סהר , .. אתה חושב שקיים גן עדן..?

תודה יפות שלי (: כיף לקרוא תגובות כאלה על הבוקר ..
המשך בצהריים-ערב ..

אוהבת!

הפרק הזה זאת הפעם הראשונה שגרמת לי לבכות מהסיפור, ואני לא בוכה מהר..

מדהים, המשך.

מתוקה [:

כבר כותבת המשך..

מדהים כ"כ..😊

מחכה 😁

בנות,

מצטערת שלא פירסמתי אתמול , הייתי באמצע הכתיבה ואז היו לי אלף מטלות לעשות
ונעלמתי מפה לחלוטין ..

שיהיה לכן בוקר נפלא , וכשאחזור מהצבא אפרסם את ההמשך ..

נשיקות !

מקסים מאמי. . [=

"ואת יודעת עם מה הכי קשה לי?.." שאלה אותי אמא,
בזמן שישבנו שתינו על הנדנדה שבחצר..
"מה?" שאלתי בסקרנות..
"לפני שהוא נפטר, הוא אמר לי שהלוואי והיה נכה בלי רגליים,
העיקר שהיה בחיים והיה זוכה לראות את ילדיו גדלים" ענתה, ומעיניה נשפכו הדמעות..

"וואי שיגיע כבר" אמרתי לחברות שלי מהבסיס, בזמן שהמתנתי לאוטובוס לתחנה.
"בטח עוד כמה דקות הוא יבוא, כי התחנה כבר מלאה באנשים" אמרה דקלה, והסתכלה בלוח הזמנים בשנית..
משמאלי ישב אדם האוחז בקביים, מבטו היה נוגה, ראו שרע לו..
כשהאוטובוס הגיע, הוא לא עלה עליו.. הוא לא יכל.
הסתכלתי על רגליו, וראיתי שרגל אחת שלו קטועה..
עברה בי צמרמורת איומה, חשתי ברע.. 'ככה אבא היה מעדיף לחיות?' חשבתי לעצמי..
הסתכלתי על האיש ההוא בחצי חיוך ועליתי לאוטובוס..


"רצית לעוף, רצית כבר הלאה..
עם חצי חיוך עלית למעלה.
מיליון כוכבים בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים
תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום..

רצית לעוף, הלכת רחוק מידי..
בתוף הטירוף אין מי שישמור עליי.
מיליון כוכבים בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים
רציתי שנייה אחת לומר לך שלום

אני רציתי לשיר,
אתה הרמת גיטרה..
מלאך מנגן, לי עכשיו, אז איתך אני שרה
מיליון כוכבים בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים
רציתי לשיר לך, לומר לך שלום..

רציתי שנייה אחת לומר לך שלום,
תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום"

במשך כל הנסיעה, בזמן שהשיר התנגן לו, הרצתי בראש את התמונה ההיא מתחנת האוטובוס,
את האיש קטוע הרגל, את המבט העצוב שלו..
"מה קרה מאמי? אלו רק שני ימי שמירה.. קחי בקלות!" דקלה צחקה,
חשבה שרע לי בגלל השמירות..
"זה לא זה מאמי" השבתי.. "הכל בסדר, קצת עייפה..זה הכל" חייכתי אליה..
המנגינה המשיכה להתנגן מספר שניות,
וכבר האמ פי 3 שלי החל לנגן שיר אחר..

..

