זהההה אלכססססס התקשר אליההההההה חח
פרקקק מדהיםםם
תמשיכי מאמי 😊
מדהיייים!!!
אוווף זה לא יפה להשאיר אותנו ככה במתח😢
מחכה להמשך..
בנותתת:]
חזרתי ממש הרגע הביתה,
אני יודעת שהבטחתי המשך- יש לי חצי פרק מוכן
אבל אין לי כוח להמשיך עכשיו.
אני מבטיחה מחר להמשיך ולשים המשך:]
ואתן לא מבינות איזה כיף זה לחזור הביתה בציפייה ולראות הרבה תגובות מחממות לב[:
אוהבת אתכן3>
יפהההההה אחת
השלמתי את כל הפרקים!!
זוכרת שאמרתי שאני ישתדל לעקוב אחרי הסיפור,אז לא ממש יצא לי , ולכןןןן היום בבוקר עשיתי השלמות!!
קודם כל את כותבת מקסים,סוחף,אני מרגישה שאני בתוך הסיפור.
אני זוכרת שזה סיפור אמיתי, הכול מהכול הכול אמיתי?! חחח
אם כן החיים שלך...סטיייל!!!
למרות שיש דברים קשים . 😊
אה ועוד משהו
הטעם שלך במוזיקה
א-ה-ב-ת-י חחחח
תמשיכי ככה :}
אוהבתתתתתתתתתת
מאיה.
QUOTE (mayafi16 @ 30/09/2007) יפהההההה אחת
השלמתי את כל הפרקים!!
זוכרת שאמרתי שאני ישתדל לעקוב אחרי הסיפור,אז לא ממש יצא לי , ולכןןןן היום בבוקר עשיתי השלמות!!
קודם כל את כותבת מקסים,סוחף,אני מרגישה שאני בתוך הסיפור.
אני זוכרת שזה סיפור אמיתי, הכול מהכול הכול אמיתי?! חחח
אם כן החיים שלך...סטיייל!!!
למרות שיש דברים קשים . 😊
אה ועוד משהו
הטעם שלך במוזיקה
א-ה-ב-ת-י חחחח
תמשיכי ככה :}
אוהבתתתתתתתתתת
מאיה.
חחח.. יאאאא:] איזו חמודהההההההה33>
ת'אמת חיכיתי לראות עוד תגובה שלך מאז, והינה עכשיו אני רואה וחיוך ענקי על הפנים שלי😁
תודה על כל המחמאות😛 ואני שמחה שהשלמת את כל הפרקים!
ולגביי השאלה שלך,
הסיפור התחיל מאמיתי,
אך לא רובו אמיתי.
בהמשך לדוגמא יהיו דברים שלא באמת קרו.
ובינתיים עד עכשיו גם לא כל הסיפור אמיתי, יש בו קטעים וסיפורים מהחיים של אנשים שאני מכירה והכל- אבל יש דברים שהוספתי או הקצנתי, לא כולו קרה ויש הרבה תוספות.
יש כמה דברים בסיסים שקרו ואז בעקבותם נוספו לי רעיונות להמשך, ככה שלא הכל אמיתי.
בכל מקרה, מהחיים האמיתיים שלי הסיפור גלש קצת- אבל לא נורא:]
זה בסה"כ סיפור ואני נהנת לכתוב אותו ומקווה שכולם נהנים לקרוא.
ויש לך גם טעם טוב במוזיקה אם אהבת את שלייי חיחיחיחי😛
אוהבת המוןן3>
איככ ההמשך של הפרק יצא מגעיל ומחקתי אותו,
אני ינסה לכתוב מחדש עכשיו שוב
QUOTE (Noykush @ 30/09/2007) לא 😢
סורי מאמי😢
אוףףףף, זה מעצבן אותי כשזה יוצא ככה!
אני עכשיו כותבת שוב
QUOTE (HeNNNNNNN @ 30/09/2007) - בא לילי המשכי.. =[ -
אני שמה עכשיו המשכייי:]
חחח
לא יודעת:\ ניסיתי לשנות ולכתוב שוב.. אבל גם לא יצא משהו כל כך..
פרק 20:
"נטשה.." נשמע הקול מהצד השני
"מה אתה רוצה? תפסיק להתקשר כבר.
אני לא רוצה ולא מוכנה לשמוע ממך
צא מהחיים שלי כבר!" אמרה בקול ובלחץ וניתקה מהר.
עידן הסתכל עליה בצורה מוזרה מאוד ושאל "מי זה היה?"
