"הבמה שלי" סיפור חדש..

מווווווווושלם (:

פרק ממש ממש ממש ממש ממש ממש י-פ-ה
יאלה שימי המשך

ה=מ=ש=ך=!!!!!!

תודה 😁
שירקה_הנסיכה מה מזכיר לך את המורדים? חח

יצצא מדהייייייייים 😊

מדהים ומדהים ומדהים.
דחוף המשךךךךךך😛

הכל כזה קצת המורדים.. אבל בעיקר הקטע של ההתערבות😁

מדהיייים המשךךך

את מי היא ראתה?
וואי פרק מדהים
אללה תשימי המשך
ודחוף מהר

מקסיים!

אוהבת.

חח שירקה_הנסיכה מתי הם התערבו על דיסקים?! לא זכור לי חח טוב לא משנה..
אני תכף מסיימת את הפרק ושמה לכם אותו, אוהבת
תודה על התגובות 3>

מחכההה😛

פרק 11:


"ילדה את בסדר?" לפתע נשמע קול לא מוכר, הסתובבתי ומאחוריי ראיתי ילד שלא הכרתי, הוא היה נראה גדול.. הוא היה גבוהה, בחנתי אותו, הוא נראה טוב. הוא לבש חולצת משבצות מכופתרת, ג'ינס בהיר וכובע.
"כ..ן" עניתי, הורדתי את המשקפיים שלי וניגבתי את עיניי מהדמעות.
"למה את בוכה?" הוא שאל והתיישב לידי.
"סתם.." עניתי.
"ילדות יפות כמוך לא בוכות סתם." הוא אמר בחיוך וגרם לי לחייך גם. עכשיו כשראיתי אותו מקרוב שמתי לב שהוא נורא דומה לעמית.. היה להם אותו שער ואותן עיניים ירוקות מהפנטות.
"אני בן" הוא אמר.
"ואת?"
"דניאל" עניתי בשקט והרכבתי את המשקפיים חזרה.
"לאיזה כיתה את עולה?" הוא שאל.
"ח', ואתה?" שאלתי.
"ט', רגע לשכבה שלך יש עכשיו מסיבה או משהו כזה לא?"
"כן" עניתי והורדתי את ראשי.
"אז מה את עושה כאן?" הוא שאל.
"ממ סתם.. איבדתי את הדרך" שיקרתי.
"ובגלל זה את בוכה? אני לא חושב. קרה משהו?" הוא שאל והסתכל בעיניי.
"את יכולה לסמוך עליי" הוא אמר בחיוך. הרגשתי שהוא אמיתי, שאני יכולה לספר לו באמת מה קרה. סיפרתי לו הכל, הוצאתי הכל.
"איזה מניאק, מי זה אם אפשר לדעת?" הוא אמר אחריי שסיימתי לספר לו הכל.
"עמית רוזנבאום, מכיר?" אמרתי לו, הרגשתי שאני יכולה לבטוח בו.
"אהה בטח מכיר.. אנחנו משחקים ביחד כדורגל" הוא אמר ואני עשיתי פרצוף עצוב.
"רגע מה אמרת מקודם? שהוא רוצה לנשק אותך במסיבה?" הוא שאל.
"כן"
"בגלל התערבות" הוספתי.
"תשמעי אם את רוצה אני יכול לבוא איתך, אם אני אהיה איתך, הוא לא ינשק אותך"
"חח תודה אבל.. לא יודעת.. ירשו לך להיכנס? זה מסיבה רק לשכבה שלי" עניתי.
"אל תדאגי לא ישימו לב, את כבר מאחרת באיזה רבע שעה כולם בטח רוקדים, אף אחד לא ישים לב.. חוץ מעמית" הוא אמר וקרץ לי, לא ידעתי אם להגיד לו לבוא איתי, האמת שרציתי שהוא יבוא, הוא היה ממש נחמד.
"טוב קומי אני בא איתך" הוא אמר לבסוף.
"תודה" חייכתי אליו.
"תודה שהקשבת לי גם" אמרתי.
"זה בסדר, מה לא עושים בשביל ילדה יפה כמוך" הוא אמר וגרם לי להסמיק.
אחריי הליכה של 5 דקות הגענו למסיבה יחד.. כולם הסתכלו לעברנו. הרגשתי מיוחדת. הבקתה שבה הייתה המסיבה הייתה גדולה מאוד, לא ראיתי את עמית.
אני ובן התיישבנו יחד.
"רוצה לרקוד?" הוא שאל, מנסה להתגבר בקולו על המוסיקה.
"לא, לא עכשיו." אמרתי, לפתע המוזיקה נעצרה.
"טוב כמו שאתם יודעים היום זה גם ערב קריוקי, לא רק ערב ריקודים, אז מי שרוצה.. שיבוא לפה" אמר אחד הילדים מהשכבה במיקרופון.
"אני כבר חוזר" אמר בן.
"אוקיי" עניתי וחיפשתי בעיניי את עדן וטל, לא ראיתי אותן.
"הנה אתתתת... איפה היית?" לפתע הגיעה עדן משום מקום ושאלה.
"את לא מבינה מה קרה לי..." התחלתי לומר כשלפתע שמעתי את הילד שדיבר מקודם במיקרופון.
"יש לנו כבר זמר אחד שרוצה להקדיש שיר לדניאל כהן..." הוא אמר ולפתע ראיתי שבן חוטף מידו את המיקרופוו.
"דניאל.. השיר הזה הוא בשבילך" הוא לקח גיטרה שהייתה במקום והחל לנגן:

