צום קל ומועיל😊
גמר חתימה טובה=]
שיהיה צום קללל וחתימה טובהה 🙄
השלמתי מלא פרקים ,
מדהים !
QUOTE (karnusha_167 @ 20/09/2007) צום קל ומועיל😊
גמר חתימה טובה=]
תודה מאמי33>
גם לך😛
QUOTE (ligush @ 20/09/2007) שיהיה צום קללל וחתימה טובהה 🙄
ותודה גם לך מותק:]
אוהבת3>
QUOTE (sapiri2006 @ 20/09/2007) השלמתי מלא פרקים ,
מדהים !
חח.. ותודה גם לך:]
ממ.. אני סיימתי לכתוב פרק,
אבל אני יפרסם אותו מחר בבוקר😊
יש למה לצפות!
אוהבת המון3> לילה טוביי😊
QUOTE (-Fly- @ 20/09/2007) QUOTE (sapiri2006 @ 20/09/2007) השלמתי מלא פרקים ,
מדהים !
חח.. ותודה גם לך:]
ממ.. אני סיימתי לכתוב פרק,
אבל אני יפרסם אותו מחר בבוקר😊
יש למה לצפות!
אוהבת המון3> לילה טוביי😊
אויי למה מחר??
אני לא יראה את הפרק עד צאת כיפור...=\\
ואני די במתח חח😁
חחח טוב נו אין בררה נתאפק...
QUOTE (karnusha_167 @ 20/09/2007) QUOTE (-Fly- @ 20/09/2007) QUOTE (sapiri2006 @ 20/09/2007) השלמתי מלא פרקים ,
מדהים !
חח.. ותודה גם לך:]
ממ.. אני סיימתי לכתוב פרק,
אבל אני יפרסם אותו מחר בבוקר😊
יש למה לצפות!
אוהבת המון3> לילה טוביי😊
אויי למה מחר??
אני לא יראה את הפרק עד צאת כיפור...=\\
ואני די במתח חח😁
חחח טוב נו אין בררה נתאפק...
אויS: מצטערת.
פשוט הייתי צריכה עוד לעבור עליו והכל, ולא ממש היה לי כוח אתמול בלילה:\
לא נורא..
אחרי הצום את תיראי😁
אוהבתת3>
פרק 17:
"אבא?!" אמרה רעות לאביה ואז הוסיפה "מתי אנחנו יוצאים מפה?"
"למה את לחוצה מאמי? כל כך בא לך לחזור לארץ?" שאל לא מבין.
"כן!" אמרה בתוקף והסיטה מבטה מאביה "בא לי לעוף מהמקום הזה, מהאנשים פה, בא לי לחזור לארץ כבר".
" הייתי בטוח שאת אוהבת לחיות פה. מה קרה?"
"לא קרה" אמרה בקול חלש והלכה לקנות לעצמה בקבוק שתייה.
=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=
"עומר?" שאלה תמר.
"הי תמרי.. מה קורה מאמי?" החזיר לה בחזרה בטלפון.
"לא יודעת, אני ממש לא במצברוח טוב.." השיבה בקול מבואס.
"מה? מה קרה? למה?" שאל הרבה שאלות בבת אחת.
"איזו התעניינות" אמרה בציניות "קרו הרבה דברים, כל היום הזה. רק דברים רעים קורים בו!" אמרה בתוקף.
"מה? מזתומרת? על מה את מדברת?" שאל בקול מוזר.
"אתה יודע מה קרה לעידן? דיברת איתו?"
"לא, דיברתי איתו לפני שעתיים ככה.. הכל היה איתו בסדר למה?"
"ואתה יודע מה קרה לשירה?"
"מה עם שירה?"
"ואתה יודע מה קרה לי?" הוסיפה
"מה קרה תמר? אני לא מבין" אמר בקול מוטרד.
"סתם נו.. חיפשתי מישהו לדבר איתו.. אבל אתה לא יודע על כלום מהמקרים!"
"אם תספרי לי אני אדע" אמר וגיחך.
"אוי אוי.. איזה חמוד!" אמרה בקול תינוקי קצת.
