חח.. איזה מתוקות=]
מצטערת נורא שלא שמתי פרק היום.
הוא מוכן, הכל מוכן, וסיימתי לכתוב את הפרק.
אבל אני אשים אותו רק מחר, כי אני צריכה עוד לעבור ולערוך אותו.
מקווה שתבינו ותאזרו בסבלנות,
מחר מבטיחה לשים אותו,
ואם יהיה לי זמן אפילו בנוסף עוד פרק.
אוהבת3>
לילה טוב.
מהפרק הקודם:
הייתי חייבת להשיג בכל דרך. אז גנבתי מאמא שלי, גם ככה לא היה לנו כסף, לא היה! והייתי לוקחת אותם, את הגרושים האלה שאמא שלי הרוויחה, בשביל חרא! בשביל סמים!
אמא שלי עבדה כמו חמודה,
ימים שלמים, לילות, כדי שיהיה לה מה לאכול. ואני לקחתי לה את זה.
עשיתי את זה מבלי לחשוב.
היא לא הבינה לאן הכסף נעלם, עד שיום אחד היא עלתה עליי. והיה ביננו ריב רציני.
היא בכתה וצעקה עליי, ואני לא יכולתי לשמוע עוד כלום, הייתי חייבת מנה, הייתי חייבת לקחת משהו להרגיע את עצמי.
אז ברחתי.."
"לאן ברחת?"
פרק 16:
"לבית של אלכס, חיפשתי אותו.. אבל אמא שלו אמרה שהוא לא בבית, היא אמרה לי שירדתי במשקל. ושאני ניראת נורא. היא ניסתה לעזור לי. אבל יצאתי מהבית שלה במהירות, חיפשתי מקום ללכת אליו, לא יכולתי יותר, פשוט התחלתי לרוץ.. לא יודעת אפילו לאן.." אמרה נטשה ויישרה מבט לעידן, לראות את הבעתו.
הוא הסתכל עליה, במבט מלא רחמים וראה שעינייה נצצו.
"אל תעצרי את הדמעות.
תבכי.. אני רואה שקשה לך" הוא אמר לה.
"אני לא רוצה לבכות, נמאס לי כבר מלבכות, מלהיות חלשה. כל אלה הם זיכרונות, זיכרונות שלי! העבר שלי! וכל פעם שאני נזכרת בזה, שאני מעלה את זה אני בוכה כמו ילדה קטנה.
אין לי כבר קול, אין לי דמעות בעיניים בשביל לבכות כבר. אין לי כלום, אני ריקה"
"דיי.. תירגעי" אמר עידן וניסה להרגיע אותה "זה מאחורייך.."
"מאיפה אתה יודע?"
"את עדיין על סמים?"
"כבר לא, אני נקייה.. הצליחו להוציא אותי מזה בזמן..."
"מי?" שאל מסוקרן..
"חכה אתה כבר תדע.. אני לא סיימתי" השיבה לו והוציאה עוד סיגריה מהכיס שלה.
עידן הבחין בסיגריה בידה ולקח אותה.
"עד מתי תעשני ככה? זה לא טוב לך!"
"אני לא יכולה להפסיק, אני חייבת.
אני עצבנית עכשיו, אני חייבת להירגע. זה עושה לי טוב. מה אני יעשה?"
"טוב.. מה שתגידי.."
"אל תשפוט, אמרתי לך את זה כבר"
"טוב, טוב" אמר בלי ברירה וחיכה להמשך.
=-=-==-=-=-=-==-=-==-=-=-=-=-==-=-=-==-=-=-=-==-=-=-==-=-=-=-==-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=
תמר דפקה בדלת.
"רגע!" צעקתי וירדתי במהירות במדרגות ופתחתי את הדלת.
תמר עמדה מולי והביטה בי שניות ארוכות, עשתה פרצוף מסכן כזה וקפצה עליי, חיבקה אותי חזק.
"את רוצה לשתות משהו?" שאלתי אותה.
"כן, תביאי סודה-תפווח" אמרה וחייכה.
"את והסודה תפוח שלך" אמרתי ופתחתי את המקרר "תעלי למעלה אני כבר באה" הוספתי.
לקחתי איתי 2 כוסות ושקית בייגלה ועליתי למעלה.
"איזה חמודה" אמרה לי תמר כשראתה את הכוסות והשתייה בידיי וקמה לעזור לי.
