מ-ה-מ-ם
וכרגיל,
אני המטומטמת 😊))
דברי איתיי,, בקשה לכרטיסים...
אני יודעת !
גם הגבתי עליו XD
שאלתי מתי את שמה המשך??
המון המון תוודה :] באמת!
ממש משמח אותי לקרוא את התגובות שלכן (:
יוליה, חח טעות, עכשיו שמתי לב (:
אני מקווה שיהיה המשך בקרוב 😊
שלי, הכל מושפע מהמציאות P:
חחח סססתם ((:
בקשר לכרטיסים, אני כבר אדבר איתך
כי אני עוד רבע שעה צריכה לצאת ועוד לא התחלתי אפילו להתארגן :S
אוההבת את כוללככן !! 3>
QUOTE (YuLiiiiiiA @ 09/07/2007) אוף נו 😊
אני רוצה המשך !
גמניייייייייי
וואי בנות אני ממש ממש מצטעררת !
הימים האחרונים כ"כ עמוסים.. גם עבודה וגם עיסוקים אחרה"צ..
אני מקווה שמחר יהיה המששך :]
אוההבת אתככן 3>
מבינה אותתך, גם אצלי ככה חחח...
מחכה =]
בנות, אחרי כל העיכוב, הנה ההמשך :]
אוהבת אתכן 😊
פרק 10
עמדתי שם. עמדתי ולא זזתי.
עיני נעוצות בו וכל כך הרבה רגשות מתערבבים בתוכי.
כל כך הרבה רגשות שאיימו להתפרץ בכל רגע.
כעסתי ושנאתי, התגעגעתי.. ואהבתי..
עמדתי שם שקטה, כשמסבבי חברותי הצועקות המנסות עדיין להסתיר אותו ממני.
לרגע כולם נעלמו. לא ראיתי אף אחד, לא שמעתי אף אחד..
רק אותו, ראיתי רק אותו עומד שם ממולי.
מבחוץ כאילו העולם נעצר..כולם נעלמו, שקט מוחלט.. ורק הוא, רק הוא עומד שם.
בתוכי, מבפנים, היה רעש נוראי.. ויכוחים ומריבות, כל כך הרבה מחשבות וזיכרונות.. כל כך הרבה רגשות..
רציתי לצעוק , רציתי לצרוח עליו, רציתי לרוץ, רציתי לחבק אותו,
רציתי לקפוץ עליו, רציתי לנשק אותו, רציתי להרביץ לו.. רציתי.
אבל עמדתי שם, עמדתי ולא זזתי ממקומי. עמדתי והסתכלתי עליו.
לפתע התמונה שבתוכה נעצרתי השתנתה.
חברותי הפסיקו לשיר ולרקוד והתרחקו ממני מעט.
ראיתי את אצבעו של אורי, שעמד שם ליד נדב, מתרוממת ומצביעה לכיווני.
ראשו של נדב הסתובב. ראיתי את עיניו מחפשות.
פתאום ראשו נעצר, עיניו חדלו מלחפש, הוא הסתכל עלי..
הוא התחיל לצעוד, התחיל להתקדם לכיווני..
הוא צעד באיטיות, הרגשתי את החשש שבצעדיו.. הכרתי אותו כל כך טוב..
ראשי הסתחרר.. הויכוחים בתוכי, בתוך הלב, בתוך הראש..
כל הרגשות המעורבים.. הרגשתי אותם מתקוטטים בתוכי, מאיימים לשבור אותי מבפנים.
הוא התקרב.. הוא כבר היה במרחק מטרים ספורים ממני.
ככל שהוא התקרב כך התעצמו המחשבות בתוכי..
הרגשתי חלשה, כמעט ולא חשתי את רגלי על הקרקע..
גופי נעשה קליל פתאום, ורק הרגשות בתוכי היו כל כך כבדים.. כל כך מעיקים..
הוא התקרב..
הוא כבר כמעט לידי..
אני רוצה לברוח.. רוצה להיעלם..
"היי מעיין.."
הוא פה. הוא פה ממש לידי.
גופו המושלם עומד לפני.. עיניו המדהימות מסתכלות עלי, מהוססות.. מבוישות..
רציתי לצעוק עליו..
רציתי לצעוק עליו ולהוציא את הכל.. את כל הכעס, את כל הכאב..
להאשים אותו, להנחית עליו את כל ההאשמות שבערו בתוכי, שכל כך הכאיבו לי מבפנים.
רציתי להרביץ לו.. להרביץ לו ולא להפסיק.. להכאיב לו ולהוציא עליו את כל הזעם שנאגר בתוכי.
רציתי לקפוץ עליו..
רציתי לקפוץ ולחבק אותו.. לנשק אותו.. להרגיש אותו שוב.. להגיד לו כמה התגעגעתי.
כמה התגעגעתי אחרי כל הזמן הזה.. כמה חיכיתי לרגע הזה שנדבר שוב..
