QUOTE וואלה סיפור פצצתי ביותר!!!
חחח אני כבר מרגישה את ההתמכרות בדרך...
חחח צודקתתתתתת!!!!!!!!!!!!
ה-מ-ש-ך!!!!!!!!! 😁
נו יאללה איפה ההמשךך??
סיפור ממש יפה רוצים המשך!
barbie,
[b]הסיפור של מצויין!!! את גורמת לדמויות שלך להיראות אמיתיות, והעלילה משכנעת ו... פשוט אהבתי... זה ממכר כמעט כמו טלנובלה... רק שזה עם פחות רציחות והריונות(חח... בינתיים...).
מה שכן אני גם כותבת קצת ויש לי שאלה.. את בונה את העלילה שמראש, או שזה מה שנקרא "סיפור שכותר את עצמו"..?
כלבה השירן הזאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכי אני מכורה חזק!!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכיי!!!!!
נוווווווווווווו
זה סיפור חזק במיוחד.....................
היום את צריכה לתת לנו 2 המשכים!!!
יאללה שימי המשך!!!
נוווו!!!! אל תשאירי אותנו הבמתח יותרררר
היום את צריכה לתת לנו 2 המשכים!!!
:!: :!: :!: :!: :!: נכוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן את הבטחת!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הייי נשמות.. מצטערת שייבשתי אתכם... פשוט יש לי עכשיו יותר מדיי על הראש ועל הלב אז קשה לי לכתוב סיפור.. כי הראש שלי במקום אחר ובכלל אני חיה בסרט.. אז תתחשבו ואל תלחיצו אותי.. בנתיים אני מביאה לכם המשך קטן... ואשתדל להמשיך בהקדם..
קחו:
"תראי.. היה לי עימות כבד עם שירן.. היא מאוד מקנאה.. ו.. תראי.. אני לא רוצה לאבד אותה.. אני קשור אליה." "אה... מבינה... אבל, אבל, רק תסביר לי משהו.." "מה?" "למה לא יכולות להיות לך ידידות??" "כי.. עזבי.. זה לא טוב לשירן.." "מה לא טוב לשירן?! מה אתה כבול אליה? אני לא מבינה את זה!!!" התחלתי לכעוס. "יש משהו.. ש.. אני לא יכול לספר.. פשוט לא.." אמר אלעד ולא הביט בי. "מה זה? אלעד? תסתכל עליי!!" אמרתי וסובבתי את פניו אליי. "נו אני לא יכול.. ביי נשמה היה נעים להכיר.." אמר והביא לי נשיקה בלחי והלך.
חזרתי לאורטל ההמומה שראתה הכול. מהצד. "יוו אני לא מאמינה... מה עובר עליו?!" שאלה. "אין לי מושג.. " אמרתי. "אולי תנסי לברר את??" "אני?! חחח" אורטל צחקה. "אתך היה לו דיבור .. יצאת איתו.. ואותי הוא אפילו לא מכיר.. אז הוא יספר את הסוד שלו דווקא לי ולא לך?!" "חח טוב אולי מתבייש לגלות לי.." "עלק מתבייש... לדעתי זה משהו באמת רציני.." אמרה אורטל במבט מלא בספקות. "כמו מה?" "לכי תדעי.. הכול יכול להיות.. אבל לדעתי זה בגלל שירן הפרחה שלו.. הוא מפחד עליה.." "חח אורטל נו באמת...." חייכתי בציניות. "אבל.. בעצם את צודקת." "מה תעשי?" "מה יש לי כבר לעשות? אני אשאיר הכל מה שזה.. ממילא אין לי סיכוי איתו... כי הוא רוצה אותי בתור לא יותר מידידה.. אז עדיף בשבילי שאני אתרחק ממנו.."
