רגע המחק''ץ שלך כבר היה?
חח שלנו יום שבת
מהמם!!
סיפור מדהייים!!!
הממשךךך
תוודדה :]]
נויקוש, עדיין לא היה לנו.. הסיפור מושפע מאלה שכבר היו..
שלנו יהיה בכלל בסוף החודש.. חח
ההמשך בקרוב (:
אאאאאאאאאאאאההההההה -
עמוק.
חחחחחחחחחחחחחחחחח - מדהיםם !!
סיפור מהמם!!!
תמשיכייי :]
3\>
מור
בנות אני מצטערת על העיכוב..
התחלתי לעבוד בקייטנה עם 25 ילדים שעולים לכתה ג' :S
אני חוזרת כל יום פשוט מוטשת..
הנה המשך :]
פרק 8
"את!" קראתי והרמתי את אצבעי לכיוון אפרת שנכנסה לאזור המחנה עם הסלט. "בואי הנה!"
"היי מעייני!" קלטה אותי אפרת בעיניה והחלה לפסוע במהירות לכיווני, שמחה ומחויכת מהרגיל.
"מה הלך שם במטבח??" יריתי את השאלה שכל כך סקרנה אותי לעבר אפרת המאושרת מבלי לשים לב שהגברתי את קולי מידי גבוה.
מבטיהם של כל משכימי הקום ותורני הבוקר האחרים הופנו לעברנו סקרנים, מחכים להמשך השיחה שאולי תעורר אותם מעט.
הגברתי את מהירותי והתקרבתי לאפרת.
"אז מה הלך שם בדיוק?" חזרתי על השאלה כשהגעתי אליה, הפעם בלחש, מסתכלת מסביבי ומקפידה שאין אוזניים רכלניות מסביב.
"אוי מעייני, הוא כזה חמוווווד" אמרה אפרת במבט חולמני והחלה לפסוע לכיוון שולחן האוכל עם הסלט.
הלכתי אחריה בדריכות, מחכה לשמוע עוד פרטים עסיסיים.
"נדלקת עליו קשות הא?" שאלתי אותה בחיוך, נהנית להביט בפניה הזוהרים.
"תמיד אמרתי שאתיופים עושים לי את זה!" אמרה אפרת במבט שובב.
"אוואוו.. מישהי מצאה לה סטוץ קיץ.. כמה רומנטי!" לכסנתי מבט משועשע וחיבקתי אותה.
"היי, ברלות! אתן מתכננות להתחבק שם עוד הרבה זמן או שיש סיכוי שנקבל פה קצת עזרה??"
פנה אלינו מאור, אחד החמשושים, בטון עצבני, תוך שהוא מסדר את האוכל על השולחן.
'ברלות' הוא מין כינוי מוכר בתנועה. עד כמה שזה מוזר, אף אחד לא יודע מה בדיוק הפירוש שלו..
זה מעין שילוב בין עצלנית, פרינססה ואחת שלא יודעת מה היא עושה.
"מישהו פה קצת עצבני.." אמרה לי אפרת בלחש וחיקתה את הבעתו הזעופה של מאור.
"יאללה בובה, נלך לעזור קצת?" אמרתי לה כשאני מנסה להחניק את צחוקי, שמה מאור לא ישים לב וסתם ייווצר ויכוח מיותר.
"אבל השיחה עוד לא נגמרה גברת, אני רוצה עוד לשמוע את כל הפרטים!" אמרתי לה בחיוך ופניתי לכיוון מאור העצבני.
"פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.
וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.
הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,
הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום... "
התחיל פתאום לנגן לו שיר הבוקר המוכר ברמקול המרכזי של המחנה.
מה שאומר שהשעה שבע, כולם צריכים לקום.
לכל בוגר ב'מכבי צעיר' שעבר את קורס המדריכים יש בליבו פינה קטנה שמתעצבנת בכל פעם בה נשמע השיר.
זאת כמובן מפני שבכל השבועיים הארוכים של קורס המדריכים ובכל המחנות והטיולים, זהו השיר שקוטע את החלומות הנעימים ומסמל שזה הזמן לצאת משק השינה החמים ולעבור לתור השירותים הארוך..
