"הבמה שלי" סיפור חדש..

חח יעל האמת רציתי שהן יעלו לכיתה ט' אבל גם אני עולה לכיתה ט' ואני לא יודעת ממש מה הולך שם והכל..
וח' כבר סיימתי ככה שאני יודעת מה הולך בכיתה ח' אז יהיה לי יותר קל לרשום על כיתה ח' חח.. 😁
ממ התחלתי לרשום לכם את פרק 10, המחשב קצת הסתדר -555- חחחחח
עוד מעט אני אסיים.. אני אפרסם לכם אולי מחר ואולי היום בערב..
כי אני הולכת עוד מעט.
אוהבת 3>

שמחה שהמחשב הסתדר

מחכה להמשךך
מואההה

מחכה להמשך מאמוש😊

מחכה להמשך
יופי שהמחשב יסתדר לך
אוהבת 😊

זה כזה יפה
את ממש מוכשרת חח
המשך

הנה את מחוברת שימי המשך נשמה

איזה יפההההההההההההההה =]
המשךך דחוףףףףףף 😛

QUOTE (linor164 @ 19/07/2007) הנה את מחוברת שימי המשך נשמה
אני עוד מעט מסיימת את הפרק ואני ישים לכם אותו, אוהבת 3>

פרק 10:



"מה זאת אומרת את עוזבת את הפנימייה?" שאלתי המומה.
"אחלה בדיחה.." אמרה טל ותפחה לה על הכתף.
"אני לא עובדת עליכן, אני באמת עוזבת." היא אמרה וניגבה את דמעותיה.
"אבל למה?" שאלתי.
"זו לא הייתה החלטה שלי, זאת אומרת זו כן הייתה החלטה שלי, אבל לא רק, זה הוא החליט קודם, זאת אומרת אני החלטתי בגלל מה שהוא החליט, והיא החליטה לפניי שאני החלטתי ואז כבר לא הייתה לי ברירה!" היא אמרה הכל מהר ובלבלה אותי ואת טל לגמרי.
"לא הבנתי כלום." אמרה טל.
"אני לא טובה בלימודים, אז שמו אותי ב ח'6- בכיתה של מוגבלים! המנהל התקשר כדי להגיד לאמא שלי ואמא שלי לא רוצה שאני אשאר פה" היא אמרה.
"אני לא רוצה לעזוב" אמרה עדן בעצב לאחר כמה דקות של שקט. הייתי המומה, גם טל לא הוציאה מילה.
"תגידו משהו" אמרה עדן.
"א.. אני.. בטוח.. אפשר לעשות משהו לא? אפשר לשכנע את אמא שלך להשאיר אותך אם תבטיחי לה לעלות את הציונים שלך, לא?" הציעה טל אך עדן הנידה בראשה לשלילה.
"היא כבר רשמה אותי לביה"ס אחר, ביה"ס בעיר שלי.. היא אומרת שיהיה לי יותר טוב שם, שאני אהיה יותר קרובה אליה ואל אבא שלי..שאני אכיר חברות חדשות וכל זה.. אוף אני לא רוצה ללכת" היא אמרה ואני וטל חיבקנו אותה ובכינו יחד. כל כך נקשרתי לעדן, היא הייתה מצחיקה.. היא תמיד הצחיקה אותי כשהייתי עצובה. אין עליה. מתחילת כיתה ז' אני היא וטל היינו החברות הכי טובות, לא האמנתי שהיא הולכת, לא רציתי להאמין. למרות שאני מכירה אותה בקושי שנה נקשרתי אליה, אני כל כך שונאת להיפרד מאנשים. היא גרה בבאר שבע, בקצה השני של העולם, לפחות בשבילי, אני גרה בצפון בכלל, בחיפה.. איך אני אראה אותה? בראש עלו לי כל מיני זיכרונות של כל מה שעברנו יחד השנה.
"די אני לא רוצה שתבכו יותר" אמרה עדן, והפעם החלפנו תפקידים, עדן חיבקה אותי ואת טל ואנחנו בכינו.
"את לפחות נשארת למחנה קיץ?" שאלתי בקול שקט אחרי שנרגעתי קצת.
"האמת שאני לא יודעת עדיין, אני צריכה לשאול את אמא שלי." היא ענתה.
"אוף אני לא רוצה שתלכי" אמרתי בעצב.
"אבל אנחנו נשמור על קשר נכון?" היא אמרה בקול חנוק מדמעות.
"בטח" ענתה לה טל ושוב שלושתנו התחבקנו.
-תראי זה אני בוכה אל תלכי..- נשמע צלצול הפלאפון של עדן. היא הוציאה אותו מהתיק הקטן שלה והסתכלה על הצג.
"זאת אמא שלי, אני כבר חוזרת" היא אמרה ויצאה מחדר.
