המון המון תוודה בנות :]]
אני אנסה להמשיך כמה שיותר מההר 😊
אוההבבת אתככן
מדהים
מדהים ממש!
מחכה להמשך
שבת שלום בובה
מחכה להמשך בובבבבבבה 😊
-שבת שלום-
תוודדה 😊
ששבת שלום :]]
אוההבת אתככן !
ואיי פרק מדהיים..
סופ סוף הבנתי מה קרה ביניהם. . .
מחכה להמשךך
*שבת שלום *
ליאני
קראתי עכשיו את שני הפרקים האחרונים
ליאני, זה כל כך יפה! זה באמת מדהים
אני פשוט יושבת כאן ובכל הגוף שלי עוברות צמרמורות
ליאן- שני הפרקים האחרונים קרו לי. בדיוק כמו שאמרת.
אני מרגישה כאילו סיפרת את הסיפור שלי, סיפרת על החיים שלי.
הרגשות, המחשבות, הבכי- הייתי שם וזה היה בדיוק כמו שסיפרת, בדיוק.
את כל כך מוכשרת שזה לא יאומן
אני כל כך אוהבת אותך
השלמתי 4 פרקים קסומממממממממים !!!!!!!!!!!
איזה זבל הנדב הזזה אררררר
המששך דחוףף 😊
תתודה ((:
באמת כיף לקרוא את התגובות שלככן !
אני מקווה שהיום יהיה כבר המשך :]
אוהבבת אתככן 3>
QUOTE (האליי @ 13/07/2007) ליאני
קראתי עכשיו את שני הפרקים האחרונים
ליאני, זה כל כך יפה! זה באמת מדהים
אני פשוט יושבת כאן ובכל הגוף שלי עוברות צמרמורות
ליאן- שני הפרקים האחרונים קרו לי. בדיוק כמו שאמרת.
אני מרגישה כאילו סיפרת את הסיפור שלי, סיפרת על החיים שלי.
הרגשות, המחשבות, הבכי- הייתי שם וזה היה בדיוק כמו שסיפרת, בדיוק.
את כל כך מוכשרת שזה לא יאומן
אני כל כך אוהבת אותך
האלי,
באמת עבר עלייך כל זה .?
וואו :S
זה כ"כ קשה..
ניסיתי להכניס את עצמי לכל הסיטואציות כשכתבתי, ורק מזה בכיתי :/
תודה רבה על כל המחמאאות (:
אני אוהבת אותך !
וממש ממש מתגעגעת :S
מדהייםם
תמשיכיייייייייייייי
QUOTE (ליאןןן16 @ 14/07/2007) QUOTE (האליי @ 13/07/2007) ליאני
קראתי עכשיו את שני הפרקים האחרונים
ליאני, זה כל כך יפה! זה באמת מדהים
אני פשוט יושבת כאן ובכל הגוף שלי עוברות צמרמורות
ליאן- שני הפרקים האחרונים קרו לי. בדיוק כמו שאמרת.
אני מרגישה כאילו סיפרת את הסיפור שלי, סיפרת על החיים שלי.
הרגשות, המחשבות, הבכי- הייתי שם וזה היה בדיוק כמו שסיפרת, בדיוק.
את כל כך מוכשרת שזה לא יאומן
אני כל כך אוהבת אותך
האלי,
באמת עבר עלייך כל זה .?
וואו :S
זה כ"כ קשה..
ניסיתי להכניס את עצמי לכל הסיטואציות כשכתבתי, ורק מזה בכיתי :/
תודה רבה על כל המחמאאות (:
אני אוהבת אותך !
וממש ממש מתגעגעת :S
את אפילו לא יכולה לתאר כמה סיפרת את הכל באופן מדוייק
עם כל מילה שקראתי הרגשתי שזו אני שמספרת
הרגשתי שאני באמת חוזרת לרגעים האלה
את פשוט תארת את זה בצורה כל כך מדהימה, כל כך מדוייקת.. כל כך אמיתית
מהרגע הראשון שספרת לי שאת כותבת ראיתי שיש לך כישרון
ברצינות ליאני! את פשוט כותבת מדהים
תודה נויקוש :]
והאליי, באמת באמת תודה !
אני כ"כ אוהבת אותתך !
מפרסמת המששך.. :]
פרק 12
לא. אני לא אתן לו להרוס לי את המחנה.