נטשה השפילה מבטה וענתה בקוצר רוח "סתם נו.."
"שום 'סתם נו' זה אותו אחד מאתמול שאמרת לי?" שאל והיא שתקה.
"אוקיי, הבנתי.. מי זה אבל?" שאל שוב והיא המשיכה בשתיקה המוזרה שלה
"תביאי לי את הפלאפון" אמר ולקח מידה את המכשיר אך היא לא יכלה לעשות כבר כלום
הוא נכנס ליומן שיחות, והשיחה האחרונה הייתה מאלכס.
"מה אלכס שוב? לא אמרת שהפסקתם לדבר?"
"כן הפסקנו.. אבל אתמול הוא התקשר אליי ואמר לי כל מיני דברים מוזרים ואיים עליי כזה"
"מה זה השטויות האלה? מה הבעיות שלו?"
"כלום נו, עזוב את זה..
אל תתיחס, זה יעבור לו. הוא היה שיכור"
"לא יודע, זה מפחיד אותי, שלא יעשה לך משהו"
"דיי עידן, הוא לא יעשה. בוא נעבור נושא"
"טוב, איך שבא לך" אמר בעצבים
"יואו'.. אני יכולה להתחרפן מהמצבי רוח האלה שלך" אמרה נטשה והוא תקע בה מבט מפחיד וכעבור כמה שניות חייך.
"אתה רואה?" אמרה וצחקה קלות.
"רק לידך זה קורה כי את יכולה לשגע אותי!" אמר
"לשגע אותך? זה טוב או רע?"
"בשבילך זה טוב.." אמר בשקט
"למה?" שאלה לא מבינה
"אל תשחקי אותה תמימה.."
"לא משחקת את עצמי.. בכל מקרה, מה? מה רצית?" שאלה בקוצר רוח.
"להיות ישיר?"
"למה טוב לך בעקיף?"
"לפעמים" אמר ואז המשיך "אז ככה.. שמעי, שלשום הייתי נורא עצבני על הכל, כל הלילה לא ישנתי.
הרגשתי מצד אחד שאני צודק אבל מצד שני מגעיל, מגעיל שעשיתי לך את זה במקום לתמוך בך, הריי עברת את זה, וזה לא קל ואני ממש לא שמתי לב איך דיברתי ומה עשיתי.." אמר והסיט מבטו לעבר מגרש הכדורגל.
"תסתכל עליי" ציוותה עליו והוא עשה כך, ואז אמרה "אין לי שום בעיה עם מה שאמרת, ובתכלס אני יכולתי להבין אותך, כי באמת זה לא רגיל לך.. זה היה ועדיין מוזר לך לדעת איך אני ומה אני ומה הייתי.."
"אבל את לא עכשיו.."
"אבל עדיין החלק מנטשה הזו נשאר אצלי"
"לא נשאר, מאמי.. עובדה שאת אחרת.."
"אני לא אחרת, אני מנסה להיות אחרת להתכחש לעבר"
"עד עכשיו זה הלך לך"
"לא זה לא,
זה מכאיב לי כל הזמן שאני מנסה לשכוח, למחוק את זה ממני ואז זה שוב חוזר אליי- כל הזמן באיזושהי דרך.
כל פעם כשאני חוזרת הביתה, לדימונה, למקום שם התחיל הכל. זה מציף אותי, מעלה הכל מחדש.
אני לא יודעת איך להסביר לך את זה.. אבל, אבל זה כמו כתם שנשאר בראש שלי, בלב שלי, בגוף שלי- כתם שלא נמחק.."
"לא ציפיתי שימחק, בלי עבר אין עתיד" אמר לה והיא הביטה עמוק בעיניו ואז הוא אמר שוב לאחר כמה שניות "בלי עבר אין עתיד. . נטי- אם כל זה לא היה קורה לך, לא היית מגיעה לכאן, ולא הייתי פוגש ורואה אותך ולא.. לא הייתי מתאהב בך" ועיניה של נטשה נצצו.
"מתאהב? מאוהב? איך אתה יכול.. בי, אחרי מה שהייתי.. אני.. לא יודעת, זה מפחיד אותי רודף אותי.. אני, אני לא מבינה איך.." אמרה נטשה מגמגמת והוא מצידי אמר לה "שש.." ובמהירות תפס את פניה ונישק אותה נשיקה רכה, ארוכה וחמימה.
שניהם הרגישו איך הפרפרים בבטן חוגגים להם, איך הם שמחים באותו הרגע, אך כעבור כמה שניות נטשה הזיזה את פניה והפנתה את מבטה לכיוון אחר.