"אוף את מאמינה שהיא הולכת?" שאלה טל.
"האמת שלא" אמרתי בעצב וטל חיבקה אותי, אחרי כמה דקות נכנסה עדן לחדר.
"אני נשארת למחנה!" היא הודיעה בחיוך.
"יאא באמת? איזה כיף!!" עניתי בהתרגשות.
"ומתי את עוזבת?" שאלה טל.
"ממ.. אחרי המחנה." ענתה עדן.
"זאת אומרת שיש לנו עוד שבוע שלם להיות ביחד, אז בשבוע הזה אני לא רוצה לראות יותר דמעות אני רוצה ליהנות אתכן במחנה, אוקי?" הוסיפה עדן לדבריה בחיוך קטן ואני וטל הנהנו בראשנו וחיבקנו אותה.
"טוב תעזרו לי לארוז למחנה?" שאלה עדן.
"כן ברור" ענתה לה טל ואנחנו התחלנו לארוז איתה את הדברים שלה, גם את מה שהיא לוקחת למחנה וגם את כל שאר הבגדים שלה שהיא תיקח איתה.. הביתה =\.
"פיי איזה מעייף זה כמה בגדים יש לך" צחקה טל ונחתה על המיטה.
"חחח תגידו באיזה שעה יוצאים למחנה?" שאלתי.
"בסביבות 7 אני חושבת כולם צריכים להיות למטה, מה השעה באמת?" אמרה עדן.
"3 בערך.." ענתה טל.
"אולי נלך לישון עד 7?" אמרה טל בפיהוק גדול ונשכבה על מיטתה.
"כן אני ממש עייפה" אמרתי.
"גם אני" אמרה עדן ונשכבה על המיטה שלה ועצמה את עניה.
כיוונתי את השעון המעורר שלי לשעה 6 ורבע והלכתי גם אני לישון.
--
"אז את מגיעה לפנימייה בשנה הבאה?" שאלה לימור את חברתה חן בטלפון.
"כן, שנה הבאה אני איתך!" אמרה חן בהתרגשות.
"כן איזה כיף.." ענתה לימור וניסתה להישמע מתלהבת.
"ואני גם אהיה בשכבה שלך, אני מקווה שיש חתיכים בביה"ס הזה שלך" אמרה חן.
"פנימייה, לא ביה"ס.. וכן יש כמה.." אמרה לימור, לפתע נכנסה ליאור לחדר.
"תנתקי תנתקי דחוף!" לחשה ליאור ללימור.
"טוב אני חייבת לנתק, נדבר כבר נשמה" אמרה לימור בשמחה.
"טוב כפרה ביי חיים" אמרה חן וניתקה.
"מה קרה?" שאלה לימור את ליאור.
"את לא יודעת מה שמעתי!!!!" אמרה ליאור בהתרגשות.
"נו דברי כבר.." אמרה לימור בחוסר התעניינות מוחלט.
"עדן מזרחי עוזבת את הפנימייה!!!!!!" ענתה ליאור בהתרגשות.
"נו ו..?" אמרה לימור בעודה מסתכלת על ציפורניה המודבקות.
"כאילו הלו, כדור הארץ ללימור!!! זה אומר שתומר פנוי!!!" ליאור תמיד אהבה את תומר, פעם היא אפילו אמרה לו את זה והוא דחה אותה. בכל מקרה לימור אף פעם לא התעניינה יותר מידי בליאור, היא ראתה בה בסך הכל מישהי שמקשיבה לה ונותנת לה עצות.
"גם הוא עוזב אם לא ידעת.." אמרה לימור.
"מה?! מ.. מה זאת אומרת עוזב?!" הופתעה ליאור.
"עוזב.. כמו שעדן עוזבת? גם תומר עוזב.." אמרה לימור בזלזול, לפתע צץ רעיון במוחה.
"יואו אני לא מאמינה! את לא מבינה איזה רעיון צץ לי בראש עכשיו!" אמרה לימור אך ליאור לא הקשיבה, היא התעסקה במה שלימור אמרה קודם. תומר עוזב? מתי? למה? איך היא לא ידעה? למה לימור ידעה ולא אמרה לה כלום?
"אולי פעם אחת תקשיבי לי ותפסיקי להתעסק בדברים שלך?" לימור הרימה את קולה מעט.
"סליחה? אני לא מקשיבה לך? אני תמיד מקשיבה לך. זו את שלא אכפת לך ממני. אני תמיד עוזרת לך, מייעצת, מקשיבה ואת.. את ידעת שתומר עוזב ולא יכלת להגיד לי כלום? את.. את פשוט לא חברה!" צעקה ליאור ויצאה מהחדר, היא לא יכלה לשמור את זה יותר בבטן. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא דיברה ככה אל לימור. לימור לא הבינה מה קרה, ליאור הריי בחיים לא דיברה אליה ככה.. היא לא חשבה על זה יותר מידי.. היא התיישבה על המיטה שלה משחזרת שוב ושוב את הרעיון הגאוני שלה ומחייכת לעצמה..
