סהר , .. אתה חושב שקיים גן עדן..?

המון תודה , מקווה שמחר יהיה לי יותר חשק לכתוב :/

פרק מדהים,
בובה תמשיכי כשתוכלי.. קחי ת'זמן . :]
ומקווה שהכל יסתדר !
אווהבת

טנקס מאמי..

וואי איזה סיפור מדהים,
באמת! אני שעה פה יושבת עליו ולא מפסיקה להתפאל מיכולת הכתיבה המדהימה שלך!
את ממש מוכשרת,שתדעי לך, ואני גם מקווה שתעשי עם זה משו,
אחרת...... אממ... חבל עלייך!
חחח... רציני אבל, את חייבת לנצל את זה, לא לכל אחד יש את הכישרון הזה.
את כותבת מקסים, אל תפסיקי 😉

QUOTE (adva2244 @ 27/06/2007) מושלם,
פשוט מושלם (:

אוהבת 😊
😊

מדהיםםםםםםםם

אוהבתת 😊

המון תודה (:
בע"ה בערב כשאחזור מהישיבת סגל ארשום המשך ..

יום נפלא שיהיה,
נשיקות!

המשךך??

😢

סורי ישנתי אצל חברה אתמול , והיום הייתי בפארק מים ..
הרגע חזרתי ..

מקווה שעד הלילה יפורסם ..

אוהבת ..

מאמי תמשיכי =]

QUOTE (HeNNNNNNN @ 30/06/2007) מאמי תמשיכי =]
??? 😊

המשךך 😊

יודעת שנעלמתי , התקשתי להמשיך את הסיפור .
מבטיחה שבערב יהיה המשך..
יום נפלא בינתיים ..


אוהבת ..

