פרק 4-
הכניסה הראשית נראתה מרחוק כמו האולם בשדה התעופה
בו יוצאים האנשים שכרגע ירדו מטיסתם.
כולם התחבקו ודיברו בהתרגשות,
שמחים לראות חברים שלא ראו המון זמן.
"מעיין!!" נשמעה צעקה כשהתקרבנו לאזור.
זאת היתה ליטל, אחת הבנות שהיו איתי במחלקה בקורס המדריכים.
"ליטלי! מה נשמע ?! וואי כמה זמן לא ראיתי אותך.."
"כן אנחנו מזה גרועות.. אנחנו חייבות לשמור יותר על קשר!" אמרה.
"חח צודקת.. אז איך השנה? את מדריכה?" שאלתי אותה.
"בטח! ד' לשלטון!" אמרה וחייכה חיוך ענק. "מה איתך? בטח גם מדריכה, נכון?"
"חח ברור, אני היי'ניקים" עניתי לה בחיוך.
"ליטל.." נשמע קול מאחורי "אמא ביקשה שתתקשרי אליה אחרי הפעילות לילה"
"אוי נכון! לא דיברתי איתה כבר יומיים.." אמרה ליטל מבוישת.
"מעייני, תכירי, זה אחי הגדול והשקסי!" אמרה וחיבקה את אחיה שכבר עמד לידי.
"אהלן, עידו" אמר והתכופף מעט לנשק לי את הלחי.
"היי, אני מעיין" חייכתי אליו, מנסה להיזכר מאיפה הוא מוכר לי.
"זאת לא את מהשוקת היום בבוקר?" שאל אותי.
"אהה עכשיו נזכרתי מאיפה אתה מוכר לי" חייכתי בביישנות.
"חיוך כזה אני לא יכול לשכוח" אמר וקרץ לי.
עכשיו, כשממש דיברנו ויכולתי להתעמק יותר בפניו,
גיליתי פנים מתוקות בדיוק כמו שאני אוהבת- שיער חום בהיר, לא קצר ולא ארוך, המבולגן בצורה מושלמת,
עיניים גדולות במעין צבע דבש ירוק, ונמשים קטנים המשווים לו מראה שובב ונערי.
"כל השישיסטים מתבקשים להגיע לכאן" נשמעה צעקה מפי אחד הרכזים שקטעה את שיחתנו.
"יאללה מעיין" קראו לי הבנות, שכמוני הספיקו גם הן לפגוש חברים מוכרים. "קוראים לנו.."
"טוב מתוקות" פנה עידו אלי ואל ליטל. "אני זז לאזור השמיניסטים, תיהנו!" אמר.
"אה ליטל, אל תשכחי להתקשר לאמא!" נזכר פתאום. "נראה אותך מעייני, הא?" הוסיף והלך.
"חמוד אחיך.." אמרתי לליטל והלכנו שתינו לכיוון כל השישיסטים שהתאספו לקראת תחילת הפעילות.
"שלום לכל שכבת השישיסטים!" קיבל את פנינו קובי, רכז של אחד הסניפים,
שהיה ידוע באופיו הפראי ובקולו הגבוה שנשמע מקילומטרים.
הוא גבוה ורחב ועל ראשו מבולגנות עשרות רסטות עבות בצבע ג'ינג'י זועק.
כולם אוהבים את קובי, הוא מוכר ואהוב בכל סניפי הארץ.
"טוב, אז כמו שאתם מכירים אותי, את הפעילות שלכם הכנתי מטורפת מהרגיל!" אמר קובי,
וזכה לשריקות ומחיאות כפיים מכולם. "כולם אחרי!" צעק והתחיל ללכת לכיוון היציאה מאזור המחנה.
"קיבלנו את קובי!" אמרה לנו סיוון באושר. "אין עליו!" הוסיפה אפרת,
כשהיא מנסה לזרז אותנו להגיע קדימה ולראות לאן אנו הולכים.
"עוד לילה עבר והירח מר, עוד לילה עבבבבר!!!" פרצה פתאום נטע בשיר החרוש ביותר במחנה והחלה לקפוץ ולדלג. בהתחלה צחקנו על מראה המטופש אבל מהר מאוד הצטרפנו אליה וסחפנו אחרינו את כל השישיסטים שהתחילו לשיר ולקפץ כמו חבורת ילדים קטנים בסיור לגן חיות.
"יואאאו! אני לא מאמינה! אנחנו על חוף הכנרת!" צווחה יעל באושר.
כולנו עמדנו מלאי מרץ על חול הים הנעים, מסתכלים על השקיעה המדהימה
ששילבה בשמיים המתכהים גוון ורדרד-כתמתם יפייפה.
"אוקי שישיסטים, הבטחתי פעילות מטורפת ואני אקיים! יאללה כולם לשבת במעגל"
ניסה קובי להרגיע את הרעש כדי שיוכל להתחיל.
"טוב, אני מחלק אתכם עכשיו לקבוצות. תהיו בוגרים ואל תעשו יותר מידי פרצופים. מה שיוצא אני מרוצה!"
אמר קובי בחיוך ענק שהדגיש את גומותיו החמודות.
"כל ההיפופוטמים לכאן!" נעמדתי במקומי וצעקתי, לאחר שקובי סיים לחלק אותנו.
הרוח הקרירה הניפה את שערי הארוך בעדינות,
והגופייה התכולה שלבשתי התאימה בדיוק לאווירה.
"היי היפופוטמית, אנחנו יחד בקבוצה!" באה לקראתי ליטל בחיוך וחיבקה אותי כאילו שנים לא התראינו.
אהבתי את האופי הזה שלה, אופטימית ושמחה.. תמיד חמה ומחבקת המון.
"מעניין מה השביעיסטים עושים עכשיו.." שמעתי קול עדין מאחורי. "אני מתגעגעת לנדבי שלי.."
לשמע השם המוכר, הסתובבתי מיד, וראיתי נערה נמוכה ורזה, עם תלתלים שחורים ועיניים תמימות, מדברת עם אחת הבנות בטון אוהב ומתוק.
אותו הטון שלי, הטון של פעם, כשדיברתי על נדבי שלי..
אוהבבת המוון
ליאני :]
יאאא
מסכנהה
פרק מדהיםםם
מחכהה
יאאא מדהייםםם [:
המשךךךך [:
ודרך אגב, זה סיפור אמיתי?
QUOTE (שקדייי @ 26/06/2007) יאאא מדהייםםם [:
המשךךךך [:
ודרך אגב, זה סיפור אמיתי?
לא יודעת אם אמיתי
אבל אני בטוחה שכמה דמויות פה מהמציאות ...
תודה בנותת 😊
שקדי, כמו ששחרוני ענתה-
הסיפור לא אמיתי, אבל מרבית הדמויות בו מושפעות מהמציאות ויש בו סיטואציות שקרו באמת..
אוההבת 3>
יאו איזו מסכנה :[
יאו זה כזה מדהים ((:
הההמששך!!
וואאי מדהים :]
תמשיככי מאמי
מוואה ענקיתת
איזה סיפור מדהים!!
חח אנחנו קוראים למחנה קיץ מחק''ץ אז זה היה קצת מוזר לשמוע חח
תמשייכי
תוודה :]
אתן כאלה מקסימות 😊
אוהבבת אותכן !
ואוו די זה כזה יפה 😊
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךך דחוף 😛