--
"טרררררררררררררררררררררררר.." צלצל השעון המעורר והעיר אותי את טל ואת עדן.
השעה הייתה 6 וחצי בדיוק כשהתעוררנו לגמרי.
"יאללה עוד חצי שעה יוצאים" אמרה עדן בפיהוק.
"כן יאללה אני אלך לשירותים להתארגן, אתן באות?" אמרתי.
"אני באה!" ענתה עדן והוציאה בגדים מהמזוודה שלה.
"יאללה קומי טל" אמרתי.
"לא נוו עוד 5 דקות אני אקום" היא אמרה והמשיכה לישון.
הוצאתי לי בגדים נוחים לנסיעה- דגמ"ח עד לברך וגופייה לבנה עם ציור של מיקי מאוס, הוצאתי מהתיק שהיה מוכן למחנה מברשת שיניים ודורדוראנט והלכתי לכיוון השירותים עם עדן. התארגנו במהרה, עשיתי גם מקלחת קצרה.
"עוד לא קמת?!" שאלה עדן שהשעה הייתה כבר עשרה לשבע.
"נו הנה אני קמה" אמרה טל והלכה להתארגן בשירותים. באיחור של כמה דקות הגענו לרחבה הגדולה בה חיכו האוטובוסים, המורות, וכל הילדים שבבית הספר. בקושי היה לאן לזוז. אחריי בערך רבע שעה כולם היו כבר על האוטובוסים. המורות קראו בשמות התלמידים שוב ושוב כדי לוודא שכולם באוטו, אחריי 20 דקות יצאנו לדרך. הדרך מהפנימייה שהייתה בתל אביב ולהרי הצפון לא הייתה ארוכה במיוחד, שעתיים וחצי בערך. רוב הזמן ישנתי ובחצי שעה האחרונה שמעתי שירים באמפי3 שלי.
"וואו איזה אכסנייה ענקית" אמרה לימור ברגע שנכנסו אל החדר שלנו והניחה את תיקיה על המיטה הכי טובה בחדר, בכל חדר חייבים להיות 5 ילדים ככה שאני, עדן, טל, לימור וליאור באותו חדר =\.
"אני במיטה הזאת!!!" צעקה טל והצביעה על מיטה שהייתה ממוקמת בסוף החדר הגדול בעודה רצה אל המיטה ונשכבת עליה.
"בעוד 5 דקות תהיו בחדר האוכל לארוחת ערב" אמר דור, ילד מהשכבה שנכנס אל החדר בלי לדפוק אפילו ויצא במהרה. הבנות התמקמו כל אחת במיטה שלה. לא דיברנו הרבה, חשבתי שליאור ולימור יציקו לנו, אבל לא.. הן לא דיברו אפילו בניהן. אחריי 5 דקות של סידורים יצאנו לחדר האוכל. הוא היה ע-נ-ק והוא היה מלא באוכל, בכל זאת, יש פה לפחות 1000 ילדים, כל שכבה אכלה בשעה מסויימת- אנחנו ב 9 וחצי.. כולם לקחו לעצמם הרבה אוכל, הם היו רעבים מהנסיעה. האוכל פה לא היה גרוע אבל גם לא כל כך טעים. האוכל בחדר האוכל בפנימייה היה הרבה יותר טוב. לקחתי לי 3 שניצלונים קטנים וצ'יפס והתיישבתי לאכול. אחריי חצי שעה כולם התבקשו לצאת מחדר האוכל, היו חלק שהתלוננו שלא הספיקו לסיים את האוכל. המורות קיבצו את כל הילדים בשכבה שלנו והחלו להסביר לנו על המחנה.
"כאילו שהן לא סיפרו לנו את זה כבר בכיתה, איזה מציקות" רטנה טל.
"כן.." אמרתי.
השעה הייתה כבר 10 ועשרה. שעת כיבויי האורות הייתה 12. המורות אמרו שיש ערב קריוקי וריקודים בשעה 10 וחצי ואנחנו התבקשנו ללכת לחדרים ולהתכונן.
"מה אני אלבש? אני חייבת להראות פצצה!" אמרה לימור והפכה כמעט את כל הבגדים שהביאה איתה.
"את נראת פצצה בהכל!" החמיאה לה ליאור בחיוך שלי היה נראה קצת מזויף.
"אני יודעת, אבל מה ללבוש?!" שאלה והראתה לה כמה מהאפשרויות.
