"הבמה שלי" סיפור חדש..

בנות אני עכשיו אצל דודים..
שמעו אני ממש מצטערת שזה מה שקרה לא תיכננתי שזה מה שיקרה
ואני מתה להמשיך לכם תסיפור.. וכל פעם שאני פותחת את המחשב אני כותבת עוד קצת..
ועכשיו גם האינטרנט אצלי במחשב לא עובד.. אז אני מבטיחה מבטיחה מבטיחה שכשהמחשב יסתדר אני אשים המשך..
מצטערת =\

מקווה שנהנתן ביום האהבה..
אני מקווה שעוד השבוע ייסדרו לי את המחשב 3>

אוף איזה באסה 😢

נחכה כמה זמן שצריך העיקר שתכתבי לנו המשך(:

מחכותתתת
אוהבתתת

QUOTE (lipaz-sol @ 02/08/2007) נחכה כמה זמן שצריך העיקר שתכתבי לנו המשך(:
&^^^
איתה

- מחכהכהכה -
ומתה להמשךשךשך :]
חיחי
מוואאה

מחכה להמשך. 😊

המשך...

איזה סיפור מדהיםם
אני מחכה להמשך
*שניני*

המשך 😕

יפה שלי קראתי את כל הסיפור והוא פשוט משך אותי ברמוות ..
הכתיבה שלך מהפנטתת ..

תמשיכי כשתוכלי (:

בנותתתתתתתתת חזרתיייייייייייייייייייייייייייייי 😊😊😊😊
חחחחחח מצטערת על הנטישה.. רק היום סידרו לי את המחשב =\
טוב אז הנה פרק שהספקתי לכתוב 😉 אני מקווה שיש עוד קוראות..
שבת שלום לכולן =]





מהפרקים הקודמים.. למקרה ששכחתן..

"תקשיב.. אתה רוצה למצוא את דניאל ואני רוצה למצוא את עמית..." התחלתי.
"נוו, אין לי את כל היום" הוא אמר, מעולם הוא לא דיבר אליי כך, אני מודה שהייתי מגעילה אליו אז.. כשהיינו ביחד, אבל הוא מעולם לא זלזל בי כך. בכלל, בזמן האחרון כולם מזלזלים בי. זה מעולם לא היה כך.. הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, זה לא יישאר ככה יותר!
"אלף אל תדבר אליי ככה, תתחיל להירגע ואם אתה רוצה למצוא את חברה שלך אז כדאי שתתחיל לדבר יפה" אמרתי, הרגשתי יותר בטוחה הפעם.
"טוב נו תדברי כבר.." הוא אמר.
"טוב קיצור אם אתה רוצה למצוא אותה בוא איתי, החיפושים של המורות המעאפנות האלה לא יעזרו בכלום!" אמרתי ובן חשב כמה שניות.
"טוב" הוא אמר לבסוף.
"חכי רגע" הוא אמר והלך לחבר שלו. הוא חזר אחריי כמה דקות עם תיק.
"בשביל מה התיק?" שאלתי.
"בשביל מים, אוכל ופלאפון למקרה שנלך לאיבוד גם אנחנו" הוא אמר ואפילו לא הסתכל עליי.
"טוב בוא, ושהמורות לא ייראו אותנו תיזהר" אמרתי ביובש. בן מעולם לא היה אליי יבש כל כך.. מגעיל, קר.. החלטתי שלא משנה מה היום אני אגרום לו להתאהב בי מחדש. אף אחד לא יתאהב בדניאל.. כולם יאהבו אותי! ור-ק אותי!




פרק 15:

