אני מעדיפה לא לקרוא לזה 'סיפור בהמשכים' אמנם הוא בהמשכים.. אבל ככה החיים, נמשכים.
וסיפור?! זה ממש לא.
אלה החיים המציאותיים שלי.
אני אמשיך לעדכן.
אפשר לקרוא ל"פרק" הזה פריקה.. אבל ב"פרק" הבא זה יסביר הכל כבר.
--
אתם מכירים ת'ימים הרעים האלה?
המסריחים..
שאתם פשוט בדיכאון טוטאלי..
שאתם שקועים ברחמיים עצמיים..
חושבים שאתם מכוערים ושאתם שמנים ומחוצ'קנים (ואתם בכלל לא כאלה)
אז זה בדיוק מה שעובר עלי..
ת'אמת?
אני אמורה להציג ת'צמי עכשיו וכל זה..
אבל פשוט אין זין לזה עכשיו..
אולי מחר אני אכתוב.. אבל עכשיו זה כל כך לא בראש שלי..
קיצר.. אני צריכה להתפרק..
לא צריכה שיגיבו ולא כלום.. פשוט.. אני מפרקת ככה :|
קבלו פריקה שלי מלפני שבוע ..
איך זה אפשרי?!
איך זה נורמאלי?!
זה פשוט לא הגיוני..
מכירה אותך בקושי יום וחצי
והראש לא מפסיק לצייר את עינייך,
את החיוך המתוק,
את הגומה המדהימה,
את ה 2-3 זיפים
ושוב..
את החיוך..
כל שנייה רואה את החיוך,
החיוך המדהים הזה,
חיוך של -
נער טוב,
נער יפה,
נער בוגר.
איך עשית את זה?
איך ככה נכנסת לי ללב?
לשניה לא יכולה מלהפסיק לחשוב עליך..
כל רגע מחייכת לעצמי חיוך מאוהב ומטומטם.
נזכרת, איך לפני כמה שעות
אותי עטפת בזרועות חסונות,
נזכרת בהרגשה שלי,
הרגשתי כל כך ...
כל כך, כל כך מוגנת.
ריח האפטרשיף שלך אותי שיגע והמיס...
ושוב הזיכרון של החיוך עם הקריצה נחכך בזיכרוני..
מה קורה לי?
אני.. מתאהבת?..
אני..נדלקת..?
האם זה אפשרי?
האם זה הגיוני?
אני לא יודעת..
אבל מה שאני כן יודעת,
זה שאתה?!
מהראש לא יוצא לשניה..!
כל כך רוצה בקרבתך
והכי הכי רוצה להישאר מוגנת,
מוגנת בחיבוק החם שלך.
בחיבוק של זרועות חסונות,
זרועות של מישהו -
עם ניצוץ של טוב לב בעיניים..
עם... עם החיוך הכי אמיתי
שכל הזמן הראש מצייר,
העיניים מדמיינות,
הפה מחייך,
והלב?..
הלב - פועם.
**
זה כל מה שאני הרגשתי לפני שבוע בדיוק,
הייתי מבולבלת כל כך.. ופשוט לא ידעתי מה אני מרגישה..
זה בכלל היה הגיוני?
שרק יומיים ואפילו פחות אז הכרנו, ולא הפסקתי לחשוב עליו..
והוא?! הוא גדול ממני..
אני כיתה ט',
והוא?
כיתה י'ב..
בקיצור... כמו שהייתי שבוע שעבר עכשיו אני יותר מבולבלת..
וברגע זה אני שונאת אותו..
אני כועסת עליו.
דמאטטט היו לי רגשות כלפיוו אוףףףףףףף
בן זונה.
ואני שונאת אותן
ואני שונאת את כולם..
נימאס לי לבכות..
נימאס לי לרחם על עצמי
פשוט נימאס לי לחיות.
--
כתבתי בפוסט עם שחור מרוח בעיניים,
פנים עצובות ונבולות,
ועיניים רטובות מדמעות,
דמעות של עצב,
של מועקה,
של לבד.
מי שיראה אותי עכשיו מהצד..
יחשוב 'וואלה תראו את זאתי רק צומי היא רוצה ניראת טוב ובוכה שהיא שונאת את עצמה..'
כל כך שטויות..
