בסוף היום הלכנו אני ואורטל הביתה. רציתי להזמין את אורטל אליי הביתה, אבל היו לי תוכניות אחרות, ולא רציתי שאורטל תזמזם לי באוזן את הבדיחות הילדותיות שלה. התכוונתי להתקשר לאלעד ולקבוע איתו פגישה.
"על החיים ועל המוות" אמרתי בקול רם והרמתי את הטלפון. "הלו.." בקע ברקע קולו האהוב של אלעד, שכל כך אהבתי לשמוע וזה גרם לי מיד לחיוך רחב. "אלעד..." אמרתי. "כן.. מי זה?.." שאל. "מה אתה לא מזהה אותי זאת דיקלה!!" אמרתי. "לא לא.. זו טעות במספר ביי.." אמר וניתק. "בטח שירן הפרחה הזאת לידו.. שיואוווו אני כל כך שונאת אותה... אני לא מבינה איך יכולתי לרחם על מכשפה כמוה.. איך?!" אחרי כמה שעות שוב התקשרתי אליו. "הלו.." ענה. "אלעד אל תנתק.. אני חייבת לדבר אתך.. זה הכי דחוף בעולם.." אמרתי. "לא היום.. אני עסוק.. אולי מחר נצפה ביחד במשחק.." אמר. "טוב.. ביי" אמרתי וניתקתי בייאוש. "אוףף הם לא נפרדים לרגע הא?..אוףף מעצבן כבר!! בעוד שאני יודעת שהיא מרמה אותו והוא מאמין לה!!!"
למחרת הלכתי לבית ספר בחוסר רצון.. פשוט לא יכולתי לראות אותם ביחד. 'מעניין מה יעשה אלעד כשהוא יגלה ששירן שיקרה לווו ואז הוא יעזוב אותה ויבוא אליי ויגיד שהוא אוהב אותי ושהוא היה פשוט עיוור..' הייתי שקועה בחלומות בהקיץ. בהפסקה ישבתי לבדי עם ראש מורכן על השולחן ושמעתי את אלעד ודיקלה מדברים. "אלעד תגיד.. אתה אוהב אותי?.." שאלה. "מאיפה השאלה...? הרי ברור שכן.." אמר אלעד והתבונן עליי. מילותיו ננעצו כמו סכין בגבי, הרגשתי את הכאב העז הזה, את הרצון לקום אליו ולהגיד לו את כל האמת בפנים.. לחשוף את פרצופה האמיתי של שירן! אך לא עשיתי זאת, ישבתי במקום כמו בול עץ ולא זזתי. "דיקלה..." שמעתי את קולה של אורטל. "הנה את.. חיפשתי אותך.." היא נכנסה לכיתתי. אלעד ושירן הסתכלו עלינו. "אמממ.. אני צריכה לדבר אתך.. בואי.." היא אמרה ומשכה אותי החוצה. "מה קרה??" שאלתי לאחר שהיינו כבר ישובות על הספסל שלנו. "מה מה קרה?! אני רוצה לדעת מה נסגר!! סיפרת לו כבר?." "לא.. לא הספקתי.." "למה את מחכה?!" "כי התקשרתי אליו אתמול והוא היה עם שירן הזאת.. אוףף בא לי להרוג אותההה..." אמרתי והזעפתי פנים. "חחח.. תהרגי אותה ברגע שתספרי לאלעד את האמת!! זה יהיה הסוף של הקשר שלהם!!" אמרה אורטל. "אל תהיי כל כך בטוחה.. יכול להיות שהוא לא יאמין לי..." "לכי תדעי.. אולי כן!" "טוב אבל איך אני אדע, אם הוא לא מאפשר לי אפילו לראות אותו? אוף!" "אההה אני יודעת מה תעשי!!" אמרה פתאום אורטל. "נו מה?? גאון שכמוך.. זרקי עוד רעיון מבריק..." "תכתבי לו מכתב!!" "מכתב?! נו באמת זה לא פיתרון מאמי!!" אמרתי בלעג. "אבל למה?? אם אין לך אומץ להתייצב מולו..." "יש לי אומץ.... אני אמצא אומץ... הבעיה היא לגרום לו להיפגש איתי...." אמרתי באכזבה. "אה!! אני יודעת מה תעשי..." אמרה פתאום אורטל והסתכלה בשובבות. "חחח מה עוד?. הגאון אורטל?" "תכתבי לו פתק.. ובו תמסרי לו את המקום והשעה של המפגש שלכם.. ואז הוא יוכל איכשהו להתחמק משירן עם איזה תירוץ.. עוד תראי שזה יצליח! פשוט תגידי לו שאת מחכה לו שם.. גם אם הוא לא יבוא.. אבל שלא יאכזב אותך... כי זה ממש חשוב לך ובלה בלה בלה.. הבנת.. לא?.." חייכה אורטל גאה בעצמה על הרעיון שלה. "כן... אני חושבת שכן..." קיבלתי את ההצעה שלה. "אבל איך אני אעשה את זה אם השירן הזאת לא מתרחקת ממנו לשנייה.." אמרתי. "סמכי עליי.." אורטל קרצה לי. "חח מה את זוממת??" שאלתי. "אל תדאגי... תשבי עכשיו בשיעור ותכתבי לו את זה.. ובהפסקה תבואי עם הפתק אליי ואז אני אגיד לך מה אנחנו הולכות לעשות.. ואנחנו נעשה את זה בגדול!!!"