יפה כ"כ

"עצוב לי אמא.." אמרתי לאמא בזמן ששטפה את הכלים האחרונים שהיו בכיור..
"מה? למה?" שאלה אותי בהיסוס, ואני הכנסתי את דבריי לתיק.
"נמאס לי להתאכזב כל פעם מחדש.."
"ממי התאכזבת הפעם?"
"מנעמה.." השבתי.. "וממאור" הוספתי בשקט..
"מה הם עשו?"
"סתם, רק הוכיחו לי כמה אני טיפשה שאני טובה מידיי"
"את באמת טובה מידיי.." ענתה לי, וסגרה את ברז המים..
"זה כזה טיפשי" אמרתי, והתיישבתי על הכיסא במטבח ..
"למה אסור להיות מי שאני באמת?
למה צריך להיות כמו שחקן בהצגה כל הזמן?" כעסתי, בעיקר על עצמי..
"לא צריך להיות שחקן בהצגה" ענתה, והתיישבה על הכיסא לידי..
"ולרוב מתאכזבים בחיים, בגלל זה אסור לצפות ליותר מידיי.."
"גם אם לא מצפים מתאכזבים" נאנחתי..
"נכון,אבל פחות.." השיבה, כאב לי בפנים..
"תקשיבי נויה" אמרה, ושמה יד על רגליי.. "אני לא מציעה לך עכשיו לשמור טינה,
כי שתינו יודעות שזה לא הפיתרון ושזה רק גורם להרגשה רעה,
סוג של צביעות, עמוק בפנים..
אבל אני חושבת שאת צריכה באמת לקחת את כל אותם הדברים הקטנים האלה
שמציקים לך ולראות איך את פותרת אותם בינך לבין עצמך"
"מה הכוונה?"
"אם רע לך, סימן שמשהו לא טוב"
"אבל לא תמיד רע לי.. לפעמים זה פשוט מתפרץ"
..
"יפה שלי.." חייכתי לעידן, וחיבקתי אותו חזק..
"אחחח..איך שהתגעגעתי אליך" נישק אותי.
הוא הוביל אותי לחדרי, ומיד נעל את דלת החדר אחרינו..
"את מריחה נהדר" חייך אליי, חייכתי חזרה.
הרגשתי מאוהבת..
"התגעגעתי" אמרתי.. "באמת" הוספתי לבסוף..
"כמה?" חייך, ידע שאני שונאת את השאלה הזאת..
צחקתי.. "טיפש..בוא הנה" אמרתי לו, התנשקנו..
"להיות איתך זה כמו להיות באימון אחרי חדר כושר" אמר לי..
"מה הכוונה?" צחקתי..
"אותה ההנאה.."
"אתה משווה אותי לכמה מכונות שמחטבות לך את הגוף?" נדהמתי..
"חחח.. לא.. למכונות שגורמות לי להינות" השיב..
"לא נשמע טוב אדון בר לב" אמרתי ברשמיות, והתנשקנו..
"בטח את והאקס שלך עשיתם הכל מהכל" אמר, בעיקר התעניין בתשובה..
"ואני ודניאל?" שאלתי..
"כן.."
שתקתי.
"מה לא ככה?" חייך אליי..
"מה אתה מנסה בעצם לשאול אותי או יותר נכון לדעת?"
"שום כלום.." ענה..
"אם אני בתולה או לא?" שאלתי..
"חח מן הסתם שלא, לא התכוונתי לזה" ענה מהר..
"אני בתולה" אמרתי, ידעתי שתגיע השתיקה מיד..
"מה? אבל איך זה הגיוני.. הרי הייתם.."
"הרי היינו כמעט 3 שנים.. וכן, נשמע מצחיק ודיי הזוי, אבל עדיין"
"ולמה? אמא..איך הוא שרד?" נדהם..
"כי הוא אהב אותי וידע לא ללחוץ עליי"
"ולא רצית?"
"לא העניין של רציתי או לא, פשוט חיכיתי לרגע הנכון.. לקסם.."
"לקסם?" גיחך..
"כן עידן"
"זה רק סקס"
"בשבילי זה מעבר לזה.."
"בגלל שאת בתולה את אומרת את זה" ענה עם גאווה בקול שלו, וקצת זלזול..
"אולי" עניתי בשקט, לא היה אכפת לי שיצחק..
הוא התחיל לנשק אותי נשיקות קטנות בצוואר, בהתחלה נרתעתי וחסמתי את עצמי..
אחר כך הגוף נחלש, לא יכולתי לעמוד בפיתוי ונכנעתי לקסמיו..
..
"קושקושון" אמרה שירה לסהר בפלאפון, אוי כמה ששנאתי את הקול הפלצני שלה..
"נשמה מה נשמע?" שאל אותי, והגביר מעט את עוצמת הווליום בפלאפון..
"בסדר אהובי, איפה אתה?"
"בנסיעה בדיוק"
"לאן?"
"אני הולך לשבת עם נויה קצת בבית קפה"
"אה..היא איתך?" שאלה, טון הדיבור השתנה מהר.
"כן, לידי כאן.. מוסרת לך ד"ש" אמר, וחייך אליי, צחקתי.
"בחזרה.. טוב בובי, תדבר איתי כשתהיה לבד" ענתה.
"טוב מותק, נדבר"
"רגע..אתה אוהב אותי?"
"ברור" צחק..
"ומתגעגע?"
"חח כן שירה"
"טוב בייוש" ענתה, והם ניתקו את השיחה..
הרדיו ניגן כל מיני שירים, לא דיברנו הרבה במהלך הנסיעה..