"או הו.. אני שומע מישהי מתחנפת"
"מה אתה אומר? אני שומעת מישהו שמת עליי!" אמרה וצחקה.
"מה שנכון נכון" אמר וליבה החל לפעום בחוזקה "אבל עכשיו אל תכחישי.." הוסיף
"נוו.." אמרה בקוצר רוח
"אני יודע, בטוח ש.." אמר וניסה למתוח אותה
"שמה?"
"ש..." אמר שוב
"נוווווווווווו!" צעקה לו בטלפון וצחקה
"שאת..." הוסיף
"די כבר י'מעצבן!"
"שאת התקשרת כדי לשמוע את הקול שלי כי התגעגעת!"
"פחחחח.." אמרה תמר והוסיפה "התקשרתי כדי לשאול אם אתה יודע מה קרה לעידן.. וגם סתם היה לי משעמם וחיפשתי עם מי לדבר"
"כן כן.. מה שתגידי!" השיב.
"אוףף.. י'דפוק!" אמרה וצחקה צחוק מתגלגל
"דפוק שחולה עליך.." אמר לה והיא השתתקה לפתע
"מה את שותקת?" שאל.
"סתם.." ענתה וחיכתה לתשובתו.
"טוב.. י'מוזרה.. בואנה כל השיחה אני אומר לך שאני מת, חולה עליך.. ואת כלום!"
"וואי וואיי.. מה קרה? חסרה לך אהבה?"
"למה לך לא חסרה?"
"לי? לא ברוך ה'"
"כיף לך.." השיב
"סתם, סתם.. אני גם אוהבת אותך" אמרה והפרפרים בבטן חגגו לה.
עומר ששמע את זה מהקו השני, נשם נשימה עמוקה וחייך חיוך רחב.
"טוב, תמרקיי! אני עף להתקלח, דברי איתי אחרי מאמי" אמר
"בי, בי כבר שמןן" אמרה וחייכה.
=-=-=-==-=-=--=-=-=-==-=-=--==--==-=--==-=-=-=-=-=-=-==-=-=--==-=--=-=-=-==-=-=-=-=--=-=-==-=-=-=-=
ישבתי בבית לאחר שתמר הלכה, הלכתי למחשב וקראתי לאביעד את האווי:
= "אז תחלמי שאני שר לך,
שאני חושב עלייך כשאני כותב.
זה רק הלב שכואב לך...
אל תדאגי,
זה רק הלב."
לא בא לי לדבר עם אף אחד!=
'זה רק הלב שכואב לך, אל תדאגי- זה רק הלב' חשבתי על המילים הללו.. הרגשתי כל כך מבולבלת, לא ידעתי מה להרגיש.
מצד אחד חשבתי על אביעד, על זה שאני כן חושבת שיש בינינו משהו, שיכול לצאת משהו. כי טוב לי איתו, כי אני מרגישה אליו משהו והוא פה איתי.
מצד שני חשבתי על נועם, על זה שהוא יפגע ואני לא רוצה שיהיה ככה.
נכנסתי להתקלח, לקחתי לי חזייה שחורה ותחתונים שחורים.
סיבנתי את עצמי טוב, טוב. חפפתי את ראשי במהירות ויצאתי רעננה. ייבשתי את השיער ושכבתי במיטתי.
כעבור כמה דקות נרדמתי.
=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כעבור חציי שעה נטשה קמה ממקומה, הביטה בפלאפון לראות אם מישהו התקשר, אם עידן התקשר ליתר דיוק- אך התאכזבה לגלות שלא. היא ציפתה וקיוותה שיבין אותה, שיתמוך בה ולא יגיב בצורה הזו.
אבל מצד שני ידעה שיכול להיות שזו תהיה התגובה שלו כי בכל זאת. מי ירצה להיות עם זונה?
לרגע היא חשבה על אלכס.
על כמה שהוא היה איתה באותה התקופה, על כמה שהוא הצטער על העזיבה הפתאומית שלו, על כמה שהוא עזר לה ולקח אותה לכל מקום ושמר עליה.