מי שמכיר אותי,
יודע.
יודע שאני לא כזאת.
יודע שכל השטויות שיוצאות לי מהפה זה מתסכול של בערך כמה חודשים.
שטויות שיוצאות לי מהפה עקב פגיעה.
נימאס לי..
נימאס לי לחשוב כל הזמן חיובי..
להגיד לעצמי ש"זהו. זו רק תקופה, וגם היא תעבור ותיגמר" אבל היא כ"כ לא.
היא לא נגמרת.
היא נשארת.
אני יודעת,
אני יודעת שאני צריכה להתבייש.
להתבייש, כי יש את הבנות שאפשר לומר , שלא הכי יפות שבעולם,
שלא מתקבלות בחברה,
ורק עם חברה אחת.
אבל גם לי יש בעיות.
ואני לא אתכחש להן בגלל שלאחרים יש יותר.
כ"כ נימאס לי.
איך בדיוק אני הולכת לצאת מהדיכאון!?
איך אני הולכת לקבל כבר את פאקינג מה ש-אני- רוצה.
ואי מאמי נסחפתי כל כך בכתיבה..
אני כל כך במצב שלך שאת אפילו לא מתארתI:
אני מקווה שהמצב רוח רק השתפר
😢
אני מקווה שיהיה בסדר 3> . .
תהיי חזקה מאמי !
מצטערת כ"כ מאמי..
הכל יעבור בעזרת השם, גם התקופה הזו.
תודה יפות שלי..
מקווה גם :/ אולי יותר מאוחר אני אמשיך עוד..
לאביו 3>
כמו שכל הבנות אמרוו.
יעבורר בעזרת ה'
ואני מקווה שתהייה בסדר
אם את צריכה משהוו דברי איתיי..
אוהבת מלאאא
בריי כהןן😊
QUOTE (koka15 @ 22/02/2007) כמו שכל הבנות אמרוו.
יעבורר בעזרת ה'
ואני מקווה שתהייה בסדר
אם את צריכה משהוו דברי איתיי..
אוהבת מלאאא
בריי כהןן😊
תודה מאמי שלי..
ממש תודה :]
לאביו 3>
-2-
"אינדיאנית!"
"חח אינדיאני! מה קורה מאמי?"
אמרתי לעידו חבר של לירז חברתי הטובה,שכל הזמן קורא לי אינדיאנית
"מצויייין.. וואי תקשיבי אני צריך לדבר איתך.."
"אה? לחפור לי על לירז אתה מתכוון חח"
"חח כן :]"
"סבבה"
"מה קורה?" שמעתי קול מוכר מאחורי..
"אה? או היי :] חח חיים אתה יודע.. מה איתך?!"
"וואלה טוב .. איפה המירס? :] חח"
-
בטח אתם שואלים מה הקשר מירס ומי זה שמדבר איתי הא?!..
אז.. זה היה מושיקו..
אני אפילו לא יודעת איך הוא זוכר אותי כי אני בקושי זוכרת אותו
הכרנו איזה יום שלישי אחד, שאני מסיימת בשלוש וחצי בגלל מגמת תיאטרון.
וכמובן של כל הגדולים מסיימים ביחד איתנו.. - כיתה י"ב.
והכרנו בצורה הכי מוזרה שיש..
שמעתי שירים בפאלפון שלי ואז הוא בא ורצה לראות אותו כי הוא רוצה לקנות דגם כזה והתחלנו לדבר כזה בקטנה.
-
במשך הנסיעה ישבתי עם עידו ומושיקו דיברנו על מיליון ואחת דברים, איכשהו התחלנו לדבר על כל ה -שרמוטות של השכבה שלי- כל כך לא היה בראש שלי להתחיל לחפור על זה ופשוט אמרתי שאני חברה שלהן רק של שלום שלום.. ושאני לא אוהבת את ההתנהגות שלהן כי הן פתאום משתנות שכל הבנים באים ומתחילות לעשות כל מיני פוזות, לדבר בצרחות צווחניות, ומוציאות ת'צמן בכוונה כמו מטומטמות והכי - כל העולם עבר עליהן..
מושיקו היה ניראלי כל כך אמיתי כזה, הוא אמר שהוא לא סובל ת'התנהגות שלהן והוא בחיים לא היה יוצא איתן שכולם כבר עשו אותם.