לא רציתי לפלוט שטויות על שירה, אז העדפתי לשתוק..
סהר, שבטח הבין שעדיפה השתיקה הזאת על מריבה, שתק גם הוא.
נכנסנו לאחד מבתי הקפה שבאזור, אני הזמנתי שוקוצ'ינו, וסהר נס על חלב..
"תראה איזה שמנה המלצרית הזאת, זוועתית ממש" אמרתי לו, והוא צחק..
"מה את מרשה לעצמך להעביר ביקורת? תראי איך את נראית" אמר לי וצחקתי..
"מה רע באיך שאני נראית?" שאלתי עם פרצוף של כלב עצוב..
"עיניים חומות כאלה חודרות שאפשר לחשוב שאת תיכף הורגת אותי" אמר, וצחקנו..
"לפחות אין לי עיניים של ערבי!" פלטתי.
"חחח היית מתה לעיניים כמו שלי" צחק, צחקתי גם.. ואז התבוננתי בו, דיי בחנתי האמת ..
באמת שהוא ילד יפה סהר, אין ספק בכלל, עיניים כחולות כמו הים,
ושיער שחור מגולח בקפידה.. אפו היה סולד וקטן, ועליו סימן של נזם שהוסר לא מזמן,
פנים סקסיות שמשדרות דיי הרבה, אבל עיניים שאי אפשר לקרוא..
עיניים שאפשר רק להינות מהעובדה שהן בוחנות ומסתכלות עליך מעט..
"וואי איך אין לי כוח כבר" אמר לי, וצחקתי..
"מה אתה מקטר? החיים שלך דבש!"
"דבש יד מרדכי" אמר, וצחקנו..
"הנה הקפה שלכם" אמרה המלצרית עם חיוך..
"אם תרצו משהו אני ממש כאן בפינה" הוסיפה עם חיוך מאוזן לאוזן..
"חנפנית" אמרתי לסהר ברגע שהתרחקה מאיתנו..
"בסך הכל היא מנסה להיות נחמדה"
"כן, כן .. ובוא נתערב שאם מחוץ לשעות העבודה שלה היא רואה אותך,
היא תסתכל במבט מתנשא ותמשיך ללכת"
"בתאכלס בצדק, מה לי ולה?"
"זה לא העניין, זה המשחק המגעיל הזה של כל המלצרים רק כדי להרוויח את הטיפ היומי שלהם,
זה דוחה אותי" הרצתי לו..
"נויה, נויה.. מה יהיה איתך?.."
"יהיה טוב" חייכתי, ודחפתי כפית גדושה של קצפת לתוך הפה שלי..
"מישהו אמר לי פעם שבשביל לחוות אהבה מהסוג הטוב לא צריך לעבור הרים וגבהות,
היא תגיע לבד ותחצה אותם בשבילך" פתאום העביר נושא, הרגשתי שמשהו מטריד אותו,
ושהמשהו הזה בטח קשור לשירה..
"ומי המישהו הזה?" שאלתי אותו..
"סבא שלי ז"ל" אמר, שתקתי.
"הייתה לנו שיחה לפני שנה ככה, שסיפרתי לו על שירה ועל כמה שהייתי שבור ממנה..
והוא אמר לי שאהבת אמת מרגישים בפנים, בכל חלק וחלק בגוף, ובעיקר בלב..
ובאמת שבהתחלה עברתי הרים וגבהות בשבילה, והשפלתי את עצמי בלי סוף,
אבל בסוף היא זאת שחזרה, לא אני אליה, וזה אומר משהו..
זה אומר שכנראה היא הבינה" אמר לי,
והרגשתי שהוא יותר מנסה לשכנע את עצמו, מאשר לשכנע אותי..
..
"היא כל כך מזלזלת בי שנמאס לי כבר לידור!!
היא מורידה לי את כל המוטיבציה שיש בי!" אמרתי לאחותי ונאנחתי על הספה,
והסרתי את סנדליי בעצבים..
"אל תתייחסי אליה.." היא ענתה באדישות,
והמשיכה לדפדף במגזין האופנה בו התעסקה בשעה האחרונה..
"איך לא להתייחס?? הרי היא זאת שבסופו של דבר מבקרת את העבודה שלי,
ואם היא לא מעריכה אותי ואת מה שאני מסוגלת לתת.. מה זה שווה בעצם!?"
"הרי הכל מקנאה, או מפחד" מלמלה..
"מה?"
"חכי שנייה" אמרה לי, והוציאה את היומן שלה מהתיק והחלה לדפדף בו בזריזות..
"נו.." אמרתי אחרי מספר שניות..
"התרחק מאנשים המזלזלים בשאיפות שלך. אנשים קטנים תמיד עושים כך.
אנשים גדולים תמיד יתנו לך את ההרגשה שגם אתה מסוגל להיות גדול"
"מאיפה הוצאת את המשפט הזה פתאום?" אמרה לי..
"פעם שי כתב לי אותו בהקדשה, הוא של מרק טווין הציטוט הזה.."
"אה.." אמרתי, והרצתי את המשפט שוב ושוב במוחי..
"והמשפט הזה נכון כל כך אם תחשבי עליו באמת לעומק,
הרי אנשים שפוחדים ממך ימעיטו בערכך במטרה להיות מעליך,
הרי זה כל כך ברור וידוע" הסבירה לי, וחייכתי לעצמי..








ואל תגידו שלא פינקתי (:

לילה טוב , נשיקות !