על הימים שהוא היה איתה בביתו ובביתה ועל העזרה הכספית שלו לאמא של נטשה, לטיפולים ולהכל.
היא כל כך הצטערה על מה שקרה איתו, על איך שהיא גמרה איתו. היא הרגישה שהיא חייבת לו טובה ענקית, ושהיא פגעה בו אחרי מה שהוא עשה לה.
אבל מצד שני עלו בה הזיכרונות הרעים ממנו, כל איך שהוא היה מכה אותה כשהיה עצבני, ועל איך שהיא סבלה.
היא לא ידעה כל כך מה להרגיש באותו הרגע.
לדבר איתו? היא ידעה שזה לא יקרה לעולם. היא הרי החליטה לנתק את עצמה ממנו, היא הבינה שהיא בעצם עד עכשיו הייתה איתו מתוך הרגל, בגלל שהיא חווה לו תודה- אבל האהבה מזמן נגמרה.
היא ידעה, הייתה בטוחה באהבתה לעידן, אבל לדעתה לא מגיע לו מישהי כמוה, מישהי זולה, עם עבר כזה.
מצד אחד תמיד רצתה לפתוח בדף חדש בחייה, אך העבר לא עזב, לא נטש ולא הפסיק לחזור ולהדהד שוב ושוב כל פעם מחדש.
כשהגיעה להוסטל, לעיר חדשה חשבה שתוכל להחיל מאפס. אבל זה לא קרה לצערה. כולם הביטו בה בעין רעה בגלל המקום שממנו באה, בגלל האנשים איתם הסתובבה, אלה שהיו איתה בהוסטל ושוב הסביבה לא הצליחה לקבל אותה כמו שהיא.
היא נזכרה ברוני, הרי בשיחה עם עידן היא הזכירה אותה. היא רק חשבה עליה והדמעות עלו בעינייה.
היא נזכרה בדרך שרוני עברה איתה ועזרה לה, בעצות שלה- והצטערה כל כך על זה שהיא לא ניסתה לעצור בעדה ולעזור לה היא גם.
רוני בסופו דל דבר נפטרה, נפטרה כשמזרק תקוע בידה. נרצחה בידי הסמים. הסמים שטלטלו אותה, שייסרו אותה.
נטשה חשבה כמה חבל שככה אנשים מאבדים את חייהם בגלל שטויות, בגלל שרע להם.
היא בעצמה הרי הייתה באותה הסיטואציה, אבל לה? לה היה הרצון לעזור לעצמה להשתקם. לכן לא הרפתה ועם הקשיים, ניסתה וקמה. והצליחה.
נטשה רצתה להתקשר לשירה, אך חשבה לעצמה שלה יש בעיות משל עצמה ושהיא מעדיפה לא להפריע לה ושהיא תדבר איתה למחרת בבית הספר.
היא נכנסה להוסטל בשקט מוחלט, בלי שאף אחד ישים לב שיצאה, ונכנסה לחדרה.
באותם הרגעים עידן היה כבר בביתו, שבור, לא יודע מה לעשות- לא מצליח לעכל דבר.
כאב לו, כאב לו על נטשה- על הדרך שעברה. לא העלה בחיים ולא חשב בחיים שדבר כזה יכול לקרות באמת.
הוא לא תיאר לעצמו שזהו העבר שלה, שהיא עברה כל כך הרבה ייסורים. הוא חש כאב עצום, הוא ידע שהוא פגע בה. אך לא הייתה לא ברירה אחרת מאשר לעשות לה את זה. הוא לא רצה להיפגע עוד יותר.
הוא ידע שבמקום מסוים הוא לא עזר לה כלל על ההרגשה שלה, הוא תמיד ידע שהיא רצתה להתחיל מחדש ומה שהוא עשה עכשיו רק מחזיר אותה עוד יותר אחורה ונותן לה ספק לחייה, ספק לכך שהאחרים יקבלו אותה למרות וכמו שהיא.
הוא הרגיש אשם, הוא רצה לחזור אליה ולומר לה שהוא מצטער, אבל מצד שני לא היה לו אומץ, לא היה לו האומץ לחזור ולהביט לה שוב בעיניים. הרי כל הזמן הזה היא שיקרה לו.
