ווווווווואאאאאווווווווו איזה סיפור מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בכיתייי... ואני עוד בוכהה :cry: !!!
את פשוט מוכשרתתתת!!! אין מילה אחרתתת!!!!!!!
מ=ה=מ=ם!!!!!
תמשיכי וכמה שיותר מהר!! הבטחת לנו פרק 1 כל יום וזה פרק 1 בשבוע!!!
אז אם את יכולה בקקשההה כתבי לנו כמה שיותר מהרר!!
חולה עלייךךך!!
מווווווווווווווווווווווווווווואה!!
וווווווווווווואאיייי
איזה סיפור מהמם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
אני לא מאמינה שהוא אמר לה את זה!!!!!!!!!!!!!!!!
איזה סיפוררר, אני בוכה בגלל סיפור חחח....עזבו.... זה סיפור ענק!
תמשיכי פליזזזזזזזזזזזזזזזז 😢
תגיבוווווווווווווווווווווו
אם לא, לא יהיה המשך....
מה זה לא יהיההמשך?!?!
חוצפה.........
אסור לך לשחק ככה בבריאות שלי!!
חחח...........
אני חיייה מההמשכים שלך.....................!!
יש לך כישרון בובה.........
אין עלייך..............................
QUOTE
מה זה לא יהיההמשך?!?!
חוצפה.........
אסור לך לשחק ככה בבריאות שלי!!
חחח...........
אני חיייה מההמשכים שלך.....................!!
:!: :!: :!: :!:
אל תעשי לנו את זה בקשההההההההה!!!!
תמשייכיככייייכיכיכייכיכיכיככיייייייייייייי!!!!!!!!!!!
ליום המחרת קמתי לבית ספר פשוט חסרת כוחות מרוב שבכיתי כל הלילה ללא מעצור. פגשתי את אורטל בחצר בית ספר. "אהלן בלשית... יש תוצאות?!" שאלה אורטל. "כן..." אמרתי בראש מושפל. "וואלה?" התפלאה אורטל. "לצערי..." אמרתי מתאפקת לא לבכות. "למה לצערך? הרי רצית לגלות מה זה הדבר שמפריד בינך לבין האביר שלך... הדבר שמונע ממך להילחם עליו ולכבוש את לבווו.." אמרה אורטל בקול דרמטי כאילו היא מופיעה בהצגה. "דיי אורטל.. זה לא מצחיק... גיליתי דבר נורא!" "מה .. מה גילית? דיקלה אל תפחידי אותי... נווו!!" אורטל סחבה אותי על הספסל הרגיל שלנו שעליו העברנו דיונים למיניהם. ישבתי מולה ולא יכולתי להוציא הגה.. מחשש שאני לא אוכל יותר לדחוק את הדמעות בפנים. הרכנתי את ראשי בשתי ידיי. "דיקלה..." אורטל ליטפה את ראשי. "אף פעם לא נהיה ביחד..." אמרתי. "טוב זה היה ברור עוד מהתחלה...." אורטל גלגלה את עיניה. "מזמן כבר אמרתי לך שהוא לא בשבילך." "לא את לא מבינה אורטל... לא בגלל זה..." "אז למה? בגלל שירן?!" "שירן חולה...... יש לה לוקמיה.." מלמלתי והדמעות פרצו מעיניי. "מה אמרת?! לשירן יש סרטן הדם?!?! היא עומדת למות?!" אורטל פערה את פיה לרווחה. "כן.." הנדתי את ראשי בחיוב. "נו אז למה שלא תהיו ביחד??? אם היא תמות הדרך שלך פנויה.." "אויי אורטלל איך את יכולה להיות כזאת חסרת רגישות!!! אני לא רוצה שהיא תמות!! אני מרגישה נורא מעצם המחשבה הזאת... ועוד שאני איחלתי לה את זה כשהיית אצלי.. אבל.. אבל היא בסה"כ מסכנה... והיא זקוקה לאלעד בתקופה הזאת.. יכול להיות שהיא תבריא.." אמרתי. "לא נראה לי... מהמחלה הזאת לא נראה לי שאפשר להבריא.." אמרה אורטל. "בכל אופן.. גם אם לא.. לא נראה לי שאני אוכל להיות עם אלעד מהמחשבה שזה רק בגלל ששירן מתה!" "לא נכון דיקלה!! נראה לי אם שירן לא הייתה הוא היה אתך...." "תקשיבי אורטל.. זה עוד לא הכול!" "רגע.. מה עוד?!" "הוא אמר לי משהו שממש הפתיע אותי.. את הסיבה שבגללה שירן ביקשה ממנו להתרחק ממני." "והיא?...." "ש.. הוא התחיל לפתח אליי רגשות.." "הא?!" "כן.. הוא אמר שהוא מרגיש אליי משהו מאוד חזק.. והוא שם עליי עין עוד בתחילת כיתה ט'.." "מה?! אז למה הוא שתק.. מה הוא דפוק?!" "חחח כנראה... לא יודעת מה נסגר איתו... אבל ת'אמת הוא אמר שאם שירן לא הייתה באמצע יכולנו להיות ביחד.. הוא אמר שהוא אוהב אותה.. אבל גם אליי יש לו רגשות אז הוא מבולבל.. והוא בעצמו רוצה להתרחק ממני.. כדי לא לגרום כאב לשירן שלו..." "אז מה תעשי?..." שאלה אורטל. "כלום...אין לי מה לעשות.. אבל אני לא רוצה ששירן תמות... אוףף אני ארגיש נורא!!" אמרתי. "חח איזה נשמה טובה את...." אמרה אורטל. "מה הקשר נשמה טובה?? אני פשוט אנושית... וכואב לי כשאחרים סובלים גם אם זה האויב הכי גדול שלי... ככה אני.. אני לא מאחלת רע לאף אחד... ואם אני אומרת משהו כזה אז אני לא מתכוונת..." אמרתי וניקיתי דמעה מלחיי. "כן אני יודעת.." אמרה אורטל ושמה את ידה על כתפי. "בואי נעלה למעלה.." אמרתי וקמתי.
