קראתי עכשיו הכול.
מדהיםםם!!
את כותבת מקסים
מחכה להמשך
קראתי עכשיו הכל!!
את לא מבינה איך ריגשת אותי,
ויאך הכתיבה שלך הקסימה אותי.
הרעיון של הסיפור כ"כ יפה..
ואני מקווה שהוא לא מבוסס על משהו אמיתי.
אהבתי את הסיפור שלך כ"כ
תמשיכיי מהרר=]
שבוע טוב מאמי3>
סיפור מושלם ל כך ועצוב =/
אהבתי מעוד
יאללה מחכה להשמך =]
הפסקת ת'סיפור ואני לא יודעת.. ?
קראתי עכשיו הכל מקווה שלא נטשת אותנו.
ממש ייפפפה 😊
המשך מאמייי=]
הסיפור שלך מדהיםםם!
גם אני מקווה שלא נטשת אותנו כן? המשך... 😊...
דיי שכחתי מהסיפור
ות'אמת שחשבתי להפסיק
אבל יאללה בנתיים נמשיך ...
תודה על כל התגובות 😊
מהפרק הקודם-
הדרך הייתה כל כך חשוכה. תמיד שנאתי לעבור שם .
היא אומנם גרה שלוש רחובות מתחתי , אבל כדי להגיע הכי מהר , צריך לעבור דרך החומות הישנות.
שנאתי את האזורים האלה שבישוב שלי .
בצעדים מהירים התחלתי להתקדם לעבר ביתה , מתפללת שלא יהיה כאן אף אחד ...
פרק 5 –
"שלום לך " קראה לירז בחיוך גדול , וחיבקה אותי בחוזקה .
"מה קורה ?" חייכה לעברה ומבעד לכתפייה יכולתי להבחין בכל שאר החברים שישבו בסלון .
סגרתי אחריי את הדלת והתקדמתי לעבר כולם .
"וואי דנדי , כבר שכחתי כמה את מצחיקה " חייך אליי ירדן ותפח על כתפי בעדינות .
"ואני שכחתי כמה כייף איתכם " חייכתי גם אני .
"אז מה רצית לספר לנו ?" קפצה לפתע לירז .
"אהה , כן .. " מלמלתי .
"אנחנו מקשיבים " חייך דרור .
לקחתי נשימה עמוקה, "נכון גל כהן , זוכרים אותו ? " שאלתי .
"זוכרים זוכרים " חייכה יעל , תמיד היא אמרה שאנחנו מתאימים , ויום אחד שעוד נהיה ביחד .
"אז אנחנו ביחד ..." אמרתי לאחר שתיקה קצרה , " עוד מעט חודש" הסופתי בשקט .
"מה?" , "באמת?" נשמעו קולות מפי כמה ילדים .
"כן , הוא כל כך תומך בי ועוזר לי , היום אפילו היינו אצל אלמוג " אמרתי משפילה את מבטי .
"למה את מורידה את הראש ? את צריכה להיות גאה שאת ממשיכה " אמרה לירז והרימה את ראשי בעדינות .
"אתם .. לא כועסים ?" גמגמתי .
"על מה נכעס מפגרת ? הגיע הזמן , מזל טוב " חייך דרור והתרומם מהספה .
"באמת ?" שאלתי בעודו מתקרב אליי .
"כן דניאלי , אנחנו שמחים בשבילך " אמר ורקן לעברי , מחבק אותי חיבוק חזק .
"תודה , כל כך פחדתי מהתגובה" חייכתי .
"תאמת , שראינו אתכם גם היום יוצאים ביחד , ותיארנו לעצמנו , אתם הייתם כל הזמן ביחד והכול ,
ואנחנו יודעים שהוא עזר לך נורא לעבור את התקופה הזאת .. אבל זה בסדר דניאל , עברת מספיק זמן של סבל לבד " אמר .
"אני מרגישה אבל לפעמים שזה לא בסדר , למרות שהוא היה רוצה שאני ימשיך, אני יודעת .
אבל יש לי עוד את ההרגשה שלא כיבדתי אותו מספיק .. " אמרתי .
"שטויות דניאל , עברו 3 חודשים מאז, את חייבת להתחיל להמשיך בחיים שלך , את פשוט חייבת ..." הצטרף ירדן .
"תודה לכם " חייכתי "אני כל כך אוהבת אותכם " הוספתי בשקט ודמעה זלגה על עיני .
כל כך התרגשתי והתגעגעתי אליהם .
מאז מותו של אלמוג לא יצא לי לבלות עם חברים בכלל , כל הזמן הייתי מסתגרת בבית , או עם גל .
היציאה למועדון באותו ערב שהוא שר, הייתה היציאה הראשונה שלי למקום כזה מזה 3 חודשים מאז אותו היום .