אז כששאל אותה אם העבר שלה קשור לסמים וכאלה היא ענתה לו לשלילה. היה קשה לו לעכל שהיא הייתה מה שהייתה, שהיא עברה מה שעברה, שלא היה איכפת לה מעצמה ושהיא? אותה ילדה שחשב שהיא הכי חזקה בעולם מבחינת האופי, שלא איכפת לה מכלום, שהוא חושבת שהיא מעל כולם, אותה ילדה מלאת ביטחון- היא ההפך הגמור ממה שחשב, שהיא חלשה כל כך ושבירה כל כך. שהיא הייתה כל כך תמימה והכניסה את עצמה לחיים שכאלה.
הוא ידע שהוא נמצא בסערת רגשות ולכן עדיף שלא יחליט דבר באותו הרגע לכן נכנס לישון כשהמון מחשבות מתרוצצות בראשו והבטיח לעצמו שכשהכל יירגע וכשהוא יגיע להחלטה נכונה הוא יהיה חייב לדבר איתה ולהסדיר את העניינים.
=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--==--=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=--==-=--=-==--==-=-=-=-==-=
"בוקר טוב!" צעק לי אחי הקטן ופתח לי את התריסים בחדר.
"על הבוקר?" אמרתי לו בקול עייף.
"מה יש לך? את ישנת המון, אתמול נרדמת לפניי עוד.. ממש מוקדם ואת עייפה?"
"כשאפשר לישון וכשיש זמן לישון- יושנים! כמה שיותר, הכי טוב!" השבתי לו ושמתי את הכרית על הפנים שלי.
"טוב שמנה.. קומי כבר!" ציווה עליי ואני כמו חייל שמקשיב למפקד שלו קמתי מהמיטה, בקושי זזה והלכתי לאמבטיה.
שטפתי את פניי עם סבון וצחצחתי שיניים, לאחר מכן עשיתי את צרכיי ונעמדתי מול המראה.
עיניי היו נפוחות ואדומות, ניראתי נורא ואיום!
ניסיתי להוריד את הנפיחות- לקחתי כפיות קרות, שמתי תיוני תה- אבל כלום לא עזר.
זה הוריד במעט את הנפיחות, אבל עדיין ראו.
התאפרתי טיפה כדי לנסות לטשטש את זה.
שמתי פודרה קצת מתחת לעיניים, מסקרה, סומק בלחיים ושפתון שקוף.
הלכתי לחדר, הוצאתי ג'ינס סקיני אפור בהיר משופשף מפול&בר, לבשתי חולצת בצפר וורודה בהירה ונעלתי נעלי בירקנשטוק לבנות.
ירדתי למטבח, אמרתי בוקר טוב לאמא שלי והיא מייד החלה עם השאלות שלה, למה אני ניראת ככה, ומה קרה שבכיתי.
לא היה לי כוח לדבר על זה אז ניסיתי להתחמק ולהסיט אותה מהנושא.
לקחתי לעצמי שקית שוקו, סנדוויץ'', מפתחות ו-10 שקלים ויצאתי מהבית.
חיכיתי לאוטובוס שיגיע, כעבור 10 דקות הוא בא ועליתי עליו.
עומר היה באוטובוס, אז ישר הלכתי והתיישבתי על ידו, הוא נשק לי בלחי ושאל מייד "מה קרה שירה?"
"בוקר טוב! מה נשמע? מה העניינים? הכל טוב? יופי!" עניתי לו בציניות
"חח טיפשה" אמר וצחק, ונתן לי מכה קטנה בראש.
"סתם נו.. בסדר, רגיל כזה" עניתי ללא חשק.
"ואת האמת?" אמר..
ניסיתי להתחמק מזה, לא רציתי לספר לו. הרגשתי שעוד מוקדם מידי לכן מייד שיניתי נושא.
"עזוב את זה עכשיו..
תגיד לי, מה עם ההחלטה שלך? זוכר מה היה לפני חודש שאמרת לי.."
