 |
|
💕
מי באהבה
0
אין גולשים מחוברים כרגע... 💝
|
|
|
הדלקתי טלוויזיה, חיפשתי משהו מעניין לראות.
הערוץ הראשון שהעברתי אליו היה יס 1 , ערוץ הסרטים.
סצנת אהבה,
הגבר מוריד לאישה לאט לאט את החולצה,
מלטף, מחבק, מנשק, אומר בלי סוף כמה הוא אוהב.
האישה מאושרת, נראה כאילו זאת הפעם הראשונה שלה,
חוששת, מתביישת כשהחולצה לבסוף יורדת, סומכת על בן הזוג.
פלאשבק, פעם ראשונה שלי, לא קרובה אפילו לפעם ראשונה של הבחורה שבסרט.
"בתאבון ילדה שלי" אבא אמר והגיש לי כוס ענקית של מיץ תפוזים וצלחת עם טוסט והמון ירקות
"תודה" אמרתי, החלפתי לערוץ MTV והתחלתי לאכול.
בא מהכאב - פרק 13
---
"בוקר טוב לינוי.." שמעתי את אמא אומרת
"בוקר טוב!!" אמרתי באושר
"מה סיבת האושר אם אפשר לדעת?"
"לא היו לי סיוטים בלילה.." חייכתי
"אויי נכון! אני כ"כ שמחה!"
"גם אני" צחקתי וקמתי מהר להתארגן; צחצחתי שיניים,
שטפתי פנים וחזרתי לחדר - לבשתי ג'ינס 3/4 וגופיה ורודה, לא היה לי כוח לחולצת בצפר.
גם ככה סוף שנה ואף אחד לא באמת שם על התלבושת.
נעלתי באפלו שחורות והתאפרתי, כשסיימתי ירדתי למטבח ועל השולחן חיכתה לי שקית
שוקו וכמה וופלים בצלחת.
אכלתי הכל וכשסיימתי שמתי את הכלים במטבח.
נוי נתנה לי צלצול- ניתוק,
"אמאא הלכתיי"
"ביי יפה שלי יום טוב!!!" צעקה מחדרה. יצאתי מהבית ונעלתי אחרי..
"נויקי בוקר טוב" אמרתי בחיוך ונתתי לה נשיקה בלחי וחיבוק
"וואו זאת רק אני או שמישהי מאושרת פה?!"
"מישהי מאושרת פה" צחקתי.
כל הדרך לבצפר סיפרתי לה מה היה אתמול עם עומרי, כמה הוא מתחשב, אוהב, דואג וכו'..
"אממ לינוי.. אני לא רוצה להלחיץ אותך אבל..." החלה לומר
"אבל מה?"
"הסחרחורות שלך, ממתי הן התחילו?" שאלה והצליחה להלחיץ אותי.
נזכרתי שהייתי אמורה לקבל כבר מחזור . "בייבי אל תילחצי סתם! קודם תיבדקי.." הוסיפה,
מנסה להרגיע אותי. לא כ"כ הלך לה..
"כנסי לכיתה, אני באה שעה הבאה" אמרתי והשארתי אותה לבד בכניסה למבנה של הכיתות והלכתי לקפיטריה.
"פשש פעמיים בשבוע שאני רואה אותך, מאושר" אמר לי תומר, המוכר.
"נחמד לך" אמרתי, לא היה לי כוח אליו, שוב. התיישבתי באחד השולחנות ובהיתי בכיסא שמולי
"מה קרה?" שאל והתיישב על אותו כיסא
"כלום" עניתי
"כן בטח" לא האמין
"סתם, לא משהו רציני"
"טוב.. איך שבא לך" אמר
"מה איתך? יש מישהי באופק?" העברתי נושא
"אף אחת.. תאמיני לי הכי טוב לבד" חייך
עומרי:"אתה כל כך לא צודק אחי" הגיע משום מקום "אהבה זה הדבר הכי נדיר שקיים" הוסיף,
הקים אותי מהכיסא, התיישב והושיב אותי עליו.