את לא צריכה להתאפר,
שימי פס על הפסים
את לא צריכה להתגנדר,
פשוט חייכי בלי היסוסים
תהיי טבעית ונינוחה,
שדרי אליי את השמחה,
כי זה כל מה שאני מחפש בך.

חבל לשרוף את כל הכיס
על מותגים מפוצצים,
כי את הכי יפה בג'ינס
צמודים לגוף,
משופשפים.

תהיי כנה,
נסי לזרום,
שלחי אלי פשטות וחום,
כי זה כל מה שאני מחפש בך.

את יפה,
כל כך יפה,
יותר יפה מכולן,
אבל את לא יודעת
כמה את יפה,
כל כך יפה,
הכי יפה בעולם,
הכי יפה בעולם.

יש בחורים שמסתכלים
על נתונים חיצוניים,
אבל אני הרי יודע
כמה את יפה בפנים
נסי טיפה להשתחרר,
לתת לי יד ולדבר,
מול המבט שלך אני עיוור.

את יפה,
כל כך יפה,
יותר יפה מכולן,
אבל את לא יודעת
כמה את יפה,
כל כך יפה,
הכי יפה בעולם,
הכי יפה בעולם.

"יאאא הוא הקדיש לך את השיר איזה חמודדד" אמרה עדן ואני הייתי מופתעת. בחיים לא הקדישו לי שיר, בטח לא מישהו שהכרתי לפני כמה דקות.
"טוב הוא בא אני אדבר איתך כבר אח"כ" היא קרצה לי והלכה.
"אתה משוגע" צחקתי והוא חייך.
"את באמת יפה" הוא אמר ואני הסמקתי.
"לא ידעתי שאתה יודע לנגן ולשיר כל כך יפה" אמרתי. הוא באמת שר וניגן יפה.
"כן אני לומד גיטרה כבר כמה שנים, לא מזמן למדתי לנגן את השיר הזה" הוא אמר.
הוא היה כל כך יפה.
"רוצה לשתות משהו?" הוא שאל בחיוך.
"ממ כן מים, אבל אני יכולה להביא ל..." אמרתי והוא קטע אותי.
"אני אביא לך" הוא אמר בחיוך ונעלם תוך שנייה.. הוא היה מקסים.
"אני רואה שיש לך חבר חדש" אמר עמית שבדיוק הגיע והתיישב לידי.
"הוא לא חבר שלי" עניתי ביובש.
"אה הוא סתם הקדיש לך שיר?" הוא שאל.
"כן" עניתי.
"דניאל מה קרה לך? למה את ככה?"
"איך ככה?"
"נו את יודעת איך, קרה משהו?" הוא אמר והבנתי כבר למה הוא התכוון.
"הנה מאמי" אמר בן שבדיוק הגיע ונתן לי את המים.
"לא לא קרה כלום עמית" עניתי והוא הלך.
--
"דניאל.. השיר הזה הוא בשבילך"
בן? מה בן עושה כאן? הוא לא בשכבה שלנו בכלל..
התעצבנתי, למה הוא בא לפה ועוד מקדיש לה שיר? מה לה ולו בכלל? ומה קורה לי? למה כל כך אכפת לי? אחריי השיר שהוא הקדיש לה הלכתי אליה, הייתי חייב לדעת אם הם חברים, אם יש בניהם משהו..
"אני רואה שיש לך חבר חדש" אמרתי.
"הוא לא חבר שלי" היא ענתה ביובש ואפילו לא הסתכלה לעברי.
"אה הוא סתם הקדיש לך שיר?" שאלתי.
"כן" היא ענתה ואני הרגשתי הקלה, לפחות הם לא חברים.
"דניאל מה קרה לך? למה את ככה?" שאלתי.
"איך ככה?" היא הסתכלה עליי בעיניה היפות.
"נו את יודעת איך, קרה משהו?" אמרתי.