יאא איזה יפפפההההה
תמשיכייייי בבקששהה!!
יווווווווווווווווווווווווווו
נווווווווווווווווווו
המשך.....................
אני דורשת המשך.....................
אני לא חייה בלי ההמשך הזה.................
פליייייייייייייייייייייייZZZZ
מחר אני נוסעת לאילת................ אני רוצה המשך כדי שתיהיה לי נסיעה טובהההה
בשיעור ישבתי ובמקום להקשיב להסברים של המורה, כתבתי פתק לאלעד, כתבתי לו איזה מגילה על משהו שאני חייבת לדבר איתו וזה עניין של חיים ומוות וזה חשוב לי והוא חייב לבוא.. וכו. "דיקלה! מה את עושה?" קפאתי במקומי, והרמתי לאט לאט את מבטי. ממולי עמדה המורה ובחנה את מקור עיסוקי ביסודיות. "סתם.. כלום.." אמרתי והאדמתי. 'אוף דווקא בשיעור של המכשפה צץ לי הרעיון המבריק לכתוב פתק.. כלומר לאורטל צץ הרעיון.. בעע.. הייתי צריכה לחכות עוד שיעור עכשיו היא לא תעזוב אותי..' "אוקי.. עכשיו תקראי בקול רם את מה שאת כותבת.. במקום להקשיב לחומר הנלמד!" הרגשתי שהדם עולה לי לראש.. והייתי אדומה כמו עגבנייה. "לא.. אני לא יכולה.. זה משהו אישי.." "אין דבר כזה אישי בשיעור שלי!!!! לא מקובל עליי שום דבר חוץ ממה שקשור לשיעור.. על כן את מתבקשת להקריא לנו את מה שכתבת כדי שנדע שזה היה באמת כל כך חשוב שהיית חייבת לכתוב את זה על חשבון השיעור שלי..." "לא.. דיי אני לא יכולה.. אני אכניס את זה לתיק.. באמת.. זה לא יקרה יותר..." כמעט התחלתי לבכות. "אם את לא תקראי, אני אקרא!!!" אמרה וחטפה לי את הפתק. "לא!!!" הושטתי את ידי קדימה כדי לתפוס אותו. "אוקיי.. אז ככה..." אמרה המורה.. "לא בבקשההה.." צרחתי כמו משוגעת. "המורה תניחי לה.. תראי איך הבחורה מבקשת.. זה באמת חשוב לה.. זה לא יקרה שינית.. אני סומך עליה.." אמר אלעד מהקצה השני של הכיתה. "אוקי... אבל זה רק בגלל שביקשת...." אמרה המורה וחייכה בלבביות והחזירה לי את הפתק. לפעמים אני חושבת שהיא דלוקה על אלעד, היא נמסה כשהוא מדבר ומוכנה לבצע כל מה שהוא יגיד. אלעד הציל את החיים שלי שוב.. כי אם היא הייתה קוראת את הפתק, הייתי נקברת בתוך האדמה, ובחיים לא היה לי יותר סיכוי לספר לאלעד את האמת.. בגלל ששירן הייתה מגלה שאני יודעת הכול. "תכניסי את זה לתיק.. ויותר שאני לא אראה דבר כזה.. ברור לך?!" "כן... ברור..." אמרתי בראש מושפל, התאפקתי כדי לא להביא לה איזה כאפה, מגיע לה, מכשפה!