תומר:"כן גבר, שיש לך מישהי מדהימה כזאת אני בטוח שאתה מאושר" צחק
עומרי:"לגמרי"
תומר:" אני אשאיר אתכם לבד, בההי" אמר והלך.
"למה לא נכנסת לשיעור?" שאלתי
"ראיתי אותך מבחוץ, העדפתי אותך על פני שיעור ספרות"
"בגלל שאני יותר יפה מהמורה הזקנה שלך אה?!"
"גם" צחק, קמתי ממנו והתיישבתי על הכיסא שמולו.
הוא הסתכל עלי באי נוחות שכזאת, כאילו לא היה לו נעים שהשיב אותי עליו,
"זה בסדר!" ניסיתי להרגיע אותו
"זה לא, אני לא יודע מה לעשות.. איך להתנהג" אמר
"תהיה אתה"
"אני מנסה.." אמר בחיוך קטנטן.
---
"אמא מתי הולכים לעשות בדיקות?" שאלתי ישר כשנכנסתי הביתה
"איזה בדיקות?" שאלה, לפעמים אני חושבת שאני ה-אמא והיא הילדה.
"אאוף אמאא" התעצבנתי. עליתי לחדר וזרקתי את התיק על הרצפה
"מצטערת" אמרה כשנכנסה לחדר "נלך מחר בבוקר" הוסיפה
"טוב" אמרתי "צריך לצום לא?" שאלתי
"כן.." ענתה "מ-8 בערב" הוסיפה לאחר חישוב קל ויצאה מהחדר.
---
לינויוש -
מחר בבוקר אני הולכת לבדיקות שלחתי לה
The one & only –
מחזיקה לך אצבעות
לינויוש -
תחזיקי חזק חזק, אל תעזבי לרגע.. אני אצטרך את זה .
The one & only –
אל תדאגי, זה הכי חשוב. תהיי רגועה
לינויוש -
מנסה
The one & only –
מאמי אני חייבת לזוז, נדבר? אוהבת
לינויוש -
ביי יפה שלי.
עומריקי שלי –
" אז עדיף להישאר
ולהחזיק ידיים
כי סופות חזקות מתקרבות ובאות
מתקרבות ויורדות עלינו עדיין
אז עדיף להישאר
שלא נעוף ברוח... " שלח לי
לינויוש –
אני חושבת שזה לא נכון
עומריקי שלי -
מה לא נכון?
לינויוש –
אני לא בטוחה שתהיה איתי כשהדבר הגרוע ביותר יקרה. שלחתי לו, חושבת על הנורא מכל.
עומריקי שלי -
אבל אני כן.
לינויוש –
כשהדבר יגיע [ בתקווה שלא יגיע ] נראה.
עומריקי שלי -
את בוחנת אותי או משהו?
אם את רוצה שניפרד רק תגידי ואל תנסי להוציא אותי הרע בסיפור הזה
לינויוש -
לא מנסה.. יודעת שהרע כאן זה לא אתה.
עומריקי שלי -
אז מי כן, הרע ?
לינויוש -
ה'
עומריקי שלי -
למה?
לינויוש -
כי לא מגיע לי שאתה תהיה איתי..
עומריקי שלי -
תפסיקי לדבר שטויות ותבואי אלי
לינויוש -
אין לי כוח, בוא אתה.
עומריקי שלי -
גם לי אין כוח
לינויוש -
לך יש אוטו, נדפקת ;]
עומריקי שלי -
תמיד ידעתי שיש בזה גם חסרונות
לינויוש -
חח אז אתה בא?
עומריקי שלי –
יש לי ברירה?
לינויוש –
לא 😛 תתארגן ותבוא
עומריקי שלי –
אוקיי, ביי מותק
לינויוש –
ביי מאמי
התנתקתי מהאיסיקיו ונכנסתי למקלחת, כשיצאתי לבשתי ג'ינס קצר וסטרפלס ורוד בהיר אספתי את
שערי עם קליפס וירדתי למטה.
