מדהים !
ואולי די למתוח אותנו בקשר לרעות ? XD
QUOTE (sapiri2006 @ 25/09/2007) מדהים !
ואולי די למתוח אותנו בקשר לרעות ? XD
חחחח=]
המתח יגמר בקרוב מאודדד😛
הולך להיות פרק מעניין בקשר אליה.
תחכי ותיראיי😛
33>
וואוווווווווו
פרקקק מהמממםם כרגייילל 😁
QUOTE (ligush @ 25/09/2007) וואוווווווווו
פרקקק מהמממםם כרגייילל 😁
תודה מאמי3>
חג שמחחח:]
המשך יהיה כניראה מחרP: 😉
ואוווווו פרקקקקקקקק משולםםםםםם
את כותבת כל כך יפההההה
תממיכי מאמי
מעניין מה יהיה עם עידן ונטשה ואבעיד ושירה 😉
QUOTE (linor164 @ 27/09/2007) ואוווווו פרקקקקקקקק משולםםםםםם
את כותבת כל כך יפההההה
תממיכי מאמי
מעניין מה יהיה עם עידן ונטשה ואבעיד ושירה 😉
יייאאאא איזה חמודהההה😛
תודה מאמי3>
ומה איתם? את תדעי בקרוב חחXD
QUOTE (karnusha_167 @ 27/09/2007) מה עם המשך??😁
היום אני מקווה:]
סורי על הייבוש, לא הייתי בבית בימים האחרונים.
3>
^^ חחחח זה בסדר=]
נראה לי אני יראה אותו רק במוצ"ש =\
חחחח בכל מקרה שבת שלום וחג שמח=]
פרק 19:
נועם ישב על מיטתו כשראשו בין ידיו, ברקע התנגן השיר pain של בלאקפילד.
הוא עצם את עיניו והקשיב למילות השיר
While I'm melting in the rain, deep in pain, she is so far"
Will we ever meet again as friends, after so long?"
הוא היה מבולבל לגמרי, לא ממש ידע מה לעשות.
הוא חשב על התקופה האחרונה, על איך שהדברים התגלגלו, על איך שהכל עבר וקרה-
והוא לא האמין, לא האמין לכלום.
הוא חשב רק על כמה שהוא מסכן, ועל כמה שמבולבל וכואב לו, ועל כמה שהוא מקלקל ופוגע באחרים.
גרונו היה חנוק, חנוק במים, בדמעות.
אבל לא, הוא לא חשב על לבכות, הוא לא רצה לבכות.
'אני גבר' אמר לעצמו בלב, אך זה הקשה עליו יותר. הוא החזיק עצמו עוד ועוד.
רק עם עצם המחשבה שהוא מטומטם בגלל המהלכים שהוא עושה התחזק הרצון שלו להעלם יותר ויותר.
"נועם יש לך טלפון" אימו צעקה לו וחתכה את מחשבתיו.
הוא קם לכיוון הטלפון והרים את השפופרת.
"הלו?" שאל, אך לא היה מענה.
"מי זה?" שאל שוב, אך שוב אף אחד לא ענה. הוא חיכה כמה שניות ואז ניתק את הטלפון.
"אמא? מי זה היה?" צעק לאימו שהייתה בסלון.
"לא יודעת, רצו אותך.." ענתה לו באי אכפתיות
"גבר או אישה?" שאל שוב בעודו מלא תקווה בליבו שזה היה מישהו שהוא ציפה שיהיה.
"לא יודעת, לא ממש הבינו מה אמרו ולא זיהיתי את הקול, היה מקוטע ורק ביקשו אותך"
"נו.. את בטוחה?" שאל בעצבים
"בטוחה!" אמרה באדישות והמשיכה לצפות בטלויזיה.
נועם עיקם פרצופו וחזר לשבת על מיטתו עד שנרדם.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כשסיימה רעות לעזור לאימה לסדר כמה דברים בבית נאנחה וזרקה עצמה על הספה.
"אוף, איזה מעייף זה" התלוננה.
"אוי'ש נו באמת.." אמרה לה אימה אך היא לא הקשיבה ועלתה לחדרה.
כשנכנסה ראתה שאביה חיבר לה את המחשב והיא חייכה חיוך גדול.
"תודה אבא" אמרה לו וחיבקה אותו
והוא הביט בה לא מבין והחזיר לה חיוך ויצא מחדרה.