השעה כבר הייתה 6 וחצי.. כבר לא היה חם ממש.. אני ועמית ישבנו במקום שהוא מצא, הייתי רעבה.
"אוף אני רעבה" אמרתי והחזקתי את בטני.
"גם אני, אבל את רואה פה אוכל? לא! אז מה את רוצה שאני אעשה?" הוא תקף אותי.
"מה יש לך?" שאלתי בקול שקט והורדתי את ראשי.
"א..אני מצטער דניאל גם אני רעב ו..א..אני לא רוצה להיות פה.. אני עצבני.. מצטער." הוא אמר אחריי שתיקה של כמה דקות והרים את ראשי בידיו והסתכל בעיניי, לא עניתי.
"עוד מעט כבר מתחיל להחשיך" הוא אמר. הירח כבר יצא אך עדיין לא היה ממש חושך.
"כן" עניתי ביובש.
"נו דניאל ביקשתי סליחה.. למה את ככה?" הוא שאל בכעס והתרחק ממני, לא עניתי.
"יודעת מה...." הוא הוסיף ברוגז ואני הסתכלתי בעיניו, המבט התוקף שלו התרכך לפתע.. הוא התקרב אליי והוריד את משקפיי..
"עמית בבקשה..." רציתי לומר לו להפסיק אך הוא קטע אותי.
"עמית בבקשה מה? עמית בבקשה תנשק אותי?" הוא אמר בחיוך מנצח.
"יש לך חברה" אמרתי ולקחתי ממנו את משקפי, התרחקתי ממנו.
"אין לי חברה.. זאת אומרת.. יש לי אבל מה זה משנה עכשיו.. היא לא פה, עכשיו את פה" הוא אמר בחיוך ערמומי והתקרב אליי שוב. לא האמנתי שהוא מסוגל להיות כזה מגעיל.
"גם לי יש חבר" אמרתי והוא התרחק לפתע. הוא הסתכל עליי במבט קר.
"זאת אומרת.. לא חבר.. אממ" רציתי לתקן את השטות שהוצאתי מהפה אך הוא התחיל ללכת.
"עמית רגע לאן אתה הולך?" צעקתי לו.
"לכי תזדייני" הוא צעק ברוגז והלך, הלכתי אחריו.
"נו עמית רגע..." התנשפתי. אולי אחריי רבע שעה הוא עצר סוף סוף.. הוא פשוט לא הפסיק ללכת, לא הבנתי למה הוא כל כך התרגז.. הרי יש לו חברה.
"תראי" הוא הצביע לעבר מקום יפיפה.. היה שם מין מעיין, ביו בו עלים גדולים שצפו על המים, בהשתקפותו יכלתי לראות את השקיעה.. זה היה מראה מדהים, מסביב היו עצים, שיחים.. גחליליות האירו את המקום, זה היה ממש כמו חלום.
"וואו מה זה?" שאלתי בעודי בוחנת את המקום.
"אין לי מושג.. את חושבת שיש כאן מישהו?" שאל עמית שבחן גם הוא את המקום שנגלה לעניינו.
"לא יודעת.. לא נראה לי" עניתי.
עמית התיישב מול המעיין והחל לזרוק לתוכו אבנים.. האבנים קיפצו על המים.
"למה הלכת מקודם?" שאלתי והתיישבתי לידו, הוא לא הסתכל עליי אפילו.
"ככה" הוא ענה ביובש. הסתכלתי עליו.. הוא היה כל כך יפה.
"טוב" עניתי גם אני ביובש, נשארנו יושבים, זורקים אבנים אל המעיין.. לא מדברים. השקט היה קסום, הכל היה בעצם קסום, לא האמנתי שאני נמצאת במקום כזה.. ועוד עם עמית. השמש החלה לרדת והחושך הגיע. השעה הייתה כבר 7 וחצי. לפתע עמית קם.
"לאן אתה הולך?" שאלתי.
"לחפש אוכל, אני רעב" הוא ענה והלך, הוא לא שאל אפילו אם אני רוצה לבוא איתו.
הייתי רעבה.. לא אכלתי כלום מארוחת הבוקר. התחלתי ללכת, היו לי סחרחורות.
לבסוף התיישבתי על סלע קטן, שמתי לב שבחשכה המקום הקסום הזה הרבה יותר יפה.. רק הגחליליות האירו את המקום, זה היה כל כך מושלם. למרות הכל הדמעות החלו לזלוג מעצמן, רציתי להיות באכסניה עם טל ועדן, רציתי לאכול.. רציתי שעמית יחזור כבר..