הגעתי הבייתה, ומילאתי את התיק בכל הדברים שהיו חסרים לי וניקנו עכשיו בעיר..
ואמא כבר חיכתה לי במכונית .
"אני אגיע בצהריים, ואביא לך את התיק הגדול וגם ארוחת צהריים" אמא אמרה לי,
ויצאתי מהאוטו..התבוננתי במכונית שהלכה והתרחקה ממני,
וכבר חשתי ברע.. לא רציתי להיות רחוקה מאמא..
הגעתי לבסיס והחתימו אותי כל הדברים הדרושים לי לשמירות-
קסדה, מימיות, מחסניות, אפוד וכמובן נשק.
אנה כבר התחילה לנקות את המגורים שלנו ל-2 לילות הקרובים,
וכשנכנסתי לחדר היא ישר זעמה- "זוזי, נו.. את לא רואה שאני מנקה? אל תלכלכי לי הכל!" ..
לא אמרתי מילה, לא התחשק לי לפתוח בריב אז ביקשתי סליחה, חייכתי ויצאתי מהחדר..
"זהו,את יכולה להיכנס" אמרה לי, ופתחה את הדלת.. "אבל סגרי מהר, שלא יכנסו חתולים"
"מה שלומך?" שאלתי אותה.. "בסדר ואצלך?"..
"הכל מצוין, אז מה.. יצא לנו לבלות קצת ביחד בימים הקרובים" חייכתי.
"כן.." אמרה, ושמה את אוזניות ה- mp3 שלה באוזניים, טיפה רמז בשבילי לשתוק..
..
"טוב השמירה שלכם היא בין 3 ל-8 בבוקר" אמר לי הקצין תורן,
והעביר לנו עליית משמר בנוהל הרגיל.
השעה הייתה 6 בערב, את חדר האוכל פתחו במיוחד בשבילנו
והשאירו לנו מנת אוכל מצומצמת לכל אחד מהשומרים.
בצלחת הייתה ביצה קשה, חומוס אחלה קטן, לחם טרי, שקית שוקו וכמה ירקות רחוצים..
קילפתי את הביצה ומעכתי אותה על הלחם בחוסר חשק, ולגמתי מהשוקו.
"את תהיי רעבה" אמרה לי אנה, והכינה לעצמה עוד 2 פרוסות, נוסף ל-3 שכבר אכלה..
"זה בסדר, אמא שלי הביאה לי מספיק דברים לנשנש" חייכתי אליה.

..

"אז מה באבי ? מה את מספרת?" שאלה אותי הילה בטלפון..
"סתם, אני וסהר עדיין ברוגז.."
"דיי..רציני..?"
"כן,ואני ממש לא מתכוונת להתנצל או כל מה שמשתמע מזה"
"אבל מאמי הוא חשוב לך"
"אז מה? אני לא סובלת את השירה הזאת! נמאס לי שהוא כזה עיוור!"
"אבל תזכרי שהוא אוהב אותה, וגם אותך.. וחשוב לו שתסתדרו..
למה את לא משתדלת בשבילם? בשבילו?"
"כי שכחת מה היא עשתה לו?"
"לא שכחתי מאמי, לא שכחתי.."
"אז זהו, אל תצפי ממני בכלל להיות נחמדה אליה"
"באבי אל תכעסי עליי, אני לא שירה..
סך הכל הסברתי לך מה אני חושבת על הכל, תישני על זה..
תחשבי קצת, יש לך שפע של זמן עכשיו שאת בשמירות" ..

..

"אני לא מפסיק לחשוב עליך ולהתגעגע אליך" נשלחה לי הודעה לפלאפון מעידן..
חיוך עלה על פניי, חיוך שמחק לפתע את כל הצרות שנתקלתי בהן במהלך היום..
"זה טוב להתגעגע" שלחתי לו חזרה..
"ואת מתגעגעת?"
"מאוד, הלוואי והיית כאן לידי"
"הלוואי והייתי, מה שהייתי עושה לך חחח" שלח לי חזרה, צחקתי לעצמי.
"את יכולה להשתיק את הפלאפון,
הצליל של ההודעות שלך משגע אותי" אמרה לי אנה,
בזמן שמילאה תשחצים בחוברת שהביאה עימה.
הסתכלתי עליה בלי להגיד מילה, היא באמת כבר עלתה לי על העצבים..
לחצתי על השתק בפלאפון, ונשכבתי על המיטה לישון קצת ..


יום נפלא , מצטערת אם יצא קצת דכאוני וקצר והכל ..
לא יודעת מה יש לי היום ..


נשיקות!

פרק נפלא=]
אהבתי כ"כ

תמשיכי מהר...
ושישלימו כבררר!

😉 טנקסס מאמי

פרק מהמםם..
הכתיבה שלך ממש מראה איך את מרגישה..
שום דבר בעולם לא שווה את הכאב שלך, אל תשכחי את זה !

אוההבת אותך !

ה כ י מ ד ה י ם ש י ש :]

אין מילים..
ונשמעת נימה של פסימיות בדברייך- ד ב ר י איתי!!

מדהים כמו תמיד =]

מושלם,
פשוט מושלם (:

אוהבת 😊