"מה קרה?" שאל עידן בהלם.
"עידן, חכה רגע.."
"מה?"
"אני עוד מעט מסיימת פה בעיר.." אמרה והשתתקה
"ו..?" שאל לא מבין
"ואני חוזרת לדימונה, אני לא אהיה פה יותר"
"מה זאת אומרת?" שאל לא מבין וראשו החל לכאוב.
"זה אומר שאני מסיימת פה את השנה ועוזבת את העיר בחזרה לשם"
"את לא יכולה"
"זה לא עניין של יכולת, איפה אני אהיה אם לא שם?"
"למה אבל?" שאל לא מבין
"כי ככה.. זהו, אני סיימתי פה,
סיימתי את הזמן במוסד פה, אין לי מה לעשות פה יותר. אז הם שולחים אותי בחזרה לדימונה, אני עוברת למוסד שם קרוב ליד הבית"
"לא נכון! נטשה.. למה לא אמרת לי את זה מההתחלה?" צעק עליה.
"כי לא נתת לי להגיד.."
"אל תמציאי תירוצים.." אמר וקם ממקומו
"דיי עידן! אתה שוב עושה את זה.." אמרה והחזיקה את ידו והוא תפס אותה חזק, נענע אותה והיא כמו משותקת עמדה במקום ולא עשתה כלום.
"את משגעת אותי, מטריפה אותי את יודעת?
למה? אבל למה? עד שאני בא להגיד לך שאני באמת מוכן לא להתייחס למה שהיה ולהיות איתך, כמו שאני רוצה, כמו שאני חולם כבר הרבה זמן!
כל הזמן הזה, לא חיכיתי סתם.
עד שיש הזדמנות, עד שיש לי אומץ, עד שהבנתי.. אז את הולכת עכשיו? את עוזבת עכשיו?" אמר לה בקול בעודו ממשיך לנענע אותה.
"עידן.." אמרה לו בלחש וקירבה אותו אליה וחיבקה אותו חזק כל כך.
הם עמדו שם מחובקים כמה שניות עד שלפתע נטשה שמעה קולות, בכי.
הפעם הראשונה שהיא באמת ראתה אותו בוכה.
היא הרחיקה אותו ממנה והביטה בו בעיניה הגדולות.
"אני כל כך מצטערת, על מה שעשיתי- על הכל" אמרה ומעיניה נפלו טיפות בכי. היא הסתובבה והלכה לכיוון השירותים והוא עמד שם במקומו, לא זז והסתכל עליה הולכת.
"נטשה!" צעק לה לאחר כמה שניות והיא הסתובבה לכיוונו.
"אני אוהב אותך" צעק לה בקול בוכה "אני לא יכול לוותר עליך" הוסיף והיא המשיכה לעמוד במקומה וצעקה לו בחזרה "עזוב-תשכח אותי, מהכל" והמשיכה ללכת.
היא לא ציפתה שזה יהיה ככה, לא חשבה שתגיד את מה שאמרה. היא כל כך כעסה על עצמה, על איך שהיא לא עושה כלום ורק תמיד גורעת את המצב., אך חשבה שזה הדבר הכי טוב והכי נכון לעשות.
היא רצתה כל כך להיות איתו והמחשבה הזו שהיא עכשיו מוותרת על הכל למרות רצונה הטריפה אותה כל כך- אבל היא ידעה שזה יהיה טוב לשניהם.
שככה לא יהיה קשה מאוחר יותר, כי גם ככה היא תלך עוד מעט ולא תחזור, ובקשרים למרחקים היא לא ממש מסתדרת.
עידן לא האמין למה שהיא אמרה והחל לרוץ אחריה ותפס את גופה מאחורה.
"אל תגידי את זה! אל תעשי לי את זה.
את רוצה, אני רוצה. בבקשה!" התחנן אליה.
"אם רק היית יודע כמה, כמה אני אוהבת אותך.
אני לא רוצה ולא מוכנה שתיפגע אחרי זה. בגלל זה אני מונעת את זה עכשיו.. תבין בבקשה!" אמרה לו חסרת אונים, דחפה אותו ממנה והחלה לרוץ. הוא עדיין עמד שם, לא מבין מה הולך, הוא לא הבין למה זה קורה אם יכול להיות טוב, כאב לו כל כך. הוא פשוט עמד שם מסתכל איך היא רצה ונעלמת מעיניו אשר התמלאו בדמעות.
"לאאאא.." אמר בלחש ונגב את פניו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
'בא לי למות' התקבלה הודעה לפלאפון שלי מנטשה.
