ווואוו~!!
מהממם :]]
יש לי בראש כמה רעיונות שנראה לי שהיו 😊
אבל נשאיר את זה לך...
חח מחכה להמשך מאמי 😊
ווווואאאאאאאהה מדההיםם =]]
תמשיכיכיכי בובה
מוואה ענקיתת
QUOTE (lipaz-sol @ 16/07/2007) פרק ארוך ומדהים.
המשךךך דחוף 😊
😉
קראתי הכל ,
סיפור יפפה [:
תמשיכי ...
קראתי עכשיו הכל...חח מזכיר לי הרבה סרטים ..
יפה תמשיכי 😊
תודה בנות, אני הולכת עכשיו ליום הולדת של חברה..
אז אני חושבת שמחר אני אשים לכן כבר המשך..
אוהבת 3>
תודה על התגובות :]
מקווה שנהנית ביומולדת אתמולל..
מחכה להמשךך😊
תודה על התגובות :]
טוניטה-נהתי תודה מאמי :]
פרק 9:
השיעור עם אורלי המחנכת נגמר ואני יצאתי להפסקה והתיישבתי בחוץ על אחד הספסלים, הוצאתי את הספר שלי שהתחלתי לקרוא עוד כשהיה לי את הנקע ביד, קראו לו "מבחן הקבלה" הוא היה כל כך מעניין, לא רציתי להפסיק לקרוא אותו.
"אז מה דניאל אני רואה שהחלמת" אמר לי עמית שבדיוק התקרב והתיישב על ידי.
"כן" אמרתי בחיוך קטן, סגרתי את הספר והנחתי אותו על הספסל, התרגשתי כל כך.. למה אני לא מסוגלת להגיד לידו עוד כמה מילים חוץ מכן ולא?
"את באה למחנה נכון?" הוא שאל.
"כן" עניתי.
"היו שיעורים במתמטיקה להיום?" הוא ניסה לפתח שיחה..
"לא"
"את יודעת להגיד עוד מילים חוץ מכן ולא?" הוא צחק.
"כן" עניתי ושנינו צחקנו.
"גם אתה יוצא למחנה נכון?" העזתי לשאול.
"אז את כן יודעת לדבר.. סוף סוף אני שומע את הקול היפה הזה שלך" הוא אמר והתקרב אליי מעט. נלחצתי, מה לעשות עכשיו?
"חח ראית מה זה.. טוב אממ טל ועדן מחכות לי" אמרתי וקמתי מהספסל במהרה, יופי איזה צעד חכם...
"טוב ביי" הוא אמר ביובש ובטון נעלב. הרגשתי רע..
"ב..יי" עניתי והתחלתי ללכת, הסתובבתי בחזרה לראות אם הוא עדיין יושב בספסל, הוא עדיין ישב שם.. הלכתי משם מהר, לא רציתי לחשוב עליו יותר. הוא במילא לא שם עליי. חשבתי לעצמי ונזכרתי במה שלימור אמרה:
"אם את חושבת שעמית שם עלייך או משהו כזה אז תצאי מהבועה, הוא לא שם עלייך והוא בחיים לא ישים עלייך, מכוערת...."
--
"אז את כן יודעת לדבר.. סוף סוף אני שומע את הקול היפה הזה שלך" אמרתי לה והתקרבתי אליה מעט. ראיתי שהיא נלחצה..
"חח ראית מה זה.. טוב אממ טל ועדן מחכות לי" היא אמרה במהירות וקמה מהספסל.
"טוב ביי" עניתי ביובש.
"ב..יי" היא ענתה והלכה. נשארתי לשבת על הספסל, לפתע ראיתי שם את הספר שהיא קראה לפניי שהגעתי. היא שכחה אותו פה. הסתובבתי כדי לקרוא לה וראיתי איך היא מתרחקת בצעדים מהירים. קמתי מהספסל ולקחתי איתי את הספר, החלטתי שאני אחזיר לה אותו היום בערב.. ככה גם התוכנית שלנו תתקדם, חשבתי לעצמי, היום אני אעשה איתה את הצעד הראשון..
--
"הו הנה את חיפשנו אותך" אמרה לי טל שבאה בדיוק לכיווני יחד עם עדן.
"מה קורה?" אמרתי בקול מבואס, התבאסתי שלא עשיתי כלום כשהוא בא לדבר איתי.
"בסדר, מה קרה? את נשמעת מבואסת." ענתה לי עדן ואנחנו התחלנו ללכת לכיוון הקפיטריה, היה כבר ממש חם בחוץ אז העדפנו להיכנס.
