בנות, אני ממש מצטערת על העיכוב :S
הנה המשך :]
פרק 9
"סיוון.?" פתחתי את האוהל והצצתי פנימה.
סיוון שכבה בתוך שק השינה שלה כשראשה טמון בין ידיה. לא ניתן היה להבחין אם היא ערה או ישנה.
"סיוון? את ערה?" התיישבתי על ברכיי ונגעתי בה קלות.
"הייתי איתו אתמול.." סובבה אלי סיוון את ראשה ופתחה חריץ קטן בעיניה.
"מה היית? עם מי? על מה את מדברת?" ניסיתי למנות בראשי את כל האפשרויות שאליהן יכלה להתכוון.
"עם ערן..הייתי איתו אתמול.."
"מה?! מה זאת אומרת 'היית'??" שאלתי, כאילו אני לא יודעת את התשובה.
"אוי סיוון, את לא נורמאלית.." נאנחתי ונשכבתי לידה.
ערן היה האקס של סיוון. הם היו כמעט שנה ביחד.
לדעתי לפחות, הם אף פעם לא היו זוג טוב. הוא לא היה שווה אותה.
הוא פלרטט עם אחרות ואפילו בגד בה, והיא תמיד סלחה לו.
לפני חודשיים בערך הם נפרדו מסיבה לא כל כך ברורה.
כולם היו בהלם, לא הבינו איך הזוג המוכר נפרד פתאום אחרי כל הזמן הזה,
אחרי שכולם כבר כל כך רגילים אליו.
אני לעומתם שמחתי. שמחתי שסוף סוף סיוון קיבלה שכל ועזבה אותו סופית.
"הוא היה פה אתמול בלילה.. לא יכולתי להגיד לו לא.." אמרה סיוון בטון מתנצל.
"היה פה.? באוהל? איפה אני הייתי?"
"ישנת.." ענתה "את יודעת מה זה כשאת ישנה.. עץ מתעורר יותר מהר" אמרה והבליעה חיוך קטן.
היא צדקה. באמצע הלילה, כשאני ישנה, כמעט בלתי אפשרי להעיר אותי.
יכולים להכניס את המיטה שלי לתוך מועדון רועש באמצע מסיבת טראנס
והסיכויים שאני אתעורר קלושים ביותר.
"וואו..אני לא יודעת מה להגיד לך.." אמרתי והסתכלתי לתוך עיניה המהוססות.
"נהנית לפחות?" ניסיתי למצוא משהו חיובי בכל העניין.
"היה..אחרי כל הזמן הזה.." עצמה סיוון את עיניה ונסחפה במחשבות "היה כל כך כיף.. מין מגע מוכר כזה.." חיוך קטן עלה על שפתיה והיא פתחה את עיניה באיטיות.
"רגע, אז מה זה אומר בעצם? אתם חוזרים?"
"אני לא יודעת..לא יודעת מה זה אומר.." נאנחה קלות. "היה כל כך מוזר.. כמעט ולא דיברנו.. זה היה כאילו הוצאנו במכה את כל התשוקה ש'הסתתרה' בינינו בכל הזמן הזה שעבר.."
שתקתי. באמת שלא ידעתי מה להגיד..
מצד אחד, אני רוצה שיהיה לה טוב, ואיתו? איתו היא נהנית.
אבל מצד שני, הוא? דווקא ערן? אני לא כל כך בטוחה שהוא באמת מה שטוב בשבילה..שוב.
"אני לא יודעת איך לצאת עכשיו מהאוהל.." המשיכה לאחר כמה שניות של שתיקה. "מה אני אגיד לו? איך אני אוכל להתייחס אליו כרגיל אחרי מה שהיה?
"תראי סיווני, את לא יכולה להישאר פה כל היום נכון? באיזשהו שלב תצטרכי לצאת. דווקא עדיף לגמור מהר עם המתח הזה.. בואי נצא, מה שיהיה יהיה." אמרתי והושטתי לה את תיק האיפור שהיה מונח לצידה, רומזת לה שתתחיל להתארגן ליציאה מהאוהל.
"מעיין !!!!" שמעתי פתאום מישהי צועקת.
"מעיין!! איפה את ?!?"
"טוב סיווני, תוך שלוש דקות אני רואה אותך בחוץ הא?" אמרתי ויצאתי החוצה לבדוק את מקור הצעקות.
"יהיה טוב!" פתחתי שוב את האוהל וחייכתי אליה.
