אומרים שבחיים לומדים מטעויות, ולא רק מהטעויות של עצמך,
אלא גם משל אחרים, כי לבד אי אפשר לעשות את כל הטעויות..
אני בספק אם אני לומדת מהן משהו, אולי רק לרגע קט, ומהר מאוד שוכחת..
או יותר נכון מעמידה פנים כאילו שכחתי.. כי ככה עדיף..
אני כל כך נהנית לברוח מהעולם הזה לפחות לכמה רגעים, לפתוח את המחברת שלי,
ולכתוב בה כמה קטעים מרגשים..
קטעים על מה שאני עוברת, על מה שאני חשה עמוק בפנים..
כשהוא נכנס לי לחיים, מה הוא רצה אם לא אותי .. ?
"אל תשכחי לקחת את ארוחת הבוקר שרעיה הכינה לך" אמרה סבתא,
ודחפה לי לתיק כמות עצומה של סוכריות ואת הכריך.
"עם טונה" חייכה.
"אוייש, איכ .. אני שונאת טונה סבתא" התבאסתי, והוצאתי את הכריך מהילקוט.
"ואני חשבתי שאת אוהבת.."
"התבלבלת ביני לבין גיל" חייכתי, מנסה להסתיר את העצבים.
"אז מה להכין לך?"
"לא, כלום. זה בסדר סבתא. אני אקנה כבר בדרך משהו.
אני אאחר בסוף, צריכה לצאת" אמרתי, סגרתי את התיק,
נשקתי לה במצח ויצאתי החוצה.
בחוץ היה מזג אוויר קייצי, המונית המתינה לי בסוף השביל,
התיישבתי במושב האחורי והיא החלה לנסוע.
פתחתי את התא הקטן בתיק, מחפשת נואשות אחר ה- mp3 שלי, ולא מוצאת אותו ..
קיפלתי את שרוולי חולצתי מעלה, ואספתי את שיערי בגומייה.
"הנה הוא" לחשתי עם חיוך טיפשי, ומיד הכנסתי את האוזניות לאוזניי והדלקתי אותו.
"כי בזמן אחר, אני אומר, היית אחרת גם, והיה לך זמן..
את כל הזמן .. שבעולם" הוא החל לנגן, והבטתי מעבר לחלון על הנוף שבחוץ ..
"הנה" אמר נהג המונית אחרי נסיעה ממושכת, ועצר את מכוניתו ליד שער בית הספר.
"תודה, יום טוב" אמרתי, ומסרתי לו את כסף הנסיעה.
ירדתי מהמכונית, והלכתי אל תוך הבניין ..
..
"איזה יום מעיק, אוי.. פשוט נורא" מוריס קיטרה בהפסקה.
"שטויות מאמי, עוד 2 שיעורים ועפים מפה .. זה יעבור מהר, את תראי" חייכתי אליה.
"לא הבאת שום דבר לאכול?"
"לא, הכינו לי כריך עם טונה אז ויתרתי"
"איכ! טונה!, ועוד לך.. חח.. בטח איזה מבט שלחת לעברה" אמרה והתחלנו לצחוק.
"הנה קחי ממני חתיכה" אמרה, וחילקה את הסנדוויץ' שלה לשני חצאים.
"אין עלייך מוריס, חברה אמיתית" אמרתי, וחייכתי אליה.
שתי דקות לפני סיום ההפסקה, ארזנו את הדברים והלכנו לכיוון הכיתה.
"קורל!" שמעתי מישהו קורא בשמי, והסתובבתי לאחור..
"ליאור.." לחשתי למוריס, "לכי.." היא אמרה, ודחפה אותי קדימה..
"..אני אראה אותך אחר כך" אמרתי לה, ונשקתי לה על הלחי.
"היי.." חייכתי אליו, והוא התנשף..
"מה רצת?" הוספתי.
"כן, הייתי בטוח שאני מפספס אותך" אמר, וניגב את עגלי הזיעה שהצטברו על מצחו.
"למה אתה לא בבית ספר?"
"הייתי חייב לראות אותך.."
"איך הגעת לפה בכלל?"
"מה זה משנה איך ..? הגעתי, לא? אני כבר כאן" אמר וחייכתי..
"..איזה שיעור יש לך עכשיו?" שאל.
"מתמטיקה" עניתי בייאוש.. "שעתיים ברצף".
"יש מצב את חותכת ובאה איתי?"
"באה לאן?"
"תפסיקי לשאול כל כך הרבה שאלות, פשוט תעני לי"
"אני לא יכולה לוותר על השעתיים האלה, ממילא אני על תנאי ב5 יחידות.."
"נו אל תהיי חנונית, פעם אחת לא תשנה הרבה" אמר..
"אני...אני לא יודעת ליאור.." מלמלתי.
"פשוט בואי" אמר, אחז בידי וגרר אותי אחריו.
"ההורים יודעים שלקחת את האוטו??"
"הם בחו"ל בשבועיים הקרובים, הם לא אמורים לדעת מזה.. והם גם לא ידעו"
"חחח ואם תדפוק להם אותו, מה אז יקרה?" ניסיתי להפחיד אותו.