"עם כל הכבוד , יש גבול.. אני לא מתכוונת להשתנות בשביל אף בן.. ולא לצעוק ולדבר שטויות רק בשביל שיבחינו בי.. כי מי שיאהב אותי באמת ישים לב אלי בזכות עצמי ויאהב אותי בזכות עצמי. טחח הם סתם משחקות אותה מלאות פוזה יש עלהן מסכה כזאת ענקית והן מבפנים חסרות ביטחון לגמרי.."
"וואלה צודקת.. חח איייייןן מת על האופי הזה שלך.."
אני? הגעתי הבייתה עם חיוך מאוזן לאוזן.. לא הפסקתי לחשוב עליו, שמה שהוא חמוד ואמיתי, שונה כזה מכולם.. בלי פוזות..
כמה שטעיתי :|
=
יום רביעי הפסקה, אחד השיעורים שהייתי בחוץ [כרגיל]:
"בואי הנה קטנטונת.." ונתן לי חיבוק כזה ארוך וחם..
תמיד כל הידידים שלי נותנים לי כאלה חיבוקים ארוכים כאלה, אבל אף פעם לא הרגשתי את אותה הרגשה.. באותו הזמן שהוא חיבק אותי, הרגשתי כל כך מוגנת, שאף אחד בעולם לא יכול לפגוע בי. בקיצור, אני ילדה סתומה.
יום רביעי , הפסקה:
"נו תראי לי אותו כבר.." שיגעה אותי לירון חברה טובה שלי..
"וואיי.. מה יש להראות.. בסך הכל אמרתי שהוא ניראלי ממש חמוד ושסוף סוף יש מישהו בלי פוזות בבצפר הזה.."
"יופי! אז תראי לנו אותוו.. אם היית זוכרת איך קוראים לו זה היה טוב! =\" אמרה ליהי גם אחת מהחברות הכי טובות שלי.
כן :/ לגמרי ברח לי השם שלו..
"ניראלי שי.. לירז אמרה לי שאם אני מתכוונת למי שהיא חושבת אז קוראים לו שי.."
"טוב תראיי כבר.."
"אוך.. טוב בואו לקיוסק.. אה לא.."
"מה ? למה ?"
"כי התיק למעלה עם הכסף.."
"איי איי קחי קני סוכריה" נתנה לי שקל ליהי
"סבבה :]"
אני ליהי ולירון הלכנו לקיוסק קנינו סוכריה ובדרך שיצאנו כזה הסתכלתי עליו והוא חייך לי וקרץ.. הרגשתי כמו הילדות האלה הקטנות שמתלהבות מכל אחד שזז.. כאילו בחיים לא קרצו לה.. לא יודעת מה עבר עלי.
יום רביעי, אצל לירון.
כל היום שיגעתי אותה.. פשוט לא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממנו..
באותו יום , אצלה גם היה לי מזה מוזה התחלתי לרשום כל מיני שטויות.. וגם בדרך, כתבתי את הפריקה הזאת שכתבתי בפוסט ואמ.. עוד כל מני -ש-ט-ו-י-ו-ת-
--
אוקי.. אפשר להגיד שאני רק חושבת על היומיים האלה.. שהיו כאלה שמחים ועל סתם שטויות.. ואני לא מסוגלת להמשיך לכתוב.
אני אמשיך כבר מחר ויעדכן גם למה אני עד כדי כך שונאת את העולם המזדיין הזה.
ד"א..
לא כל ה'סיפור' הולך להיות מסופר ככה.. הוא הולך להיות מסופר כמו בפרק הראשון.. אז.. מה אתן מעדיפות..?
יהיה טוב מאמי :]
זה לא משנה לי איך את כותבת מדהים, איך שתחליטי :]
תודה יפשלי.. ואמ.. אני אשלב ביניהם ניראלי :]
אוהבת אותך!#
וואו יפה,
ובאמת זה לא משנה איך, תמיד זה יפה 😊
חח תודה מתוקות!
מתה עליכן! 😘
וואו מעלףף
את כותבת פשוט מדהיםם!!
והכל יהיה בסדר 😊
את עוד תראי..
מדהים
כןן תשלבי זה יצא לך אפילו יותר יפה משתייהם