"הנה מאמי" אמר בן שבדיוק הגיע ונתן לה כוס מים.
"לא לא קרה כלום עמית" היא ענתה ואני הלכתי משם.
"נוו אחי מה עם הנשיקה?" שאל שלומי שבדיוק התקרב.
"לא תהיה נשיקה לא תהיה!" אמרתי בכעס ויצאתי מהמקום, בעטתי באחת האבנים והתיישבתי לי בחוץ, חשבתי על דניאל.. על בן.. ועל ההתערבות.. לא הבנתי מה קורה לי, אני לא מתאהב בה.. אין מצב. אבל אם אני לא מתאהב.. אז למה זה כל כך מפריע לי שהיא עכשיו איתו? אני.. מקנא?!
--
ראיתי אותו יושב בחוץ, החלטתי שזה הזמן שלי לגשת אליו.. סידרתי את החולצה עם המחשוף שלי והלכתי אליו.
"היי עמיתוש" אמרתי ונתתי לו נשיקה דביקה בלחי.
"היי לימור" הוא ענה ביובש ואני התיישבתי לידו.
"מה קורה נשמה? למה אתה בחוץ?" שאלתי.
"סתם, למה את בחוץ?" הוא לא היה נשמע ממש מתעניין. הייתי חייבת לגרום לו להתייחס אליי איך שהוא..
"סתם אני לא מרגישה ממש טוב" אמרתי ועשיתי את עצמי מתעלפת., לפחות ככה הוא יתייחס אליי.
"לימור את בסדר מה קרה?" הוא החזיק אותי, היינו ממש צמודים.
--
"רוצה לצאת טיפה החוצה?" שאל אותי בן.
"כן למה לא" עניתי ואנחנו התקדמנו החוצה.
"תודה על השיר, זה היה יפה מצדך" אמרתי.
"אין בעד מה" הוא אמר בחיוך יפה.
" זה לא עמית שם עם איזה מישהי?" הוא אמר ואני הסתכלתי לכיוון אליו הוא הצביע. לא האמנתי, זה היה עמית, עם לימור, הם היו כל כך צמודים..
--
חיפשתי את לימור בעיניי, לא ראיתי אותה בשום מקום..
תמיד אהבתי את לימור, למרות שהיא הייתה מגעילה.. והיא אף פעם לא שמה עליי.. אהבתי אותה, היא הייתה כל כך יפה, התכוונתי להגיד לה את זה היום..
"שלומי תגיד איפה עמית?" שאל אותי ברק, השותף לחדר שלי ושל עמית.
"לא יודע מקודם דיברנו והוא אמר שהוא יוצא, אני אלך לחפש אותו באמת אני צריך לדבר איתו" אמרתי ויצאתי החוצה.
בחוץ ראיתי את דניאל ובן, רגע מה בן עושה פה? הוא בכלל לא בשכבה שלנו.. הם הסתכלו לכיוון סלע גדול שעליו ישבו שני ילדים, לא ממש ראיתי מי אלה.. רק כשהתקרבתי מעט זיהיתי את עמית.. ולידו.. את לימור?! הם היו כל כך צמודים.. רציתי כל כך להרביץ לו, הוא ידע שאני אוהב אותה.. אז מה הוא עושה?! בגלל זה הוא לא רצה לנשק את דניאל! כי הוא אוהב את לימור! אני לא מאמין....



--

תגיבו :]
אוהבת 3>

ואויי איזה יפההה
מעניין מיזהה
המשךך דחוףף 😊

QUOTE (suko @ 21/07/2007) ואויי איזה יפההה
מעניין מיזהה
המשךך דחוףף 😊
זה שלומי יסתומה XD

-ערוך-

תיקנתי עכשיו כדי שכולם ידעו שזה שלומי חח :]