נכנסתי למטבח ולקחתי בקבוק קטן עם מים קרים.. שתיתי קצת ואז היה צלצול בדלת.
"אאני פווותחחחתת" צעקתי ורצתי לדלת, פתחתי אותה ועומרי עמד שם עם חיוך גדול.
"מה קורה נסיכה?" שאל, נתן לי נשיקה בלחי וחיבק אותי אליו..
הלב פעם במהירות, דבר שלעולם לא קרה איתו.
"בוא.." אמרתי ועלינו לחדרי, התיישבתי על המיטה ועומרי שכב עם הראש על רגליי. "מחר אני
הולכת לבדיקות" אמרתי, מפחדת מתגובתו.
"איזה בדיקות?"
"בדיקות דם"
"בגלל מה שקרה..?"
"כן . ." אמרתי בפחד. רק מלחשוב על התוצאות האפשריות התחלתי לפחד.
"יהיה בסדר מאמי.. רוצה שאני אבוא איתך?"
"לא לא.. תלך לבית-ספר עכשיו זאת התקופה של הבגרויות, חבל שתפסיד משהו"
"בייבי אם את רוצה שאני אבוא, אני אבוא! לא אכפת לי מהבית ספר עכשיו. את יותר חשובה"
"תודה יפה שלי" אמרתי וליטפתי את פניו, הוא הניח את ידיו על שלי ועצם עיניים.
"לא משנה מה התוצאות יהיו, אני איתך בכל מצב" אמר, התפללתי ל-ה' שהתוצאות יהיו טובות.
פחדתי כ"כ מהבדיקות האלו.
"חחח כן בטח" צחקתי. הרי הוא לא יישאר איתי עם חס וחלילה יהיה לי איידס,
ואני גם לא אאשים אותו.
"מה כזה מצחיק?"
"אם יהיה לי איידס לא תהיה איתי"
"לא יהיה לך איידס!!" אמר מיד "וגם אם כן, אני איתך" הוסיף
"אם אני כן אגלה שיש לי איידס, או כל דבר אחר מהבן זונה הזה אני לא ארצה שנהיה ביחד"
"לא מעניין אותי מה את רוצה.." אמר מבלי להסתכל עלי , סיבבתי את פניו אלי
"אני רצינית. אנחנו לא נהיה ביחד אם יתברר שיש לי משהו.."
"לינוי תסתמי טוב!? תפסיקי לחשוב על זה.. לכי בגישה אופטימית! בעזרת ה' לא יהיה לך כלום!!
ותפסיקי להגיד שלא תרצי שנהיה ביחד, אני יודע שתרצי.. שאת כן רוצה שנהיה ביחד."
"לא רוצה שיהרסו לך החיים בגללי"
"פשוט אי אפשר לדבר איתך..." אמר וקם מהמיטה
"לאן?" שאלתי
"הביתה" ענה ונעל את נעליו
"לא נו עומרי תישאר.."
"לא עזבי אני זז נדבר כבר.." אמר ויצא מהחדר.
עצמתי את עיניי, השעה הייתה רק 9 אבל הייתי מתה מעייפות..
לקחתי את הפלאפון מהשידה ונכנסתי להודעות יוצאות:
& אני מצטערת & שלחתי לעומרי,
בזמן שהחלפתי בגדים והתארגנתי לשינה הוא לא שלח הודעה.
נשכבתי על המיטה, הסתכלתי על הפלאפון, השעה 21:30. הוא עדיין לא ענה.
בטוחה שגם לא יענה.
עצמתי את עיניי ומהר מאוד נירדמתי
תודה על התגובות !
3>.
מדהים :]
עומרי כזה חמוד 😊
בבקשה תעשי שלא יהיה לה איידסססססססססססס!!!
מחכה להמשך :]
3>
איזה מדהים,
מקווה שלא יהיה לה כלום ]:
המשךך ..
וואי מהממם !
הללוואי שלא יהיה לה כלום 😢 ....