שתינו לגמנו יחד מהשתייה וחיכינו שמישהי תגיד משהו.
הייתה שתיקה מוזרה.
"אואו" נשמע לפתע צליל מהמחשב, אשר הפר את השקט הנוראי, תמר קמה מהמיטה והתיישבה על הכיסא מול המחשב.
"רועי שלח לך הודעה" אמרה תמר.
'וואי רועי.. שכחתי ממנו לגמרי בזמן האחרון' חשבתי לעצמי.
יהל היה ידיד ממש טוב שלי. הוא לא היה גר בעיר שלי, הוא היה גר בצפון. הכרנו דרך האייסיקיו, בטעות הוספתי אותו לאייסי במקום בנאדם אחר שעונה לאותו השם כמו שלו. בהתחלה לא הבנתי כלום, ולמה הוא לא מזהה אותי עד שהבנתי שזה לא הבנאדם הנכון. בכל מקרה המשכנו לדבר, הכרתי אותו והוא אותי. כבר שנה וחצי אנחנו מדברים, מספרים הכל אחד לשניה, מתייעצים, הוא היה זה שתמיד ייעץ לי לגביי דברים מסוימים, ובד"כ הקשבתי לו כי הוא בן- וכי הוא מבין טוב יותר במה שקשור לבנים.
אהבתי אותו מאוד, הוא היה כל כך חמוד, ועזר לי תמיד. לא יצא לנו אמנם להיפגש אף פעם, אבל תמיד אומרים שיותר קל ויותר טוב לספר את הצרות שלך ולהתייעץ עם אנשים זרים. וזה מה שקרה. עכשיו אנחנו ידידים ממש טובים,מנהלים שיחות וידאו רבות, וזה כיף:] אני מתה עליו.
"וואי.. תגידי לו שזאת את, ושאני אדבר איתו מאוחר יותר ושאני מצטערת על ההתנתקות בזמן האחרון"
"חח.. סבבה" אמרה תמר וקרצה לי.
"עינב קראה לך את האווי עכשיו"
"אוי' איתה.. כל היום מנג'סת לי, אין לי כוח אליה" אמרתי בעצבים
"ואביעד גם קרא עכשיו" הוסיפה תמר ואני השפלתי את מבטי. תמר הסתכלה עליי במבט לא מבין ולא אמרה דבר והמשיכה לחטט במחשב.
"שירה? את רוצה לספר לי מה קרה עם אביעד?" שאלה לפתע תמר ואני נבהלתי מהשאלה וקפצתי ממקומי.
"וואי וואי.. מי ישמע מה שאלתי, מה קפצת?" אמרה תמר בקול מגחך.
"סתם.. י'מעצבנת, לא קפצתי" השבתי לה בבאסה.
"מה את בבאסה ככה? אני לא יכולה לראות אותך ולהיות איתך כשאת ככה.אני רגילה לשירה הקופצנית והצוחקת, והחייכנית, והשמחה. שלא משנה מה יקרה תמיד תנסה להרגיש טוב.."
"כניראה הפעם זה יותר רציני, מה שלא גורם לי לנסות ולהתחבא מאחורי העצב"
"איזה שטויות!" פסקה תמר.
"לא שטויות" החזרתי לה.
"טוב, טוב.. מה שתגידי, אין לך מצברוח לבדיחות עכשיו" אמרה בבאסה והסתובבה למחשב שוב.
כעבור כמה דקות של אי מעש ושקט מופתי פלטתי מפי בטעות "התנשקנו", היה לי רצון כל כך עז לספר את זה למישהו ולהוציא את זה.
"תמר הסתובבה אליי במהירות כשעינייה פקוחות בחוזקה. "התנשקתם?" צעקה בקול.
"ששששש..." אמרתי לה.
"רגע, רגע.. את ו.."
"אני ואביעד, כן" אמרתי והסטתי את ראשי לכיוון הדלת.
"תסתכלי עליי.." היא אמרה לי והפנתי לכיוונה את מבטי.
"מה זאת אומרת התנשקתם? ממש כאילו?"
"כן, ממש כאילו" אמרתי בציניות.
"יואו'.. ידעתי, ידעתי.. כבר מהרגע הראשון שראיתי אותו מסתכל עליך.. ידעתי שהוא נד.."
"דיי! תמר את לא עוזרת לי את יודעת!" אמרתי בעצבים.