--

"למה אין אוכל במקום הזה?!" צעקתי חזק, הייתי מיואש.. המקום היה נטוש, שמעתי את הד קולי.. חשבתי שאף אחד כבר לא יימצא אותנו במקום הזה.. הייתי כל כך רעב... החלטתי לחזור לדניאל, שלא יקרה לה משהו שם לבד.
אחריי הליכה קצרה הגעתי אליה, ראיתי אותה שוכבת על האדמה מקופלת לתוך עצמה.. היא ישנה, היא הייתה נראית כמו מלאך קטן.
"אני מצטער על הכל.. לילה טוב נסיכה שלי" נשקתי למצחה והנחתי את ראשה על ברכיי בעדינות, נזהר שלא להעיר אותה.
ליטפתי את שיערה ונשענתי גם אני על אחד הסלעים.
--
ציוץ הציפורים העיר אותי.. איך נרדמתי ככה? לפתע שמתי לב שעמית נמצא מעליי.
"עמית.. עמית קום.. כבר בוקר!" הערתי אותו בעדינות.
"א...ה" הוא התעורר לאט לאט.
קמתי למעיין ושטפתי את פניי, בגדי היו מלוכלכים.. רציתי לעשות מקלחת קצרה במים הצלולים של המעיין אך לא עלה בדעתי להוריד את בגדיי כשעמית נמצא פה.
"אני רוצה להתקלח" הוא לפתע הכריז.
"גם אני בדיוק חשבתי על זה, אבל אין מצב שאני נכנסת למים כשאתה כאן" אמרתי בהחלטיות.
"אני לא אסתכל, מבטיח" הוא חייך חיוך ערמומי.
"לא, אין מצב" הייתי נחושה בדעתי.
"הפסד שלך" הוא אמר והחל להוריד את בגדיו. היה לו גוף יפה, יחסית לילד שעולה לכיתה ח' היה לו גוף כמו של מישהו בן 16.
"איזה מים נעימים" הוא אמר כשנכנס כבר פנימה. התיישבתי על אחד הסלעים וצפיתי בו מתרחק בשחייה.
"איי איי דניאלל" לפתע הוא קרא מתוך המים.
"עמית? מה קרה?!" נבהלתי.
"הרגל שלי נתפסה במשהו.. אני טובע!!!" הוא צעק. לא ידעתי מה לעשות.. חלצתי את נעליי והתקדמתי אליו בשחייה מהירה.
"חחחחחחחחח" כשכבר הגעתי אליו הוא החל לצחוק.
"מה מצחיק?" שאלתי כלא מבינה.
"סתם רציתי שתיכנסי איתי למים, לא באמת טבעתי" הוא הוציא לי לשון והחל להתקרב אליי.
"עוף מפה!" צעקתי עליו והרחקתי אותו ממני, הוא המשיך לצחוק.
"את יפה כשאת עצבנית" הוא אמר בחיוך ואני השפרצתי עליו מים ויצאתי מהמים.
--
"דניאלללל" קראתי לה..
"עמיתתתתתתת" קראה לימור.. חיפשנו אחריהם שעות, הבוקר כבר הגיע ועוד לא מצאנו אותם, לפתע התחלתי להבין כמה מטופש היה הרעיון לחפש אותם, עכשיו גם אנחנו אבודים!
"אוף איזה רעיון טיפשי זה היה לחפש אותם, למה חשבת שנוכל למצוא אותם רק שנינו לבד?! היינו צריכים להודיע לאחת המורות. עכשיו גם אנחנו אבודים!" התעצבנתי.
"מה אתה צועק, כאילו שהכרחתי אותך לבוא איתי" היא ענתה ברוגע והמשיכה ללכת
"תיזהרי" צעקתי לה כאשר ראיתי שהיא עומדת להיתקל בענף שהיה על האדמה. היא מעדה ואני אחזתי בה.
"את בסדר?" שאלתי, היינו כל כך קרובים.. אם זה היה קורה לפני כמה ימים כבר הייתי קופץ על ההזדמנות ומנשק אותה.. ועכשיו.. עכשיו אני לא מרגיש כלום, אני רק רוצה למצוא כבר את דניאל.
--
"תיזהרי" הוא צעק לפתע ואחז בי כדי שלא אפול אחריי שמעדתי מעט.
" את בסדר?" הוא שאל. הסתכלתי בעיניו, הוא הביט בי במבט קר, רק עכשיו הבחנתי כמה שהוא נהיה יפה..
"מה את עושה?!" הוא התרגז כשבאתי לנשק אותו והעיף אותי ממנו, נפגעתי כל כך, אבל לא הראיתי לו את זה.
"קצת משתעשעת, אסור?" הבטתי בו במבט מתגרה. הוא הסתכל עליי במשך כמה שניות והחל להתרחק מעט. מה קרה לי? איך זה שאני לא מצליחה לגרום לו לרצות אותי? אני.. אני מאבדת את הקסם שלי?! לא.. רק לא זה!!