היא הפעילה את המסנ' ואת האיי סי, אך ראתה שאין אף אחד מעניין מחובר, שהוא לא מחובר.
היא התבאסה מזה נורא, היא רצתה לדעת מה איתו.
מצד אחד עניין אותה מה הוא מרגיש אבל מצד שני היא כעסה עליו נורא, ולא רצתה לחשוב עליו.
'איזו טיפשה אני' אמרה לעצמה בקול וניסתה להסיט את מחשבותיה לדברים אחרים.
היה לה משעמם ושוב כל מיני מחשבות תקפו אותה, ומן דחף פנימי כזה גרם לה כמעט לעשות משהו, אך היא התחרטה על זה בדקה ה-90 ועצרה עצמה.
בשביל להעסיק את עצמה כדי שלא תעשה שטויות היא הניחה את ראשה על הכר בחדרה וניקתה את ראשה ממחשבות, מעיין מדיטציה כזו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
ביום שלמחרת קמתי משנתי רעננה.
נכנסתי לאמבטיה והתרחצתי במהירות, כשיצאתי ניגבתי את שערי היטב, התאפרתי טיפה והלכתי לחדרי להתלבש.
לבשתי חולצת בית ספר אדומה, מכנס ג'ינס קצר ונעלתי נעלי אצבע בצבע שחור.
כשירדתי למטבח ראיתי פניה של אמא קרנו והיא אמרה לי בחיוך "בוקר טוב שירה".
הבטתי בה במבט מוזר וצחקתי.
"מה מצחיק חמודה? ומה עם בוקר טוב בחזרה?" שאלה אמא שלי.
"סתם, את מצחיקה אותי. מה המצב רוח הזה על הבוקר?" שאלתי בהתעניינות.
"סתם, מצב רוח.. אסור?"
"מותר, בטח שמותר בכיף.." אמרתי וחייכתי.
הכנתי לעצמי נס ואכלתי כמה ביסקוויטים לאחר כמה דקות יצאתי מהבית.
חיכיתי לאוטובוס שיגיע, ובינתיים ראתי את תמר בתחנה.
"תמרמר" אמרתי לה בצהלה.
"מה קרה מצב רוח על הבוקר?" שאלה תמר מופתעת
"אמא שלי, המצחיקה הזו- הדביקה אותי" אמרתי וצחקתי לעצמי
"וואי.. אמאל'ה את מפחידה אותי" אמרה תמר וצחקה יחד איתי "שתיהי בריאה" הוסיפה.
כעבור כמה שניות הגיע האוטובוס ועלינו עליו.
התיישבנו יחד באמצע האוטובוס.
"תגידי.. אני לא זוכרת אם סיפרתי לך.." אמרתי
"ש..?" שאלה
"נו.. על עומר" השבתי
"מה עומר? איך עומר? לא סיפרת לי!" היא אמרה בלחץ
"מה את לחוצה, מטומטמת!" אמרתי בגיחוך קל
"כי את מלחיצה טיפשה.. נו דברי" אמרה בקוצר רוח
"אוחח.. בקיצר דיברתי איתו והוא אמר לי שהוא מבולבל עוד בין השתיים שאחת מהן זאת בדוק את,
והוא דיי מחכה שאחת מהן תעשה את הצעד הראשון- ואיתה הוא יהיה כניראה" אמרתי לה ועל פניה עלה חיוך קל ולחייה הפכו אדומות במקצת.
"מה? מזתומרת?" שאלה שוב כדי להיות בטוחה במה ששמעה.
"מה ששמעת, יאלה תעשי משהו"
"ואם זאת לא אני?" שאלה בחשש
"טמבל'ה, בטח שאת אחת מהן! אני בטוחה מתוקה"
"כן.. אבל זה לא עוזר לי.. כי יש עוד אחת
ואם אליה הוא נמשך יותר ולה הוא יצפה?"
"קודם כל אם המצב היה ככה, אז הוא מזמן היה הולך אליה בלי להתלבט" אמרתי
"נכון" היא השיבה תוך כדי שהיא מהרהרת לעצמה
"ודבר שני, הוא אמר שעם השניה אין ממש סיכוי, לא פירט למה.
ולמה שאת תיהי אותה האחת שאין לו איתה ממש סיכוי? הרי איתך המצב לא מסובך.
