סהר , .. אתה חושב שקיים גן עדן..?

שבת שלום מאמי
תהני היוםם!!

יפהההה
שלללייייי

שתהיה לך שבת שלום..
תהני בסופ"ש

ודברייי איתייי...

דחווווווווף

מוואהה

אוהבת אותך כל כך 😘

יפהה ? יהיה היום המשך ?

"אם היית יכול להחזיר תמונה אחת בחיים שלך אחורה,
איזה היית בוחר להחזיר?" שאלתי את עידן,
כשכל החדר חשוך ומספר נרות בודדים מאירים מעט את חלל החדר..
"תמונה אחת בלבד?" שאל אותי וחשב לעצמו..
"כן,רק אחת..זיכרון אחד"
"ולשנות אותו?"
"לא,רק לחוות אותו שוב"
"אני חושב שהייתי מחזיר את הילדות שלי,
יש לי שם באמת זיכרון קצת מתוק"
"תספר לי" חייכתי, באמת רציתי לשמוע..
"כשהייתי קטן, נראה לי בן 7 ככה, ההורים קנו לי טרקטורון קטן כזה צעצוע,
שאפשר לנסוע עליו והכל..יודעת למה אני מתכוון?" צחק..
"חח כן מאמי, אתה לא הכי טוב בהסברים..אבל הבנתי" חייכתי אליו.
"בקיצור,כל כך התלהבתי מהטרקטורון הזה,
והייתה פעם אחת שנסענו לכנרת והתעקשתי לקחת אותו איתי,
והמשפחה ניסו להסביר לי שאין מקום ברכב לצעצוע גדול שכזה,
אבל עדיין התעקשתי" חייך, לקח נשימה ארוכה והמשיך,
"בכל מקרה,שכנעתי אותם לקשור לי אותו עם חבלים לגג של המכונית..
הייתי הילד הכי מאושר בארץ".
"חחח וזה הזיכרון שהיית בוחר לחוות שוב?" צחקתי, האמת שהיה לי קצת מוזר.
"חושב שכן, זאת הרפתקה של ילדות" אמר עם חצי חיוך, חייכתי גם כן..
"ואת? עולה לך תמונה בראש?" התעניין..
"עולות אלף" חייכתי.
"תבחרי אחת ותספרי לי עליה" ביקש..
לאחר מספר דקות של שקט, התחלתי לספר לו על התמונה שלי.
"זה היה יום של קיץ-חורף כזה,קשה להסביר..
הרי ישראל היא מדינה מוזרה מבחינת מזג האוויר" חייכתי.
"בכל אופן אני ואבא שלי ז"ל נסענו לטיול עם הרכב,
כמובן שבלי לשים לב מצאנו את עצמנו בים..בדיוק כמו תמיד"..
שתקתי לרגע, בלעתי את הרוק שהצטבר לי בחלל הפה..
"את בסדר מאמי?" ליטף את ראשי.. "כן.." חייכתי ..
"..מזג האוויר השתגע בין רגע, משמש ניצחית השמיים התכהו, ונהיה אפור..
אמרתי לאבא שלי שבא לי להיכנס למים, והוא צחק ואמר שאני אהיה ממש חולה,
ובטח המים קפואים- זה היה חודש נובמבר.
לי לא היה אכפת,ילדה עקשנית, התערבתי איתו..חח על צדק.
יצאתי מהאוטו, ורצתי במורד גבעת החול, ופשוט קפצתי לתוך המים,
המים היו קרח עידן, ממש קפואים, הרגשתי חרבות ננעצות לי בכל הגוף,
אבל לא היה אכפת לי..צחקתי, צחקתי כל כך חזק..וחייכתי לאבא,
'רואה שאני לא מפחדת מכלום' צעקתי לו..אני לא אשכח את זה אף פעם..
והייתי נותנת הכל כדי לחוש את הקיפאון של המים הזה בגופי,
והכל כדי לזכות להיות פרק זמן נוסף עם אבא שלי" אמרתי לו,
דמעה החליקה מהר במורד לחיי..
עידן חייך, לא היה לו מה להגיד.. שנאתי שדברים כאלה קורים,
שמתי שאני מחליטה באמת לשתף ולספר על אבא, אז הבנאדם שמולי מסתגר,
מלטף את ראשי כאילו אני כלב עצוב ורק מביע רחמים..
שנאתי רחמים, כל כך שנאתי.
"אני מתרגש שאני איתך" עידן אמר וחייך אליי..
מחיתי את הדמעות מפניי, וחייכתי אליו.. "גם אני" אמרתי לו.
..
ואולי באמת בכל מישהו אפשר למצוא איזה שיר? סוג של שיר רקע שתמיד מתנגן,
שיר שחושף את האישיות של הבנאדם ונותן לקרוא אותו בפשטות?..
ואולי גם עליי נכתב איזשהו שיר והוא מתנגן לו כל הזמן..?