נפרדתי עם אורטל והלכתי לביתי. כל אותו היום הרהרתי מה באמת קורה לאלעד.. למה הוא כל כך מפחד על שירן שלו.. למה לא יכולות להיות לו ידידות?? למה הוא התבונן עליי במבט כה מיואש ועצוב כשהוא דיבר על שירן שהוא נורא קשור אליה שהוא לא יכול לאכזב אותה.. או לעשות לה רע.. מה הסיפור ביניהם?!
וואיייייייייייייי נשמהההההה אני מקווה שהכל יסתדר אצלך :wink:
ובקשר לסיפור אז אני חולה עליו!!!
אם תוכלי אז כתבי המשך פליזזז
יוווווווווווווווו
מקווה שבאמת הכל יסתדר אצלך!!!!
ולסיפור..... הסיפור פשוט מהמם.......
אין עליו!!! פשוט אין....!!
וכשתוכלי תכתבי המשך.....
אני יחכה.....
אלושששששששששששששששש נשמה שיהיה לך הכול טוב מאמי
ועל תדאגי הכאב שיש לך בלב יעבור מאמי
ותזכרי שהבטחת לי המשך מחר
והמשך ארוךךךךךךךךךך :mrgreen: :wink:
ננננננננננננננננננננננננננננננוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
תמשיכי כברררררררררררררררררררררר
הנה לכן ההמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
כעבור חודש.
כל הזמן הזה עקבתי אחרי אלעד ושירן וכל כך כאב לי שלא יכולתי לבוא אליו, לדבר איתו.. אלעד מדיי פעם אמר לי שלום כששירן לא הייתה בסביבה. ורק כשהיא באה, אנחנו מיד הפכנו לשני זרים. הבחנתי בעצבות בעיניו של אלעד וכמו כן משהו עצוב אפילו בהתלהבות של שירן. פשוט הייתה לי תחושה שפשוט לא כשורה איתם, והחוסר הידיעה הזה פשוט הרג אותי.
יום אחד הבחנתי בשירן יושבת לבדה כשדמעות מציפות את עיניה. התקרבתי אליה ונגעתי בכתפה. "שירן... את בסדר? קרה משהו?" "לא!" אמרה שירן והפנתה אליי את גבה. גם ברגעים כאלה היא הייתה מתנשאת ומגעילה. "שירן? את בטוחה? למה את בוכה? אני יכולה לעזור??" "לא!!!! תעופי כבר!!!" צעקה שירן ואני נרתעתי לאחור. "טוב.. מצטערת.." התבוננתי עליה במבט מבוהל מהצרחות שהיא הביאה והלכתי.
"יואו משהו באמת קורה איתם... משהו לא טוב בכלל.. מה אני אעשה, אני חייבת לגלות מה זה!!!" אמרתי לאורטל כשהלכנו הביתה באותו היום. "מה תעשי??" "אין לי מושג... אבל אלוהים ישמור, זה כל כך כואב לראות מישהו שאוהבים כל כך עצוב..." אמרתי. "את אוהבת את שירן?" שאלה אורטל וגיחכה.. "חה חה ממש מצחיק.. אני מדברת על אלעד!!" אמרתי. "וואלה??" אמרה אורטל עדין מצחקקת. "נו דיי אורטל!! זה בכלל לא מצחיק!! את לא מבינה שזה שובר אותי??" "כן.. מבינה.. אבל הצעה שלי אליך.. רדי מהם.. הם לא מעוניינים בקרבתך!!" "לא!! זה שירן לא מעוניינת!! היא מקנאה!!! ואלעד פשוט שפוט שלה וזה הכול!!!" "טוב.. יש משהו במה שאת אומרת...." אמרה אורטל. "אורטל.. רוצה לבוא אליי עכשיו?" שאלתי. "כן.. למה לא?.."