לך אין חבר ואין כלום.. לא אמורה להיות בעיה"
"לא יודעת" אמר ובפניה עלתה הבעת דאגה.
"נו אל תיהי קשה, מה איכפת לך לנסות?
אם לא תעשי את זה.. אני יעשה את זה!" אמרתי בביטחון
"תעשי מה?" שאלה בבהלה
"אני אלך אליו ויגיד לו מה שאת מרגישה"
"את לא תעזי!" אמרה
"את מנסה אותי?" אמרתי בערמומיות
"דייי, דייי" אמרה בקול תינוקי ושתינו צחקנו.
היא תקעה בי מבט ארוך ואז אמרה לי "את יודעת מה? אני אלך על זה, אני חושבת שהגיע הזמן אחרי כל כך הרבה זמן.."
"יופי חכמה! סופסוף נפל לך האסימון!" אמרתי לה ונתתי לה מכה קטנה בראש.
כעבור כמה דקות הגענו לבית הספר וכשהתקדמנו לכיתה שלנו תמר נכנסה ראשונה בדלת.
בדיוק כשהיא נכנסה עומר יצא מכיתתנו והם עמדו ממש צמודים וקרובים אחד לשני.
"וואו" אמרה תמר והפכה לאדומה
"חחח.. מה קורה?" שאל אותה וחייך במבוכה ונתן לה נשיקה בלחי ואז הוסיף "היי שירה" כשראה שאני מאחוריה.
תמר הסתובבה לכיווני ואני חייכתי לעברה חיוך ערמומי וסימנתי לה עם עיניי שזאת ההזדמנות, היא סימנה לי עם היד סימן 'איך?' ואני אמרתי ללא קול 'טיפשה' וצחקתי בשקט.
עומר הביט בנו ולא הבין כלום, הוא התרחק מתמר ובא לצאת מהכיתה.
"אממ.. עומר? חכה שניה" אמרה לו תמר והוא הסתובב לעברה
"מה ?" שאל בהתעניינות..
"ממ.." תמר החלה לגמגם "אתה.. זאת אומרת אני.. טוב,יש לך 5 שקל אולי להביא לי?" אמרה לבסוף והשתפנה, הזיזה מבטה אליי ואני נאנחתי ונענעתי עם ראשי.
"כן בטח.." אמר עומר והוציא מכיסו 5 שקל והביא לה.
"למה את צריכה את זה?" שאל
"שכחתי את האוכל בבית, ואני רוצה לקנות לעצמי בורקס" שיקרה
"שמנה שכמוך, יאלה הלכתי יש צלצול" ענה לה ונתן לה נשיקה מהירה בלחי והלך במהירות.
תמר הסתובבה לכיווני וצעקה "יואו'" ונתנה לעצמה מכה בראש, ואני הבטתי בה וצחקתי צחוק מתגלגל.
"מה את צוחקת משוגעת?" אמרה לי בייאוש
"בגללך.. את מצחיקה אותי שתיהי בריאה..
דבר ראשון השתפנת בדקה ה-90 ותכלס ידעתי שזה יקרה,
דבר שני כולך נהיית אדומה, ודבר שלישי את לא יודעת לשקר, לפחות לא כשאת מולו" השבתי לה וגיחכתי
"חח.. די! טיפשה, הכל בגללך" אמרה בחיוך ואז הוסיפה "אחח.. את הרעיונות שלך, אני שונאת אותך"
"תודה, תודה.. ושמעי, אני יודעת שאת יכולה.. את פשוט צריכה רגע מתאים כשתהיו לבד או משהו"
"טוב מה שתגידי.. כבר לא מקשיבה לך" השיבה לי ונכנסה לכיתה
"י'מניאקית.." צעקתי לה והלכתי אחריה
והתיישבתי לידה בכיתה.
היה לנו שעתיים היסטוריה על הבוקר, וכל השיעור הראשון השתעממתי וצחקתי עם תמר. הסתובבתי לכיוון כיסאה של נטשה אך היא לא ישבה שם, היא לא נכנסה לשיעור.
'איפה את?' שלחתי לה SMS וחיכיתי שתענה.
"שירההD: השלמנו, הוא בבוקר בא וביקש ממני סליחה על מה שהיה' קיבלתי לפתע הודעה.
חשבתי שמדובר בנטשה וחייכתי חיוך קל וכשירדתי במסך הפלאפון ראיתי שכתוב 'מאיה'.