חודשים לא דיברתי איתו.. מאז מה שקרה.. לא דיברנו.
הוא אף פעם לא בא.. ולי כאב, כל כך כאב..
כמה תכננתי את הרגע הזה.. ראיתי בתוכי את התמונה בה אנו נפגשים שוב..
ראיתי את עצמי פעם כועסת וצועקת עליו, פעם מרביצה לו, פעם שוכחת מהכל ומחבקת אותו..
כמה תכננתי את הרגע הזה.. כמה נאומים ותכניות היו בראשי..
"היי.."
פתאום הכל נעלם. לא יכולתי לעשות דבר..
כל התכנונים, כל הרגשות שבערו בתוכי.. כלום.
"חיפשתי אותך.. באתי לכאן לראות אותך.."
הסתכלתי עליו. הסתכלתי ושתקתי.
גופי בגד בי. כל מה שתכננתי.. כל מה שרציתי.. אך שותקתי. לא יכולתי להוציא מילה מפי.
"הרבה זמן לא דיברנו.." אמר לאחר כמה שניות.
"מאז.. מאז מה שהיה.." הוסיף והוריד את עיניו מטה.
"אה-ההא.." עניתי באדישות.
הרגשתי את החשש בתוכו, את התסכול שחש.
הכרתי אותו כל כך טוב.. יכולתי להסביר כל תנועה שרק עשה.
הסתכלתי עליו עומד מולי. כל ביטחונו העצמי כאילו נעלם. הוא נראה כל כך חלש, חסר אונים..
"אנחנו..אממ..אכפת לך שנדבר.?" שאל אותי בהיסוס, כשהוא מרים את עיניו ומוריד אותן שוב במהירות כשנתקלו במבטי.
כן כן כן! אם אכפת לי?! אני רוצה שנדבר! כל כך התגעגעתי אליך..
אני חייבת הסברים.. חייבת להבין.. למה עשית את זה ?! איך יכולת לעשות לי את זה ?!
"אני לא יכולה כרגע.." המילים יצאו מתוכי, כאילו הפה פועל לבדו, לא מקשיב לרצונותיי.
"אה.." אמר בקול מאוכזב. "אז יותר מאוחר..?"
"בסדר." עניתי והסתובבתי לחפש את ענבל.
הוא תפס את ידי. אחז אותה בידו החמה והגדולה וסובב אותי אליו.
המגע המוכר הזה.. הנעים כל כך..
"אפשר לחבק אותך.?" שאל כשפניו רחוקים ממני רק במספר סנטימטרים ונשימותיו הקצובות מכות בנעימות בעורי.
"התגעגעתי אלייך.." חייך אלי חיוך קטן, חיוך מפייס.
לחבק אותי? כן נדבי.. אני רוצה שתחבק אותי!
אני רוצה להרגיש את חמימות גופך עוטפת אותי בחיבוק כה מוכר..
אני רוצה לשאוף את הריח הממכר שלך לאפי.
אני רוצה להרגיש אותך, להרגיש אותך שוב אחרי כל הזמן הזה.
אני רוצה לחבק אותך, לחבק אותך ולא לעזוב..
"נדב, אני באמת צריכה ללכת כרגע.." שחררתי את ידי מאחיזתו והסתובבתי במהירות לכיוון ענבל.
לא רציתי להישבר. הוא כל כך פגע בי.. כל כך הרבה כעס היה בתוכי.. כאב שלא נגמר..
עוד כמה שניות לידו והייתי נשברת.. הוא כבש אותי כל פעם מחדש, הקסים אותי במין צורה מכשפת..
לידו הייתי כל כך חלשה..
הלכתי במהירות לכיוון ענבל, כשאני מרגישה את העקצוץ בעיני.
אותו עקצוץ המבשר שבעוד רגע כל הרגשות שהיו בתוכי ואיימו להתפרץ,
יתפרצו החוצה בצורת דמעות שלא יפסקו.
"טוב..אז.." אמר בטון מופתע ומאוכזב..
"נדבר בקרוב.." הרים מעט את קולו לאחר שכבר התרחקתי מעט.
לא עניתי. צעדתי במהירות לכיוון ענבל ולא הסתכלתי לאחור.
אוההבת הממממון !
ליאני :]
מממדהייםם..
אחד הפרקים החזקייייםםםם. . .
כל כך אהבתי את התיאור המדויק והמפורט שלך לכל מה שקורה סביבם..
אבל זה באמת היה קצרר..
חח כל הפרק וזה רק כמה מילים ביניהםם
קיצרר
אני הכי מחכה בעולם להמשךךךךך
מוווווואה
אוהבת אותך כל כךךך =][=
יאו אאיזו מסכנהה היאאאאאאאא!!!
איזה באסה שהיא לא רצתה לדבר איתתתוו!!!
יאאו מה הוא עשה ללה?!
הממשששששך 😊
אתר האהבה הישראלי