נכנסתי לכיתתי ואורטל הלכה לכיתתה. ראיתי את אלעד ושירן יושבים בקצה של הכיתה. שירן הרכינה את ראשה על ברכיו וחיבקה אותו בחוזקה והוא ליטף לה את הראש. אני התבוננתי עליו.. פתאום הוא הרים את ראשו וענינו נפגשו ואז הוא מיד השפיל את מבטו והתמקד רק בשירן. התחיל השיעור.. כרגיל לא יכולתי להתרכז בחומר.. כל רגע הפניתי את גבי לאחור כדי להסתכל על אלעד והוא הסתכל עליי בחזרה וכל הזמן הבחנתי במבטה המלא קנאה של שירן.
בהפסקה הלכתי לכיתה של אורטל לדבר איתה. היא סיימה להעתיק מהלוח ושתינו יצאנו החוצה.
"אויש אורטל.. דיי אני כבר לא מסוגלת יותר לראות אותם ככה... מצד אחד אני לא יכולה לסבול את זה שהוא איתה והוא לא יכול להיות איתי אפילו אם הוא כל כך רוצה.. ומצד שני אני כל כך מרחמת עליה... כל כך... היא מה זה מסכנה.. שיואוו יש לי צמרמורת רק מהמחשבה שהיא הולכת למות.. דיי.. יואו.. באמת, אפילו אם אני אף פעם לא אהיה עם אלעד.. ורק היא תהיה איתו העיקר שהיא תחיה.... כי באמת, אם היא לא הייתה חולה נראה לי הוא היה עוזב אותה בשבילי....אבל אני לא רוצה את זה עכשיו.. שהוא יהיה איתה!!" אמרתי נחושה בדעתי לוותר עליו.
בסוף ההפסקה עלינו למעלה. "אורטל תלכי לכיתה, אני הולכת שנייה לשירותים.." אמרתי. "סבבה.. נתראה בהפסקה הבאה.." אמרה אורטל והלכה. אני נכנסתי לשירותים ופתאום שמעתי קולות מתוך התא: "חח איך הרעיון שלי הא???" זה היה קולה של שירן. "משהו סוףףף.." ענתה לה מישהי שלא הכרתי את הקול שלה. "אבל למה את עושה את זה?? הרי זה בסוף יתגלה גם ככה..." "כדי להפריד בינו לבין דיקלה השרלילה הזאת.." אמרה שירן. ואני רק עמדתי והקשבתי חסרת נשימה. "אבל אין ביניהם כלום....." "הוא אוהב אותה... אבל הם אף פעם לא יהיו ביחד.. שמעת אותי?? לעולם לא!!!"
יאאא איזה יפההה..
תמשיכיייי
וואי...........
אני חושבת, בעצם אני בטוחה ששירן שיקרה ואין לה שום דבר!!!!!!!!!!!!!!!!!
אחלה סיפוררר, מהמם מהמם מהמם!!!!!!!!!!!!
איזה יפהההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וווואאאאאאאאייי איזה סיפור מההההההההממממממממםםםםםםםםםם :!: :!: :!: :!: :!:
המשךךךךךךךךךךךךךך ד=ח=ו=ף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יצאתי מהשירותים בהליכה מהירה, לא רציתי להמשיך לשמוע, הייתה לי סחרחורת. נכנסתי לכיתה, היא הייתה ריקה.. ושם רק אלעד ישב עם חבריו מהשכבה. "מה אין שיעור??" שאלתי. "לא יש חלון.. המורה לא הגיע.." אמר אלעד. "אה.." אמרתי. עדין לא התאוששתי מההלם. "דיקלה, את בסדר? את נראית חיוורת. "אה.. כן.. אני בסדר גמור.." אמרתי והתיישבתי.. והרכנתי את ראשי על השולחן. "תגידי.. ראית את שירן? היא נעלמה לי פתאום..." "כן..." הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו. "היא בשירותים..." אמרתי ושוב הפניתי את מבטי ממנו ושקעתי בהרהורים. 'שירן המציאה את המחלה שלה כדי להפריד בינינו!!! וואי אני לא מאמינה כמה רוע יש בבחורה הזאת.. איך היא יכלה לעשות את זה?! מסכן אלעד.. היא לא קולטת כמה הוא סובל בגללה?.??" ממש רציתי לרוץ כבר ולספר הכל לאורטל, להתייעץ איתה מה עליה לעשות.. אבל לאורטל לא היה שיעור חופשי. "אלעדוש!!!" שמעתי את קולה הצבוע של שירן. היא הופיעה בפתח עם חיוך זדוני ומרושע, שכל כך היה בא לי למחוק לה אותו בכוח. בת זונה! היא הורסת הכל לי ולאלעד.. ואני כל כך ריחמתי עליה... מסכנה.. עלק!!!! היא באה לאלעד ונישקה אותו ארוכות.. ואני פשוט לא יכולתי לסבול את זה.. איך היא מרמה אותו ומנצלת את טוב לבו. קמתי על רגליי ויצאתי מהכיתה.