אבל, למרות שבמחנות כולם מקווים שהשיר הזה לא יגיע לעולם, כששומעים אותו סתם כך ביום חול רגיל מתמלאים בנוסטלגיות, בזיכרונות נעימים ובחשק עז לצאת שוב למחנה.
"בוקר טוב!" קראתי בחיוך גדול לכל היוצאים מאזור האוהלים, נהנית לצפות בהם צועדים כמו מומיות לכיוון השירותים.
התגובה הנורמאלית היחידה שקיבלתי היתה "בוקר טוב" חטוף מיעל מלווה בחיוך קטן ועייף.
הרוב המשיכו ללכת באיטיות, כשהם נראים כאילו בעוד רגע יפלו על האדמה וימשיכו את תנומת הלילה שלהם שנקטעה בלא רחמים בשעה כה מוקדמת.
"ככה גם אני נראית בבוקר?!" שאלתי את אפרת מבוהלת כשאני עוקבת אחר חברי 'המומיות' במבט משועשע.
"מזל שאין כאן מראות.."
לקחתי לי שקית שוקו והתקדמתי לעבר שולחן עץ קטן בו ישבו כמה מחברי ואכלו את ארוחת הבוקר המסורתית במחנה- לחמנייה, גבינה, ביצה קשה וקצת ירקות.
אני אף פעם לא אוכלת ארוחת בוקר. אין סיבה מיוחדת, פשוט אין לי חשק לאכול בשעות כל כך מוקדמות.
"איך היה לקום באמצע הלילה?" שאלה שני כשהתקרבתי אל השולחן בקול מלגלג.
"ידעת שהיא האחראית לרישומי תורניות?" פנה אלי אלעד והצביע על שני. "זאת אומרת שבגללה קמת כל כך מוקדם." הסביר את דבריו כאילו לא הבנתי את המסקנה לפני כן.
שני הסתכלה עלי בחיוך ניצחון, מרוצה מעצמה.
לשני יש משהו נגדי. היא תמיד מתייחסת אלי בקרירות ומקפידה להראות את הנאתה כשמשהו רע עובר עלי. כולם טוענים שהיא מקנאה בי, אבל לי קשה להאמין בזה.
נכון, היא אהבה את נדב כשהייתי איתו, היה מאוד בולט שהיא רוצה בו גם.
אבל הסיפור עם נדב נגמר, אין סיבה שהיא תיטור לי טינה על כך עד היום, נכון?
בכל אופן, אני מקפידה להתייחס אליה בכבוד ובטוב לב. אין סיבה שארד לרמתה הילדותית.
"לא נורא, היה דווקא נחמד לקום לפני כולם וליהנות מהבוקר!" אמרתי והסתכלתי על שני בחיוך,
והיא, שקודם לכן היתה מרוצה, שינתה את הבעת פניה כשהבינה שלא הצליחה לפגוע בי כמו שתכננה.
"כמה שאת סקסית הבוקר!" הגיע ערן פתאום עם לחמנייה בידו ובחן אותי מכף רגל ועד ראש.
"כן כן, מה שתגיד." עניתי באדישות וגלגלתי את עיני, כשבראשי אני מנסה לדמיין איך אני נראית עם הבוקסר הבלוי של אבא והגופייה הלבנה.
"היי, איפה סיוון??" נוכחותו של ערן העירה את תשומת ליבי פתאום.
סקרתי בעיני את האזור באיטיות, מנסה לאתר את חברתי הטובה לאוהל.
"היא לא יצאה מהאוהל עדיין.." אמרה נטע והסתכלה עלי במבט מודאג.
"מה זאת אומרת לא יצאה מהאוהל??" סובבתי בחדות את ראשי לעבר נטע, מנסה להבין את היעדרה המוזר של סיוון.
"אני אלך לבדוק מה איתה.." הניחה נטע את מזלגה על השולחן והתרוממה.
"לא לא עזבי, אני במילא כבר עומדת." אמרתי לנטע ופניתי בזריזות לאזור האוהלים.[/B]
אוההבת 3>
מדהים,
לאיפה נעלמה סיוון ? 😮
תמשייכייי
אתר האהבה הישראלי