"וואי.. מאמי, אני מצטערת, פשוט מההלם ומהשוק..אנ..אניי"
"זה בסדר טיפשה אחת, סלחתי.. אבל, אבל את מבינה עכשיו למה זה קשה לי. למה הכל מסורבל כל כך?"
"אני מתה עליך:]" אמרה והוסיפה "אני לא מבינה, לא מבינה כלום" וכיווצה גבותיה כמבולבלת.
התחלתי לספר לה הכל, את כל השיחה, כל פרט ופרט, איך שכעסתי עליו ורצתי ואיך שהוא בא אחריי ואיך שהוא אמר לי להרפות מנועם כי יש עוד אנשים שמחכים ואיך שלא הבנתי, ואיך שהוא התקרב אליי עוד ועוד ונישק אותי, ואיך אני הייתי יכולה לעצור זאת, אבל נסחפתי ולא רציתי משום מה.
סיפרתי לה איך אחרי זה הצטערתי על זה ואיך הוא נעלם לי מהעיניים.
הבטתי בה, במבט שלה.
הוא היה מהול בשמחה ובעצב, היא הייתה בהלם מוחלט.
"אני.. אני.." תמר החלה לגמגם.
"מה את בשוק? תגידי משהו.."
"אני לא יודעת מה להגיד.. אבל, אבל.. אני, אני חושבת שהוא צודק"
"שהוא מה?" שאלתי שוב.
"צודק שירה, צודק!" אמרה ברצינות.
"הוא אמר לי שאת גם חושבת ככה אבל לא היה לך אומץ להגיד לי כי חשבת שאני אתעצבן."
"כן, הוא צודק.. אני פחדתי" היא גיחכה.
"אוףףף" השבתי בקול ארוך.
"מה הרגשת אחרי זה? מה את מרגישה עכשיו?"
"אני כל כך מבולבלת, את לא מבינה אפילו כמה.."
"יואו', יפה שלי.. ובטח עם נועם, לא דיברת איתו והכל עוד.."
"דיברתי!" אמרתי לה.
"מתי?" היא שאלה בהתפעלות.
"לפני שבאת.. " אמרתי לה והראתי לה את כל השיחה.
"וואיי.. אני כל כך כועסת עליו ומאוכזבת ממנו, מהדיבור שלו. מה זה?"
"אני יודעת.. גמאני חשבתי ככה"
"לא, זה לא הגיוני. אני חייבת לדבר איתו! תיראי את הזילזול שלו! זה לא הולך ככה. זה מעצבן אותי"
"תיראי מה זה עושה לך, ותחשבי מה זה עושה לי"
"יואו',.. מאמי שלי.." אמרה בפרצוף עצוב וחיבקה אותי. חיבור כל כך חזק.
"איזה כיף.. שאת פה ככה, מחבקת אותי, זה מחזק אותי כל כך" אמרתי לה והיא חייכה. הרגשתי את החיוך שלה גם אם לא ראיתי אותו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-==-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
"בקיצר" המשיכה נטשה לספר "רצתי, רחוק, רחוק.. לא יודעת לאן אפילו. מחפשת מקום, מקום להיות בו. מחפשת אנשים.
הגעתי לעיר, התחלתי להיכנס לחנויות ולגנוב כמה דברים. אוכל, שתייה מבלי שישימו לב. הייתי בדיכאון, הייתי רעבה. חסרת כל. לבסוף תפסו אותי, ילדה מסכנה, מוזנחת. פתחו לי תיקים והפנו אותי לאיזשהו מקום שמטפלים בו בילדים כמוני, אני לא זוכרת איך קוראים לו אפילו, אבל יצאתי מזה בזול.
הייתי שם יומיים, לגמריי לבד, הרגשתי בריצפה, לא יכולתי יותר, הרגשתי חנוקה וחולה, היה חסר לי כל כך הסם שמשחרר אותי. אז פשוט ברחתי מהמקום הזה בלילה, יצאתי בשקט מהמקום שהיה מאובטח והצלחתי לברוח.
היו לי כמה גרושים שהצלחתי להשיג מכמה אנשים שם ולקחתי אוטובוס לת"א.
הגעתי לשם, לבד, בלי כלום, חיפשתי מקום.
אחרי כמה ימים של אי וודאות ניגש אליי איזה אדם, גבוה וקרח, הציג את עצמו בתור סמי שלמה.
בהתחלה לא הבנתי מה הוא רצה.
