סיפור חדש שלי..ולמי שקורא את הסיפור השני שלי אני שונה-בדיוק כמו כולם
שלא יחשוב שנטשתי אותכם אני עדיין רושמת אותו אבל במקביל.
------------------------
פרק 1
ישבתי בחדר שלי מחזיקה את הגיטרה, מנגנת מנגינה שכבר הרבה זמן התנגנה בראשי והתחלתי לשיר מילים שצצו בראשי.
אני מתבגרת
רק לומדת
דברים שלא ידעתי
מתמודדת מול דברים
שמהם פחדתי
סובלת נפגעת
אבל בסוף מתרוממת
כבר לא קטנה
אל תחשוב שאני תמימה.
אני אוהבת...
וגם שונאת...
מבולבלת...
בדרך החיים הולכת
כמעט אישה אבל נערה
אני מתגרת
לומדת מהי אהבה
מתאהבת,
אחרי הרגש נסחפת
אני גדולה אבל עדיין קטנה
אני בסך הכל נערה
אני אוהבת...
וגם שונאת...
מבולבלת...
בדרך החיים הולכת
כמעט אישה אבל נערה
קוראים לי לירון. אני רושמת שירים ומלחינה אותם. לפעמים שרה אבל רק מול חברות. אני בת 17. יש לי שער חום מטולטל ועיניים חומות ירוקות. יש לי שני אחים גדולים שחושבים שהם יכולים להגיד לי מה לעשות. לאח הגדול יותר קוראים רן יש לו שער ארוך קצת אסוף בקוקו בלונדיני אם עיניים כמו שלי חתייך בן 23. תמיר האח שני יש לו עניים חומות ושער שחור גם הוא חתייך הוא בן 19 .
הדלת של החדר שלי נפתחה.
"מזה השיר הזה ששמעתי שאת שרה?" שאלה בר. בר היא החברה הכי טובה שלי יש לה עיניים חמות ושער שטני היא גבוהה ורזה.
"סתם שיר שעלה לי בראש" אמרתי.
"סתם שיר?" שאלה "בונההה יש לי חברה מוכשרת"
"ולי יש חברה חנפנית" אמרתי.
"באמת מיי?" שאלה.
צחקתי. "אהמ..סתם מישהי שבמקרה ממש מוזר דומה לך מדברת כמוך ומתחנפת כמוך" אמרתי.
"לומר את האמת זאת לא התחנפות" אמרה "שמעת על התחרות שירה שמאגנים במטנ"ס של אייתן… יהיו שמה הרבה סוכנים חשובים"
"מה את רוצה לומר בזה?" שאלתי.
"שאולי תלכי לשמה" אמרה בר.
"אין מצב" אמרתי
"למה לא?" שאלה "את שרה יפה אני בטוחה שאת לוכחת את כולם שמה בסיבוב"
"אין לי אומץ אני חושבת שאני יתעלף שמה על הבמה מרוב לחץ" אמרתי.
"אהה אז את לא רוצה?" שאלה.
"לא" אמרתי
"חבל כי רשמתי אותך לאודישנים" אמרה בר.
"בר!!!!!!" צעקתי "את משוגעת…אני לא ילך"
"אין לך בררה את רשומה" אמרה בר.
"בטח שיש אני לא ילך" אמרתי לה והצאתי לה לשון. P:
"נו מה יש לך להפסיד שמה תנסי בשבילי" אמרה בר.
"את יודעת מה?" שאלתי "אני יחשוב על זה בשבילך"
"חסר לך שאת לא הולכת אני לא ידבר איתך יותר" אמרה בר
צחקתי "את לא יכולה לא לדבר איתי בקושי שעה כולך איומים בלי שום מעשים" אמרתי לה.
"אז תחיי ותראי" אמרה בר.
"טוב בסדר אני יחייה והראה" אמרתי "מתי זה?"
"מחרתיים" אמרה.
"יאללה" אמרה בר.
"מה?!!" שאלתי "את מטורפת מתי אני יספיק להתכונן אני לא הולכת"
"את הולכת ואין לך בררה עכשיו בואי נלך לגינה החבר'ה מחכים לנו" אמרה בר
מי אלו החבר'ה?
החבר'ה אלו עמית ילד גבוהה חתייך בטרוף שער שטני עיניים כחולות כמו כריסטל. חיוך כובש וממיס.
דנה חברה של עמית יש לה שער ארוך ארוך ובלונדיני עניניים חומות וחולמניות וחיוך קסום.
גילי יש לה שער שחור קצר ועיניין חומות היא זאת שתמיד עוזרת לכולם מן חברה טובה כזאת של כולם על בדוק תיהיה פסיכולוגית היא טובה בלהקשיב.
אלעד יש לו עיניים ירוקות שער חום שזוף הוא מזה מצחיק.
ועופר הידיד הכי טוב שלי אין עליו…יש לו שער בלונדיני ועיניים חומות. מן איפרקטיבי כזה שלהשאר במקום אחד בלי לעשות כלום זה הדבר הכי נורא שיכול להיות לו.
הגענו לגינה הגדולה. כולם היו שמה חוץ מעופר שכרגיל איחר.
"מה קורה?" שאלתי
"בסדר" אמרו.
"איפה עופר?" שאלה דנה.
"נחשי" אמר עמית.
"בטח מאחר" אמרה בר.
"הבן אדם הזה מאחר כפייתי…צריך לקבוע איתו חצי שעה לפני כדי שיגיע בזמן" אמר אלעד.
"אינה הוא" אמרה גילי.
"שמן שלי!" צעקתי וחיבקתי אותו.
"מה קורה?" שאל עופר.
"נהדר מה איתך?" שאלתי.
"פצצות" אמר עופר.
התישבנו כולנו על הספסלים. "נו אז מה יש?" שאלה גילי.
"היא לא רוצה ללכת לתחרות שירה הזאתי" אמרה בר במהירות.
הסתכלתי על בר במבט רצחני ידעתי שעכשיו כולם ינסו לשכנע אתי ומה שיקרה בסוף אני ישתכנע ילך לשמה ואז אלוהים יודע מה יקרה.
"מה את משוגעת למה לא?" שאלה דנה.
"כי אין לי אומץ" אמרתי "וגם אין לי זמן להתכונן יש לי רק את מחר"
"אויש נו…את שרה מדהים איך את לא רוצה ללכת לשמה?" שאלה גילי.
"נו מי ישמע חסרים כאלה שיודעים לשיר" אמרתי "לא נראה לי אני ילך"
"חחח..זה מה שאת חושבת" אמר עמית.
"צודק..מצידנו לכחת אותך בציפורנים אל האודישנים" אמר אלעד.
"תיכחו אבל אני לא ישיר" אמרתי.
"ואז לך יהיה פדיחות אם מול השופטים את תשתקי" אמר אלעד.
"נו יאללה תלכי מה יש לך להפסיד?" שאל עופר.
"טוב בסדר" אמרתי "קרציות"
"זה מה שיש…אנחנו חברים שלך ותצתרכי להסתדר אם החברים הקרציות שלך" אמר עופר.
חזרתי הבייתה…והלכתי לישון…מחכה למחר ליום מלא חזרות…
---------------------------------
תגיבו
*-*אוהבת*-*
......מירב.....