לקחתי את הפלאפון מהשידה ונכנסתי להודעות יוצאות:
& אני מצטערת & שלחתי לעומרי,
בזמן שהחלפתי בגדים והתארגנתי לשינה הוא לא שלח הודעה.
נשכבתי על המיטה, הסתכלתי על הפלאפון, השעה 21:30. הוא עדיין לא ענה.
בטוחה שגם לא יענה.
עצמתי את עיניי ומהר מאוד נירדמתי
בא מהכאב - פרק 13
---
"מפחדת?" אמא שאלה כשהלכנו לראות את תוצאות הבדיקות, כשבוע לאחר שעשיתי אותן.
"מאוד" אמרתי, אמא חנתה ועלינו לרופא.
הרופא:"אוקיי, בואו נראה את התוצאות..." אמר ופתח את המעטפה שהייתה בידו,
העיף בי מבט מרחם והמשיך לקרוא את הכתוב. כ
שסיים, הוריד את משקפיי הראיה ושילב את ידיו.
אני:"נו דבר!!" נלחצתי , אמא הניחה את ידה על רגליי, נשמתי נשימה עמוקה והקשבתי לרופא.
הרופא:"התוצאות מראות שאת.. לינוי, בהריון" אמר
'את..לינוי, בהריון. . . את..לינוי, בהריון' המשפט הזה הדהד בראשי כל הדרך הביתה.
אמא לא ידעה מה לומר, אני לא ידעתי מה לומר.
הדמעות דברו מעצמן, מה אני צריכה ילד עכשיו!?
רק התחלתי את החיים, לא רציתי אותו.
רציתי להפיל, רציתי לשלוח אותו לאימוץ.. חשבתי על כל דרך אפשרית להיפטר ממנו.
העיקר שלא יהיה שלי.
הגענו הביתה, אמא חנתה בחנייה ויצאנו מהאוטו.
"אני עוד מעט חוזרת.." אמרתי לה, היא לא אמרה כלום.
ידעה שאני צריכה להיות קצת לבד, לעכל את מה שהרגע שמעתי.
רגליי לקחו אותי לבית של עומרי.
מאז אותה שיחה כשהוא היה אצלי לא דיברנו יותר,
הוא לא טרח לענות להודעה ואני !? לא טרחתי להתקשר או משהו.
לא רציתי להתקשר, לא רציתי להתנצל.
לא חשבתי שהוא כזה חשוב לי.. שאכפת לי ממנו כ"כ.
כשהייתי מול פתח ביתו שלחתי לו הודעה :
& אתה יכול לצאת? אני צריכה אותך &
הוא לא ענה, חיכיתי 5 דקות, 10 דקות.. חיכיתי שיצא, שישלח הודעה, שיראה סימן חיים כלשהו.
שום דבר מאלה הוא לא עשה.
אחרי חצי שעה הבנתי שהוא לא מתכוון לא לצאת ולא לענות להודעה ששלחתי.
המשכתי ממנו לבית של ניב.
& אתה יכול לצאת? אני צריכה אותך &
שלחתי לו את אותה הודעה. בניגוד לעומרי ניב יצא אחרי 2 דקות בדיוק.
עם עוד אחת.. בטח ידידה שלו או משהו, לא הכרתי אותה.. היא לא מהבית-ספר שלנו.
הם נפרדו בנשיקה קטנה בפה והיא הלכה,
' אוקיי, היא לא רק ידידה ' חשבתי והוא התקרב אלי.
"מה קורה?" שאל ונתן לי נשיקה בלחי וחיבוק
"מי זאת?" שאלתי בחיוך קטן
"מישהי שהכרתי"
"ניראת חמודה לאללה"
"חח כן היא מדהימה, אבל לא באנו לדבר עלי. מה קרה מאמי?"
"קיבלתי את התוצאות של הבדיקות"
"ו...?"
"אם אני אגיד לך לא תאמין לי,החיים שלי אשכרה הפכו לטלנובלה זולה"
"אל תלחיצי אותי לינוי!!"
"טוב תירגע.. זה לא כזה נורא"
"אז..?"