'נטי? מה קרה?' כתבתי לה מבוהלת ושלחתי.
'הכל נהרס! פשוט הכל, אבל הוא חייב להבין אותי' שלחה לי נטשה.
'תגידי לי את נורמלית? הוא רצה שתשלימו, להיות איתך- מה עשית?'
'הרסתי, אמרתי לו שאני לא רוצה ולא יכולה, גם ככה אני עוזבת עוד חודש'
'מה זה קשור?'
'הכל קשור, אני לא רוצה לסבול אחרי זה מאהבה רחוקה- זה קשה לי.
אני מעדיפה לגמור הכל כאן ועכשיו ואז יהיה יותר קל'
'אני יוצאת לשירותים בואי לשם' שלחתי לה וביקשתי לצאת לשירותים ויצאתי מהכיתה.
רצתי לכיוון השירותים והיא ישבה שם על הרצפה בצמוד לקיר, בוכה בשקט.
"נטיי" קראתי לה וחיבקתי אותה.
"הוא שונא אותי" השיבה
"הוא לא אל תדברי שטויות, אבל זו החלטה שלך. הוא צריך לכבד את זה" אמרתי לה בלי ברירה ובצער.
"מה אני יעשה? אני לא יכולה לתת לזה לקרות!"
"למה לא? תהנו חודש שלם, תבלו ותעשו את מה שרציתם כל כך הרבה זמן ואחרי זה תסתדרו.." אמרתי לה בנסיון להרגיע אותה ולשנות את החלטתה.
"ואז מה?" היא התפרצה "שנהפוך להיות כמוך וכמו נועם? שאני אבכה ואפגע ואסבול? בשביל מה אני צריכה את זה!?" היא המשיכה ואמרה והיא השתתקתי וקמתי ממקומי.
"זה בכלל לא אותו דבר!" צעקתי לה "הלוואי והוא היה עובר דירה לעיר אחרת ולא היה עוזב את הארץ. את לא מבינה בכלל!" אמרתי כשדמעות איימו לפרוץ, כאב לי לשמוע את זה.
"שירה אני מצטערת לא התכוונתי להגיד את זה" אמרה נטשה וקמה במהירות ממקומה והתקרבה אליי.
"את לא יודעת כמה הייתי רוצה שבמקום שיעבור לחו"ל הוא היה גר בארץ. בסדר, זה קשה טיפה. אבל גם עם מרחק זה יסתדר. את יכולה לראות אותו כל שבוע. את תבואי אליו והוא ההפך- למה את עושה מזה בלאגן? זה לא שאת עוברת מדינה שזה יהיה קשה כל כך" אמרתי נסערת.
"כי ככה זה יצא, התגובה שלי באותו הרגע.
אני אוהבת אותו"
"אז לכי אליו" ציוויתי עליה
"אני רוצה אבל פוחדת"
"יש לך פיצול אישיות את יודעת? מצד אחד את רוצה להיות איתו ואוהבת אותו ואת הכל סיפרת לו כדי שתתחילו מחדש כדי שלא יהיו סודות ביניכם, נכון?"
"כן" ענתה בשקט
"יופי!" עניתי בציניות "ומה מצד שני את עושה?" שאלתי בקול וחיכיתי לתשובתה והיא לא ענתה ואז אמרתי "מצד שני את הולכת, מספרת הכל ואז אחרי שהוא נרגע כשהוא בא להגיד לך שהוא רוצה שתהיו יחד את בורחת ואומרת פתאום שלא בגלל העזיבה שלך?"
"תביני אותי, אני מבולבלת, אני לא יודעת מה טוב לי.."
"טוב לך מה שהלב אומר, מה שהלב רוצה"
"מה שהלב רוצה" חזרה אחריי בשקט והרהרה בראשה.
"אבל מה יעזור לי אחרי זה? זה לא ישאר ככה!"
"מאיפה את בטוחה כל כך, מאיפה את יודעת? למה שתסבלי עכשיו כל הזמן מייסורי מצפון והתחרטויות על זה שאת בחרת לא לממש את מה שיש לך? את אוהבת להכאיב לעצמך?" לאחר כמה דקות של חשיבה אמרה
"את צודקת מאמי" . היא התקרבה אליי וחיבקה אותי "אבל.. אבל.." החלה לגמגם.
"שום אבל! לכי אליו!" אמרתי לה בשקט "הוא מחכה ויחכה לך, תחשבי עליו על מה שעובר עליו עכשיו. את לא מבינה עד כמה את חשובה לו" הוספתי ונתתי לה טפיחה בגב.