הצצתי לכיתתה של אורטל... היא ישבה בשולחן ראשון אז היא ראתה אותי. היא עשתה לי סימנים עם היד כאילו שאלה מה קרה .. אז אני עשיתי סימן עם הראש כאילו אני קוראת לה החוצה. אז היא עשתה לי סימן של 'רגע' עם היד. "המורה אני יכולה לצאת לשירותים?" שאלה את המורה. "אוקיי.. לכי.." אורטל קמה ויצאה אליי. "מה קרה אפשר לדעת?!?! למה את לא בשיעור.." "יש לי חלון... תקשיבי.." "נו.. דברי.." "בואי החוצה לספסל שלנו.. אני לא רוצה שאף אחד ישמע את מה שאני אגיד לך עכשיו.. פליזזז..." אמרתי. "טוב טוב.. בואי..." ירדנו לחצר והתיישבנו בספסל הקבוע שלנו. "נו.. מהר.. אני חייבת לחזור לשיעור.." אמרה אורטל. "גיליתי משהו..." אמרתי. "חחח.. אולי תלכי לעבוד בתור בלש חשאי???" צחקה אורטל. "נו אורטל.. זה מאוד רציני.. גיליתי את זה בטעות..." "נו נו.. ספרי מה גילית.." "נכון כשחזרנו מההפסקה הראשונה אז אמרתי לך לעלות ושאני הולכת לשירותים?" "כן.. אז?...גילית איזה מטמון באסלה? חחח" המשיכה לצחוק אורטל. "דיי אורטל נווו אני מנסה להגיד לך משהו.." "נו אז קדימה... אל תמשכי את זה יותר מדיי!!" "אוקיי שמעתי את שירן מדברת עם מישהי בתוך התא..." "וואלה?? היא בטח דיברה עם עצמה.. היי שירן.. מה המצב הכל טוב? וואלה סבבה.." צחקקה אורטל. "דיי כבר אורטל!!!! היא אמרה.. שכל עניין המחלה זה שקררררר אחד גדול!! ושהיא המציאה את זה כדי להפריד ביני לבין אלעד..." "דיקלה?? את מרגישה טוב?!" שאלה אורטל ושמה את ידה על מצחי. "כן.. אורטל.. אני לא הוזה אם לזה את מתכוונת.. באמת שמעתי אותה!! באמת!!!" אמרתי נחושה בדעתי לשכנע את אורטל בדבריי. "אוקיי אני מאמינה לך..אבל פשוט קשה לי להאמין.. כי לפני זה אמרת שהיא חולה ועכשיו פתאום לא חולה... זה קצת מבלבל אותי.. וקצת מפחיד אותי.." אמרה אורטל. "אבל אותי זה יותר מפחיד!!! את לא מבינההה היא לא חולההה אבל בגללה אני ואלעד לא נהיה ביחד!!!" אמרתי ועיניי התמלאו בדמעות. "אז אולי תספרי לו את האמת??" "חחח הוא בחיים לא יאמין לי כי היא תכחיש!!!" "אולי כן?! תגידי ששמעת אותה מדברת עם מישהי בתא.. ואני אגיד שאני הייתי לידך.. למרות שאני לא אבל מאיפה הוא ידע..." אמרה אורטל והסתכלה עליי במבט מחושב. "יווו אורטל את גאון!!! אם הוא יסרב להאמין לי אני לפחות אדע שניסיתי!!!!" "כן! לכי על זה מאמי אין לך מה להפסיד.. תספרי לו הכל.. ואז תשאירי בידיו את ההחלטה למי להאמין!"
יפהההה!! כל הסיפורים שלךך יפים
תמשיכי..
פשוטטט כישרווןןן מהלךךךך!!!!!!!!!!
הסיפור שלך מהמממםםם!! ממכר!! ומרתקקק!!!!!
אני אוהבת לקרוא אותוווווו!!!!!!!!
תמשייכככייייי פלייייייייז!!!!!!
אם את לא ממשיכה אני הורגת אותך?
איך מעיזה למתוח אותנו?
תמשיייייייייכיייייייייייי!