"סתם.. עמית בא לדבר איתי.." אמרתי.
"אז למה את מבואסת?" שאלה טל בצחוק קליל.
"אני כזאת פחדנית! טיפשה! למה אני לא מסוגלת לדבר איתו כמו בן אדם נורמלי?" אמרתי והתיישבתי באחד השולחנות בקפיטריה ועדן וטל התיישבו גם הן.
"כשאני לידו אני לא מצליחה להוציא אף מילה כמעט.. חוץ מכן ולא" אמרתי ונזכרתי בדבריו.
"הקול היפה הזה שלך.." ככה הוא אמר לי.. אוף אני כזאת מפגרת.
"זה בסדר, קורה. את מתרגשת" אמרה לי עדן.
"כן זה קורה" אמרה טל.
"ומתי זה יפסיק לקרות? אני רוצה לדבר איתו בצורה נורמלית" אמרתי בייאוש.
"אל תדאגי, את פשוט לא רגילה לדבר עם בנים, אסור לך להתרגש ליד בנים.. עמית בסוף יבין שאת רוצה אותו.." אמרה לי עדן שהייתה מומחית בענייני בנים. האמת? רציתי שהוא יבין, רציתי שהוא יידע, רציתי להיות איתו. אבל ידעתי שהוא בחיים לא ירצה אותי.
שאר היום עבר במהרה.
"טוב אני הולכת לצחצח שיניים" אמרתי לעדן וטל שישבו בחדר ויצאתי לכיוון המקלחות של הבנות, הן כבר היו מאורגנות לשינה.
"דניאל חכי רגע" שמעתי קול מוכר בדרך לשירותי הבנות. הסתובבתי וראיתי את עמית רץ לכיווני, הוא היה לבוש בחולצה לבנה ומכנס שחור קצר.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בשקט. "אם יוסי יראה אותך כאן הוא יהרוג אותך" אמרתי.
"שכחת את הספר שלך היום על הספסל." הוא אמר והוציא מאחורי גבו את הספר שלי. התקרבתי כדי לקחת אותו ועמית הרים את ידו למעלה כשבידו הספר.
"מה אתה עושה?" צחקתי וניסיתי להגיע לספר אך ללא הצלחה, עמית היה גבוה. הוא המשיך להרחיק ממני את הספר עד שיצא שאני והוא היינו ממש צמודים. הוא החזיק אותי וקרב אותי אליו. את היד שהחזיקה בספר הוא הוריד מזמן אבל אני לא שמתי לב.
"מ..ה..." התכוונתי לשאול אותו מה הוא עושה אבל הוא עצר אותי.
"שש.." הוא התקרב אליי עוד קצת והסתכל בעייני, עיניו הירוקות פגשו בעייני, הוא הוריד את המשקפיים שלי והמשיך להביט בי, לא ידעתי מה לעשות, בחיים שלי לא הייתי במצב כזה.
"כבר אמרתי לך שיפה לך בלי משקפיים?" הוא אמר לי וליטף את שיערי, הרגשתי כל כך טוב, רציתי שהרגע הזה יימשך לנצח, לרגע אפילו חשבתי שזה חלום, אבל הנשיקה הקטנה שהוא נתן לי הבהירה לי מייד שזוהי המציאות.
השתחררתי ממנו במהרה, הסתכלתי עליו עוד קצת, ניסיתי להבין למה הוא עשה את זה, לקחתי את הספר ואת המשקפיים מידו ורצתי לכיוון השירותים. הוא הביט בי המום.
--
"שש.." התקרבתי אליה והסתכלתי בעיניה דרך המשקפיים, הורדתי לה את המשקפיים והמשכתי להביט בעיניה הירוקות, הן היו כל כך יפות בלי המשקפיים. לא רציתי להפסיק להביט בהן.
"כבר אמרתי לך שיפה לך בלי משקפיים?" אמרתי לה וליטפתי את שיערה הרך.
התקרבתי אליה ונתתי לה נשיקה קטנה על השפתיים.
לפתע היא השתחררה ממני וחטפה את משקפייה ואת הספר שלה מידי ורצה לכיוון השירותים. לא הבנתי מה קרה לה. האמת? שלא היה לי כל כך אכפת.. זאת הייתה הנשיקה הקטנה שלנו, מחר מול כל התלמידים תהיה הנשיקה הגדולה יותר.. ואז אני אנצח בהתערבות עם שלומי, חשבתי לעצמי..