בעצם.. לא, אני לא מאבדת את הקסם שלי, זאת דניאל הזאת שמכשפת את כולם. אוח כמה שאני שונאת אותה..
--
למה היא ניסתה לנשק אותי? "משתעשעת" עלאק.. חשבתי לעצמי. הוצאתי את הפלאפון שלי.. ניסיתי לחייג לדניאל שוב, אולי כאן יש קליטה. הקו פעל!
"יש קליטה! יש קליטה!" צעקתי ללימור ורצתי אליה, הייתי כל כך מאושר שכבר שכחתי ממה שהיה כאן לפני רגע.
"יופי" היא חייכה חיוך שנראה לי קצת מזויף.
"את לא שמחה שסוף סוף נמצא את חבר שלך?" שאלתי בעודי ממתין שדניאל תענה כבר.
"בןןןןן" לפתע נשמעה צעקה מתוך הטלפון.
"דניאל איפה את? אני מחפש אותך כבר שעות!!" אמרתי בהתרגשות ולימור הסתכלה עליי במבט לא מרוצה.
"אין לי מושג איפה אני.. הלכתי לאיבוד, אני פה עם עמית ו.. רגע מה באת לחפש אותי לבד?!" היא דיברה מהר, בקושי הצלחתי להבין מה היא אמרה.
"לא אני פה עם א.. לימור" אמרתי.
"אוקי תתאר לי את המקום שאתה נמצא בו עכשיו.. אולי אנחנו קרובים" היא אמרה.
"אממ האמת שכל המקום הזה נראה אותו הדבר, עצים, סלעים.. אני נמצא קרוב לנחל שיש בתוכו אבנים גדולו...." עוד לא סיימתי להסביר בדיוק איפה אנחנו והיא קטעה אותי.
"אתה קרוב אלינו! אתה קרוב אלינו!" היא צעקה בשמחה.
"עמית יידע איך להגיע אליכם.. אז תישארו איפה שאתם טוב?" היא אמרה, לפתע הקו החל להישמע מקוטע.
"דניאל? דניאל את שומעת אותי?!" אמרתי ולפתע השיחה התנתקה.
"כוס אמק" זרקתי את הפלאפון על האדמה.
"היא אמרה שנחכה להם כאן." אמרתי והתיישבתי על אחד הסלעים הגדולים, מחכה לדניאל. לימור לא נראתה מרוצה.
--
"עמית! עמית! תצא מהמים! מצאו אותנו!!" היא צעקה לי בהתרגשות.
"עם מי דיברת בפלאפון מקודם?" שאלתי כשכבר יצאתי מהמים, מתנגב במגבת הקטנה שהיא נתנה לי.
"עם בן!! הוא פה, עם לימור! הם באו לחפש אותנו, הם כרגע נמצאים במקום שאתה מצאת, עם הנחל הזה והאבנים הגדולות!" היא אמרה בחיוך בעודה מסדרת את תיק הגב שלה.
"יאללה אתה בא?" היא שאלה בחיוך, מוכנה לצאת לדרך.
"עד כדי כך סבלת איתי שאת כל כך רוצה ללכת?" שאלתי בעודי מתלבש.
"נו באמת עמית בוא כבר, חברה שלך מחכה לך.." היא אמרה, וכשהיא דיברה על "חברה שלי" היא הייתה נשמעת כמישהי שמקנאה.
"קנאית" הוצאתי לה לשון.
"ממש" היא אמרה ברוגע ושילבה את ידיה.
"תודיע שאת מקנאה" התקרבתי אליה.
"אני לא" היא אמרה, מסתכלת בעיניי, היינו כל כך קרובים, לא התאפקתי יותר.. נישקתי אותה נשיקה קצרה בפה, זה היה מין דחף.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" היא התעצבנה.
"מה שאני מרגיש" עניתי בכנות והבטתי בעיניה והיא בעיניי, לפתע היא התחילה ללכת. הלכתי אחריה.
"אני מקווה שאתה יודע איפה זה.." היא אמרה אחריי כמה דקות של הליכה.
"בטח שאני יודע" אמרתי, אך משום מה לא רציתי כל כך לחזור.. רציתי להיות עם דניאל עוד קצת, אך הרעב אילץ אותי ללכת אל המקום בו מחכים לנו בן ולימור.
--
"בןןןןן" לפתע החלו להישמע קריאות, הן היו חלשות אך הצלחתי לשמוע.
"זאת דניאל! זאת דניאל!!" אמרתי בהתלהבות וניסיתי לשמוע בבירור יותר מאיפה מגיע הקול.
"לימוררררר" הקריאות נשמעו קרובות יותר ויותר, עליתי על הסלע הגדול וחיפשתי אותם בעיניי עד שלפתע הבחנתי בהם.
"הנה הם! בואי!" לקחתי את ידה של לימור והתחלתי לרוץ.
--