הוא שאל אותי מה אני מחפשת לבד, ושהוא שם לב שאני כבר כמה ימים מסתובבת ולא עושה כלום.
סיפרתי לו שבאתי לשם לחפש מישהו, שיקרתי.
הוא התחיל לשאול שאלות נוספות, לא ממש ידעתי מה לעשות אז לבסוף סיפרתי לו שברחתי מהבית כי היה לי בלאגן.
הוא הביט בי עמוק בעיניים ואמר שיש לו משהו שיכול להוציא ממני את הצרות, משהו שישחרר אותי, יגרום לי להזיות, יעשה לי טוב.
הוא תיאר את זה בצורה כל כך טובה, ואני- הייתי כל כך צמאה למשהו כזה, חיפשתי את זה וישר קפצתי על המציאה. ידעתי שהוא מתכוון לתת לי סם כלשהו.
לא שאלתי שאלות מיותרות והלכתי אחריו. הוא נתן לי את מה שביקשתי והלכתי.
ככה המשיך גם ביום למחרת שהוא בא אליי ונתן לי עוד מנת סם, להסניף, הביא לי כמה בולים וכאלה.."
"וואי נטי.. לא ידעתי שהיית כל כך עמוק בזה.. זה..זהה" עידן התחיל לגמגם "זה מפחיד.. לא חשבתי שזה יכול לגרום למצב כזה"
"חח.." היא צחקה ואמרה "אז עכשיו אתה יודע, ושמע לי- מנסיון, אל תנסה ואל תיכנס לזה בכלל!" ועידן קרץ לה.
"לא הבנתי מה החביבות הזו שלו פתאום, אבל זה עשה לי טוב, ככה שלא ממש היה איכפת לי.
יום אחרי זה חיכיתי שוב שהוא יבוא, אך לשווא. הוא לא בא.
חיכיתי לו גם ביום שאחרי זה, והוא שוב לא בא.
אז החלטתי לחפש אותו.
שאלתי אנשים והם ניסו לכוון אותי אליו. הייתה אחת, 'שילה' היא קראה לעצמה, היא הזהירה אותי ממנו, אמרה לי לא להתעסק איתו.. אבל לא ממש היה איכפת לי, לא חשבתי על העתיד, על מה שיבוא.. כמובן שאחרי זה הצטערתי על זה כל כך"
"ו..?" שאל עידן בעניין, הוא בהה בנטשה והקשיב לכל מילה כאילו היא מספרת סיפור מתח.
"ו.. אמרתי לה שאני חייבת אותו דחוף, ולאחר שכנועים רבים היא נתנה לי כתובת להשיג אותו.
בקיצור בדרך ארוכה ומסובכת הגעתי אליו.. הוא ישב על המדרכה באיזו סמטה באיזור.
כששמע צעדים ישר הסתכל לכיווני וחייך חיוך גדול כזה, חיוך מפחיד..
הוא ידע למה באתי, הכל היה מתוכנן אצלו, אצל המניאק הזה.
הוא שיחק את עצמו לא מבין, ואני כמו ילדה תמימה התחננתי לו שיביא לי עוד מנת סם.
הוא אמר שהוא לא יכול- כי הוא מפסיד מזה, ובפעמים הראשונות הוא הביא ליי כדי לנסות את החומרים שלו ועכשיו אם אני רוצה אז רק בכסף.
הוא ידע שאין לי כסף, אבל אמר בכל זאת.
בכיתי ולו, אני זוכרת את זה. בכיתי שיביא לי, התחננתי אבל לא עזר.
אחרי כמה דקות של ניסיונות כושלים הוא אמר שיש לו דיל בשבילי..
אני כמו מטומטמת אמרתי לו שיספר לי למה הוא מתכוון, הייתי זקוקה כל כך לחומרים שלי, ל'ממתקים' שלי, לא חשבתי מה אמרתי, לא היה איכפת לי מכלום כבר חוץ מהמטרה שלי, מההזיות, מהתחושות הטובות האלה. זה היה מזעזע.." אמרה נטשה וכיווצה את עיניה וכיסתה את פניה בידיה.
"נטיי.." אמר עידן וליטף את שערה..
"אני לא יכולה יותר" היא השיבה
"אז אל תמשיכי.. זה בסדר.." אמר לה אך הצטער מהר על כך.