"אישה אני עוד לא. יהיה בסדר אני בטוח בזה.
מה שכן לך אני בטוח לא אתן לגעת בו" אמר וצחק.
"נבלה" אמרתי לו , וצחקנו .
"אז לאן נוסעים?" שאלתי את ליאור, שהיה עסוק בלעקוף איזה נהג משאית שנסע לפניו.
"את תראי" אמר לי, וצפר בחוזקה.
"תיסע כבר י'זקן!!!" התחיל להתעצבן, ואני צחקתי.
"תירגע ליאור, הוא מאותת.. בדיוק עוד שנייה הוא פונה ולא תראה אותו יותר"
"שיפנה כבר, שעה לוקח לו.. שונא את המשאיות האלה. צריכים לעשות להם מסלול מיוחד..
מעכבים את כל התנועה , זה פשוט לא יאומן"
"דיי.. תירגע.." אמרתי לו, ופתחתי את חלון המכונית..
"הגענו" אמר, והסתכלתי לצדדים..
ליאור כיבה את המנוע, העביר ל p והרים את ה handbrex .. "יאללה בואי" חייך,
יצא מהמכונית וניגש לפתוח לי את הדלת.
השארתי את התיק באוטו, ואת הפלאפון דחפתי עמוק אל תוך כיס הג'ינס שלי.
"מה זה פה?" שאלתי, בוחנת את האזור.
"יפה, לא?"
"נחמד" מלמלתי..
"אני תמיד בא לפה שבא לי לברוח קצת מהעולם הזה, סתם מתיישב פה על אחד הסלעים,
עוצם עיניים, ונכנס לתוך בועה קטנה וורודה" אמר,
וכל כך הזכיר לי את עצמי בקטע של שהייה בים בכל פעם שרע לי או עצוב.
התיישבתי לצידו על אחד הסלעים, מסביבנו חורשת עצים ירקרקים,
וקרני השמש שבצבצו מבעד לצמרות העצים הגבוהים ..
את הציפורים לא היה אפשר שלא לשמוע, וציוצם היה למנגינה מרגיעה ונעימה לאוזן.
"אז למה באנו לפה?" שאלתי.
"אני רוצה שנדבר"
"על מה ליאור?"
"תבטיחי לי שתתני לי לדבר עד הסוף, ורק אחר כך תגיבי או תשאלי שאלות או כל דבר שהוא"
"אתה מתחיל להלחיץ אותי.."
"אין לך ממה להילחץ.. פשוט פעם אחת בחיים תבטחי בי ותתני לי צ'אנס לדבר.." אמר,
וזה נשמע ממנו כל כך אמין.. "טוב" אמרתי והנהנתי בראשי.
שילבתי את רגליי, גופי הופנה אליו, הסתכלתי על שפתיו, מחכה שיתחיל לדבר..
מחכה לשמוע מה יש לו לומר לי ..
"אז ככה קורל.." אמר ולקח נשימה ארוכה..
"..אני הולך להגיד לך כמה דברים שדיי יפליאו אותך, אבל אני חייב לעשות לזה סוף..
לא מגיע לך שימשיכו לסבן אותך כל החיים.."
הפעם מזה השקעתי, והעלילה של הסיפור באמת מתחילה 😊
מקווה שאהבתם , המשך ב"ה בקרוב ..
אוהבת המון
כ"כ מדהים..! 😛
מחכה להמשך, שבת שלום מאמי ((:
^
תודה מאמווש , שבת שלום ומבורכת [:
מדהההים!!(:
המשךך דחוף!!!...
וואאי וואאי..
נשמע מה זה מותתחח!!@
אהבתי כ"כ..
תמשיכי מהר מדהימממה שללי! אחות מווושלמת ומוכשרת שלי!😊
אווהב אותך המוני המונים!😊
מוווששללם
יוואאו מעניין מה הוא הלך להגיד לה !
תמשיכיכיכי בובה
מוואאה
וואי השלמתי המון פרקים סיפור מהממם..
ואני מזה מתוחה נראת כמו איזה מסטיק
אפשר לעשות ממני פרסומת למסטיק אורביץ חח
עכשיו ברצינות תמשיכי אני מזה סקרנית לדעת מה יקרה
*-*אוהבת*-*
......מירב.......
חחח אתם כאלה מתווקים וואי , תודה רבה (:
קטנצ'יק אני פשוט מתה עליך , אתה לא מבין אפילו כממהה ..
לירן,
תראי בסיפור שלך תמיר ,
הגבתי שם (:
הוא קצת למטטה ; ]]
ואני כבר משלימה פה פרקים ויגיב שוב 😊
מואאה
יאא,
השלמתי פרקים (:
אהבתי רצצח !
תעשי דחוף המשך לירני 😊
שבוע טווב [:
לירני ,
יפה ברמות !!
תמשיכי 😊
איזה מתוקות אתן [[:
המון תודה !
אוהבת ..
וואווו הסיפור כל כך מושלם! =]
תמשיכי מהר😊 מחכה להמשך,אני במתח=]
מקווה שהיום יתפרסם המשך , ואם לא -אז מחר
אוהבת 😊
אתר האהבה הישראלי