בחרתי לי בגדים והלכתי למלתחות, רציתי להראות יפה. לבשתי ג'ינס ארוך בהיר וגופייה בצבע צהוב בננה עם כתוביות בצבע חום. שמתי את הכפכפים החומות שלי, פיזרתי את שיערי והייתי מוכנה. השעה הייתה 10 ועשרים.
החלטתי ללכת לאכסניה של עמית.. רציתי לדבר איתו קצת, התקרבנו מעט בזמן האחרון וחשבתי שזה בסדר אם אני אלך לדבר איתו בתור ידידה. היה לי ביטחון איתו. אולי בגלל הנשיקה.. התקרבתי אל פתח הדלת, היא הייתה פתוחה מעט, שלומי היה חדר והוא ועמית דיברו בניהם.
"אז נישקת את המכוערת הזאת אהה?" אמר שלומי ונשמע כאילו הוא נגעל.
"כן, אבל רק נשיקה קטנה על השפתיים, הנשיקה הגדולה תהיה מול כולם כמו שהבטחתי לך.. וחסר לך שאחרי זה אני לא מקבל את הדיסקים שלך! אני לא סתם סובל אותה" אמר עמית ושניהם צחקו. לא האמנתי למה ששמעתי..
"היי יש מישהו ליד הדלת" שמעתי את שלומי אומר, רציתי לברוח משם אך לא יכלתי, קפאתי במקום. הדלת נפתחה לגמרי..
"דניאל מה.. מה את עושה פ..ה?" אמר עמית, העביר יד על שיערו וחייך חיוך קטן..
לא עניתי.. רק הסתכלתי בעיניו היפות, לא האמנתי שהוא עשה את זה, לא רציתי להאמין..
אחרי שתיקה של כמה דקות עניתי.
"אהה אנ..י סתם.. באתיי ל..לדבר איתך" אמרתי, החלטתי שלא לספר לו על מה ששמעתי. לא היה לי אומץ.
"אהה בואי תיכנסי" הוא אמר ונשמע רגוע יותר, שלומי יצא מהחדר.
"אז מה שלומך?" הוא אמר והחזיק את ידי.
"בסדר" עניתי ביובש.
"אתה בא למסיבת ריקודים הזאת?" שאלתי.
"כן" הוא ענה.
"טוב, אז אני אפגוש אותך שם." אמרתי והתקדמתי לכיוון הדלת.
"רגע.. מה עם איזה נשיקה קטנה?" הוא אמר והתקרב אליי.
רציתי לברוח משם, לא רציתי שהוא ינשק אותי.. כל כך אהבתי אותו לא האמנתי שהוא יכל להתערב עליי.
"הכל בסדר?" הוא שאל.
"אה.. כן" עניתי והסתכלתי בעיניו היפות. רציתי שהוא ינשק אותי, רציתי אותו. נזכרתי במה שהוא אמר."הנשיקה הגדולה תהיה מול כולם כמו שהבטחתי לך." זאת אומרת שהוא מתכוון לנשק אותי ליד כולם כדי לזכות בהתערבות! אין בעיה, אנחנו עוד נראה את מי הוא ינשק הערב.
"אז מה עם נשיקה קטנה?" הוא שאל שנית בחיוך.
"בטח" עניתי בחיוך מזוייף והוא נשק לשפתיי, כל כך אהבתי את זה. למה הוא עשה לי את זה? חשבתי לעצמי, הדמעות כבר עלו לעיניי, הן רק רצו לצאת החוצה.
"אז נראה אותך כבר" הוא אמר ואני הנהנתי בראשי ויצאתי מהחדר.
התרחקתי מהאכסניות והתיישבתי על איזה סלע מרוחק, לא ידעתי אפילו איפה אני, לא ידעתי איך אני אחזור אחר כך, אבל לא היה לי אכפת, רציתי למות.. התחלתי לבכות, שנאתי את עמית באותו הרגע. רציתי לנקום בו. אבל ידעתי שאני לא ילדה כזאת, לא יכלתי לעשות לו כלום, אהבתי אותו למרות הכל.. שנאתי במיוחד את עצמי, למה אין לי ביטחון? למה אני לא יכולה להחזיר לו? למה אני עדיין אוהבת אותו?
"ילדה את בסדר?" לפתע נשמע קול לא מוכר, הסתובבתי ומאחוריי ראיתי את...

--
לא משוו.. =\

איזה פרקק יפההההה 😊
ממש אהבתייי..
שימי המשךך מהררר

תודה שמנהההה 3>
דברי איתייי

יאאאאאאאא איזה פרקקקק (:
עמית הבן זו-----------------------!!!!!
המששךך !!!

יואוווו
איזה חרא הוא!
מחכה להמשךך

קצת המורדים ..
אבל מהממם😊

יפהה..(: