אמא אני במתחח
תמשיכיכיככייי
אמאלההההההההההה איזה מושלם!!!!!
המממממממשך..
😮 מחכה להממממממשךךךךךך
מושלם
מהמםםםם =]
יהיה עוד המשך היום ? 😛
תוודה 😊
אתן פשוט מקסימות !
אני מתחילה לכתוב המשך עכשיו :]
אז אם אני לא ארדם באמצע יהיה יותר מאוחר המשך חח
במקרה הכי גרוע זה יהיה מחר (:
אוההבת ההממון ! 3>
מקסיםםםםםםםםם
מחכה להמשך.
😛 😛 אני קוראת חדשה
ממש אהבתי את הסיפור תמשיכיייייי
מחכההההההה
אימלה איזה מתח חיחיח
דרך אגב אהבתי את הסיפור והרעיון ואת הכתיבה
פשוט מושלם
אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן 😁 😁 😁 😁 😁 😁 😁 😁 😁 😁 😁 😁
שרוני**
כרגיל- היה מדהים!
ואני רואה מאיפה ההשראה כן ;]
וואו איזה מחנה מקולל זה היה.. זוועת עולם מה שהלך שם..
מחכה להמשך בקוצרררר רוח 😕
בכל מקרה אני אוהבת אותך המון יפה שלי
אלף נשיקות lol חחחחח
האלי
QUOTE (ליאןןן16 @ 18/07/2007) תוודה 😊
אתן פשוט מקסימות !
אני מתחילה לכתוב המשך עכשיו :]
אז אם אני לא ארדם באמצע יהיה יותר מאוחר המשך חח
במקרה הכי גרוע זה יהיה מחר (:
אוההבת ההממון ! 3>
היום זה מחר
ואין פרק.
נרדמת לכל כך הרבה זמן או מה? XP
😮
^^^^
אני בדיוק עכשיו מסיימת את הפרק ומפרסמת :]
הבטחתי היום, וזה יהיה היום 😊
שרוני, אני שמחה שנהנת מהסיפור :]
האלי, זה באמת היה נוראי! אחד הדברים ההזויים והמפחידים :|
תודה לכולככן !
המשך יפורסם ממש עוד מעט (:
אוההבת הממווןן
פרק 13
רצנו שלושתנו לעבר כל המתגודדים. מנסות להבין מה בדיוק קורה שם.
"מה זה?! מה קרה??" צעקה יעל כשהגענו, נועצת את עיניה באלמוני מכוסה הדם ושירה המובילה אותו.
דחפנו את כולם ללא רחמים, מפלסות את דרכנו לעבריהם.
"אוי ואבוי! זה תומר!" נבהלתי לזהותו כשהתקרבנו.
תומר היה שביעיסט, שכבה אחת מעלינו. הוא היה אחד הבולטים בצוות הטכני של הסניף, הצוות שאחראי לכל הבנייה.
שערו הארוך והשטני התערבב עם הדם הסמיך ונראה מפחיד ונוראי.
תומר כבר היה בידיהם של אנשי המד"א, נתמך בזרועותיהם מכל צדדיו,
כשאחד מהם מנסה לעצור את זרימת הדם בעזרת תחבושת מיוחדת כלשהי.
"שירה! מה קרה פה??" התנפלנו שלושתנו על שירה הלחוצה והמבוהלת.
פניה היו מכוסים בדמעות.
"הוא..אממ.. היתה תאונה" ניסתה שירה להסביר כשמבטה אינו מוסת לרגע מתומר החבול.
"תאונה?" שאלה יעל. "מה בדיוק קרה?"
"בנינו חלק מהשער ביחד.. ואממ.. לא שמנו לב שאף אחד לא החזיק את אחת הסנאדות.."
"וואי מסכן! נפלה עליו הסנאדה??" אמרה סיוון ופתחה את פיה בהלם.
שירה פרצה בבכי וכיסתה את פניה בידיה.
"די שירה.. זו לא אשמתך.. " התקרבתי וחיבקתי אותה.
"אתן לא יודעות כמה זה היה נוראי.." אמרה שירה בקול חרישי. "הכל קרה כל כך מהר.." המשיכה ומחתה את דמעותיה.
"לא שמנו לב לרגע אחד.. ופתאום.. הראש שלו.. זה היה כל כך מפחיד!"
"שירה אל תדאגי.. הכל יהיה בסדר.." אמרנו לה, מנסות להרגיעה.
הסתכלנו אחת על השנייה בחוסר אונים, לא יודעות מה עוד להגיד לשירה שדמעותיה לא הפסיקו לזלוג.
לפתע היא הזדקפה, ניגבה במהירות את הדמעות מפניה. "היי! חכו רגע!" צעקה לעבר האמבולנס.
"שירה? מה את עושה??" צעקנו לעברה כשהיא התקדמה בריצה לכיוון האמבולנס.
"אני הולכת איתם!" סובבה לרגע את ראשה לאחור והסתכלה עלינו. "אני לא יכולה להישאר פה ולדאוג.." אמרה בקול שקט, ועלתה אל האמבולנס.
דלתות האמבולנס נסגרו, כששירה בתוכו.
קול האזעקה הצורם נעשה חלש וחלש יותר ככל שהוא התרחק מהאזור.
המתגודדים הרבים החלו להתפזר, ואנחנו עמדנו שם כשעינינו נשואות אל עבר האמבולנס המתרחק.
"אוקי חבר'ה, אני יודע שמה שקרה פה היה מבהיל בשביל כולכם" אמר יואל הרכז כשאסף את כולנו מיד לאחר שהאמבולנס עזב. "אני רואה כמה כולכם נסערים ולחוצים."
"דיברתי עם אחד אנשי המד"א שהיו פה. הוא אמר שלפי איך שהמצב נראה זאת פגיעה יחסית קלה ושלדעתו אין לנו מה לדאוג." המשיך יואל את דבריו.
"לא לדאוג?! אתה ראית איך הוא נראה??" התפרץ מאור בחוסר הטאקט האופייני לו.
"מאור.." פנה אליו יואל אישית והסתכל בו במבט רציני. "אני הייתי בדיוק כאן איתכם וראיתי בדיוק איך הוא נראה. כולנו ראינו." הפנה את מבטו בחזרה אח כולם.
"כולנו עדיין בהלם ממה שקרה.." התיישב יואל על החול.
"אבל המחנה צריך להמשיך.. ותאמינו לי, שגם תומר לא היה רוצה שנפסיק הכל בגלל מה שקרה."
"איך אפשר להמשיך לעבוד בלי תומר?! הוא הראש בכל הבנייה פה!" אמר אחד מהחמשושים מהצוות הטכני.
"נכון" המשיך יואל. "זאת עוד נקודה חשובה!"
"כולכם יודעים כמה חשוב לתומר לזכות בפרס ראשון במחנאות השנה! אסור לנו לאכזב אותו! העבודה צריכה להמשיך בדיוק מהמקום בו עצרנו!" נעמד יואל על רגליו ודיבר בהתלהבות, מנסה להחזירנו למוטב. "אז קדימה, ניקח חצי שעה הפסקה להירגע ונמשיך כרגיל."
כולם החלו לקום ממקומותיהם ולהתפזר.
"וכמובן.." הרים יואל את קולו, מבקש להחזיר את תשומת לב כולם. "אני מבטיח לעדכן אתכם בכל דבר קטן שייוודע לי!" חייך אל כולם והלך לכיוון אוהלו.
מזל שיש לנו רכז כמו יואל, חשבתי לעצמי כשהלכנו כולנו שקטות בחזרה לאזור האוהלים.
תמיד הערצתי את אופיו הדומיננטי ואת הדרך בה סחף את כולם אחריו.
יואל תמיד ידע בדיוק מה להגיד וכיצד להרגיע את הרוחות הסוערות.
-----------------------------------------------------------------------------
"אפרת, מה בסוף? עם מי את במסיבה היום?" שאלתי את אפרת כשהתארגנו ביחד באוהל.
"אני עם אלי!" ענתה בחיוך גדול והוציאה את הליפגלוס מתיקה הסגלגל.
"פששש יפה לך! אני רואה מישהי תהנה היום בלילה.." אמרתי לה בגיחוך.
"אויש.. מסכן אורי.." נזכרתי פתאום באורי, שסביר להניח מאוד התאכזב מההזדמנות שפספס עם אפרת.
"די, אל תבאסי עכשיו!" אמרה אפרת בעצבים. "וחוץ מזה, אורי הולך בכלל עם סיוון."
"וואלה?!" הופתעתי. לא היה קשר כזה בין אורי לסיוון. "מוזר.. בטח סתם הולכים בתור ידידים."
"וואו! כמה שאת יפה!" חייך אלי עידו כשיצאתי מהאוהל.
"הוא מחכה לך פה כבר שעות, פרינססה!" אמר אלעד שישב לידו על הכורסה שהבאנו מהסניף.
"היה שווה לחכות." ענה עידו לאלעד כשמבטו מופנה אלי, וקם מהכורסה.
הוא לבש ג'ינס בהיר משופשף וגופיה ירוקה שהיתה בדיוק במידה הנכונה. לא צמודה מידי ולא רחבה.
שערו היה פרוע מעט על ראשו בצורה מושלמת, והוא הדיף ריח קיצי ונפלא.
באמת שהוא נראה טוב. ממש טוב.
"אז מה 'פרינססה'?" חייך אלי עידו בשובבות כשהוא מחקה את אלעד. "בא לך לזוז?"
"כן בטח, אני רק שנייה בודקת משהו עם סיוון ונלך"
"סיוון יצאה כבר לפני כמה דקות עם אורי." אמר לי אלעד מהכורסה.
"אהה אוקי.." התאכזבתי שלא יצא לי לדבר איתה לפני.
מה איתך באמת אלעדי? עם מי אתה הולך?"
"אז זהו.. קבעתי עם שירה שנלך ביחד.. והיא לא כאן." אמר בטון מאוכזב.
"אהה.. וואי.. באמת מבאס קצת.." נזכרתי פתאום בשירה שנמצאת שם בבית החולים עם תומר.
"אבל לא נורא, אני בטוחה שתמצא מישהי במסיבה!" חייכתי אל אלעד.
"יאללה עידו, זזנו?" התקרבתי אליו והושטתי לו את ידי.
הלכנו יד ביד לאזור בו היתה המסיבה. מרחוק כבר שמענו את המוזיקה הרועשת והקולות הרמים.
כמה מטרים לפנינו ראיתי את יעל הולכת יחד עם אביתר. חייכתי לעצמי, מרוצה לראותם יחד.
דיברנו כל הדרך, צחקנו.. ממש נהניתי איתו.
הוא כל כך מתוק.. בוגר וג'נטלמן.. יש בו מין קסם, משהו כובש.
"וואאו ! כמה אנשים !" הופתעתי לגלות שרוב הבוגרים כבר היו באזור.
כולם קפצו, רקדו והשתוללו.
זה אחד הדברים הנפלאים במחנה, אפשר להתנהג כיצד שרק רוצים, להשתולל ולהשתגע, ואף אחד לא יגיד שאתה מוזר.
המסיבות במחנה תמיד משחררות ומשכיחות את כל הצרות והבעיות.
"את באה לרקוד?" הוביל אותי עידו לכיוון ההמולה.
הלכתי איתו, כשאני סוקרת בעיני את האזור, בודקת פרצופים מוכרים.
ראיתי שם את סיוון עם אורי. הם רקדו די צמוד..
'אילו רק ערן היה עומד פה ורואה אותם..' חשבתי לעצמי ונבהלתי מהמחשבה.
הלכנו, עידו ואני, כשאנו אוחזים ידיים ונכנסים למרכז הרחבה.
התחלנו לרקוד כשידיו הגדולות מחזיקות אותי בגבי.
היינו קרובים, מאוד קרובים..
אני לא יודעת איך, אבל הרגשתי שמישהו נועץ בי את עיניו.
סובבתי את מבטי לצדדים..
זה היה נדב, הוא רקד כמה מטרים מימיני עם אותה נערה שידברה עליו אז בפעולת הלילה.
הדס, ככה נטע אמרה שקוראים לה.
הוא הפנה מיד את מבטו בחזרה אל הדס כשקלט את מבטי.
אני לא יודעת מה קרה לי, אולי זה נבע מכל הכעס והזעם שלי כלפיו, או אולי מהקנאה כשראיתי אותו עם הדס.
נצמדתי אל עידו יותר והנחתי את ידי על צווארו, נהנית מהמחשבה שנדב יראה אותי כל כך קרובה למישהו אחר.
שיהיה סופ"ש מושלם :]
אוהבבת 3>
אתר האהבה הישראלי