חזרתי לחדרי וכל הלילה לא נרדמתי, ניסיתי להירדם, באמת שניסיתי, אבל לא יכלתי להפסיק לחשוב עלייה, על הנשיקה הזאת. על העיניים שלה.. מה קורה לי?
--
הגעתי לשירותים בהתנשפות קלה ושטפתי את פניי מהר.. זה היה חלום, שכנעתי את עצמי, לא ייתכן שזה קרה באמת! צחצחתי שיניים וחזרתי לחדר, עדיין לא מעכלת את מה שקרה. עדן וטל כבר היו במיטות ודיברו בניהן.
"למה לקח לך כל כך הרבה זמן?" שאלה אותי טל כשנכנסתי לחדר.
"הוא נישק אותי טל הוא נישק אותי!!!!!!" אמרתי במהרה והלב שלי פעם במהרה ואיים לצאת החוצה. נשכבתי על המיטה שלי כשידיי פרוסות לצדדים והנחתי את הספר על בטני, הסתכלתי למעלה וחייכתי חיוך מאוהב.
"מה? מי נישק אותך?" שאלה עדן והיא וטל קמו והתיישבו על ידי.
"עמית!!!!!!" אמרתי בהתרגשות והתיישבתי.
"את רצינית??" שאלה טל בתדהמה.
"כן!! אבל לא עם לשון, נשיקה על השפתיים, רגילה כזאת.. אבל בשבילי היא הייתה יותר מכל מה שאי פעם חלמתי עליו." אמרתי בחיוך.
" אני לא מאמינהההההההה" צעקה עדן וקפצה עליי.
"אווצ' את חונקת אותי" צחקתי.
"רגע מה הוא סתם ככה בא ונישק אותך?" שאלה טל.
"אני אספר לכם הכל מחר, כבר ממש מאוחר.." אמרתי בפיהוק ועדן וטל הביטו בי במבט לא מרוצה.
"טוב נו.. אז כשיצאתי מהחדר בשביל לצחצח שיניים הוא בא כדי להחזיר לי את הספר ששכחתי על הספסל היום כשדיברנו, הוא החזיק את הספר גבוהה כדי שאני לא אוכל להגיע ואני ניסיתי להגיע עד שיצא מצב שהיינו ממש קרובים.. ואז זה קרה" חייכתי חיוך מאוהב.
"יואו איזה חמוד" אמרה עדן בהתרגשות.
"כן..." אמה טל בחיוך ושתיהן חיבקו אותי, המשכנו לפטפט, השעה הייתה כבר 1 לפנות בוקר כשהחלטנו ללכת לישון.
"לילה טוב" אמרו טל ועדן.
"לילה מושלם" אמרתי בחיוך, נרדמתי במהרה וחלמתי על הנסיך שלי..
--
היום האחרון ללימודים הגיע, התקלחתי, התלבשתי במהרה בבגדים הכי יפים שהיו לי- חולצה בצבע צהוב בננה, רגילה אבל יפה וג'ינס ארוך בהיר. הסתרקתי במהרה והרכבתי את המשקפיים שלי, אחריי רבע שעה בערך הייתי מוכנה לרדת לארוחת הבוקר. הכל היה כרגיל.. אחרי ארוחת הבוקר אני עדן וטל יצאנו החוצה, ראיתי את עמית לבדו ורציתי לגשת אליו, לא פחדתי היום, היה לי ביטחון.
"בנות אני הולכת לעמית.." אמרתי להם ומבלי לחכות לתשובה הלכתי אליו.
"בוקר טוב" אמרתי לו.
"בוקר מעולה" הוא אמר ונתן לי נשיקה בלחי ואני חייכתי.
"את יפה היום" אמר לי עמית ובחן אותי. היום הייתה הפעם הראשונה שבאמת דיברנו, היום זה היה שונה, היה לי ביטחון לדבר איתו, אולי בגלל הנשיקה של אתמול.. דיברנו על כל מיני דברים, על סוף השנה, על המחנה וגם על הנשיקה, הוא אמר שהוא מצטער אם נבהלתי ואני אמרתי לו שזה בסדר. בצלצול הלכתי לכיתה, בשעה הראשונה המורה אורלי חלקה לנו מין גיליון ציונים, כמו תעודות שמקבלים בבתי ספר רגילים. התעודות האלו בעצם היו בשבילנו, כדי שנדע מה המצב שלנו, אחרי הכל לא לכולם היו הורים שיוכלו לראות את הציונים. קיבלנו עוד כל מיני דפים לקראת כיתה ח'. דפים עם הסברים לשנה באה, אם יש חוקים חדשים, מי תהיה המחנכת שלנו, באיזה כיתה נהיה.. אני הייתי בח'4. זאת הייתה כיתה טובה- כיתת מחשבים. קיוויתי שאני ועמית נהיה באותה כיתה.