התבאסתי טיפה, מצד אחד כי נטשה ועידן עוד לא השלימו ומצד שני משום מה הפריע לי טיפה הקטע בין מאיה לאביעד, לא יודעת למה- אבל הייתי שמחה בשבילה נורא, כי היא הייתה נורא עצובה אתמול.
כתבתי לה בחזרה 'יופי:] ועכשיו אני יגיד לך 'אמרתי לך' חחXD' ושלחתי לה.
בהפסקה הלכתי למכונת שתייה לקנות לעצמי קולה, אך המכונה בלעה לי 5 שקלים ולא הוציאה כלום, התעצבנתי והסתובבתי ללכת.
כעבור כמה שניות שמעתי מישהו קורא לי "ילדה, ילדה.." הסתובבתי וראיתי בחור צעיר, עם שיער שטני קצוץ מושיט לי בקבוק קולה.
לא הבנתי בהתחלה עד שנפל לי האסימון ושאלתי לו "איך הצלחת להוציא?"
"חח.. עם כוח המחשבה" אמר וצחק
"כוח ברגליים הייתי אומרת" השבתי לו ולקחתי את הבקבוק מידיו.
"מה עם תודה?" שאל ואני השבתי לו בשובבות "תודה" והלכתי.
המשכתי ללכת לכיוון הבניין שלי וראיתי את עינב לפתע לידי "מה הקשר שלך אליו?" היא שאלה אותי בפתאומיות, נרתעתי בהתחלה ונבהלתי מהנוכחות שלה לידי, לא שמתי לב שהיא צעדה איתי.
"וואי.. אמא איך נבהלתי" אמרתי לה והיא המשיכה להיות רצינית.
"מה קרה?" שאלתי אותה שוב פעם כשראיתי שהיא לא שינתה את הבעתה
"כלום, מה לך ולו?" שאלה שוב
"חח.. כלום" אמרתי וצחקתי קלות "מה את כבדה? כולה נתקע לי 5 שקל במכונה והוא הצליח להוציא לי את הקולה"
"אה.. הבנתי, ואת לא מכירה אותו או משהו?"
"לא, למה?"
"סתם" ענתה באי חשק
"את מכירה אותו?" שאלתי בהתעניינות.
"כן הוא מה זה חמוד" אמרה וחייכה קלות
"את רוצה אותו או משהו, רואים עליך.." אמרתי לה
"זה בערך ככה.."
"מזתומרת?" שאלתי אותה
"הוא רצה אותי בהתחלה, ואני לא ממש כי הייתי בעניין של מישהו אחר" אמרה וישר חשבתי על נועם, כי היה ברור שהיא רצתה אותו כשהיינו יחד.
"ו..?" שאלתי
"ועכשיו המצב דיי התהפך, ירד לי מהקודם.. כי אנחנו לא הכי בקשר כבר וברגע ששמתי לב אליו ירד לו ממני, ויש לו חברה עכשיו, הם כבר הרבה זמן יחד אבל" אמרה לי..
"וואלה, איזה חרא זה.. תנסי להתקרב אליו מאמי" אמרתי וחיבקתי אותה "ודרך אגב, מי זאת חברה שלו?"
"דניאל גיסר" ענתה בעצבים ואני הייתי בשוק..
"דניאל גיסר? את בטוחה?" שאלתי שוב
"כן.. מה את בשוק?" שאלה
"סתם.. אז רגע, הוא.. זאת אומרת מי שהיה עכשיו זה יהל?" שאלתי בהלם.
"חח.. כן.. מאיפה את יודעת את השם שלו?" שאלה בקוצר רוח
"תירגעי.. סתם שמעתי מידיד שלי, מה את עצבנית.." אמרתי לה כדי שתירגע וישר חשבתי על אביעד.
הרי זה הוא הילד שדניאל בגדה איתו באביעד, הוא ממש לא היה ניראה כזה.
כרושם ראשוני, הוא ניראה דווקא בנאדם נחמד והכל. אבל בכל זאת לפעמים האהבה גורמת לעשות דברים לא בסדר, ועובדה שהוא ודניאל עדיין חברים.
"לא עצבנית.." השיבה עינב ועצב שלט בעיניה.
"נו מאמי, תפסיקי!" אמרתי לה
"מה? אף פעם לא יוצא לי טוב באהבה, אני תמיד נדפקת ויוצא לי הפוך ממה שאני רוצה. עם כל מי שזה לא יהיה.