בהפסקה רצתי מיד לכיתה של אורטל. "וואי אורטל, את לא יודעת מה קרה לי... כמעט נדפקו לנו כל התוכניות..." אמרתי לאורטל בקושי נושמת מרוב הריצה שדפקתי. "מה קרה?.." "דפנה המכשפה הזאת תפסה אותי כותבת את הפתק, ומרוב שהיא כל כך שונאת אותי היא רצתה להקריא אותו לפני כל הכיתה.. שיואוו הייתי מתה אילו אלעד לא היה מבקש ממנה לא לעשות זאת." "פששש.. אילו רק ידע שהמכתב מיועד לו.." אמרה אורטל בשובביות המאופיינת לה. "כן.. נו מה התוכניות?? איך אני הולכת להביא לו את זה??" שאלתי בקוצר רוח. "שירן לידו???" "חחח נראה לך היא לא תהיה לידו?? היא שם מתמזמזת איתו בכיתה.. אוף בא לי לבוא אליהם.. ופשוט להגיד לו הכול ליד שירן.. ואז נראה איך היא תצא מהתסבוכת הזאת ואיזה תירוץ היא תקריץ!!!" "חחחח דיקלה אל תסחפי.. אם לא, תהרסי לנו הכול.. צריך שאת והוא תפגשו רק שניכם במקום אינטימי.. כדי שהוא יסתכל לך בעיניים וידע שאת דוברת אמת... וכאן הוא יחשוב שאת פועלת מתוך הקנאה, וזה גם התירוץ שיבוא לראשה המתוחכם של שירנוש שלנו.. אז תירגעי ואל תהיי פזיזה מדיי.. צריך לחשוב על כל צעד שאנחנו מבצעות!!" אמרה אורטל. "פשש אורטל.. את צריכה להיות רוצחת שכירה או פורצת בנקים.. מתאים לך.." צחקתי. "חחח תודה על המחמאה בובה.." חייכה אורטל כאילו הסכימה שזה הייעוד שלה. "אוקיי עכשיו נעבור למבצע..." אמרה ופניה הרצינו. "חחח למבצע..." צחקתי. "לא מצחיק... זאת באמת משימה לא קלה.. תקשיבי מה אנחנו הולכות לעשות.." נו.. כולי אוזן!" "אוקי.. דיקלה.. קודם כל הם לבד בכיתה?" "אממ נראה לי שכן.. למה?." "אוקיי אני באה אתך ביחד... נכנסת לכיתה ולוקחת את שירן.. אני אמציא לה כבר איזה תירוץ.. ולאחר מכן, כשאת שומעת שיצאנו והתרחקנו את נכנסת מהר לכיתה לנותנת לאלעד את הפתק.. ואומרת לו שיסתיר אותו ולא יראה לאף אחד ואז יוצאת מהר מהכיתה... ואז שירן חוזרת ולא מבינה מה רציתי מהחיים שלה וממשיכה להתמזמז עם אלעד בעוד שהוא מתכנן איזה תירוץ למכור לה..חחחח. נו מה דעתך??.." שאלה אורטל. "מממ.. רעיון טוב, ואם שירן לא תרצה לצאת??" "היא תצא סמכי עליי..." אמרה אורטל. "בונא אורטלי את חכמה.. מה הייתי עושה בלעדיך?!" אמרתי וחיבקתי אותה. "בשביל זה יש חברות לא?." אמרה אורטל וקפצה מהשולחן שעליו היא הייתה ישובה. "קדימה בואי יש רק 10 דקות להפסקה. ושתינו יצאנו. עמדנו מספר דקות ליד הכיתה שלי ושמעתי את שירן ואלעד מתלחשים ביניהם. "אוקיי.. אני נכנסת.. תתחבאי מאחורי הדלת כדי ששירן לא תראה אותך כשהיא תצא איתי.. אני התחבאתי מאחורי הדלת והחזקתי אצבעות, ואורטל נכנסה לכיתה.."בהצלחה אורטלי.." לחשתי.
יואו איזה יפההה..
תמשיכי מהרררררר..
אוףףףףףףףףף אף אחד לא מגיבבבבבבבבב אם לא אהבתם תסיפור שלי פשוט תגידו ואני לא אמשיך את זה סתם ואבזבז את זמני.... 😮ops:
זה לא שהסיפור לא יפה..
זה פשוט שאין פה אנשיםםם..
אני בטוחה שבערב ומחר יכנסו אנשים ויגיבו!!
אבל בקשה תעשי המשךך!! ביום שני אני טסהה ואז אני לא יוכל לראות את ההמשך!!!
נווווווווו!
מה את חושבת שאני אחכה עוד הרבה שתמשיכי??
אם את לא ממשיכה אני אגיד לאורטל הזאתי שתבוא אלייך הביתה
ותגנוב ממך את כל הסיפור ותפרסם אותו!
נוווווווווווו! נשמה תמשיכי! את כותבת מדהים!
חח..
אבל לי יש כוח.. ובגלל זה את צריכה למשיךךך!!
יואו ברבייייייייייייייי סיפור מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!! ומרתקקק!!! יואוו תמשיכי חחחח מילה שאני מכורהההה!!
מילה שיש בו גם קטעים מצחיקים ואני מצחקקת למחשב ואמא שלי לא מבינה למה חחח
ועוד דבר...הדמות האישית שלך אחת היפות-דומה לניקיטה...אם אתן זוכרות אותה (=
בקשה תמשיכייייי!!!!!! סיפור מדהיםםםםם
עדי
שימי המשך.........
פליייייייייייייייייייייייזזזזזז
בקשה...
אני מתחננת.............................
נוווווווווו................ אני נוסעת בלילה לאילת....................
ואני לא יהיה פה...............
אז שימי בקשונת....................................
פליייייייייייייייייייייייזזזזיייייייייייי
שימי המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך :roll:
"וואי שירן את בחיים לא תאמיני מה ראיתי..." שמעתי את אורטל אומרת. "מה אכפת לי מה ראית, מי מכיר אותך בכלל..??" אמרה שירן. "באמת.. את חייבת לבוא איתי זה משהו מאוד מאוד חשוב.." אורטל לא הרפתה. "אני חייבת לדבר אתך... זה מאוד חשוב!!!" "אז להראות לי או לדבר איתי??" "גם וגם...נו בואי מה אכפת לך זה ייקח רק דקה!!" "בשביל זה את חייבת להפריד ביני לבית אלעדוש?!" "שירני לא יקרה כלום אם נפרד לדקה..." אמר אלעד. "אתה רואה?? לא אכפת לך לא לראות אותי.. אתה לא אוהב אותי..." אמרה שירן ועשתה פרצוף עצוב. אורטל גלגלה את עיניה. "לא שירני.. מה הקשר.. פשוט הבחורה רוצה לדבר אתך על משהו חשוב, אז את יכולה להתנתק ממני לדקה ולראות מה רצונה." אמר אלעד. "טוב..." אמרה וקמה בחוסר רצון. שמעתי את אורטל ושירן יוצאות מהדלת. לאחר שנעלמו מהאופק נכנסתי מהר לכיתה. "אלעד..." לחשתי. "דיקלה? מה קורה??" "אורטל לקחה את שירן בכוונה..." אמרתי. "מה? למה?" "כי הייתי חייבת להביא לך את זה....." אמרתי והושטתי לו את הפתק. "מה זה??" "תקרא בו אחר כך... עכשיו תחביא את זה ואל תראה לאף אחד....זה מאוד חשוב!!!" אלעד החביא את הפתק בתוך הכיס בחולצתו. "אז את הפתק הזה כתבת כשהמורה תפסה אותך חח" צחקק אלעד. "חח כן... איזה מזל שאתה התערבת.. אם לא, הייתי אוכלת אותה.." "כן הא.." "עכשיו אני חייבת ללכת לפני ששירן תחזור..." "כן.. באמת תלכי..מהר.. כי היא תעשה הצגה אם היא תראה אותך..." "ביי.. תקרא את זה.." אמרתי והתכוונתי ללכת מהר מהכיתה אך פתאום שמעתי קולות: "תעזבי אותי רמאית!!" זאת הייתה שירן שהתפרצה לתוך הכיתה ואחריה דהרה אורטל שניסתה לעצור אותה. שירן פערה את עיניה כשראתה אותי עומדת ליד אלעד. "אז בשביל זה קראת לי?? כדי שחברה שלך השרמוטה הזאת תגנוב לי את אהבת חיי נכון?!" "מה הקשר?? ניסיתי להגיד לך משהו את לא רצית להקשיב.." אמרה אורטל. "כן.. ממש... רצית לסובב אותי על אצבע הקטנה... אז שתדעי לך למרות שאני בלונדינית אני לא עד כדי כך טיפשה!!!" אמרה שירן והזעיפה את פניה. "תעזבי אותו כבר מכשפה!!" אמרה לי שירן. "שירן בסך הכול דיברתי איתו וזה לא קשור לאורטל.. בכלל לא ידעתי שהיא מדברת אתך.. זאת הכיתה שלי ואז נכנסתי לפני השיעור.. והתחלתי לדבר עם אלעד מה רע בזה?" שאלתי אותה. "אז למה היא ניסתה לעצור אותי, כשרצתי בחזרה?!" שאלה שירן, פיקחית הבחורה בדיוק כמו מרושעת. "כי היא רצתה לדבר אתך ואת ברחת לה..." "חח לא עליי לא תוכלו לעבוד.. את פשוט רוצה את אלעד לעצמך.. אבל את לא תצליחי להפריד בינינו!!!" אמרה. "או שאולי כן... היא לא נותר לי הרבה זמן לחיות..." אמרה ופרצה בבכי. אויש כמה זיוף, פשוט היה בא לי להגיד לה בפרצוף שהיא שקרנית מגעילה והכול הצגה אחת גדולה. ואלעד התמים עוד מאמין לה, טוב ברור מי לא יאמין לשחקנית כזאת מוכשרת.