היא התקרבה אליי, אמרה לי בקול חלש "תודה" והלכה- ואני נכנסתי בחזרה לכיתה.
=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=--==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
נטשה חזרה לכיוון המחששה וראתה את עידן יושב על המדרגה ובוהה במגרש הכדורגל.
היא התקרבה אליו לאט, לאט וכששמע את צעדיה הוא הסתובב, הביט בה מספר שניות ואמר "ידעתי.."
"קום" היא אמרה לו והוא נעמד מולה. הוא ליטפה את פניו וניגבה את לחייו "בחיים, אבל בחיים אל תבכה בגללי!" היא אמרה לו והוא המשיך להביט בה ולא הוציא הגה מפיו.
במשך דקה ארוכה רצו בראשו של עידן המון מחשבות, הוא לא ידע מה הולך לקרות, המצב שלו עם נטשה כל כך מוזר והפכפך והוא פחד לומר משהו שיגרום לה להתחרט.
"אני גם לא יכולה לוותר עליך" אמרה לו בשקט והוא תיקן אותה ואמר "עלינו" והיא חייכה.
"מה ידעת?" היא שאלה לפתע.
"שתבואי" השיב לה תשובה קצרה "הייתה לי הרגשה" הוסיף.
"מותר לי?" שאלה את עידן ועברה עם אצבעה על גביי שפתיו.
"לא לפני שאת מבטיחה לי משהו" אמר והיא הנהנה בראשה שימשיך.
"שלא תעשי לי את מה שעשית היום אף פעם!"
"אני מבטיחה לך מאמי, אני פשוט.. לא יודעת, פחדתי, הייתי מבולבלת ו.."
"כמה את מדברת?" קטע אותה וחייך "מותר לך" אמר והרים את גבתו והיא חייכה חיוך רחב והתקרבה אל פניו יותר ויותר.
=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-==-=-
בתום השעה השנייה יצאתי מכיתתי עם תמר וראיתי את אביעד יורד במדרגות, הוא שם לב שהבטתי בו וסימן לי עם היד שאחכה.
תמר הביטה בי "אתם מדברים?" שאלה
"לא ממש, אמרתי לו שאני צריכה לדבר איתו רק" השבתי לה
"עכשיו?" שאלה ופתחה את עיניה.
"לא ניראה לי. אחרי הצהריים או משהו"
"ומה את מתכוונת להגיד לו?" שאלה ולא עניתי לה משום שהוא נעמד כבר ממולנו.
"מה קורה?" שאל
"טוב.. נחמד" עניתי לו וחייכתי קלות.
"אני הולכת לשירותים, בואי לשם אחרי זה" אמרה לי תמר והלכה.
"אז מה?" שאל אותי.
"אחרי הצהריים" עניתי לו ביובש.
הוא הסתכל עליי במבט שלו, מבט שיכול להטריף אותי.
"טוב, איך שאת רוצה.. למרות שאני חושב מה אני הולך לשמוע- אבל חייבים לעשות את זה"
"לא יודעת מה אתה חושב,
אבל זה אמור להיות טוב לשנינו,
שנבין מה הולך ואיך הולך.."
"כן אני יודע את צודקת" השיב ולפתע חברו קרא לו לבוא.
"טוב אני הולך" אמר
"כן, אני יודעת" אמרתי וחייכתי
"אני אוהב את החיוך שלך" השיב ואני הסמקתי קצת
"נדבר כבר" הוספתי והוא חייך והלך.
הלב שלי דפק בחוזקה, הלכתי לעבר השירותים ותמר יצאה משם בדיוק.
"מה קרה לך את אדומה?" שאלה בערמומיות ואני סיפרתי לה על השיחה.
"וואי וואי.." אמרה לי ונענעה את ידה.
"די נו" אמרתי בביישנות
"ומה את הולכת להגיד לו?" שאלה.
"לא יודעת עדיין, ניראה לאן השיחה תוביל
אני רק חייבת להבין ולהבהיר לו ולעצמי מה הולך, מה קורה.."
"אה.. הבנתי" השיבה מבולבלת "יאלה בואי לכיתה יש עוד שעה עכשיו"
"אין לי כוח" אמרתי בעצב
"יאלה, יאלה.. עוד שעת צחוקים, קטן עלינו" אמרה וגררה אותי לכיתה.
QUOTE (Noykush @ 30/09/2007) מקסייםם !
תמשיכי מהרר
תודה מאמו'ש3>
אתר האהבה הישראלי