוראי ולא הבנתי דבר.

"ואני יודע שזכיתי לאהוב.." נשמע צלצול הפלאפון.
=רעות= היה רשום על הצג, וחייכתי קלות.
"איזה תיזמון" אמרתי לה
"הייתי במתח, קראת כבר?"
"כן, הרגע סיימתי לקרוא ובאתי להתקשר אלייך אבל הקדמת"
"איזו טלפתיה" היא השיבה וחייכתי שוב.
"אני.. אני לא מבינה שומדבר.." אמרתי לרעות
"אני יודעת.. לא ציפיתי שתביני.. כי את לא יודעת מי זה, מה זה ומה קרה"
"אוקיי..אז אני שומעת עכשיו"
"זה מישהו שעבר לגור בית לידיי בדיוק בתקופה של הדיכאון העמוק שהייתי בו.
ראיתי אותו בחוץ כשיצאתי מהבית ואז הוא הסתכל עליי ושאל אותי איך קוראים לי במבטא ישראלי כל כך, אז עניתי לו בעברית וככה הכרנו.
הוא לא בגילי הוא קטן יותר, אמור להיות בגילך..
בהתחלה זה דיי היווה לי בעיה ודחיתי אותו כזה, לא ממש שמתי עליו גם בגלל מה שעבר עליי וגם בגלל שלא ממש היה לי כוח לאף אחד.."
"אהה הבנתי.. תמשיכי" השבתי לה
"בקיצור היה איזה יום אחד שהוא מצא אותי שיכורה בחוץ, בלילה, כמעט דרסו אותי..
אמרתי לך שאני הייתי במצב מדורדר כל כך.
הוא עצר אותי בזמן, והכניס אותי לבית שלו ונתן לי לשתות והרגיע אותי.
פלטתי לו קצת שטויות בגלל שלא הייתי במיטבי וכל זה.
גם על.. גם על האונס אמרתי לו" אמרה רעות בלחש
"אה.. וואיי.." אמרתי לה
"כן.. אחרי זה הוא החזיר אותי הביתה, וביום למחרת קמתי עם כאבי ראש רציניים והקאות.
כשאבא שלי סיפר לי שהוא החזיר אותי ישר הלכתי אליו והודיתי לו וכאלה, והוא התנהג פתאום מוזר.
ידעתי שמשהו לא בסדר אז שאלתי אותו אם אמרתי משהו לא בסדר ביום שלפני והוא שתק.
ישר ידעתי.. באותו הרגע פשוט ישר ידעתי שהוא יודע בערך מה שקרה.."
"יואו מאמי..." אמרתי לה בלחץ וחיכיתי שתמשיך אך היה לה קשה ונתתי לה כמה שניות לחזור לעצמה.
"לא הייתה לי ברירה, אז ישר התחלתי לבכות.
הלכתי לחדרו ודיברנו על זה וסיפרתי לו הכל, והשבעתי אותו שלא יספר כלום.
הוא.. הוא הבטיח לעזור לי ודאג לי כל כך, את פשוט לא מבינה איזה חמוד הוא, כמה.. כמה אני אוהבת אותו שירה..
ככה התחילה תקופה שממש ממש התקרבנו, כל הזמן הייתי איתו- שירה, את לא מבינה כמה הוא עזר לי, הוא היה איתי ברגעים הכי קשים שלי, הוא הוציא אותי מהרגליי השתייה שנכנסתי אליהם, גרם לי להבין שעישון ופגיעה בעצמי לא יעזרו לי.
הרגשתי כלפיו הערכה כל כך גדולה, שירה! אני התאהבתי בו עם הזמן.." היא אמרה ואני נשמתי נשימה עמוקה.

אין תגובה אחת אפילו?=\

יאאא התגעגעתי לסיפור הזה חחחח כבר חשבתי ששכחת אותו...
מקווה שהכל טוב אצלך😊

פרק מדהים
המשך..😊

QUOTE (karnusha_167 @ 12/11/2007) יאאא התגעגעתי לסיפור הזה חחחח כבר חשבתי ששכחת אותו...
מקווה שהכל טוב אצלך😊

פרק מדהים
המשך..😊
יאייי תודה מאמי3>
פשוט המחשב שלי דפוק,
ואין לי ממש זמן לכלום..
אני מקווה שאני אמשיך לעדכן ולא אייבש אתכן שוב|:

ממש היתגעגעתי לסיפור שלך...
פרק יפה.... את כותבתת
מ ד ה י ם

QUOTE (shira113 @ 12/11/2007) ממש היתגעגעתי לסיפור שלך...
פרק יפה.... את כותבתת
מ ד ה י ם
תודה מאמי שלי33>

QUOTE (-Fly- @ 12/11/2007) QUOTE (karnusha_167 @ 12/11/2007) יאאא התגעגעתי לסיפור הזה חחחח כבר חשבתי ששכחת אותו...
מקווה שהכל טוב אצלך😊

פרק מדהים
המשך..😊
יאייי תודה מאמי3>
פשוט המחשב שלי דפוק,
ואין לי ממש זמן לכלום..
אני מקווה שאני אמשיך לעדכן ולא אייבש אתכן שוב|:
חחחחחח העיקר חזרת=]

QUOTE (karnusha_167 @ 12/11/2007) QUOTE (-Fly- @ 12/11/2007) QUOTE (karnusha_167 @ 12/11/2007) יאאא התגעגעתי לסיפור הזה חחחח כבר חשבתי ששכחת אותו...
מקווה שהכל טוב אצלך😊

פרק מדהים
המשך..😊
יאייי תודה מאמי3>
פשוט המחשב שלי דפוק,
ואין לי ממש זמן לכלום..
אני מקווה שאני אמשיך לעדכן ולא אייבש אתכן שוב|:
חחחחחח העיקר חזרת=]
נכוןןן(:
אבל אין תגובות בכלל=\

פרק מהמם
סוףך סוף המשכתתתת
איזה מסכנה רעות
תמשיכי מאמי ואל תיבשי 😊

פרק מדהים :]
תמשיכי ואל תייבשי שוב ..

נופריי ולינור(:
תודה מתוקות3>
מקווה לא לייבש יותר..

אני רוצה לשים עוד פרק,
אבל אין תגובות בכלל😢

סופסוףף שמת המשךךך [:
מהמממם!
תמשיכיי! 3>