"אני בח'4! אני בח'4!" שמעתי את לימור צועקת בהתרגשות לחברתה ליאור. לא רציתי להיות בכיתה שלה אך כנראה שלא הייתה לי ברירה.
אורלי אמרה שהיום נשתחרר בשעה 12 מהכיתה כדי שנתחיל לארוז את התיקים למחנה וכבר בלילה נצא לדרך.. בשעתיים האחרות עשו לנו כל מיני פעלויות בכיתה.. דיברו איתנו הרבה על כיתה ח'. המורות חזרו על דבריהן שוב ושוב ושוב..
"כיתה ח' זה לא כיתה ז' "
"צריך להשקיע.."
"מי שלא משקיע ירד כיתה"
"הדרישות יהיו הרבה יותר גבוהות"
"תצטרכו להשקיע גם במגמות וגם בלימודים, זה לא יהיה קל.."
באחת ההפסקות שבין השיעור השלישי לרביעי פגשתי את טל.. את עדן לא פגשתי.
"דפקו אותי בח'3" אמרה טל ברוגז. ח'3 היא כיתה רגילה.
"אז מה זה גם טוב.." אמרתי בחיוך, האמת שבהתחשב בציונים שלה היא צריכה להודות שהיא בח'3 ולא בח'1. היא לא הייתה תלמידה מצטיינת, ועדן עוד פחות ממנה.
"ואת יודעת אולי באיזה כיתה עמית יהיה? זאת אומרת אולי שמעת.. הוא בכיתה שלך אולי הוא אמר לך משהו.." שאלתי אותה וקיוויתי שנהיה באותה כיתה.
"ח'4, טוב שהוא לא חפר על זה איזה שעה בכיתה, כמה הוא התלהב מזה" היא אמרה בגלגול עיניים. לא הייתה מאושרת ממני.
"גם אני בח'4! אני לא מאמינה! איזה כיף!!" אמרתי בהתרגשות.
אחרי השעה האחרונה שבה הייתה לנו שיחה עם המנהל ועם היועצת עליתי לחדר עם התעודה שלי ועם כל הטפסים שקיבלנו ועדן וטל כבר היו בפנים. טל ארזה את המזוודה שלה למחנה ועדן ישבה על המיטה שלה מבלי לזוז.
"היא ככה מאז שנכנסתי לחדר, היא לא מוכנה לדבר.." התקרבה אליי טל ולחשה לי.
ניסיתי לדבר איתה אך היא לא ענתה, לבסוף התייאשתי ולקחתי את המזוודה שלי והתחלתי להכניס אליה בגדים שיספיקו לשבוע. בחדר שררה דממה, רק אני וטל הסתכלנו על עדן מידי פעם אך היא הייתה שקועה בשלה. כשאני וטל סיימנו לארוז הכל התיישבנו על יד עדן.
"עדן את לא תספיקי להתארגן למחנה, היום בלילה יוצאים.. למה את לא אורזת?" שאלתי.
"כן.. ועוד את עם כל הבגדים שלך, עד שתארזי את כולם.. ייקח לך שעות" היא אמרה ואני תקעתי לה מבט של "זה לא היה במקום". עדן עדיין לא דיברה, לפתע היא החלה לבכות.
"עדן הכל בסדר? מה יש לך? את מפחידה אותנו.." אמרתי וחיבקתי אותה אבל היא עדיין לא ענתה.
"עדן? תדברי איתנו, הכל בסדר?" שאלה טל בדאגה וחיבקה אותה גם היא.
"אני עוזבת את הפנימייה." היא אמרה והותירה אותנו המומות..
--
אממ אין לי עדיין את פרק 10..
אני חושבת שהיום אני אכתוב לכם אותו..
תגיבו 😊
אוהבת אתכן 3>
😮
למה היא עוזבתתת??!?!?1
חח פרקק מושלםם =]
אוהבתתת : )
יווווווווווווווו ידעתי שזאת התערבות!!!
חחח למה היא עוזבת?!? אולי בגלל הציונים?!? :|
פרק מהמםם :]]
מחכה להמשך...
אתר האהבה הישראלי