יא הוא כזה חמוד :]
מדהים .
מדהים :]
עמרי כזה חמוד
שתעשה הפלה במידי!
(= כ"כ יפהה.
מחכה להמשך כשתוכלי.
שבת שלום חנייי 😊
השלמתי את כל הפרקים,
לקח זמן אבל בהחלט שזה היה שווה [[:
תמשיכי מאמי,
ושבת שלום.
איזה חמוד D:
פרק מדהים,
מחכה להמשך.
שבת שלום
3>
איזה חמוווווווווווד הוא!!!
המשך מידידידידי
לפ יווווווו
מור'צי 😊
התחלנו לאכול, בשקט מוחלט.. השעה הייתה כבר משהו כמו 7.. השמש התחילה לשקוע.
הסתכלתי לעבר הים, נדהמת מהיופי.
"תמיד אהבת את הים" חייך
"כן..אתה לא?"
"בזכותך כן."
"ולפני זה?"
"ממש לא. לא הבנתי מה כולם מתלהבים ממנו"
"אז כן לימדתי אותך משהו טוב."
"לימדת אותי מלא דברים טובים"
"כמו?"
"לאהוב.." 3>
בא מהכאב - פרק 15
"אתה כזה מדהים עומרי. ואני מצטערת שאני ככה מתרחקת ממך..."
"אין לך על מה להצטער!"
"יש לי."
"אין לך."
"פשוט תגיד שאתה סולח"
"אין לי על מה לסלוח"
"נו עומרי.."
"טוב, אני סולח סבבה?!"
"כן." חייכתי אליו והוא חייך בחזרה.
כשסיימנו לאכול עומרי שילם, לא נתן לי אפילו לשלם את הטיפ למלצרית.
"בואי לסיבוב בחוף.."
"אני אתלכלך"
"לא נורא.. נו זרמי" אמר ומשך אותי אחריו, רצנו לכיוון המים.. כשאני מנסה לא ליפול.
כשהיינו קרוב למים הורדתי את הכפכפים והחזקתי אותם בידי..
הלכנו יד ביד.. לאורך החוף.. כשהגלים נוגעים-לא נוגעים בכפות רגלינו.
הלכנו לאורך המזח והתיישבנו בקצה, עומרי ישב מאחורי ושם את ידיו סביבי..
"אם אני אשמור אותו..?"
"את התינוק?"
"כן."
"סבבה.. מה שתחליטי לנכון"
"איך החיים שלי יראו מעכשיו? אין יציאות. רק לשמור עליו, בבית ספר יתחילו לדבר בלי סוף"
"מה אכפת לך מה כולם אומרים?!" עצר אותי באמצע
"אכפת.. לא אוהבת שמדברים עלי"
"תיהיי בטוחה שגם עכשיו מדברים"
"שמעת משהו?"
"לא, אבל תמיד מדברים.. לא משנה מה קורה. תמיד יהיו הרכלנים"
"יכול להיות שאתה צודק.. אבל היריון, לידה, ילד.. מה לי ולזה?!"
"אז תפילי"
"ואז אני אחיה כל הזמן בשאלה של 'מה היה קורה אם'..."
"גם אם לא תפילי.. תחשבי על זה כל הזמן. איך היו נראים החיים שלך בלעדיו" אמר וצדק כ"כ.
"אם אני לא מפילה.. אני בטח ארצה שנפרד" אמרתי והוא שתק למשך כמה דקות
"את שוב מרחיקה אותי ממך"
"אני שוב לא רוצה שהחיים שלך יהרסו בגללי"
"למה את חושבת שהם יהרסו!? את לא מבינה שטוב לי איתך?" שאל וסיבב את פניו אלי "את לא
מבינה שאני אוהב אותך?!"
"אנחנו לא מדברים פה על אהבה..."
"אז על מה?!"
"עזוב עומרי.." אמרתי וקמתי "בוא נחזור" הוספתי והתחלתי להתקדם.. עומרי הלך אחרי,
די רחוק ממני. כשהגענו לחנייה נעצרתי והסתובבתי לעומרי.
"מה קרה?" שאל בקרירות
"כ..כלום.." גמגמתי והעפתי מבט לאחור "אני צריכה חיבוק" הוא משך אותי אליו וחיבק אותי חזק
"בייבי מה קרה?" לחש
"תבטיח לי שאתה לא עושה כלום"
"בקשר למה?!.. את רועדת לינוי"
"זה..זה הוא"
"זה מי?"
"ש..שון, מ..מהמסיבה" אמרתי, לא מתנתקת מעומרי לרגע, מפחדת להסתובב ושהוא יראה
אותי.. "זה עם המכנס גלישה השחור, בלי חולצה" הוספתי, דמעות עלו לעיניי
"יפה שלי חכי פה טוב?!" אמר וניסה להישמע רגוע, שכח לרגע שאני קוראת אותו כמו ספר פתוח.
"אתה לא הולך לשום מקום!" אמרתי, תופסת בידו ולא נותנת לו ללכת.
"את חושבת שאני אעבור לו על זה בשקט?!" אמר עם מבט רצחני בעיניים,
ראיתי אותו מלא פעמים עצבני.. ראיתי אותו מלא פעמים הולך מכות אבל בחיים לא היה ככה.
"בבקשה.." התחננתי, לא רציתי להתקרב אליו אפילו.
"אבל.." התחיל לומר ועצרתי אותו באמצע :
"אבל כלום. בוא.." אמרתי ומשכתי אותו אחרי בחזרה לחוף, לא רציתי לעבור ליד שון..
"לא רצית ללכת?"
"לא כשהוא שם.." אמרתי מבלי להסתכל עליו. נבהלתי.. פחדתי שיראה אותי.
"בואי לפה" הושיב אותי עליו וחיבק אותי חזק "הוא לא יעשה לך יותר כלום, מבטיח לך"
השענתי את ראשי עליו והדמעות לא הפסיקו לזלוג.. השקיעה כבר החלה.
השמיים הפכו מצבע תכלת בהיר לצבעים צהוב-כתום. עומרי שילב את ידיו בידי..
לא עזב אותי לרגע. "בייבי דברי איתי"
"אם אני אראה אותו שוב כשאהיה לבד?"
"תתקשרי אלי ואני אבוא"
"מבטיח?"
"כן. אל תפחדי יפה שלי.." ליטף את שערי "למה את לא רוצה להתלונן עליו? תוכלי לעזור ככה
לבנות אחרות שהוא יכול לעשות להן את זה"
"לא חושבת שהוא יעשה את זה שוב"
"למה?"
"הוא היה שיכור. לך תדע אולי הוא לא זוכר את זה בכלל"
"אני בטוח שהוא זוכר.. לא חושב שאפשר לעשות כזה דבר למישהי ולא לזכור את זה אח"כ" אמר ואני
שתקתי. העדפתי ששון ישכח את זה..
שלא יזהה אותי אם אראה אותו מתישהו שוב. "בואי נלך לינוי"
קמנו מהספסל והתקדמנו לכיוון המכונית של עומרי, שון כבר לא היה שם.
נכנסנו למכונית, עומרי התניע.
"אני עדיין חושב שאת צריכה להתלונן" אמר
"אני לא רוצה! לא רוצה להיכנס לזה שוב!"
"אז מה עדיף, להתעלם מזה ולהכחיש שזה קרה?"
"כן!! זה עדיף!"
---
"כן!! זה עדיף!" לינוי אמרה בעצבים, העדפתי לא להגיב ולשתוק.. לא יכולתי לראות אותה ככה.
לא יכולתי להגיד לה גם שאני מכיר את שון.
שהוא האקס של בת דודה שלי.. אף פעם לא אהבתי אותו,
אבל גם לא חשבתי שהוא מסוגל לעשות כזה דבר. "בההי" אמרה כשעצרתי מול ביתה
ופתחה את הדלת
"חכי שנייה.." היא סגרה את הדלת והסתכלה עלי "כל מה שאני אומר זה לטובתך.."
"אתה לא חושב שאני מספיק גדולה לדעת מה טוב בשבילי!?"
"יודע שאת כן.."
"אז?!"
"סתם דואג לך.." לא הסתכלתי עליה. למרות שניסיתי להבין אותה, להיות איתה.. לא יכולתי כבר.
היא מתעצבנת עלי בלי סוף, כאילו שאני האשם פה. היא מרחיקה אותי ממנה.
לא נותנת לי לעזור, לתמוך, לאהוב.
"תודה.." אמרה בקול רך "אבל אתה לא צריך"
"אני רוצה" הסתכלתי בעיניה, החזקתי את ידה בידי והיא חייכה אלי, התקרבתי אליה לאט..
חושש מהתגובה שלה.
"היה לי כיף.. תודה" התרחקה מהר
"אין על מה" התנעתי את המכונית, מחכה שתצא "בהי" הוספתי,
היא נתנה לי נשיקה בלחי ויצאה..
---
נכנסתי הביתה ונעלתי את הדלת אחרי.. עליתי לחדר.
"אאאתתת כזאאת דפפוווקקה" צעקתי על עצמי. התעצבנתי..
למה אני כזאת רעה אליו ?!
בבנווות :] תודה על התגובות !
מחר אני נוסעת לאילת עד יום שישי..
אז לא יהיה המשך עד שאני אחזור.
מתתתה עלייככן
ונצלו כל יום.. שבוע אחרון של החופש 😢
3>.
חנוששששששששששששש
זה מקסיםם ועצוב ביחד:/
אוחחח עומרי חמוד!
וגמני נוסעת ב2.9 יחיחחיחי
המשך מדייידיידיד
ותהני באילתתתתתתתת:]]]
מור'צי 😊
אילללללללת
יאיאיאיא איזה כיף לך
איך באלי עוד הפעם.
פרק מדהיייייים
תהני מלא
אוהבת.
חנצ'וקקקקק,
כמה התגעגעתי לכתיבה שלך!!
הסיפור?! מדההההיייםםםם!! (:
אוווהבת!
אתר האהבה הישראלי