QUOTE (ADI1 @ 28/06/2007) איזה פרק יפפפפפפפפה !!!
המששששששששך
😊
תוודה האליי ושלומיתי :]
אוההבת אתככן !
*מפרסמת המששךך..
פרק 7
"עידו.." הסתובבתי וגיליתי להפתעתי את עידו מאחורי,
עומד מחויך ומדיף ריח דאודורנט נפלא.
"בוקר אור יפה" אמר כשהוא מסיט בידו מעט מהשיער שנפל על פני בזמן סחיבת הארגזים.
"בוקר מצוין!" חייכתי את חיוכי הכובש.
"גם אותך תקעו בתורנות בוקר?" שאלתי אותו בהבעת הזדהות והעברתי את משקלי מרגל אחת לשנייה, מתקשה לעמוד זמן רב עם המשקל הרב שסחבתי.
"האמת שאצלנו בסניף אני האחראי לרישומי תורנויות..פשוט רציתי להראות לכולם שאני לא מנצל את זה לטובתי."
"פשש.. הפתעת אותי.." באמת הופתעתי. לא הרבה בנים שאני מכירה היו מגלים כזו בגרות..
"לטובה אני מקווה?" שאל במבט מרוצה, וזכה לחיוך מתוק שענה על שאלתו.
"אוי אני מצטער! לרגע שכחתי שאת עומדת פה עם הארגזים..תביאי, אני אעזור לך לסחוב אותם למחנה" אמר עידו והושיט את ידיו לקחת ממני את הארגזים.
התקדמתי מעט אליו בשביל שאוכל להעביר לו את הארגז,
ורגלי נתקלה באבן גדולה שהיתה מתחתי, אליה לא שמתי לב בגלל הארגזים שחסמו את טווח ראיתי.
"היי, תיזהרי לא ליפול!"
"היי, תיזהרי לא ליפול!" תפס אותי נדב בידיו החסונות כשרגלי נקלעה בין אחד השיחים הנמוכים.
זה היה במחנה הקודם, בלילה האחרון לפני שחזרנו הביתה..
לא רצינו שאף אחד ישים לב, אז יצאנו בשקט מוחלט מהאוהל, כשהוא עוטף את ידי בידו הגדולה ומוביל אותי..
זחלנו מתחת לפלריג שתיחם את המחנה והתחלנו לרוץ לעבר היער הסמוך, כשאנחנו שנינו צוחקים בצחוק משחרר, וידינו עדיין האחת בתוך השנייה..
נכנסנו אל היער הסבוך, שם, בשעות האלה, השעות הקטנות של הלילה, לא היה אף אחד מלבדנו..
המגע שלו.. כשהוא אחז אותי בין זרועותיו החמות.. המגע הזה.. הכל כך נעים..
הוא לקח שוב את ידי, מקפיד שלא אמעד בשנית, והוביל אותי אחריו עד שמצאנו מקום קטן בו אפשר לשבת בין כל השיחים והעשבים.
הסתכלתי עליו.. עמוק אל תוך עיניו.. עיניו העמוקות שזהרו באור הכוכבים הקלוש..
לפתע הרגשתי את ידו מלטפת את פני.. אצבעו כמו שרטטה את שפתי במגע עדין ומרגיע..
היה חושך מוחלט, חוץ מהכוכבים הרבים שקישטו את השמיים השחורים בזוהרם המהפנט..
היה שקט.. לא שקט מפחיד, שקט שלו, מרגיע..
לא היינו צריכים לדבר.. שנינו הרגשנו את החיבור ועוצמת הרגש.. מבלי להשמיע אף קול..
הרגשתי את נשימותיו מתקרבות.. אט אט הן נשמעו חזק וחזק יותר..
ריחו הממכר חדר לתוכי והעביר בגופי גל משכר..
אפו המושלם התחכך בפינת אפי..
ופתאום שפתיו.. שפתיו התקרבו אל שפתי.. הרגשתי אותן נוגעות ומתחברות לשלי ככל שנשימותיו נעשו קרובות וחזקות יותר...
לשונותינו התאחדו.. הרגשתי את לשונו נוגעת בשלי ומלטפת אותה, משחקת איתה במן מגע שמעולם לא הרגשתי..
העוצמה הזאת שהרגשתי בפנים.. פעימות הלב החזקות שכבר הגיעו לאוזני.. ההתרגשות הזו..
מעולם לא חוויתי כזו חוויה מדהימה..
לאחר מספר שניות התנתקנו.. הסתכלנו אחד על השני מבלי להוציא מילה, כשראשינו מופרדים רק במספר סנטימטרים אפסי..
הסתכלתי אל תוך עיניו הבורקות כשהן ננעצו בשלי.. מבט שקט ומלא עוצמה..מלא אהבה..
"אני אוהב אותך מעייני.." שמעתי את קולו לוחש לאחר כמה דקות..