"אל תדאגי... את תחיי עד 120 שנה.." אמרתי. והיא הסתכלה עליי במבט זועף מבעד לדמעות המזויפות. "דיקלה.." אמר אלעד והסתכל עליי במבט מזהיר. "טוב.. אני הולכת.. תהיי בריאה מותק.." אמרתי ויצאתי עם אורטל מהכיתה. "בדיוק נשמע צלצול, ואז נאלצתי להיכנס בחזרה.
בסוף היום אני ואורטל הלכנו הביתה ודיברנו על כל מה שקרה. "וואי.. איזה פשלה הייתה היום עם השירן הזאת..." אמרה אורטל. "באמת, מה סיפרת לה כזה שהיא ברחה ממך?? חח." שאלתי. "חח סתם התחלתי לחרבש לה משהו אז היא הבינה שאני רק רוצה לבלבל לה ת'מוח." אמרה אורטל. "טוב אבל לפחות היא חשבה שאת שם כי את רוצה לגנוב לה את אלעד והיא לא מנחשת אפילו שאת יודעת הכול!" "מקווה שהנחשית הזאת לא תגלה את הפתק..." אמרתי. "איפה קבעת איתו ובאיזה שעה??" "בפארק שלנו ב10 בערב. "למה כל כך מאוחר??" "כי אושר הולכת לישון ואז אני אוכל ללכת בלי שהיא תשב לי על הראש..." אמרתי. "אה אוקיי..אבל תדעי לך שיכול להיות שהוא לא יבוא... אל תסמכי על זה.. אולי הוא לא יצליח להיפטר משירן.."אמרה אורטל. "טוב.. בכל אופן מקווה שהוא יגיע.." אמרתי. "טוב שיהיה לך בהצלחה מאמי ותעדכני אותי.." אמרה אורטל, נישקה אותי בלחי ונפרדנו.
בערב חיכיתי כבר בקוצר רוח שתגיע שעה 10. כבר בחמישה ל10 ישבתי על הספסל שבו ישבנו אז כשנפגשנו פגישה חלומית, שבחיים לא חשבתי שזה יקרה.. אבל זה קרה, כלומר לחלומות יש נטייה להתגשם. עבר רבע שעה והוא לא הגיע.. עוד רבע שעה ועוד רבע שעה, כבר התחלתי להתייאש, אך פתאום ראיתי דמות מוצלת נעה לכיווני, הזקפתי את ראשי ואימצתי את עיניי, זה היה הוא.
ווווווווואאאאאאאאייייייייי איזה סיפור מ=ה=מ=םםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם :!: :!: :!:
שיייאאלללההה זה פשוט מרתקקקק!!!!!
אל תחשבי לשנייה אחת לעצורר לכתוובב!!
יש לך את זה ואת עוד תגיעי רחוק הבטחה שילי.....!!
אבל בינתיייים...
אנחנו נשמחח מאוווווווד להמשךךךךךךך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
והמשכים ארוכייםםם ארוכיםםם!!!!! :biggrin: :!: 😁
אנשנושים אתם פה?
אני חדשה כאן..
צריכה קצת עזרה בכמה דברים..
ורוצים אני יודעת גם לייעץ פה טוב...!!!
קיצר בנות דברו איתי...
ש.י.ר.נ.ו.ש :biggrin:
אתר האהבה הישראלי