"לא, לא.. עד עכשיו ישבת בסבלנות.. ורק פה מתחילה כל הפואנטה.. אם התחלתי אני חייבת לסיים" היא אמרה וניגבה את פניה.
כעבור כמה דקות היא שיחררה כמה קליקים בידיה והמשיכה.
"דיל.. זה מה שהוא אמר.
'אני יביא לך מנת חומר, ואת בתמורה תעשי מה שאני גיד.. ככה כל פעם..'
אני לא הבנתי למה הוא מתכוון, ות'אמת לא חשבתי על הגרוע מכל.. אז הסכמתי.
הוא אמר לי לבוא איתו.
הגענו למן מקום כזה, עם המון חדרים בפנים.
הוא אמר לי להיכנס לחדר '43', אני לא אשכח אף פעם את המספר הזה.
בחדר הייתה מיטה ושידה. על המיטה שכב לו בחור כבן 30 ואמר לי שחיכה לי הרבה זמן. חששתי להיכנס ולא הבנתי מה קורה סביבי.
סמי אמר לי שאני אכנס, אשב עם האיש לכמה דקות ואחרי זה יקבל מה שמגיע לי ונתן לי דחיפה קטנה ונכנסתי לחדר.
לפתע שמעתי את הדלת ננעלת, הייתי מבולבלת לגמריי.
הגבר התקרב אליי, התחיל לנשק אותי בצוואר, לגעת בי ואני ניסיתי להתנגד, צעקתי אבל אף אחד לא שמע, קיללתי, בכיתי.. אבל לא עזר כלום. לבסוף נכנעתי ושיתפתי פעולה בלי ברירה..
אני לא אשכח את זה אף פעם, את הפעם הראשונה שלי אז במקום הזה,
איך שנכנעתי ואז שהוא הוריד את בגדיי באיטיות, נגע בכל חלק. מפיו היה ריק של אלכוהול, ריח מסריח.
הוא הוציא קונדום מהמגירה שם בשידה והלביש על עצמו. התקרב לאט, לאט. השכיב אותי, פיסק את רגלי.. ואז הרגע ההוא, הרגע הכואב הזה, הייתי במצוקה.."
עידן הביט מה במבט מבוהל ומגעיל ואמר "הוא אנס אותך.."
"לא ממש" הוסיפה נטשה.."אני בסוף שיתפתי פעולה, אמרתי לך.. חשבתי רק על מה שאני הולכת לקבל אחרי זה ונתתי לו לעשות בי מה שהוא רוצה.. הוא סיים את צרכיו, לי זה כאב נורא- אבל זה לא ממש הזיז לו ואז הוא יצא מהחדר.
סמי נכנס וחייך חיוך ערמומי. לקח את הכסף שהיה על השידה וזרק לעברי שקית. הבטתי בו במבט מזלזל ולא אמרתי דבר.
ברחתי מהמקום הזה אבל יום למחרת הוא שוב הופיע. התחיל לומר לי דברים מגעילים, שאין לי גם ככה אף אחד ושכלום לא יעזור לי. הוא אמר 'את שלי מעכשיו, אין לך לאן לברוח- הסכם, זה הסכם!'
ככה המשיכו להם כמה ימים של סבל, הוא רדף אותי ואני הייתי זקוקה לאוכל ולצרכים שלי אז הלכתי איתו. לא הייתה לי ברירה. הרווחתי כמה ג'ובות וגם אוכל וסמים.
עוד אדם, ועוד אדם. יום, יום. וגם הוא- סמי. כולם היו איתי. עשה עליי כסף, על הגוף שלי- הסמי הבנזונה הזה.
אבל לי? לי כבר לא היה איכפת. הייתי אדישה. נכנסת לחדר, עושה מה שאומרים ויוצאת. ככה שיגרה.."
"אני לא מאמין.. את מגע.."
"תן לי לסיים בבקשה!" אמר נטשה וניסתה להושיב את עידן בחזרה למקומו כשראתה שקם.
"מה? מה לסיים? תגידי לי.. זה מגעיל אותי, האדישות שלך, הצורת חיים שלך, הגועל הזה.. מה? איך? איך את פאקינג יכולת להמשיך עם זה- ועוד מרצון? אני לא מבין.."
"לא הייתה לי דרך אחרת בלאטט" צעקה נטשה.
"לא הייתה לך דרך אחרת? היית חוזרת הביתה? מה אמא שלך לא חיפשה אתך? עד כדי כך לא היה איכפת לה? מה זה השטויות האלה!" צעק בחזרה.