"הנה הם! אני רואה אותם!" אמרתי לעמית בהתרגשות, סוף סוף מצאו אותנו.
"כן אני רואה" הוא לא נשמע נלהב בכלל.
"אתה לא מתרגש שסוף סוף מצאו אותנו?" שאלתי.
"האמת שלא.." הוא אמר.
"מה זאת אומרת? למה לא? היית מעדיף להישאר כאן ולגווע ברעב?!" שאלתי כלא מבינה.
"אם זה איתך אז לא אכפת לי.." הוא אמר, מסתכל בעיניי, הסתכלתי גם אני בעיניו. בעיניים הירוקות האלה שאני לא יכולה לנתק מהם את המבט.
"יפה שלייי" לפתע הגיע בן וחיבק אותי חיבוק גדול.
"מאמייי" צעקה לימור בקול הצווחני שלה ונתנה לעמית נשיקה קטנה על השפתיים.
אני ועמית המשכנו להסתכל זה על זו.
"א..אתם יודעים איך לחזור?" שאלתי לאחר כמה דקות שבהם אני ועמית לא הסרנו את מבטנו זה מזו.
"אני חושב שכן" אמר בן בחיוך ואני חייכתי אליו חיוך קטן בחזרה.
"מאמי אפשר לדבר איתך רגע לבד?" שאלה לימור בקול מפונק את עמית.
"כן בטח" הוא אמר ביובש ולימור לקחה את ידו והחלה ללכת.
"חכו לנו 5 דקות, אל תלכו בלעדינו" הספיק עוד לצעוק עמית.
היא בטח תנצל את ההזדמנות לנשק אותו ולהימרח עליו.. אני שונאת אותה. ואותו עוד יותר, כל הזמן הזה שהיינו פה ביחד.. הוא בטח שכח את כל המשפטים היפים שהוא אמר לי.. הוא שכח מי קפצה למים כדי להציל אותו בזמן שהוא בכלל לא טבע, הוא שכח שלימור בחיים לא הייתה עושה דבר כזה בשבילו, הוא שכח את המבטים, את הנשיקה הקטנה שלנו.. הוא שכח הכל אני בטוחה.
"היי על מה את חושבת?" שאל בן בהיסוס.
"אהה.. סתם" עניתי והוא רק חיבק אותי.
"דאגתי לך" הוא לחש לי באוזן בקול שקט, לא עניתי, לא ידעתי מה לומר.
"אממ דניאל?" הוא לפתע התרחק.
"מה?" שאלתי.
"היה משהו עם עמית בזמן שהייתם פה יחד?" הוא שאל..
--
"מאמי שלי איך דאגתי לך.." אמרה לימור וחיבקה אותי. לא הרגשתי כלום, רציתי להעיף אותה ממני, רציתי להיות עם דניאל. לא יכלתי להאמין שהיא עכשיו עם האדיוט הזה.. הוא בטח עכשיו מנשק אותה ומחבק.. אבל אני לא מבין למה זה מפריע לי, הרי אני לא מאוהב בה, אז מה בעצם קורה לי? בכל מקרה אני יכול לראות בעיניה שהיא אוהבת אותי, ואם היא אוהבת אותי היא לא תהיה עם בן, היא לא כזאת..
"עמית???" אמרה לימור שהפסיקה את מחשבותיי.
"מה?" שאלתי.
"היה משהו עם דניאל בזמן שהייתם פה יחד?" היא שאלה..
"לא" עניתי.
"למה אתה כזה.. קר?" שאלה לפתע.
"אני לא קר, כואב לי הראש" המצאתי תירוץ, רק שתעזוב אותי כבר.
"טוב בוא נחזור אליהם, הם בטח רוצים לחזור כבר" היא אמרה והחלה ללכת, ואני אחריה.
"נראה לי שאנחנו מפריעים להם" אמרה לימור בחיוך שטני ושילבה את ידה בידי.
הסתכלתי עליהם, בערתי מבפנים.. כל כך התחשק לי להרביץ לו.. הם התנשקו! אני לא מאמין שדניאל כזאת זונה.. איך היה יכולה לעשות את זה אחרי מה שהיה בנינו? בעצם.. אם היא יכולה גם אני יכול. התקרבתי אליהם מעט כך שדניאל תוכל לראות ונישקתי את לימור.


--

מקווה שאהבתן 3>

יאה ייצא מושלם
כל כך התגעגעתי לסיפור זה פשוט מושלם
יאווו איזסה כיפי תמשיכי מאמי
*שניני*

QUOTE (שניני7 @ 10/08/2007) יאה ייצא מושלם
כל כך התגעגעתי לסיפור זה פשוט מושלם
יאווו איזסה כיפי תמשיכי מאמי
*שניני*
תודה מאמי (:
יותר מאוחר אני יוצאת..
אני נראה לי יכתוב לכם המשך היום בלילה מאוחר חח..
אוהבת 3>

ואואואו
פיציתתתתת בענק
התגעגעתי לסיפור :]

פרק מקסים!

אוהבת.