הכי אבסורד פה שזה הוא רצה אותי ואני לא ועכשיו הגלגל הפוך, אווווווף" אמרה בבאסה.
"די נשמה, אל תדאגי ועוד יבוא מישהו ששווה אותך, מישהו שיאהב- אני מבטיחה לך!" אמרתי לה כמו אמא שמנסה להרגיע את ביתה הקטנה
"תודה שירה" אמרה לי וחיבקה אותי חזק ובאותו רגע ראיתי את עינב שלא הייתי רגילה לראות, עינב אחרת.
עד עכשיו בגלל כל מה שקרה עם נועם, לא אהבתי אותה- כי היא נדבקה אליי ואליו בעיקר וראו שהקשר שלנו הפריע לה. אז התעצבנתי מזה אבל עכשיו באותם הרגעים לא הבנתי למה שפטתי אותה, הריי האהבה יכולה לשנות בנאדם.
"אין על מה עינבי.." אמרתי לה ונכנסנו לכיתה.
נטשה גם בשעה השניה לא הייתה, הייתה עוד שעת היסטוריה וניסיתי להעביר אותה כמה שיותר מהר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
נטשה הגיעה לבית הספר רבע שעה לפני הצלצול.
היא התיישבה בכיתה וחיכתה שמישהו יגיע, וכעבור כמה דקות של שעמום יצאה מהכיתה לכיוון המחששה.
כל רגע היא חשבה על עידן, וחיכתה לראות אותו בבית הספר כבר.
כשהגיעה למחששה הגדולה, היא התיישבה על החומה אבל גם שם לא היה אף אחד חוץ מכמה חבר'ה ערסים שהיא לא מכירה.
'בואי למחששה' נשלחה לה הודעה מעידן, וליבה דפק בחוזקה מהתרגשות
'אני כבר שם, אין פה אף אחד.. איפה אתה?' השיבה לו
'תסתובבי' שלח לה וכשקיבלה את ההודעה הסתובבה לאחור וראתה אותו מאחוריה.
"היי" היא אמרה לו בקול חלש והוא השיב לה בחזרה והתיישב על ידה.
"איזה שיעור יש לך עכשיו?" שאל אותה עידן.
"היסטוריה, שעתיים" ענתה לו בייאוש
"יופי.. את לא נכנסת, אני חוסך ממך שעתיים עם שלומי" אמר והיא הביטה בו במבט לא מבין
"אני צריך לדבר איתך ואני לא יכול לחכות עם זה, מצטער.
תבריזי בשבילי?" שאל וניצוץ עלה בעיניו.
היא עשתה את עצמה חושבת ואמרה "אממ.. לא יודעת, יהרגו אותי- אני מבריזה מלא..
אבל אין לי ממש ברירה, זה אתה.." אמרה והוא הרצין את פניו.
"מה אתה כל כך רציני?" שאלה אותו
"די עם המשחקים נטשה.. אנחנו צריכים לדבר ברצינות עכשיו, על הכל מהכל.. אני הגעתי להחלטה מסוימת
אני יגיד מה שיש לי לומר ואת מה שיש לך לומר, אוקיי?"
"אין לי בעיה עידן" אמרה ולפתע נשמע צלצול מהפלאפון שלה.
היא נלחצה נורא והוא הביט בה וחיכה שתענה.
"נו.. למה את מחכה? מי זה?" שאל ולא הבין דבר.
פניה נעשו חיוורים ובלי ברירה ענתה לפלאפון.
-----
בנות, תגיבוו:]
שבת שלוםםםP:
וואאו, קראתי עכשיו ה כ ל
ככזזה מדהים..
את כותבת כ"כ יפה !!
תמשיכיי בובה
מוווואאה
QUOTE (HeNNNNNNN @ 29/09/2007) וואאו, קראתי עכשיו ה כ ל
ככזזה מדהים..
את כותבת כ"כ יפה !!
תמשיכיי בובה
מוווואאה
יאא איזה כייףף:] קוראת חדשה😛 חחח
איזה חמודה את, תודה מאמי3>
אני ימשיך מאוחר יותרר
33>
כתבתי חצי פרק,
אני יוצאת לדודים שלי עכשיו.
מקווה לחזור מוקדם כדי לסיים ולפרסם המשך.
אוהבת מאוד3>
אתר האהבה הישראלי