איזה יפה!!!!!!!!!!!!!
תמשיכי!!!!!!! 😢
וואייייייייייייייייייייי מאמי המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
היית צריכה להביא לנו 2 המשכים כי יומיים לא ננת וביום השלישי נתת חצי מזה
חחחחח..מאמי בבקשה המשך אני מתההההה
אני חייבת המשךךךךךךךךךךךךךךךךךך
את צריכה לפצות אותנו קצת על זה שיומיים לא רשמת כלום והבטחת לנו שתרשמי כול יום משהו ארוך ומעניין
נו פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז :cry:
פליייזזזזז עוד המשךךך
פליייייזזזזז
פליזפליז פליז פליזזז
אני מתחננת.........
הסיפור פשוט יפה... אין לי מילים פשוטטטטטט
נו..
תני המשךךך!!!
זה מזה יפהההה..
יאאאא זה מזהה לא פייר שאת ככה מותחת אותנווווווו!!!!!!!!
אנחנו ח=ו=ל=י=ם על הסיפור המהמם שלךךךךךךךך!!!
תמשיכי כמה שיותר מהר פלייייזזזזזזזז...😊
ואם את יכולה אז שיהיה המשך ארווווווך ארוווווך... חחחח.. 😁
המשך ארווווווך ארוווווך...
המשך ארווווווך ארוווווך...
המשך ארווווווך ארוווווך...
המשך ארווווווך ארוווווך...
:!: :!: :!: :!: :!: :!: :!:
:!: :!: :!: :!: :!: :!:
:!: :!: :!: :!: :!:
:!: :!: :!: :!:
:!: :!: :!:
:!: :!:
:!:
תמשיכייייייייייי
פלייייייייייייייייייייייייייייייייייייZZZ
זה סיפור נהדרררררררר!!!!!!!!!!! פשוט פשוט פשוט אהבתי!!!!!!!!!!!1
אבל את לא ענית לשאלה שלי.. :|
יאאאאאאאאאא איזה פרק ראשון מהמםםםםםם אהבתיייייי
אוףףףףףף איזה מתחחחח את הורגת אותי נראה לי שאלעד מרגיש משהו כלפיי דיקלה ובגלל זה שירן לא רוצה שהוא יתקרב אלייה תמשיכי אני מכור לסיפורררררר
לאן נעלמת :?: :?:
אני מחכה להמשךךךךךך!!!
מזמן לא כתבת לנווו... זה לא פייר מצידךך!!! 😢
GIRL-4-EVER, - איזה שאלה שאלת אותה והיא לא ענתה לך?
נוווווווווווווו
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךך
"היי.." אלעד עמד בפתח בדיוק לאחר רבע שעה שהם ניתקו את השיחה.
"היי... כנס..." חייכתי והוריתי לו לשבת. "תרגיש כמו בבית.." "תודה.." הוא גם חייך במבוכה והתיישב. התיישבתי לידו והתבוננתי בו בחיוך. הוא היה נבוך מהמבט שלי. "אמ.. למה את מסתכלת עליי ככה?" "ככה איך?.." "לא יודע.." "סתם.. מזמן לא דיברנו.." אמרתי. "כן, דיקלה שמעי.. אממ.. באתי כדי להגיד לך.. ש.." "ש..? נו אלעדוש דבר חופשי.." "להגיד לך... ש.. זה.. בקשר לשירן.." גמגם. "נוו תגיד כבר!! מה שזה לא יהיה!" אמרתי בקוצר רוח. "טוב.. אוקי.. אז.. זה יהיה ממש כואב.. ואני מקווה שתביני אותי.." "כן מאמי.. דבר.."