"בטח שכן מטומטם, היא חיפשה אותי, משטרה בלאגנים.
ואלכס, אלכס הוא בא הביתה שלי באותה התקופה, אמא שלו סיפרה לו שהייתי אצלו בבית והוא בא לחפש אותי. היה עם אמא שלי, שיתף איתה פעולה, הם דאגו לי.."
"מה את מדברת? איכס.. אני רק חושב על.. יואו' אני לא יכול" אמר ועורו הפך להיות עור ברווז.
"דיי מספיק!" אמרה נטשה ודמעות הציפו את עיניה.
"יצאתי מזה. הם חיפשו אותי.. ומצאו אותי.. אלכס מצא אותי בסוף, לקח לו זמן אבל הוא עשה את זה.
שלחו אותי אחרי זה למרכז גמילה כזה, הוא היה איתי לאורך כל הדרך, דאג לי, תמך בי כמה שיכל.. היה לו קשה עם כל העובדה שזה מה שקרה, שככה נהייתי.. הוא רב איתי צעק עליי על זה שהתחלתי עם הסמים ואמר שהוא לא מאמין שהגעתי למצב הזה.
המילים שלו כל כך שברו אותי, הייתי במצב קשה. רציתי להתאבד, כל כך רציתי.. אבל לא, לא עשיתי את זה.
ואתה יודע למה? כי בחרתי לחיות, לעבור את זה, כן האמנתי שיהיה טוב! האמנתי!!!"
"אבל זה לא משנה את העובדה ש.."
"תסתום כבר! אתה לא מבין?
עצרו אותו, את סמי. הוא בכלא עכשיו המניאק הזה. אני נכנסתי למרכז גמילה כזה. והינה עכשיו אני בהוסטל הזה. מה אתה חושב שאני עושה פה?
אני כאן במקום הזה רק בגלל כל העניין הזה, מטפלים בי שם, באנשים כמוני, עם עבר כזה. עוזרים לנו.
יש לנו שם כמה שלבים לעבור. אני כבר עומדת לסיים, לסיים בהצטיינות.
בנס יצאתי בחיים עם כל הסמים האלה, היה בי כוח, רציתי לצאת מזה.
זו הייתה ועדיין תקופה כל כך קשה בשבילי! כל כך. כל יום אני עומדת בפיתוי הזה מחדש, עומדת באתגר, עוברת טיפולים.
אותה רואה בעצמך.
על הסיגריות לא יכולתי לוותר.. הייתי חייבת משהו
ואני? אני עדיין בתהליכים, הכל קשה לי, אני נשברת.. אף אחד לא שם לב, לאף אחד לא ממש איכפת" היא אמרה והתפרצה בבכי, בכי קורע לב, בכי מלא כאב.
"אל תזייני לי בשכל, מה את לא מבינה?
שום דבר, אבל שום דבר לא משנה את העובדה שהיית זונה! זונה מרצון.
את מגעילה אותי, כל המחשבה על זה. הכל. זה מבחיל..אני, אני בשוק, לא יכול.." הוא אמר ועצר כי לא יצאו לו מילים מהפה, לא יכל לתאר את הרגשתו.
נטשה התקרבה אליו ותפסה בידו באה לחבק אותו, אך הוא הרחיק אותה ממנו וצעק לה "אל תיגעי בי!" ורץ מהמקום במהירות.
נטשה המשיכה ליבב בבכי, ונשארה שם חסרת אונים. קיוותה שיבין, קיוותה שיחזור.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-==-=-=-=--=-=-=-=
"מאמי.. אני ניראה לי יזוז הביתה" אמרה תמר כשהביטה בשעון וראתה שכבר מאוחר.
"טוב יפה שלי" השיבה לה שירה וחייכה חיוך רחב.
"תודה, תודה על הכל- על זה שאת איתי.
שכחתי אפילו לשאול לשלומך עם כל מה שהיה לך היום!" אמרה שירה ועיקמה את פרצופה.
"אוי'ש.. נו בשביל זה אני פה קופיפה שלי" אמרה וחיבקה את שירה חזק, חזק.
"ובקשר לסבא שלי" הוסיפה "הוא בסדר, יהיה טוב=]"
"אל תדאגי נשמה שלי.. אני אוהבת אותך המון, ופה בשבילך!"
"אני יודעת שירק'ה וגמאני" אמרה ויצאה מביתה.