נכנסנו לביתי. ואני מיד לקחתי את הטלפון. "לאן את מתקשרת?" שאלה אורטל. "לאלעד.." "לאלעד?! מאיפה יש לך את הטלפון שלו?" "נווו.. אז כשהוא התקשר אליי..באותו יום שיצאתי איתו.. לפני איזה חודש... זוכרת?! אז..יש לי שיחה מזוהה אז שמרתי את הטלפון שלו.. כי אולי ידעתי שאני מתישהו אצטרך אותו.." אמרתי וחייכתי. "ולמה את כל כך צריכה אותו עכשיו?" "נו אורטל אל תהיי כזאת מעצבנת.. אני חייבת לדבר איתו.. עד שאני לא אדע מה קורה לו אני לא ארד ממנו..." אמרתי. "מתי הספקת לעלות עליו??" צחקה אורטל, ומיד שלחתי עליה כרית בצחוק.
חייגתי את מספרו. "אויש את משוגעת אחותי.." אמרה אורטל. "שששש..." שמתי אצבע על שפתיי. "הלו.." ברקע בקע קולו המתוק של אלעד. היה לו קול כזה עצוב, שהיה לי חשק עז לבכות.. מעצם העובדה שידעתי שקורה לו משהו ולא יכולתי לעזור לו. "אלעד.." אמרתי בשקט. "כן?.. מי זאת?.." "הוא לא זיהה אותי? איך זה יכול להיות ? "אלעד.. זאת דיקלה..." המשכתי לדבר בקולי הלוחש. "מה.. מה רצונך?" שאל אלעד והבחנתי בלחץ בקול שלו. "אלעד אני חייבת דחוף לדבר אתך!!! דחוף דחוף!!" אמרתי. "בבקשה... פעם אחת.. אחרונה.. בבקשה.. שירן לא תדע מזה..." אמרתי. "מאמוש מי זה?!?" שמעתי את קולה הילדותי של שירן ברקע. "טעות במספר מאמי.." "לא עכשיו.. ביי.." אמר אלעד בשקט וניתק.
"מה?" שאלה אורטל במבט תוהה. "כלום... הוא לא רצה לדבר איתי.. שירן הזנזונת הזאת הייתה אצלו.. אויש איך אני שונאת אותה.. הלוואי שתמות!!!" אמרתי בזעם. "דיי תירגעי אחותי... עדיף שתעברי הלאה, הוא גם ככה לא בשבילך..." "לא!! אני לא אעבור הלאה!! לא ולא!!! עד שאני לא אגלה מה קורה ביניהם אני לא אירגע!!" "טוב חושחש הבלש" אמרה אורטל. "תצחקי אורטל, תצחקי!!! אבל אני לא אעצור עד שאני לא אגלה את האמת!!!"
אחרי שאורטל הלכה ממני. אני שקעתי בהרהורים אינסופיים.. חשבתי רבות על אלעד.. ועל שירן.. על זה שהיא התנהגה אליה היום בגסות ועל זה שאלעד לא רוצה לדבר איתה בשום אופן... מחשש ששירן שלו תיפגע. ככה עם דמעות בעיניים נרדמתי. ואז העיר אותי צלצול טלפון. "דיקלה...?" שמעתי קול מוכר ואהוב ברקע. "כן אלעד..." אני זיהיתי אותו מיד וחיוך התפשט על שפתיי. "תקשיבי אין לי הרבה זמן כי עוד שעתיים הבטחתי לשירן שאני יוצא איתה.. היא הלכה לבייתה להתארגן.. רוצה שאני אקפוץ אליך ונדבר?" "כן!! בוודאי.. זה הדבר שאני הכי רוצה עכשיו.. תבוא!" טוב עוד רבע שעה אני אצלך..." אמר וניתק. אני נשמתי בהקלה.. והאושר הציף אותי.. שוב כמו אותו יום אלעד יבוא וידבר איתי.. יגיד כמה שטוב לו לדבר איתי.. ואני אקשיב לו.. ואתבונן עליו מוקסמת מיופיו. והעיקר.. אולי אני אגלה סוף סוף את הדבר שכה מעיק על אלעד.. את הדבר שהוא מסתיר ממני וכנראה מכולם.. את הדבר שמפריד בינינו...
המשך יבוא .. 😊
ותגיבוווו הרבה!!
אתר האהבה הישראלי