"מה אמרתי?" אמר ושיחק אותה לא מבין
"נו.. על הבלבול, על אלה שאתה אוהב"
"אההה" אמר והחל להסמיק.
"מה נהיית אדום?"
"סתם, עזבי.. ממ.. אין ממש התקדמות.
זה בא לי בתקופות, אני לא יודע מה להחליט.
כל פעם יש לי חשק לאחרת, אני מקנא לשתיהן. לא יודע! מצב מסובך.
ואני לא רוצה לפגוע באף אחד, בגלל זה אני בינתיים מחכה."
"מחכה ל..?" שאלתי
"שמישהי תעשה את הצעד הראשון, אחת מהן.."
"וואי וואי.. אתה בן, אתה אמור לעשות את זה"
"מה זה קשור, אני לא יודע ממש מה לעשות.. המצב אצלי מסובך ממה שאת חושבת. בגלל זה אני מחכה בינתיים"
"אוקיי" אמרתי וחייכתי "אני מקווה שיהיה לך בהצלחה"
"תודה הוא השיב" ונתן לי נשיקה דביקה בלחי.
כעבור כמה דקות הגענו לבית הספר. ירדנו מהאוטובוס והתקדמנו לכיוון הכניסה.
עומר הביט בשעון ואמר לי "וואי.. אני מאחר, יש לי מבחן על השעה הראשונה.
קחי את המפתחות שלי ותביאי למאיה כשתיראי אותה! בבקשה, אני לא יראה אותה כל היום והיא עוד מסיימת לפניי.."
עוד לפני שהספקתי לומר לו את תשובתי הוא נעלם מעיניי והמפתחות שלו היו בידי הימינית.
"יואו'.." אמרתי חסרת אונים ומנסה לחפש את מאיה בעיניי.
התקדמתי לכיוון הכיתה וראיתי כמה מחברותיי, היה צלצול וחיכינו למורה. כעבור כמה דקות הודיעו לנו שהיא לא הגיעה היום ויש לנו שעה חופשית.
"למה לא מודיעים לנו לפני?" צעקה שחר
"כוסאמקק יכולתי לישון עוד שעה" אמק ירון
אני בהחלטה מהירה קמתי ממקומי ויצאתי מהכיתה, ראיתי שתמר מתקדמת לעברי.
"מה את עושה בחוץ? המורה עוד לא הגיעה?" שאלה מתנשפת.
"שעה חופשית" אמרתי לה בחיוך והיא נשמה לרווחה.
"בואי לקיוסק" אמרתי לה, אך היא ענתה לשלילה מפני שהייתה צריכה להעתיק שיעורים במתמטיקה.
ראיתי את נטשה מרחוק וצעקתי לה.
היא הסתובבה אלי וסימנה לי לבוא אליה.
רצתי לעברה ונשקתי לה על הלחי.
"נטי? מה קרה?" שאלתי מבוהלת כשראיתי שעינייה אדומות.
"סיפור ארוך נשמה..
עבר עלי יום גרוע אתמול, הכל חזר לי.
הוא לא מבין!" אמרה מיואשת
"מי לא מבין? מה יש?" שאלתי לא מבינה
"עידן! מי עוד יכול להיות?" שאלה בעצבים.
"את רוצה לספר לי?" שאלתי בשקט
"כן, אני חייבת להוציא את זה.. אבל קודם אני הולכת לקנות לעצמי בורקס מהקיוסק"
"גמאני בדיוק הולכת לשם, בואי!" אמרתי לה ומשכתי אותה בידי.
התקדמנו לקיוסק,קניתי לעצמי נסטי קר והיא בוקרס וחבילת מסטיקים.
המשכנו ללכת לכיוון הכיתות של ה-יא'ניקים, בהתחלה חששתי אבל אז נזכרתי שאני גם הייתי צריכה להביא למאיה את המפתחות שלה אז הלכתי.
נכנסו לכיתה פנויה והתיישבנו שם.
"אז מה נטי? מה קרה מאמי?" שאלתי בהתעניינות והיא החלה לספר לי הכל! את כל מה שקרה עם עידן.