"עכשיו אפשר קצת לשמוח ? למה לא קראת לו באמת ?" שאלה לירז , שישבה במהלך כל השיחה בשקט .
"רציתי לספר לכם קודם לבד , וגם הוא לא כל כך מכיר את כולכם כאן " עניתי .
"שטויות , פעם הבאה תדעי שהוא מוזמן תמיד " הוסיפה בחיוך .
ישבתי וחשבתי אם כדאי להתקשר, לדעת אם היא סיפרה כבר , ואיך הם קיבלו זאת .
אני יודע שזה לא אופייני לי כל הפחד הזה מאחרים . הפחד לדעת מה הם חושבים על מה שאני עושה .
אבל רק בגללה , ובגלל שידעתי שלה זה חשוב כל העניין הזה , פחדתי .
לא רציתי שזו תהיה הסיבה שיהיו לה חששות כלשהן מהקשר שלנו .
הרמתי את שפורפרת הטלפון שעמדה על השולחן , מתחיל לחייג את המספר הרגיל , אך נעצרתי .
הורדתי את השפורפרת בחזרה . היא צריכה להיות איתם קצת לבד .
לא יקרה כלום אם אני יחכה קצת ....
" תודה לכם , כל כך נהנתי .. " חייכתי לעברם .
"גם אנחנו , אז רגע דניאל רואים אותך מחר בבית הספר ?" שאל דרור .
"כן , אני צריכה לסיים את כיתה יא' , אתה לא חושב ?" שאלתי בעודי מחכה שירדן יפתח את הדלת .
"חושב חושב, אז נראה אותך מחר " חייך , "יאללה ביי , היה כייף איתכם " הוסיפה לירז .
"גם לנו " חייך ירדן ויצאנו שתינו מביתה .
עליתי למכונית השחורה שלו .מכונית עם גג נפתח ארוכה , משהו מדהים . כולם חולמים על אוטו כזה בישוב שלנו . אין הרבה כאלו באזור .
תוך מספר דקות הגענו כבר לביתי , לפחות הפעם לא הלכתי בחושך .
נפרדתי מירדן , ופסעתי לעבר ביתי באיטיות .
"כי במקום שזרעתי בו עצב, גדל לו חיוך .... " נשמע הפלאפון , שממש הקפיץ אותי באותו הרגע .
"הלוו" שמעתי את קולה .
"לא התאפקתי, אני חייב לדעת אם דיברת איתם " אמרתי .
"תירגעי, דיברתי והם קיבלו את זה בסדר גמור " ענתה בנימה שמחה .
"וואי אני שמח " נשמתי לרווחה .
"יותר מזה, הם שאלו למה לא הבאתי אותך " צחקה .
"אוו יפה , אז פעם הבאה אני בא " צחקתי גם אני .
"אתה תבוא ... " ענתה .
"אל תדאגי , טוב רק רציתי לדעת את זה , את עוד איתם ?" שאלתי .
"לא, הרגע הגעתי הבייתה " אמרה .
"אהה טוב דנדו'ש , אז דברי איתי מחר אחרי בצפר , את הולכת נכון ?" שאלתי .
"כן , אני ידבר איתך " ענתה .
"אוקיי , לילה טוב יפה שלי " אמרתי וניתקנו .
קרני השמש החזקות סינוורו את פניי .
כבר לא היה לי חשק לישון , דיי התגעגעתי לבצפר .
התרוממתי מהמיטה והתקדמתי לעבר המקלחת לשטוף את הפנים ולהתקלח.
יצאתי בחזרה לחדר, שמתי מכנס ג'ינס עד הברך וחולצת בצפר בצבע אדום ואת האולסטר הלבנות .
סידרתי טיפה את השיער, התאפרתי וירדתי למטה .
אמא קיבלה את פניי בחיוך גדול , היא כל כך שמחה שהחלטתי לחזור לבצפר .
כל אותו זמן שנשארתי בבית היא אומנם לא אהבה את הרעיון אבל תמכה בי תמיד, היא ידעה שקשה לי לחזור לשגרה.
המוות שלו השפיע עליי מאוד קשה , והיא הבינה זאת , לכן במשך הזמן האחרון הייתי לומדת הרוב בבית , משלימה לפעמים מחברים , ומגיעה רק למבחנים חשובים .
אבל הפעם , החלטתי שבאמת הגיע הזמן לחזור לבית הספר , אחרי הכול , החיים ממשיכים , ואני צריכה להמשיך איתם...
טוב שנזכרת [;
חחח
יפפפה , המשך
פרק מדהיםםםם=]
התגעגעתי לסיפוררר....
אל תפסיקי אותו!!!
שבוע טובב3>
QUOTE (-Fly- @ 04/08/2007) פרק מדהיםםםם=]
התגעגעתי לסיפוררר....
אל תפסיקי אותו!!!
שבוע טובב3>
😉
אתר האהבה הישראלי