"אממ סתם לא משהו רציני" אמרתי בציניות גמורה, שניב לא הבין "עוד 9 חודשים יהיה לך
אחיין" הוספתי.
הוא היה בהלם.
פשוט הסתכל עלי ושתק.
במשך איזה 10 דקות רק ישבנו אחד מול השנייה ושתקנו.
"אני לא מאמין..." אמר לבסוף
"תאמין אח שלי, אני בהריון" אמרתי, הדמעות שוב הגיעו כמו בשבועיים האחרונים..
"וואאו.. ו.. רגע את רוצה להשאיר אותו?"
"מה נראה לך!? ברור שלא!! אני רוצה להפיל, לשלוח אותו לאימוץ אנערף.
רק שלא יהיה אצלי בבטן!!"
"תחשבי על זה טוב טוב לפני שאת מחליטה מה לעשות" אמר, שמעתי את צלצול הפלאפון
- אמא – הופיע על הצג.
"דקה מאמי" אמרתי ועניתי לה "ההלו"
"לינוי איפה את? צריכים ללכת לנורית!"
"היום!?" התבאסתי
"כן, עבר שבוע"
"טוב.. אני באה, ביי" שתינו ניתקנו.
"לאן?"
"לפסיכולוגית =/"
"אולי היא תעזור לך, יותר טוב ממני."
"לא חושבת.. תודה ניבי" נתתי לו נשיקה והלכתי הביתה.
---
כשהגענו לנורית עליתי לבד, כבר הכרתי את המקום ואותה.
"מה שלומך לינוי?" שאלה כשנכנסתי
"יותר גרוע מיזה בחיים לא היה" התיישבתי על הספה עם הרגליים למעלה
"מה קרה?"
"רבתי עם עומרי, כבר שבוע אנחנו לא מדברים"
"זה הכל? שטויות, עוד תשלימו"
"לא נראה לי...אה, ואני בהריון" אמרתי בחיוך קטן וצבוע
"את מההה??"
"בהריון.. אבל לפחות איידס אין לי, ואני לא אמות"
"תפסיקי לדבר ככה.."
"ככה איך?"
"בציניות כזאת, החלטת מה לעשות?"
"עם התינוק?"
"כן"
"לא.."
"את צריכה להחליט"
"יודעת.. אבל אני כולה בת 16 וחצי, מה אני יודעת בכלל?!"
"תתייעצי עם אמא שלך"
"טטח אמא עלק"
"אל תזלזלי בה"
"לא מזלזלת"
"אז?"
"היא בעצמה לא יודעת מה להגיד ומה לעשות. איתה אני אתייעץ?!"
"יש לך 2 אפשרויות, להפיל או ללדת אותו"
"כן.." לחשתי ונגעתי בבטני.
יש שם משהו חי, משהו שהוא שלי ושל המנוול הזה.
---
לינויוש -
אתה יכול לבוא אלי?
עומריקי שלי -
בשביל מה?
לינויוש -
אני רוצה לדבר איתך
עומריקי שלי -
על..?
לינויוש -
נו בוא
עומריקי שלי -
נראה
לינויוש -
אל תהיה כזה קשה איתי
עומריקי שלי -
עוד אני קשה איתך!? ואיך את איתי?
לינויוש -
עוד יותר קשה =/
עומריקי שלי -
לפחות הבנת את זה
לינויוש -
כן. ואני צריכה לספר לך משהו
עומריקי שלי -
מה קרה?
לינויוש -
זה לא לאיסיקיו
עומריקי שלי -
טוב, עוד מעט אני בא
לינויוש -
אוקיי, תודה עומריקי.
התנתקתי מהאיסיקיו והחלפתי בגדים, כשסיימתי עומרי הגיע..
אאווההבבת
3>.
קצררר ://
פרק מדהייייייים.
מחכה להמשך.
אוהבתתתך
מאמי קראתי עכשיו את הפרקיםם
הסיפוורר מ ד ה י ם
אהבתיי!
מחכה להמשך=]
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