בדרך חזרה הביתה ראתה פתאום תמר מישהו רץ, רץ במהירות.
היא ישר זיהתה את עידן וצעקה לו, אך הוא לא ענה, לא הסתובב.
היא חייגה את מספרו.
"הלו?" ענה עידן בקול מוזר.
"עידנו'ש? מה קורה?"
"כלום" ענה באדישות.
"מה אתה לא שומע שקוראים לך?"
"אין לי כוח לדבר עכשיו עם אף אחד.."
"ראיתי שרצת, עברת על ידי.. ואני צועקת לך ואתה לא עונה.."
"אני יודע" ענה שוב בפשטות כזו.
"מה העניינים תגיד לי? למה תה נשמע ככה?" שאלה
"נשמע איך?"
"נו.. אל תשחק משחקים!" ציוותה עליו.
"תמר, תודה על ההתעניינות.. אבל, באמת שאין לי מצב רוח בכלל. הכל כל כך חרא. אני מגלה כל כך הרבה דברים. זה קשה לי.." אמר ואז הוסיף בכל חנוק "אני לא יכול יותר".
"עידן?" שאלה בבהלה "מה קרה לך לעזאזל?"
"עזבי מאמי, אני לא רוצה לדבר על זה ובטח לא להפיל עליך הכל ולהטריד אותך. תודה ביי"
"ביי" אמרה וניתקה את הטלפון.
'מה יש לכולם היום כוסאמק' אמרה בקול והמשיכה לכיוון ביתה.
פרק ארוך=] תגיבו 😊
וואי עוד פרק מדהים...
נטשה כלכך מסכנה😢
טוב אני מחכה להמשך...=]
ואוווווווווווווו סיפור מהמםםם עכשיווו קראתיי את כל הפרקקקייםם!!
אחדד הסיפורים היפיםםם, באמתת!! ואת כותבת מדהההים
תמשיכיייייייייי דחוףףף~~!!
איכס
עידן הזה מגעיל אותי,
אני נגעלת ממנו,
במקום להיות איתה הוא צועק עליה כמה שהיא לא בסדר?
טפו,בנאדם מסריח !
תמשיכי
קרן (אם אני לא טועה😛), בר ונופרייי:]
תודה מתוקות3>
זה עושה טוב לשמוע את זה
אני מקווה לשים המשך היום לפני יום כיפור וזה.
אוהבת נורא3>
QUOTE (ligush @ 19/09/2007) ואוווווווווווווו סיפור מהמםםם עכשיווו קראתיי את כל הפרקקקייםם!!
אחדד הסיפורים היפיםםם, באמתת!! ואת כותבת מדהההים
תמשיכיייייייייי דחוףףף~~!!
😊😊😊😊
איזו חמודההההההההההההה:] העלת לי חיוך על הפנים.
תודה, תודה, תודה מאמי.
אני ימשיך מאוחר יותר אני מקווה
אוהבת3>
QUOTE (Noykush @ 20/09/2007) איכס
עידן הזה מגעיל אותי,
אני נגעלת ממנו,
במקום להיות איתה הוא צועק עליה כמה שהיא לא בסדר?
טפו,בנאדם מסריח !
תמשיכי
:\
זה מעצבן, אבל אפשר טיפה להבין אותו.
שמעי, אני מכירה את הבנאדם הזה טוב,
ואני יודעת מה הוא עבר,
והיה קשה לו להבין, לעכל את זה.
הכל היה חדש לו.
הוא לא הבין כלום,
אבל זה ישתנה בעתיד.
את תיראי שבמהלך הסיפור הוא יבין, ויקרו עוד דברים😉
לא יכולה לגלות
חחחח
אוהבתת3>
QUOTE (-Fly- @ 20/09/2007) קרן (אם אני לא טועה😛), בר ונופרייי:]
תודה מתוקות3>
זה עושה טוב לשמוע את זה
אני מקווה לשים המשך היום לפני יום כיפור וזה.
אוהבת נורא3>
חחח מתוקה...
וכן זה קרן😊 לא טעית חחחחח...
מחכה להמשך😊
QUOTE (Noykush @ 20/09/2007) צום קל😊
אם את צמה..
כן כן:]
אני צמה.
כבר שנה רביעית או שלישית ניראה לי D:
צום קל ומועיל לכולן וגמר חתימה טובה 😊
אתר האהבה הישראלי