מספיק סבלתי בגללו.. מספיק בכיתי בגללו..
בארבעה ימים הנותרים אני אנסה להתחמק ממנו כמה שאפשר..
אני לא רוצה לראות אותו יותר.. לא רוצה לסבול בגללו יותר..
כל פעם שאני רואה אותו הכל חוזר.. כל התקופה שלנו ביחד, כל הזיכרונות המדהימים..
זיכרונות שנגמרים באותה התמונה שלא יוצאת לי מהראש,
התמונה שלו איתה.. מחובקים שם על המיטה שלו..
ניגבתי את הדמעות ופתחתי את דלת תא השירותים,
הרגשתי פתאום את האוויר הנקי חודר לריאותיי, רק אז שמתי לב כמה חנוק היה בפנים..
"מעיין..?" שמעתי קול מוכר מאחורי כשסגרתי אחרי את הדלת.
הסתובבתי באיטיות וניגבתי את הדמעות האחרונות.
"עידו.. היי" נתקלתי בפניו החמודים של עידו ובפני עלה חיוך גדול של הקלה.
"מה נשמע מעייני ? כיף לראות אותך שוב" אמר כשהוא מתקרב אלי ונשק לי בלחי.
"הכל מצוין" חייכתי את החיוך המזויף ביותר שיכולתי. "יוצא לנו להתראות הרבה במקריות בזמן האחרון.."
"חח צודקת.. צריך לתקן את העניין הזה, את לא חושבת?"
"מה? מה זאת אומרת?" הסתכלתי עליו במבט לא מבין.
"התכוונתי שאנחנו צריכים להתראות יותר, לא רק במקריות פה ושם" אמר וקרץ לי בחיוך.
"אהה .. בטח, צודק."
"אז אממ זהו, חשבתי אולי.. אממ..כדי לתקן את העניין.." אמר במין גמגום משעשע "אולי אממ.. נלך יחד למסיבה היום בלילה?" הסתכל עלי בעיניים מבוישות ומלאות ציפייה.
"מסיבה? איזו מסיבה?"
"אהה כנראה עוד לא הודיעו לסניף שלכם.. יש היום מסיבה לכל הבוגרים, לילה לפני שכל החניכים מגיעים. אז חשבתי.. זאת אומרת, אם את רוצה, שאולי נלך ביחד.?"
"אהה הבנתי.. בטח , בכיף" עניתי לו בחיוך.
"יופי מעולה!" אמר בחיוך גדול.
"אז אני כבר אבוא לסניף שלך יותר מאוחר..כדאי שאני אלך להתחיל לעבוד.." נאנח עמוקות וגלגל את עיניו. "ביי בינתיים מתוקה."
"את מוכרת לי מפעם
אולי מגלגול אחר
חלום שהשאיר בי טעם
של זיכרון בוער.
ולפני שאני נוגע..."
"מעייני! מה נשמע מתוקה?" ענתה אמי בהתרגשות.
כשנכנסתי לסניף הלכתי כמה שיותר מהר לאזור האוהלים. לא היה לי חשק לראות אף אחד..
נכנסתי לאוהל ומיד נזכרתי שמזמן לא התקשרתי הביתה..
"היי אמא, הכל בסדר.. הערתי אותך?"
"איזה הערת ? השעה כבר תשע. את יודעת שאני משש כבר על הרגליים" ענתה בטון מתחנחן.
"כן.. היום גם אני. הייתי תורנית בוקר." אמרתי לה באדישות. אדישות שממש לא אופיינית לי.
"איך בבית?"
"בבית הכל כרגיל.." ענתה לי "מתגעגעים אלייך." שמעתי את החיוך הקטן בקולה.
"קרה משהו מעייני? את לא נשמעת טוב.."
אמא ידעה לזהות הכל. יש לה הכישרון לזהות כל שינוי קטן בי, אפילו אם זה דרך הטלפון.
"לא, הכל בסדר. סתם עייפה.." שיקרתי.
"מעייני, קוראים לי בדיוק לישיבה.." אמרה אמא כשברקע שמעתי קולות דיבורים ממשרדה. "תתקשרי יותר מאוחר?"
"כן, אני אשתדל.."
"טוב מתוקה. אז נדבר בערב.. ככה גם תוכלי לדבר עם כולם בבית, הם מאוד מתגעגעים אלייך."