שבועיים לפני בערך נטשה לקחה אותי לשיחה וסיפרה בקטנה על העבר שלה, גם לי לקח זמן לעכל ולהבין את זה, וכעת כשהיא סיפרה לי את כל העניין עם עידן ועל התגובה שלו דיי יכולתי להבין אותו- אבל ניסיתי לעודד אותה.
"נטי! תקשיבי." פקדתי עליה.
"את זוכרת כשאת סיפרת לי איך אני הגבתי? ואת עוד לא סיפרת לי את הכל!"
"כן אני זוכרת" אמרה והשפילה מבט.
"זה היה לי קשה, אבל הבנתי שלא משנה מה יהיה- אני אוהבת אותך ואת חשובה לי, ולא מעניין אותה מהעבר, הרי את עכשיו אחרת, חדשה.."
"חבל שהוא לא מבין את זה" השיבה
"דיי מאמי, גם לי זה היה ככה בהתחלה, תני לו זמן! אני בטוחה שזה יסתדר נשמה!" אמרתי לה וחיבקתי אותה.
לפתע נשמע הצלצול אז יצאנו במהרה מהכיתה והתחלנו לחפש את מאיה.
כעבור כמה שניות ראיתי אותה יושבת על המדרגות עם עוד כמה אנשים. צעקתי בשמה והתקדמתי לעברה.
"שתיהי בריאה, האח שלך הזה- מטומטם לאללה! נתן לי את המפתחות ונעלם לי! קחי.." אמרתי לה והבאתי לה את המפתחות.
"איזה חמודה, בואי תביאי לי נשיקה" אמרה והתכופפתי לתת לה נשיקה בלחי.
כל האנשים שהיו איתה שם נעצו בי עיניים.
הרמתי את ראשי ומבטי נפגש עם מבטו של אביעד. הוא המשיך להביט בי ולא הרפה.
תוך כמה שניות לא יכולתי יותר, השפלתי מבטי במהירות תפסתי בידה של נטשה והתחלתי ללכת.
"שירה! שירה!" שמעתי צעקות מרחוק, הסתובבתי וראיתי את..
-------
שיהיה לכולן צום קל3> אוהבת המון.
אהבתי את הפרקק
אביעד קרה לה תראו איך אני צודקת חח
שימי עוד המשך בבקשה 😁
ושיהיה לך צום קל וגמר חתימה טובה 😊
QUOTE (linor164 @ 21/09/2007) אהבתי את הפרקק
אביעד קרה לה תראו איך אני צודקת חח
שימי עוד המשך בבקשה 😁
ושיהיה לך צום קל וגמר חתימה טובה 😊
חח.. לא מגלהXD את תיראי כבר בפרק הבאא😛
אולי את צודקת ואולי לא חחD:
ממ.. לגביי הפרק הבא, אין לי ממש זמן לכתוב אותו עכשיו..
אני ישים מחר בלילה או ביום ראשון.
ותודה:] גם לך מאמי3>
פררק מדהיייםם
ואיפפה נועםםם??? למה הוא נעלםם?? 😢
QUOTE (ligush @ 21/09/2007) פררק מדהיייםם
ואיפפה נועםםם??? למה הוא נעלםם?? 😢
תודה מאמי:]
ונועםם?
הוא לא נעלם בכלל.
חכי, חכי.. הוא עוד יחזור😛
חחח
אוהבתת3>
אני ימישך כניראה מחר אחרי הצום או יום ראשון😛
וואייי.. עבר הצום.
היה קל ועבר מהר ברוך ה'=]
שבוע טוב לכולןן3>
וואי איזה פרק יפה.. 😊
לא סתם חיכיתי לסוף הצום(טוב האמת שחיכיתי שהצום יגמר בגלל האוכל חחח אבל גם בגלל הפרק😉 )
נראה לי שרעות דווקא קראה לה חחחח לא יודעת למה...לא נראה לי הגיוני אבל נגיד...
פרק מדהים..
מחכה להמשך...
שבוע טוב
אתר האהבה הישראלי