הרגשתי את גופי מחל לרעוד.. לא בגלל הקור, חם בחודשים האלו של הקיץ..
"גם אני אוהבת אותך נדבי שלי.." עניתי לו בקול מתוק.. קול אוהב..
מעולם לא הרגשתי את ההרגשה הזו.. ההרגשה שאנחנו שנינו בתוך בועה, שאין דבר מסביבנו..
הרגשתי מוגנת.. הרגשתי שקטה, למרות הלב הפועם בחוזקה בתוך גופי..
זו היתה הנשיקה הראשונה שלי.. נשיקה שלעולם לא אשכח.. עם נדבי שלי, נדב שכל כך אהבתי..
"מעיין? את בסדר?" העיר אותי פתאום קולו של עידו המחזיק אותי בין שתי ידיו.
"אה..מה? כן כן בטח.. אני בסדר.." עניתי לו. "סתם נזכרתי במשהו פתאום.."
"עזוב, אני פשוט ממש עייפה.." אמרתי לו וחייכתי חיוך קטן ומאולץ.
"את בוכה..?" אמר לי עידו בטון מודאג.
הרגשתי עקצוץ קטן בפינת עיני, אותו עקצוץ של דמעה המאיימת לפרוץ החוצה..
עיני היו לחות..
מה שהיה חסר לי עכשיו זה לפרוץ בבכי בפני עידו..
"לא לא, מה פתאום" עניתי לו בגיחוך ומחיתי את עיני
"פשוט השמש הזאת.. זה לא הכי טוב לי לעיניים" אמרתי ושמתי את משקפי השמש שהיו על ראשי, מנסה לחייך חיוך כמה שיותר אמין.
"טוב, אז אתה עוזר לי עם הארגז או שכבר הספקת להתחרט?" שאלתי אותו בטון מתפנק.
"אני? להתחרט? וככה לתת לך לסחוב את כל הכובד הזה עד למחנה? נראה לך?!" ענה לי בחיוך גדול ואסף את שני הארגזים מידי.
"למה כשאתה סוחב אותם זה נראה כל כך קל?" שאלתי, נדהמת מהקלילות בה הוא צעד לעבר אזור המחנה שלנו.
"מה אני אגיד לך, דברים כאלה לא מיועדים לנשים!" אמר וקרץ לי בשובבות.
"יודע מה?" אמרתי לו כשהגענו..
"בשל תרומתך לנערה במצוקה והושעתה מייסוריה, הרשה לי להעניק לך את אות הכבוד כמחוות תודה ממני אליך!" אמרתי בטון רשמי ובחיוך גדול, והגשתי לו את המילקי שהחזקתי בידי.
"וואי באמת?!" נפתחו עיניו לרווחה "אני חולה על מילקי! זה בערך הדבר היחיד שאיתו היו מצליחים לשחד אותי לחזור הביתה עכשיו!" אמר בפנים מאושרות ונעץ את עיניו במילקי כמו ילד קטן שמעולם לא ראה מילקי מימיו.
"חח שלך מותק!"
"מדהימה את!" אמר ונישק לי את הלחי. "שיהיה לך יום נפלא יפיופה!"
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח סטללןן
עחחעחעחעחע מדהיייים המשך
כתבת ממש יפה :]
אהבתי !@
שבת שלום =]
איך ידעתי שזה עידוו 😊
איזו חמוווווווווווווווווווווווווווווווד הוא 😛
חח
פרק מהמם!!
מחכה להמשךךךך..
אוהבת 3>
חחח תתודדה 😊
שבת שללום :]]
מאמי
אני יחפור לך עכשיו אבלל לא נורא
אני כל כך אוהבת את הסיפור שלך..
הוא רק התחיל ואני כבר מכורה
אוהבת את התוכן, העלילה
ובמיוחד > הכתיבה
ישלך כתיבה סוחפת,
מדהימה,
אני כל כך אוהבת לקרוא דברים שאת כותבת..
הכתיבה שלך נוגעת,
את מצליחה להעביר את מה שאת רוצה בצורה מדהימה.
אני נהנת מכל שנייה שאני קוראת את הסיפור הזה..
מחכה להמשך מאמי
אווווווווהבת אוווווותך
* שבת שלום *
יאי איזה סיפור מקסים
התיאורים שלך כ"כ מציאותיים
תמשיכי מהר [בשבילייייייי 😊 ]
ספירי
פרק ואוו!!
מחכה להמשך.. 😛
שבת שלום מאמוווש
יאו איזה מדהים
אבל לא הבנתי מה קרה עם נדב..אם הוא אהב אותה וזה איך ככה הם נפרדו?! פשוט זה מסקרן אותי כ"כ לדדעת ת'סיפור שקרה לפפנני!!!
את יכולה אולי ללרשום פרק על זה? חחח
ההמממששך..
שבת שלום 😊
המשךהמשךהמשךהמשךהמשך !!!!
אתר האהבה הישראלי