"אוקי אמא, אני אתקשר. תמסרי בינתיים ד"ש ממני לכולם"
"אני אמסור. ביי חמודה שלי, אוהבת אותך! שיהיה לך יום נפלא!"
"תודה ממי, גם אני.." אמרתי וניתקתי את השיחה.
למרות שלא ראיתי אותה רק שלושה ימים, נורא התגעגעתי..
איך שהוא, כשאני רחוקה ולא מרגישה במיטבי, הקול של אמא תמיד עוזר..
רק מלשמוע אותה אני נרגעת.. כאילו קולה משכיח ממני את מצב רוחי העגום..
"יוואו היום המסיבה!" שמעתי את קולה של סיוון מחוץ לאוהל. "אין לי מושג מה ללבוש!"
"שטויות, אנחנו במחנה, תזרקי עליך משהו נחמד." ענתה לה יעל,
שסביר להניח שבדיוק באותו הזמן היתה גם היא טרודה בענייני המסיבה.
"את שוכחת שהמסיבה הזאת היא בדיוק ההזדמנות לפגוש את אהבת חיי!" אמרה סיוון בטון ילדותי.
"כן כן.. שמענו עלייך ועל אהבת חייך.."
"חכי שנייה, אני חייבת לבדוק מה מצב הגופייה הלבנה שלי שבטח כבר התקמטה בתיק.." אמרה סיוון
תוך שהיא נכנסת לאוהל ויעל אחריה.
"אה מעיין! מה את עושה פה?" הופתעה סיוון.
יעל, שהספיקה גם היא לקלוט אותי בפנים, נכנסה במהירות אל האוהל וסגרה אותו.
"מעיין! סופסוף!" התיישבה ממש לידי. "נעלמת לנו פתאום.. את חייבת לספר מה היה עם נדב.!"
"מה נדב? איזה נדב?" פתחה סיוון את עיניה.
סיוון היתה עוד באוהל כשפגשתי את נדב.
כנראה שאף אחת עדיין לא הספיקה לעדכן אותה.
"נדב נדב?? דיברת עם נדב?!" שאלה המומה כשהיא מגבירה מעט את קולה.
"אוי נכון שכחנו לספר לך.." ענתה לה יעל במקומי.
"נדב היה פה הבוקר.." אמרה והעבירה את מבטה חזרה אלי, מסמנת לי בעיניה שאתחיל לספר.
"איך אני תמיד האחרונה שיודעת?!" התעצבנה סיוון. "נדב המפורסם הגיע לפה אחרי שעברה חצי שנה שלמה, ואף אחת מכן אפילו לא טרחה לספר לי!"
"אני בטוחה שתתגברי." אמרה לה יעל והוציאה לשון. "כרגע את פחות מעניינת פה." מבטן של שתיהן הופנה אלי, מחכות בקוצר רוח שאתחיל לפרט.
"אאוואואואוואאוואאו" שמענו פתאום אזעקת אמבולנס מבחוץ.
"מה הולך שם?!" אמרה יעל לאחר כמה רגעים של שתיקה,
ושלושתנו יצאנו לבדוק את פשר הרעש.
אני חייבת להודות שמעולם לא כל כך שמחתי לשמוע אזעקת אמבולנס.
כשיצאנו מאזור האוהלים, ראינו את כל בוגרי הסניף מתגודדים מסביב לאמבולנס שחנה בחוץ.
כמה בוגרים מסניפים אחרים הצטרפו גם הם לבדוק את פשר ההמולה.
ראינו מישהו שראשו מכוסה דם מובל אל האמבולנס כשמאחוריו מספר אנשי מד"א.
לא הצלחנו לזהות בדיוק מי זה היה..
שירה עמדה שם איתו. היא אחזה בידו והובילה אותו אל האמבולנס, כשהיא תומכת בו שלא ימעד.
בנות, אני באמת מצטערת על הזמן שלוקח לפרסם המשכים..
למרות החופש, הימים שלי נורא עמוסים :S
הפרק יצא לא משהו.. וגם קצר :|
אני ממש מקווה שיהיה אפילו עוד המשך היום, בסביבות הערב-לילה :]
אוההבת אתככן 3>
ליאני :]
מבינות אותך ..
מהממם😊
תשמכי כשיהיה לך זמן
אתר האהבה הישראלי