"שירן חולה..." "חולה?! מה יש לה?!" שאלתי בבהלה. "לוקמיה..." אמר בעצב אלעד. "מה?!?!?" פערתי את פי בתדהמה. "כן..." אלעד השפיל את מבטו. "אויששש אני כל כך מצטערת..." אמרתי ועיניי התמלאו בדמעות. "עכשיו את מבינה.. למה אני לא יכול לאכזב אותה.." "כן.. אבל מה זה קשור אליי? אני בחיים לא אתערב ביניכם... אני לא כזאת!" "אני יודע.. אבל שירן ביקשה.. היא כנראה הרגישה ש.." "ש.. מה? נו למה אתה לא יכול להגיד משפט עד הסוף?!.." אמרתי. "כי קשה לי דיקלה.. מאוד מאוד קשה לי!!" "טוב.. אני מבינה.. אז מה היא הרגישה?!" "היא ביקשה שאני אתרחק ממך.." "כן, את זה אני יודעת... אבל למה, מה עשיתי?" "זאת הבעיה.. שלא עשית שום דבר.. הבעיה זה אצלי.." "טוב דיי לדבר בחידות ורמזים... פשוט תגיד כבר!" "שירן פוחדת.. היא מלאה בחרדות.." "אבל למה?.. מה הבעיה שלה?" "היא פוחדת שאני אעזוב אותה בשבילך.." "חחח אבל נתת לה סיבה לפחד? אני לא מבינה את זה.. הרי לא קרה בינינו כלום..." "אני יודע.. אבל.. היא הרגישה שאני מרגיש אליך דברים..." "מרגיש.. א..אליי? מה.. מה אתה מרגיש?" גמגמתי מופתעת. "לא יודע בעצמי.. ת'אמת, כבר מאז שראיתי אותך בפעם הראשונה אני פשוט התרגשתי את זה, כשראיתי אותך בתחילת כיתה ט'.. באמת.. לא יודע למה לא התקרבתי אליך.. הרגשתי שאת שונה.. שונה מאחרות.. לא יודע למה, זאת הרגשה פנימית כזאת.." "מה?! שתקת 4 שנים.. למה?.." "לא יודע.. הייתי דפוק! מזמן כבר רציתי לבוא אליך, לפתוח אתך שיחה, להתקרב אליך.. אך את היית כל כך סגורה, ביישנית.. חולמנית.. שלא העזתי.. חשבתי שאת כזאת שלא בעניין.." "חח.. האמת שאני הבחנתי בך רק שנה שעברה בכיתה י"א.. אבל כל השנה לא יכולתי להוריד ממך את עיניי.. הייתי מתפוצצת מקנאה כשראיתי אותך עם שירן.. אבל שתקתי.. ות'אמת.. כששאלת על מי אני חולמת.. אמרתי שאני רוצה מישהו שיש לו חברה ולעולם לא יביט לעברי... התכוונתי אליך.." "מה?! באמת? וואי... אני בהלם..." עיניו המקסימות של אלעד נצצו והחיוך המדהים שלו התפשט על שפתיו. אך מיד החיוך שלו נמוג, והעצבות מילאה אותו. "אבל זה בלתי אפשר דיקלה.. כבר הבנת אני מקווה.." "כן... הבנתי מאמי.. שאתה חייב להיות עם שירן... לנצח!" "לא.. זזה העניין.. שלא, שלא לנצח.. דיקלה.. אנחנו לא יודעים כמה זמן היא תחיה.. אני באמת אוהב אותה.. אבל אני לא יודע... אני רק יודע שגם אליך אני מרגיש משהו מאוד חזק... וזה מבלבל אותי.. בגלל זה החלטתי שאני מתרחק ממך ולא רק בגלל ששירן ביקשה.. אלא באמת היא עכשיו זקוקה לי יותר מתמיד.. אני חייב לתמוך בה... להיות לצידה בתקופה הקשה הזאת שהיא עוברת.. טיפולים, בלאגנים.. מצב נפשי עגום.. את מבינה.. כן?" "כן.. מבינה.." השפלתי את מבטי. "אני מקווה שהיא תחלים... באמת.. אני אתפלל בשבילה בכל לילה... אני, אני.. באמת.. אני הייתי עושה הכל כדי שהיא תהיה בסדר.. באמת.. גם אם אף פעם לא היינו נשארים ביחד.. גם אם תהיה תמיד איתה והיא תהיה איתה.. העיקר שהיא תהיה בריאה ושלמה.." אמרתי בבכי. והסיבה העיקרית.. זה שאיבדתי את הסיכוי שלי להיות עם אלעד והסיבה הנוספת בגלל שכאב לי הלב על שירן.. למרות ששירן מתעבת אותי.. אני לא רציתי את זה בשבילה. "תודה מותק.. את נהדרת.. באמת יש לך נשמה טובה.. ידעתי שיעשה לי טוב לדבר אתך.. בשביל זה באתי.. באמת.. אולי יום מן הימים נזכה להיות בנתיים.. אבל עכשיו לא על חשבון סיבלה של שירן.. היא זקוקה לי כל כך..." "כן, אני מבינה, אני מקבלת את זה.." "העיניים שלך אדומות.." אמר אלעד. "גם שלך.." חייכתי בעצב. "השפתיים שלך.." אמר. "מה איתם?" "מושכות..." אמר בלחש ונישק אותי.. לאחר שהתנתקנו ופקחנו את העיניים. אלעד קם. "מצטער יפיופה.. אני חייב לזוז.. קבעתי עם שירן.. אני לא יכול לאכזב אותה." "כן.. תלך.." אחרי שהוא הלך, נפלתי על הספה בבכי רועם, לאחר שנרגעתי נגעתי בשפתיי ולחשתי.. 'אני אוהבת אותך אלעד...'
[font=Times New Roman:1fa9b252ed][size=24]תגיבו בנושא שאילן פתח לדוריייייייייי
אל תהיו כאלההההההה
באמת נווווווווווווו
אתר האהבה הישראלי