"סהר.." קראתי לסהר, בזמן שערכתי במהירות את שולחן האוכל..
"כן מאמי?"
"הספגטי מוכן..בוא" אמרתי, הוא כיבה את הטלוויזיה וניגש למטבח..
מזגתי לנו לצלחות מנות משובחות, והתחלנו לגלגל את הספגטי סביב המזלגות במהירות..
"כל כך טעים" חייך אליי..
"שמחה שאתה אוהב" שמחתי..
"איך עבר היום הראשון של השבוע?" התעניין..
"סתם..היו לי כל היום ישיבות בבסיס..אין לי כוח לזה כבר" קיטרתי..
"שטויות מאמי, את בחצי הדרך כבר..מזה שנה? כלום בשבילך" עודד אותי..
"איך שלך עבר?"
"היה בסדר גמור, נויה אני ממש מאוהב בה" אמר לי..
"שירה..?" שאלתי, לא אהבתי לשמוע עליה.
"כן..שירה.."
"אתה ממש אוהב אותה,אה? לא עבר לך מאז.."
"רק התחזק..זאת אהבה אמיתית, אין ספק בכלל" ענה, והביט בעיניי..
"לא קשה לך?"
"למה שיהיה קשה?"
"בגלל מה שהיה.."
"מיותר לחיות בעבר.."
"ברור שמיותר, אבל זה לא השאיר כתם שחור..?"
"השאיר, ברור נויה.. שכחת איך הייתי שבור בגללה?"
"לא שכחתי..בגלל זה אני מפחדת עליך" עניתי..
..
"יפה שלי.."
"עידני" עניתי בחיוך, שמחתי שהוא צלצל.
"מה שלומך כוסית?"
"עכשיו שצלצלת נפלא..ומה שלומך?"
"נשמה שלי.. אצלי הכל טוב. עייף , מת ומתגעגע"
"גם אני.."
"הלוואי ואתמול היה יכול להימשך לנצח"
"הלוואי באמת.."
"לא נורא, בחמישי אני חוזר.."
"גם אני.."
"מה?"
"שמירות..שכחת? משלישי עד חמישי.."
"אה נכון.. טוב השמירות שלך סתם שכונה"
"חופשי שכונה.. שומרת על בסיס שנראה כמו רפת, אין בו בכלל נשקים ,
כלום עידן! כלום!
אני שומרת על שני מאבטחי מתקנים דרוזים שגרים בבסיס וזהו!.." צחקתי..
"..אה ואיך אפשר לשכוח, גם על החרקים אני שומרת" הוספתי,
והוא צחק בלי הפסקה..
"נהניתי אתמול" אמר..
"גם אני עידני.." באמת נהניתי.
"אני מחכה כבר לחמישי"
"תהיה בטוח שאני יותר"
"כמה את מתגעגעת אליי?" שאל,
עוד הפעם השאלה המציקה..
"אי אפשר למדוד געגוע" עניתי את התשובה הקבועה שלי..
"נו..נויה.."
"מה?"
"תעני לי, זה יעשה לי טוב על הלב.."
"עניתי עידן , אי אפשר למדוד. פשוט מתגעגעת.."
"טוב.. אני מתגעגע המון" ענה, חייכתי לעצמי.
..


סורי על כל העיכובים ,
יום נפלא!

נשיקות!..

בובה זה מהמם.
אני חולה על העלילה
אחת העלילות היותר יפות באתר, בוגרת סוחפת.

אוהבת
ויום מקסים גמלך.
מאיה

תודה מאמי (: איזה מקסימה את..
אוהבת נורא!

פרק מדהיםם !
אני פשוט אוהבת את הכתיבה שלך!
כל כך סוחפת ואמיתית..

מחכה להמשך 😊

ותודה על התגובה המדהימה שלך מהבוקר (:


אוהבבת אותך מללא !

אה,
מושלם !!

המשך (:

מדהים מאמי [=

פשוט מקסים! כמו תמידD:

אין, נגעה בי כל אות ואות.
הכתיבה שלך יוצאת דופן, לטובה.

את מדהימה.

תמשיייככי..😊

יום נעים שיהיה לך😊

כשהיא סיפרה על אבא שלה
עוד שנייה התחלתי לבכות..חחח

מדהיםם
מחכה להמשךךך

מואהה

מקסים . 😊

וואו , אתם מדהימים ..

אוהבת (:

כרגיל מדהים..!! =]