סיוון חייכה חיוך מהוסס. "יהיה, יהיה.." אמרה בשקט, כמעט לעצמה, והוציאה את העיפרון השחור מתיק האיפור.
"אני פה!" צעקתי ונופפתי בידי בתנועה גדולה.
"או סופסוף! עד שמוצאים אותך!" הגיעה לעברי ענבל. "החניכים מגיעים מחר ולא הכנו עוד כלום!" אמרה במבט עייף. "יש לנו עוד פעולות לבנות, וכמובן שגם המון עזרים לפעולות, ושלא נדבר על כל המושמושים שאפילו לחשוב עליהם עדיין לא התחלנו.." דיברה ענבל במהירות שיא ונשמה עמוקות כשסיימה.
"אוי ואבוי! הם באים מחר!" פתחתי את עיני לרווחה ונעצתי אותן בענבל "איך הזמן טס.."
"טוב בואי, נלך לקחת ציוד ונשב על הכל עד שנסיים!" אמרתי לה והתקדמנו שתינו לכיוון המפקדה של הסניף, בה היה כל הציוד, כמו בריסטולים, צבעים, מדבקות וכדומה.
"עכשיו גיליתי שאני אשם! אני חושב על זה ולא נווווווושם!!"
קלטו אותי פתאום שירה, אפרת ויעל והחלו לצעוק בחוזקה את השיר שנשמע בדיוק ברמקול המחנה,
תוך שהן רוקדות כמו משוגעות ומניפות את ידיהן גבוה לאוויר.
ענבל ואני הסתכלנו אחת על השנייה במבט משועשע ולא מבין, והחזרנו את מבטינו אליהן.
"מה אתן מטורפות?!" התקדמתי לעברן, צוחקת על מראן המוזר והמשוגע.
"רוצה לגעת בך ואת רחוקה, רוצה לדעת שאת לא בווווווכהההה !!"
הגבירו את קול שירתן עד שממש זעקו והגדילו את תנועותיהן
עד שכבר נראו כשלושה קופים מגושמים הנלחמים על בננה שנמצאת על עץ גבוה.
ככל שהתקרבתי אליהן כך הן הגבירו את עוצמת שירתן ורקדו בתנועות גדולות יותר.
כשממש הגעתי אליהן, הן ניסו לסובב אותי ולהכניס אותי לתוך המעגל הקטן שיצרו מסביבי.
"מה יש לכן?!" הסתכלתי עליהן במבט לא מבין, מתלבטת אם יש לי במה לחשוד
או שחברותי פשוט קצת התחרפנו הבוקר.
התלבטתי אם לצחוק, אם להצטרף לריקוד המשוגע, לא הבנתי מה הן רוצות.
עד שראיתי אותו. הצלחתי לקלוט את גובהו המרשים וגופו הרחב מתוך המעגל הצפוף שהן יצרו מסביבי.
שיערו השחור והמבריק נראה פרוע מתמיד.
מכנסיו הגדולים ישבו בצורה מושלמות על גופו המחוטב שהודגש על ידי גופיית הסבא הצמודה שלבש.
הוא עמד שם, כשגבו מופנה אלי, ודיבר עם אחד הבנים של הסניף שלנו, כנראה רצה להשאיל ציוד לסניף שלו, או שאולי סתם בא להגיד שלום.
עכשיו הבנתי את פשר הריקוד של חברותי ושירתן הזועקת. הבנתי מה הן ניסו להסתיר..
הוא עמד שם, עמד ונראה כל כך מושלם..
כן, זה היה נדב, נדבי שלי..
אוהבתת המווון
ליאני :]
מה נדבי שלי?
הוא לא אמור להיות חרא בנאדם דפקט מנוסה ועבריןן מתמשך?
טוב קצת נסחפתי חח..
פרק מהמם =]
הכתיבה שלו ממש מעולה [רואים את זה במיוחד בחלק האחרון].
את מנסחת ומתארת את הדברים באופן מדהים.
המשך.
ייא איף הפרק הזה הזכיר לי דברים ,בייחוד החלק הראשון |:
מהמממממממם😊😊
כבר אמרתי שבא לי גם מחנ"ק ?? =]
ואוו מ ד ה י ם !
תמשיכי 3>
אהבתי בובי..
מחכה להמשךךךךךךךך
* לילה טוב *
מדהיםםםםםםםם
מדהים
מדהים!
מחכה להמשך
אוהבת
מאיה
^^^
יוליה, שמתי המשך אתמול בלילה..
תעלי טיפה למעלה בעמוד :]
אתר האהבה הישראלי